טעם הבחירה החופשית במשנת הרמב"ן | 3

הבחירה – תוצאת החטא

בין השאלות שעולות בסוגיית טעם הבחירה, יש שאלה תשתיתית מאוד, שקשורה לפרספקטיבה רחבה על הסוגיה – האם הבחירה החופשית היא לכתחילה או בדיעבד. מלבד השאלות כיצד מתאפשרת הבחירה, ומה המנגנון שמתקיים אצלנו כשאנו פועלים, עולה השאלה – האם בכלל הבחירה החופשית היא רצויה?

כבר ראינו כי הבחירה תופסת מקום מרכזי אצלנו, ושהרמב"ם כותב עליה "ועקר זה עקר גדול הוא והוא עמוד התורה והמצוה" (הלכות תשובה ה, ג). הגיוני לומר לאור זה שהבחירה אינה רק יסוד חשוב, אלא שהיא אף רצויה מלכתחילה בעולמו של האדם. אולם, הרמב"ן פותח לנו אופקים אחרים בעניין, בפרשת אדם הראשון:

והיפה בעיני, כי האדם היה עושה בטבעו מה שראוי לעשות כפי התולדת, כאשר יעשו השמים וכל צבאם, פועלי אמת שפעולתם אמת ולא ישנו את תפקידם, ואין להם במעשיהם אהבה או שנאה ופרי האילן הזה היה מוליד הרצון והחפץ שיבחרו אוכליו בדבר או בהפכו לטוב או לרע ולכן נקרא "עץ הדעת טוב ורע", כי ה"דעת" יאמר בלשוננו על הרצון, כלשונם (פסחים ו) לא שנו אלא שדעתו לחזור, ושדעתו לפנותו ובלשון הכתוב (תהלים קמד ג) מה אדם ותדעהו, תחפוץ ותרצה בו, ידעתיך בשם (שמות לג יב), בחרתיך מכל האדם, וכן מאמר ברזילי האדע בין טוב לרע, שאבד ממנו כח הרעיון, לא היה בוחר בדבר ולא קץ בו, והיה אוכל מבלי שיטעם ושומע מבלי שיתענג בשיר.   

והנה בעת הזאת לא היה בין אדם ואשתו המשגל לתאוה, אבל בעת ההולדה יתחברו ויולידו, ולכן היו האיברים כלם בעיניהם כפנים והידים ולא יתבוששו בהם. והנה אחרי אכלו מן העץ היתה בידו הבחירה, וברצונו להרע או להטיב בין לו בין לאחרים, וזו מדה א-להית מצד אחד, ורעה לאדם בהיות לו בה יצר ותאוה:  ואפשר שנתכוון הכתוב לענין הזה כשאמר אשר עשה הא-להים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים (קהלת ז כט), ה"יושר" שיאחוז דרך אחת ישרה, וה"בקשה בחשבונות רבים" שיבקש לו מעשים משתנים בבחירה ממנו. וכאשר צוהו הקב"ה על העץ שלא יאכל ממנו לא הודיעו כי בו המדה הזאת, רק אמר לו סתם "ומפרי העץ אשר בתוך הגן", כלומר הידוע באמצעותו לא תאכל ממנו, והוא מאמר האשה אל הנחש והכתוב שאמר ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו (להלן פסוק יז), הזכירו הכתוב אלינו בשמו.

(רמב"ן בראשית ב, ט)

הרמב"ן מגדיר את עץ הדעת טוב ורע כעץ הרצון, ואפשר גם לומר – עץ הבחירה. מעץ זה קיבל אדם הראשון את היכולת לבחור בין כמה אפשרויות. לאדם הראשון לפני החטא לא הייתה בחירה, והוא ספג לתוכו את היכולת הזאת רק לאחר שאכל מן העץ.

שתי שאלות עולות מדברי הרמב"ן. ראשית, כיצד בחר אדם הראשון לחטוא, אם לא הייתה לו בחירה? ושאלה יסודית יותר, איזו משמעות יש לעולם שבו אין לאדם בחירה חופשית? איך היו אמורים להיראות חיי האדם ללא החטא?

השלמה דרמטית של תמונת הסוגיה מופיעה בסוף פירוש הרמב"ן לתורה, על הפסוק "ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך":

ומל ה' א-להיך את לבבך זהו שאמרו (שבת קד) הבא לטהר מסייעין אותו, מבטיחך שתשוב אליו בכל לבבך והוא יעזור אותך ונראה מן הכתובים ענין זה שאומר, כי מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו צדיק או רשע, וכל זמן התורה כן, כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב ועונש ברצותם ברע אבל לימות המשיח, תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל והיא המילה הנזכרת כאן כי החמדה והתאוה ערלה ללב, ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאוה וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות ולא היה לו ברצונו דבר והפכו, כמו שפירשתי בסדר בראשית.

וזהו מה שאמר הכתוב בירמיה (לא ל -לב), הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר כרתי את אבותם וגו', כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה, וזהו בטול יצר הרע ועשות הלב בטבעו מעשהו הראוי ולכך אמר עוד (שם פסוקים לב לג) והייתי להם לא-להים והמה יהיו לי לעם ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, ובידוע כי יצר לב האדם רע מנעוריו וצריכים ללמד אותם, אלא שיתבטל יצרם בזמן ההוא לגמרי...

(רמב"ן דברים ל, ו)

מדברי הרמב"ן יוצא כי התורה סוגרת את המעגל שפתחה בתחילתה: בפרשת בראשית קיבל האדם את הבחירה החופשית, ובסוף ספר דברים מתברר שהיא עתידה להינטל ממנו, כך שהאדם יעשה את הטוב בלבד ובאופן טבעי.

מתחילת דבריו, בקריאה פשוטה, נראה שלאדם הייתה בחירה מאז בריאתו – "כי מזמן הבריאה הייתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו צדיק או רשע", ורק באחרית הימים תינטל ממנו הבחירה. אולם בהמשך הדברים, הרמב"ן מזכיר את המציאות שהייתה לפני חטא אדם הראשון, ומפנה לפירוש שכתב שם. אם כן, האדם נברא ללא בחירה חופשית, בחטאו הוא עבר למצב של בחירה, במעמד הר סיני הוא קיבל את התורה כדי שיידע לבחור נכון, ולעתיד לבוא הוא יחזור למצב שהיה לפני החטא ולא תהיה לו עוד בחירה.

מהרמב"ן עולה שלא רק הבחירה היא דיעבדית וזמנית, אלא גם הצורך בתורה ומצוותיה המורות לאדם מה לעשות הוא דיעבדי וזמני, מפני שהאדם לא נועד להיות בעל בחירה. רק במצב שהאדם אינו עושה את הטוב בטבעו, צריך תורה שתגיד לו במה לבחור. במצב השורשי של האדם, הוא עושה את המצוות בטבעו.

יש חכמי ישראל נוספים שלימדו בעקבות דברי חז"ל שהמצוות בטלות לעתיד לבוא, אך הם מדברים רק על העתיד, ומסבירים את עצמם באופנים אחרים. למשל, לעתיד לבוא לא יהיה צורך במצוות כיוון שזה יהיה עולם השכר. לפי זה הגיוני שבעולם הבא לא תהיה בחירה. אולם לפי חידושו של הרמב"ן כאן, גם בעולם הזה לא הייתה אמורה להיות בחירה, ולא היו אמורות להינתן תורה ומצוות. המצוות באו רק כדי להורות לאדם כיצד לבחור בטוב, בהתאם למצב הדיעבדי שבו הוא יכול גם לבחור ברע, ובעתיד תינטל הבחירה וכבר לא יהיה צורך בזה. ייתכן לומר שלתורה יש תפקיד נוסף, מעבר להודעת הבחירה הנכונה – היא גם מרוממת ומתקנת את האדם, כדי שיבחר נכון באופן טבעי. מכל מקום, תפקיד המצוות כמוכתבות מבחוץ מותאם למדרגה זמנית של העולם, שנוצרה בעקבות החטא ועתידה לחלוף.

 

"ושם הרשות בידו"

דברים שונים, במידה מסוימת, כותב הרמב"ן בפירושו לשירת האזינו:

לכך הזכיר משה בתפלתו (במדבר יד טו) ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר וגו', והשם יתברך הודה לו בזה (שם פסוק כ) ויאמר ה' סלחתי כדברך והטעם בטענה הזאת, איננו כרוצה להראות כחו בין שונאיו, כי כל הגוים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו אבל השם ברא את האדם בתחתונים שיכיר את בוראו ויודה לשמו, ושם הרשות בידו להרע או להטיב, וכאשר חטאו ברצונם וכפרו בו כולם לא נשאר רק העם הזה לשמו, ופרסם בהם באותות ובמופתים כי הוא א-להי האלהים ואדוני האדונים ונודע בזה לכל העמים והנה אם ישוב ויאבד זכרם, ישכחו העמים את אותותיו ואת מעשיו ולא יסופר עוד בהם, ואם אדם יזכיר כן, יחשבו כי היה כח מכחות המזלות והכוכבים וחלף ועבר והנה תהיה כוונת הבריאה באדם בטלה לגמרי, שלא ישאר בהם יודע את בוראו רק מכעיס לפניו, ועל כן ראוי מדין הרצון שהיה בבריאת העולם, שיהיה רצון מלפניו להקים לו לעם כל הימים, כי הם הקרובים אליו והיודעים אותו מכל העמים...

(רמב"ן דברים לב, כו)

כאן הרמב"ן אומר על הבחירה דבר אחר – הקב"ה ברא את האדם "ושם הרשות בידו להרע או להיטיב". כלומר, האדם נברא לכתחילה עם יכולת בחירה, כמו בתפיסת הבחירה הפשוטה שאנחנו מכירים. השוני בין דברים אלו, ובין דברי הרמב"ן שראינו לעיל, מעלה כמה אפשרויות:

אפשרות אחת היא שאכן, כפי שראינו אצל חכמי ישראל הקודמים, האדם נברא עם יכולת בחירה, ועל בחירתו הוא מקבל שכר. את מה שנראה כחידוש של הרמב"ן בקטעים הקודמים שלמדנו אפשר לצמצם, ולהסביר כי לאדם הראשון הייתה בחירה – אלא שהיא הייתה בחירה מסוג אחר. למשל, ייתכן שההליכה אחרי התאווה היא תוצאה של חטא אדם הראשון, ולפני כן היא לא הייתה בין האפשרויות שעמדו לבחירתו של האדם. מכל מקום, אפשרות זו מכניסה גם את הרמב"ן לגישה הרווחת בראשונים שראינו עד כה.

אולם בעיון כללי בפירושו של הרמב"ן בספר בראשית, איננו מוצאים שם את ייעוד האדם לבחור נכון ולקבל שכר. יש לאדם בחירה, אך היא מוצגת כהתנהלות הטבעית שלו, ולא כחלק מרכזי ומהותי בקיומו. זה רכיב שקיים באדם אך הוא אינו מטרת האדם.

כדי להבין אפשרות זו, ננסה לברר מה היה אמור להיות עניינו של האדם ללא הבחירה. האם הוא היה אמור להיות כמו בעלי חיים, שמתנהלים על פי טבע עיוור?

 

המטרה המקורית  – לדעת את ה' בארץ

נשוב לדברי הרמב"ן בתחילת ספר בראשית. הרמב"ן מתאר שם כיצד האדם נראה ללא הבחירה: "כי האדם היה עושה בטבעו מה שראוי לעשות כפי התולדת, כאשר יעשו השמים וכל צבאם, פועלי אמת שפעולתם אמת ולא ישנו את תפקידם". ההשוואה כאן אינה לבעלי חיים, אלא לצבא השמים, למלאכים. אילו האדם לא היה חוטא ונשאר ללא בחירה, הוא היה כמו המלאכים, שעושים את רצון ה' באופן טבעי. לו היינו משווים את האדם לבעלי החיים, שפועלים על פי מנגנון טבעי, אכן הייתה בזה פחיתות לאדם; אבל לדעת את ה' באופן תמידי, כמו המלאכים, זו מעלה. כיוון שאדם חטא, נפתח לפניו מרחב בחירה בין רצון ה' ובין היצרים והתאוות. כל צד ה"עפר מן האדמה" שבו הפך כעת לאפשרות בחירה.

עדיין צריך לברר – מה היה תפקידו של אדם הראשון בתור מלאך? האם הוא היה אמור להיות עוד אחד מצבא המלאכים של הקב"ה, או שהיה לו תפקיד אחר?

נראה כי האדם אמור היה להיות מלאך בארץ. יש כבר מלאכים בשמים, אלא שהאדם היה אמור למלא את אותו התפקיד עלי אדמות. רצון ה' היה שגם בתוך העולם הארצי יהיה יצור מלאכי. יצור שמכיר את האמת, ומלא בתודעה אלוקית.

נתבונן בהמשך דבריו של הרמב"ן בפרשת האזינו: "וכאשר חטאו ברצונם וכפרו בו כולם לא נשאר רק העם הזה לשמו, ופרסם בהם באותות ובמופתים כי הוא א-להי האלוהים ואדוני האדונים... ונודע בזה לכל העמים והנה אם ישוב ויאבד זכרם, ישכחו העמים את אותותיו ואת מעשיו... וחלף ועבר והנה תהיה כוונת הבריאה באדם בטלה לגמרי". הדגש של הרמב"ן הוא שהחטא עלול להוביל למצב שבו ייעוד האדם לא יתממש, שכן המטרה הייתה שיהיה בארץ אדם שיודע את ה', ואילו הבחירה מובילה את בני האדם להתרחק מידיעת ה'. כך מסביר הרמב"ן, בהמשך דבריו, את הצורך בקיומו של עם נצחי שיודע את ה': "על כן ראוי מדין הרצון שהיה בבריאת העולם, שיהיה רצון מלפניו להקים לו לעם כל הימים, כי הם הקרובים אליו והיודעים אותו מכל העמים".  עם ישראל התוודע לאמונה בה' ביציאת מצרים, ומאז תפקידו הוא להיות העם היודע את ה' בארץ.

תפקיד זה מופיע, לפי הרמב"ן, כבר בבריאת האדם:

ויפח באפיו נשמת חיים ירמוז לנו הכתוב הזה מעלת הנפש יסודה וסודה, כי הזכיר בה שם מלא, ואמר כי הוא נפח באפיו נשמת חיים, להודיע כי לא באה בו מן היסודות כאשר רמז בנפש התנועה (לעיל א כ), גם לא בהשתלשלות מן השכלים הנבדלים, אבל היא רוח השם הגדול, מפיו דעת ותבונה, כי הנופח באפי אחר מנשמתו יתן בו וזהו שנאמר (איוב לב ח) ונשמת שדי תבינם, כי היא מיסוד הבינה בדרך אמת ואמונה.

(רמב"ן בראשית ב, ז)

זו הסיבה שהאדם קיבל נשמה, כדי להיות כמלאך ולשקף את הקב"ה בארץ.

 

אפשרות צדדית שהפכה למרכזית

כדי לייצג נכונה את שם ה' בארץ, האדם קיבל רצון חופשי, כפי לקב"ה יש רצון חופשי. אולם ביכולת הזאת, האדם לא היה אמור להשתמש, כיוון שסוף סוף הוא נברא בארץ ויש בו גם עפר מן האדמה, ואם ליצור שנברא מהעפר תהיה בחירה – הוא עלול לנטות אחרי הצד החומרי שבו. הרצון החופשי של הקב"ה תמיד טוב, אך אם לאדם יהיה רצון חופשי – הוא יוכל להוביל גם לרע.

כעת מתברר כיצד התפתחה הבחירה אצל האדם, ומה מקומה: האדם נברא כדי להיות כמלאך בארץ, ולכן לא הייתה נדרשת לו בדווקא בחירה חופשית. עם זאת, האפשרות להגיע לבחירה נבראה עמו, כי הוא השתקפות של הקב"ה, וממילא משתקף בו גם הרצון האלוקי החופשי. לכן הייתה לו אפשרות לאכול מהעץ ולהיכנס לחיים שלמים של בחירה, ובזה הסתכם כל מרחב הבחירה שלו. בבחירה המוגבלת שעמדה לרשותו – האדם השתמש לרעה, ובחר לאכול מעץ הדעת טוב ורע. בזאת הוא עבר לעולם של בחירה, וכך נוצר פער בין המטרה שלו בעולם – לדעת את ה'  – ובין התנהלותו בפועל. ממילא כל הייעוד של העולם נכנס לכלל סכנה, שמא לא יתממש. כל המהלך המתואר בתורה, מאברהם אבינו, דרך יציאת מצרים והקמת המשכן ועד לכל חיי עם ישראל, כולו מיועד להחזיר את העולם למסלולו הלכתחילאי. העולם שלנו הוא עולם של בחירה בדיעבד, אך הוא חותר כל הזמן חזרה לידיעת ה' מוחלטת.

לאדם הייתה רק אפשרות להיכנס לעולם של בחירה, אך הבחירה עצמה לא הייתה מטרתו. יש אומרים שהבחירה המצומצמת של האדם, אם לאכול מהעץ או לאכול, הייתה עיקר הייעוד של אדם הראשון; אך לא זו דעת הרמב"ן. מבחינתו הבחירה אם לאכול מן העץ הייתה צדדית בעולמו של האדם, והעיקר היה שידע את ה' בארץ ויעבוד אותו באופן טבעי. המטרה לא הייתה לבחור, אלא להיות.

כפי שראינו, הרמב"ן הוא איש תורת הסוד. גם מגמת האדם שמשרטט כאן הרמב"ן מצויה בעולם הקבלה. היא מתחברת לשיטה שראינו בשיעור הקודם, שלפיה כל התורה היא תנועה גדולה לעבר השראת שכינה וידיעת ה' במציאות. לא כל מי שמחזיק בגישה זו מגיע לאמירה דומה בנוגע לבחירה, אך הרמב"ן מגיע לאמירה מרחיקת לכת זו, וטוען כי הבחירה אינה מייעודו של האדם. ייעודו האמיתי הוא לדעת את ה' בארץ.

 

 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב אוריאל עיטם.

עורך: חיים אקשטיין, תשפ"ג