ובחרת בחיים | דברי פרידה מרס"ל יונה בצלאל בריף הי"ד

מפי חבר כנסת חילי טרופר.

417 ימים נאבק יונה בריף על חייו. מאז שחטף 13 כדורים, איבד שתי רגליים והתמודד עם שורת פגיעות איומות מהיתקלות ב-7.10 בקיבוץ כפר עזה.
הבוקר יונה נפטר. 
לא פגשתי מאבק ממושך ועיקש כזה. יונה ומשפחתו פשוט בחרו, בניגוד לכל הסיכויים והספרות המקצועית, להיאחז בחיים. 
הרופאים המסורים עשו כל שביכולתם במשך 14 חודשים ארוכים. גם הם מעולם לא פגשו אדם ששרד פציעה כזו, גם הם עמדו משתאים מול כוחותיו וכוחות משפחתו. 
"מוכְרָח אָדָםְ להַשְׁאִיר אַחֲרָיו סִימָנֵי מַאֲבָק" שר דודו טסה.
סימני המאבק שיונה הותיר אחריו חרוטים עמוק בקרב כל מי שזכו להכירו וללוותו בשנת הייסורים האחרונה. 
לא הכרתי את יונה טרם הפציעה. הגעתי לביקור שגרתי, אבל התאהבתי ונכבשתי ומאז התמסרתי אליו. אי אפשר היה אחרת מרגע שהכרתי אותו. 
בכל שבוע נפגשנו, פעמים רבות יחד עם אמנים ויוצרים שהתגייסו, ובסופו של דבר – הבחור הצעיר הזה שגופו היה שבור, מילא את כולנו ברוח גדולה ובאהבת החיים.
יונה נפטר. אז לכאורה מדובר בסיפור של מוות, אבל דרך המאבק ההירואי שלו ושל משפחתו למדתי  את המשמעות והעוצמה של הצו "ובחרת בחיים". מה שנותר אחרי מותו, באופן פרדוכסלי, זה דווקא הערך של קדושת החיים.
יונה הלך מאיתנו, אבל מה שלמדתי ממנו על החיים אולי כבר לא אלמד לעולם. אמונה, עקשנות, רצון ובחירה להיאחז בחיים גם כשהכל סגר עליו, לחייך גם כשהגוף שבור, לשיר בלחש גם כשמעט איברים מתפקדים. 
יונה היה גיבור. גם משום שחצי שנה לפני המלחמה נפצע בפעילות בג'נין וב-7.10 באוקטובר זו היתה השבת הראשונה שבה חזר לפעילות אחרי שיקום מהפציעה הראשונה.
גם משום שהיה בצוות הראשון של דובדבן ששעט לתוך כפר עזה ונלחם. כמעט כולם נהרגו או נפצעו, וחבר שהיה איתו וניצל סיפר על קור רוחו לאורך כל הקרב. על יונה החובש שרץ להציל את חבריו ונפגע גם הוא.
אבל יותר מכל - יונה היה גיבור משום המלחמה הגדולה שהתנהלה בחדר 11 בטיפול נמרץ תל השומר במהלך יותר משנה. 14 חודשים של חיבור למכשירים בטיפול נמרץ, מעת לעת מוציאים עוד קליע מגופו, אין ספור ניתוחים - והוא נשאר איתן ברוחו. מול כל הכאבים, אל פני כל הייסורים וכאמור בניגוד לכל הסיכויים - הוא נלחם. 
עוד אכתוב על משפחתו המופלאה והצוות הרפואי המסור. בבוקר כזה רק חיבוק גדול.
יונה, אוהב אותך תמיד וכבר מתגעגע.

חרבות ברזל | יום 417