לכידות בשעת משבר

ראש הישיבה הרב ברוך גיגי בדברים על חשיבות הלכידות, ובמיוחד בימים אלו (השיחה הועברה וצולמה ביום חמישי כ"ז בתשרי תשפ"ד)

סיכום השיחה:[1]

"עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע.."
ברגעים אלו הרגשות של כולנו נעות בין כמה תחושות. הן כוללות צער וכאב על אזרחים רבים וחיילים שנפלו , דאגה לחיילנו ובנינו הנלחמים בכל מקום כרגע ובנוסף גם אמונה וביטחון בקב"ה. 

בתוך כל התחושות הללו צריך לזכור את דברי הרמב"ם בהל' תעניות:
ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב +ירמיהו ה'+ עונותיכם הטו וגו', וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם. (רמב"ם הלכות תעניות פרק א)

הנקודה המרכזית במחשבת התשובה , היא המחשבה האישית והפרטית של כל אדם על נגעי לבבו. כל אחד צריך לחשוב באופן אישי מה הוא יכול לתקן. אך הצרה הנוכחית אינה צרת יחיד אלא צרת ציבור.

נקודה אחת שתפסה אותי היא מתוך דברים של אחד מהאבות השכולים השבוע. הקטרוג של המן "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד.." ותשובתה של אסתר "לך כנוס". החובה היא למצוא את המכנה המשותף המכנס את כולם. אני רואה את כולנו אשמים וגם אותי שלא עשינו מספיק כדי לאחד את העם. 

האחדות והערבות שעולה בימים אלו גדולה מאין כמוה. מסעדות בתל אביב מכשירות את המטבחים עבור שומרי הכשרות. העם הזה מכיל כוחות גדולים , ומכיל זיקה אדירה בין איש לרעהו. כמה כואב שאנו צריכים להגיע לימים אלו כדי לגלות את החוסן הפנימי הזה שיש בעם.

בזמן גזרתו של המן , פנה מרדכי לאסתר וביקש ממנה שתתחנן על עמה ומולדתה. אסתר היססה אך אז אמר לה מרדכי: " (יד) כִּ֣י אִם־הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִישִׁי֘ בָּעֵ֣ת הַזֹּאת֒ רֶ֣וַח וְהַצָּלָ֞ה יַעֲמ֤וֹד לַיְּהוּדִים֙ מִמָּק֣וֹם אַחֵ֔ר וְאַ֥תְּ וּבֵית־אָבִ֖יךְ תֹּאבֵ֑דוּ וּמִ֣י יוֹדֵ֔עַ אִם־לְעֵ֣ת כָּזֹ֔את הִגַּ֖עַתְּ לַמַּלְכֽוּת:"  (אסתר פרק ד פסוק יד)
מרדכי אומר לה שתי נקודות: זוהי חובתך ללכת אל המלך , ומנגד רווח והצלה וישועה תבוא בוודאות. 

אין מי שיודע את המחיר , אין מי שיודע כמה נחילי דם , כמה פוגרומים ואירועים קשים אירעו לאורך ההיסטוריה. אך מכל האירועים הללו נצח ישראל קם ועם ישראל עלה. המשימה שמרדכי הטיל לפתחה של אסתר , היא לנסות לצמצם ככל האפשר את המחיר שנדרש. 

מרדכי פונה לאסתר ואומר לה שחייבים לעשות את המאמץ הגדול הזה על מנת למנוע את המחיר הגדול , ואסתר נענית לבסוף. אך ההיענות שלה כרוכה במשפט "לך כנוס את כל היהודים". המאמץ קשור וכרוך באחדות והלכידות הפנימית של עם ישראל. הברית של הקב"ה כרותה לעם ישראל , כך שכל עוד נשמור על הלכידות הפנימית בעם , הקב"ה ישמור על בריתו. 

המלחמה החלה ביום שמיני עצרת. בקהילות ספרד נהגו לומר את "לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל־הַשְּׁמִינִ֗ית מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:"(תהילים יב)

על המזמור הזה מופיע המדרש בפרשת חקת:
[ז] [מזוקק שבעתים (תהלים יב ז)]. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא, היו יודעים לדרוש את התורה בארבעים ותשע פנים טמא, וארבעים ותשע פנים טהור, והיה דוד מתפלל עליהם ואומר, אתה ה' תשמרם תצרנו מן הדור זו לעולם (תהלים יב ח), אתה ה' תשמרם נטר אוריותהון בלבהון, תצרנו מן הדור זו לעולם, [מן דרא] שהוא חייב כלייה, ואחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלין, [על ידי שהיה בהן דלטורין], הוא שדוד אומר נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים בני אדם שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה (שם /תהלים/ נז ה), נפשי בתוך לבאים, אלו אבנר ועמשא, שהיו לבאים בתורה, אשכבה לוהטים, אלו דואג ואחיתופל, שהיו לוהטים אחר לשון הרע, בני אדם שיניהם חנית וחצים, אלו אנשי קעילה, שנאמר היסגרוני בעלי קעילה וגו' (ש"א =שמואל א'= כג יא), ולשונם חרב חדה, אלו הזיפים, שנאמר בבא הזיפים ויאמרו לשאול הלא דוד מסתתר עמנו (תהלים נד ב), באותה שעה אמר דוד רומה על השמים אלהים (שם /תהלים/ נז ו), סליק שכינתך מביניהם אבל דורו של אחאב כולם עובדי ע"ז היו, ועל ידי שלא היו בהן דלטורין יוצאין למלחמה ונוצחין, הוא שאמר עובדיה לאליהו, הלא הוגד לאדוני את אשר עשיתי וגו' ואכלכלם לחם ומים (מ"א =מלכים א'= יח יג), אם לחם למה מים, אלא שהיה המים קשה להביא להם יותר מן הלחם, ואליהו מכריז בהר הכרמל ואומר, אני נותרתי נביא לה' לבדי (שם שם /מלכים א' י"ח/ כב), וכל עמא ידעין ולא מפרסמין למלכא. (מדרש תנחומא (בובר) פרשת חקת סימן ז)

המדרש מדגיש עד כמה גדול הכוח של האחדות. למרות שהיו כולם עובדי ע"ז , כיוון שלא היו דילוטרין בתוך העם אלא היו מאוחדים , ניצחו במלחמה. זה מדגיש את החובה עלינו להבין שאנחנו עם אחד בעל גורל אחד וייעוד אחד ששמו של ה' נקרא עלינו. 

צעד מסוים בכיוון הזה נעשה בלילה האחרון. יש לכאוב את העיכוב הזה אך לבסוף קמה ממשלת חירום לאומית , שהיא ביטוי לכך שאנחנו עם אחד הזועק לישועת ה' ולא קהילות המפורדות זו מזו. 

כחלק מהאחדות שלנו כעם אחד גם הישיבה נרתמת למשימות לאומיות. החל מאירוח של משפחות מהעוטף , הכנת מזון עבור אנשי היישוב שלומית ועוד. אך ישנן משימות הקשורות לבית המדרש.

בתחילת השבוע קיבלתי פנייה מאחת הישיבות של הנח"ל החרדי. בישיבה זו לומדים צעירים חרדים לא מהמיינסטרים החרדי , אך אלו בחורים טובים הלומדים במסגרות המיועדות להן ללימודים ולאחר מכן לגיוס. אנחנו נענינו לארח אותם בישיבה. הם יהיו איתנו בבית המדרש וילמדו ואולי אף ייווצרו קשרים לימודיים. צריך לזכור שזוהי הכנסת אורחים ואף על פי שהם אינם אורחים הרגילים בישיבה , אנחנו מארחים אותם כחלק מצו השעה ומהיותם חלק מעם ישראל. 

הישיבה עצמה קרובה גם לעניי עירך , ולא רק עניי עמך. הישיבה מכילה בית מדרש נוסף למגדל עז , בית מדרש לבנות. לבנות חו"ל ששם בבית המדרש אין בית כלל אלא בית המדרש הוא הבית שלהן. כך אנחנו גם נארח את הבנות הללו בבית המדרש שלנו , באופן נפרד כמובן הן בפנימיות והן בבית המדרש. בימים כתיקונם לא היינו חולמים לעשות זאת , אך החובה היא כרגע "לך כנוס" ועלינו לכנוס את כולם עלינו. 

המשימה המרכזית שלנו היא להדגיש כלפי עצמנו, כלפי חוץ , וכלפי קודשא בריך הוא שאנחנו עם אחד. עלינו להראות שאנחנו עם בעל גורל אחד משותף , מה שיוביל למימוש הייעוד המשותף שלנו. 

עלינו להגביר את המאמצים המשותפים שלנו כפרטים וככלל , ולהעצים את תחושת השותפות שלנו כלפי עם ישראל על גווניו וחלקיו. עלינו גם להתפלל ולקוות " (א) כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק שִׁמְר֥וּ מִשְׁפָּ֖ט וַעֲשׂ֣וּ צְדָקָ֑ה כִּֽי־קְרוֹבָ֤ה יְשֽׁוּעָתִי֙ לָב֔וֹא וְצִדְקָתִ֖י לְהִגָּלֽוֹת:" (ישעיהו פרק נו פסוק א). עלינו להרבה במשפט וצדקה , ומעל הכל להרבות בבין אדם לחברו והקב"ה מצידו ירעיף עלינו צדקה ושלום עלינו ועל כל בית ישראל
 

[1]השיחה סוכמה על ידי יעקב אדורם , הסיכום לא עבר את ביקורת הרב.