טעם הבחירה החופשית במשנת הרב אשלג

הרב יהודה לייב אשלג נולד בפולין בשנת תרמ"ה, עלה לארץ ישראל בשנת תרפ"ב, שימש כרבה של שכונת גבעת שאול בירושלים ונפטר בתשט"ו. הרב אשלג צמח בתוך העולם החסידי, ובהשפעת צדיק נסתר מקובל שממנו למד במשך כמה שנים – הפך גם למקובל, ועיקר עיסוקו היה בקבלה ובהתמסרות לביאורה ולהפצתה. הוא כתב את פירוש ה"סולם" לזוהר, שהתקבל בקרב לומדי זוהר רבים. בספר "מתן תורה", רוכזו מאמרים שכתב הרב אשלג לציבור הרחב. המאמרים מיוסדים גם הם על תורת הקבלה, אך כתובים בשפה הניתנת להבנה לכל בר דעת. בספר נוסף, "ספר ההקדמות", לוקטו הקדמותיו לספריו הגדולים, ובהן מבוארים עיקרי שיטתו בפירוש הזוהר ובהבנת קבלת האר"י.

במאמר "מתן תורה" שבספר מתן תורה, מתחיל הרב אשלג מהאמרה "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה". הוא מנסה לברר מדוע זה כלל גדול בתורה, וכדי לענות על השאלה, הוא חוזר – בדומה לדרכו של הרמח"ל – לשאלה היסודית והשורשית מדוע ברא הקב"ה את האדם.

הרב אשלג כותב כמו הרמח"ל שתכלית הבריאה היא ההטבה, וההטבה היא על ידי הדבקות. גם הוא מביא את העיקרון של "נהמא דכיסופא", שלפיו ההטבה השלמה אינה יכולה לבוא בחסד אלא בזכות (הרב אשלג אינו כותב בפירוש שזה בעקבות הרמח"ל, וייתכן שהוא נשען בכך ישירות על האר"י). את הדבקות צריך להשיג על ידי הידמות לקב"ה, בכוחות האדם עצמו ולא כמתנה מלמעלה. עם זאת, הרב אשלג מצביע על בעיה בדגם זה – האדם אינו יכול להידמות לקב"ה וכך לקבל את ההטבה, כי הוא (האדם) רוצה לקבל את ההטבה, ואילו הקב"ה אינו רוצה לקבל דבר. נמצא שבזה האדם אינו דומה לקב"ה אלא הפוך ממנו, ולכן לכאורה בלתי אפשרי לקבל הטבה בדרך שתהיה דומה לקב"ה. מכאן מגיע הרב אשלג ליסוד המרכזי של שיטתו -  יש רק דרך אחת להידמות לקב"ה: לעבור מרצון לקבל – לרצון להשפיע.

לכן "ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה. באופן בסיסי בכל תחום בחיים, האדם פועל מתוך אהבת עצמו. הרצון של האדם לקבל הוא התנועה הבסיסית שעומדת מאחורי כל צעד וצעד שלו. על כן, בכל צעד עליו לעשות תנועה של מעבר מקבלה להשפעה. נמצא שתנועת "ואהבת לרעך כמוך" נדרשת בכל צעד ובכל תחום.

באופן עקרוני, אפשר לעשות את התנועה הזאת גם בין אדם למקום, אך לפי הרב אשלג יש יתרון לפעולה בין אדם לחברו. מול הקב"ה ברור לאדם שהוא אינו יכול לפעול כדי לקבל, ושעבודתו צריכה להיות לשם שמים; אבל כשהוא מתנהל בין אדם לחברו, עדיין יכולה לקנן בליבו אהבה עצמית. אם אדם יבנה את הרצון להשפיע בין אדם לחברו – הוא ייבנה גם בין אדם למקום, אך אם עבודת ה' של האדם תהיה לשם שמים – ייתכן שבין אדם לחברו תישאר האגוצנטריות שלו.

בהקדמתו לספר הזוהר (אותיות יד-טז) כותב הרב אשלג שעבודת המעבר ממקבל למשפיע יכולה להיעשות רק בעולם הזה. כאשר הנשמה נמצאת בעליונים, היא דבוקה לגמרי בקב"ה; רק כשהיא יורדת לעולם הזה ונכנסת לגוף, מתעורר בה הרצון לקבל, ויכול להתחולל בה התהליך של המעבר ממקבל למשפיע. הרב אשלג מוסיף כי אפילו הגוף אמור לעבור את השינוי הזה, מרצון לקבל לרצון להשפיע. שינוי זה יתרחש בעתיד, בתחיית המתים. הגוף עדיין ירצה לקבל טוב, כפי טבעו, אך עצם הרצון שלו לטוב לא יהיה מיועד בשביל עצמו, אלא בשביל לממש את רצון ה' להיטיב. דומה הדבר לאדם שמציע לחברו טובה, וחברו אינו זקוק באמת לטובה זו, אך הוא מסכים לקבל את הטובה כדי לכבד את הנותן ולגרום לו קורת רוח. כך כל קבלת הטוב של הגוף בעתיד תהיה כדי להיטיב.

הרב אשלג מסביר שבכל מקרה התהליך הזה אמור לעבור על האדם. הוא אמור לעבור את התהליך הזה באמצעות בחירתו החופשית, אך יש גם מסלול חלופי, על דרך "זכו – אחישנה, לא זכו – בעיתה" (סנהדרין צח, א). אדם יכול להפוך למשפיע בדרך הישר, על ידי קיום תורה ומצוות; אך אם הוא אינו זוכה לבנות בו את הרצון הזה, הוא יגיע לזה על ידי ייסורים שבאים עליו ומוציאים אותו מהמקום האישי. בחירתו של האדם היא באיזו דרך ללכת, האם יבחר מעצמו להפוך ממקבל למשפיע, אך בכל מקרה בני האדם יגיעו בסופו של דבר אל היעד.

זהו המקום שמקבלת הבחירה בשיטתו היסודית של הרב אשלג, על המעבר ממקבל למשפיע. כעת נראה מקום נוסף שבו עוסק הרב אשלג בעניין הבחירה.

 

חירות האדם מול החברה

ב"מאמר החירות" עוסק הרב אשלג ביחס בין מושג הבחירה למושג החירות. שני המושגים דומים אך אינם זהים. הבחירה היא היכולת של האדם להחליט בעצמו, והחירות היא היכולת של הפרט להחליט על עצמו ללא כפייה חיצונית. השאלה קשורה למעבר ממקבל למשפיע: האם הפרט יכול לקבל ללא הגבלה, או שהחברה יכולה לכפות אותו? זו שאלה שהאנושות בעידן המודרני עסוקה בה רבות. המאבק בין הסוציאליזם לקפיטליזם, שניסר בחלל האוויר של אירופה במאות ה-19 וה-20, סובב סביב נקודה זו: הקפיטליזם מבוסס על חירותו הכלכלית של האדם לפעול כרצונו ולהרוויח ולקבל כרצונו בלי שהחברה תכפה עליו, ואילו הסוציאליזם והקומוניזם מבוססים על יכולת החברה לכפות את היחיד. הרב אשלג, עם כל עיסוקו בעמקי התורה, היה מודע היטב לרעיונות הללו (הרב אשלג אף תמך מפורשות ברעיון השיתופיות. בעקבותיו הקים תלמידו, הרב מרדכי שיינברגר, את היישוב השיתופי אור הגנוז, ליד מירון).

לטענת הרב אשלג, האנושות אמנם התקדמה מאוד בבניית החירות והחופש, אך באמת לאדם אין חירות. האדם פועל רק מתוך רצונות למניעת נזק ולקבל עונג, ואלו דחפים אינסטינקטיביים שקיימים גם אצל בעלי החיים. ההבדל בין האדם לבעלי החיים הוא שמערכת השיקולים שלו מורכבת יותר, והוא חושב על הנזק והעונג גם לטווח הארוך. בכוחו לדחות סיפוקים ולחוש כרגע כאב, כדי לקבל עונג גדול יותר בהמשך. הרב אשלג מציין גם שהאדם מושפע מאוד מהחברה בהחלטותיו לדחות נזק ולקבל עונג, והוא מסוגל לעשות דברים קשים ומפחידים – שעלולים לגרום לו נזק – כדי לקבל תועלת והכרה מהחברה.

המסקנה היא שהאדם אינו בחירי; הוא פועל מתוך שרשרת סיבתית, וכפוף לגורמים שמשפיעים עליו. הרב אשלג מונה ארבעה סוגי גורמים שמשפיעים על האדם: המטען התורשתי שהוא מקבל מאבותיו (פיזית ורוחנית); השפעה סביבתית שמטפחת את הפוטנציאל התורשתי המוטבע באדם; השפעה סביבתית שמשנה את האדם, עד שהוא מתנהג הפוך ממה שמוטבע בו; וגורמים חיצוניים כלליים, כגון תנאי האקלים.

אם כן, אפשר לייחס את גורלו של אדם לטבע, או להשגחה האלוקית המכתיבה אותו, אך לא לבחירתו שלו. כאן אנו חוזרים למשולש הבחירה המלווה אותנו לאורך הסוגיה: אם אנו מביטים במבט אמוני – ההשגחה מובילה הכל, ואם לא – הטבע מוביל הכל, אך אי אפשר לראות את האדם כבוחר.

אם כן, היכן בכל זאת באה לידי ביטוי חירותו של האדם?

 

חירות האדם – לבחור את החברה

לדברי הרב אשלג, נקודת הבחירה שעדיין בידו של האדם היא ממה להיות מושפע, כלומר באיזו סביבה להימצא:

אמת הדבר, שאין חירות לרצון, אלא מתפעל מארבעה הגורמים האמורים, ומוכרח לחשוב ולעיין כמו שהם מציעים לו, בלי שום כח לבקורת ושנוי כמלא נימא. כדוגמת החטה שכבר נזרעה בסביבה.

אולם יש חירות לרצון לבחור מלכתחילה בסביבה כזו, בספרים ומדריכים כאלו שמשפיעים לו שכליות טובות. ואם לא יעשה זאת, אלא מוכן לבוא בכל סביבה המזדמנת לפניו, ולקרוא בכל ספר שמזדמן לפניו. שמשום זה ודאי יפול בסביבה רעה, או יבלה זמנו בספרים שאין בהם תועלת, שהם מרובים ויותר נוחים לפניו. שמתוך זה נעשה מוכרח להשכלות גרועות ורעות, המביאים אותו לחטא ולהרשיע, ודאי ענש יענש, לא מטעם המחשבות והמעשים הרעים, שאין לו בחירה עליהם - אלא מטעם שלא בחר להיות בסביבה הטובה, כי בזה וודאי יש בחירה כמבואר.

לכן, המתאמץ בימי חייו, ובוחר בכל פעם בסביבה טובה יותר - הרי הוא ראוי לשבח ולשכר. וגם כאן, לא מטעם מחשבותיו ומעשיו הטובים, הבאים לו בהכרח בלי בחירתו, אלא מטעם התאמצותו לרכוש לו סביבה טובה המביאתו לידי המחשבות והמעשים האלו. וזה שאמר רבי יהושע בן פרחיא "עשה לך רב וקנה לך חבר".

 האדם מושפע מגורמים פנימיים (תורשתיים) וחיצוניים, אך בנוגע לגורמים החיצוניים יש לו בחירה. ביכולתו להחליט מי יהיה הרב שלו, מי תהיה החברה סביבו ואילו ספרים ישפיעו עליו. אפשר לכלול בזה גם את התכנים השונים שהאדם נחשף אליהם, כגון באמצעי התקשורת. אם האדם אינו נוטל את גורלו בידיו ובוחר לעצמו חברה, הוא יישאר כפוף לחברה הנוכחית שלו, מושפע מהאנשים שסביבו והתכנים שהוא צורך.

היחס בין הסביבה לרצון להשפיע

לאור מה שראינו בתחילת דברינו, מצופה היה שנקודת הבחירה העיקרית תהיה בין רצון לקבל לרצון להשפיע. האדם אמנם תלוי בגורמים אחרים, אך לכאורה ההכרעה אם להשפיע או לקבל תלויה בבחירתו הבלעדית. אפשר לתרץ זאת באופנים שונים – ייתכן שהרב אשלג אינו רוצה לצמצם את עניין הבחירה רק לנקודה זו, וייתכן שהוא אינו רוצה להיכנס לנושא הרצון לקבל במאמר שלפנינו, המיועד לציבור הרחב. אך ייתכן גם שהבחירה בחברה היא שלב בסיסי יותר. אם האדם ימצא לעצמו חברה שתטפח את הבחירה שלו, וכן רב שיכוון אותו וילמד אותו כיצד ראוי לבחור, הוא יהיה יותר בוחר בעצמו ופחות מושפע מאחרים. מתוך זה, הוא יגיע גם לנקודת הבחירה הגבוהה יותר, שבאמת טמונה בכל צומת בחיי האדם – האם להיות מקבל או משפיע.

 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב אוריאל עיטם.

עורך: חיים אקשטיין, תשפ"ג