טעם הבחירה במשנת רבי נחמן מברסלב | 2

 

ראינו כי לפי רבי נחמן, כל מה שנברא בעולם – מיועד לצורך ניסיונותיו של האדם. הבחירה היא לב עבודת ה' של האדם, וממילא לב הבריאה כולה. עוד ראינו כי לאדם יש היקף בחירה מלא; אם כל דבר בחייו הוא חלק מעבודת ה', הרי שבכל דבר יש לו גם בחירה חופשית. לדעות שאינן מעמידות את הבחירה במוקד, אין הכרח שכל פרט בחיים יהיה נתון לבחירה; ייתכן שעבודת ה' תתפרס על פני כל תחומי החיים, ושבחלק מהתחומים או המצבים לא תהיה בחירה. יש גם דעות שמגבילות את המרחב של עבודת ה', ולפיהן יש תחומי היתר, תחומי איסור ותחומי רשות. תחומי הרשות, לדעות אלו, אינם בהכרח חלק מעבודת ה'. אולם אצל רבי נחמן הכל הוא חלק מעבודת ה', והעבודה מרוכזת בבחירה, ולפיכך בכל מצב בחיים יש בחירה באדם.

בהמשך דרכנו נראה דעות שלפיהן יש מצבים שאינם נתונים לבחירתנו. ב"מכתב מאליהו" לרב דסלר, למשל, מתבאר בהרחבה שיש מצבים שכבר הוכרעו ואינם נתונים לבחירת האדם, והאדם נמדד רק על הנקודה שבה יש לו בחירה כעת. רבי נחמן כביכול עונה לדעה זו, עוד לפני שנאמרה, ואומר כי גם במצבים שבהם נראה שהאדם אינו יכול לבחור – תמיד יש לו בחירה. הבחירה היא "בפשיטות", ובאמת האדם יכול לעשות מה שהוא רוצה, גם אם יש אשליה שעומדים בדרכו מחסומים שונים.

 

הפרדה פנימית בין האדם לחולשותיו

נראה דוגמה למצב שבו יש לאדם בחירה, לפי רבי נחמן, אף שנדמה כי המצב מוחלט:

ובאמת יש בזה דברים בגו, כי יש דבר אצל האדם שאותו הדבר הוא מתירא ומתפחד ממיני הפחדים שהוא מתפחד מהם. ואף על פי שהוא יודע בדעתו בבירור חזק שאותו הענין שהוא מתפחד ממנו אינו יכול לעשות לו כלל, אף על פי כן יש לו פחד גדול מאד ממנו, כי אותו הדבר שיש אצל האדם הוא מתפחד... וכן בענין התאוות הוא גם כן כך ממש. שאף על פי שהאדם יודע שהתאוה הזאת הוא שטות והבל, אף על פי כן יש דבר אצל האדם שהוא מתאוה התאוה. אף על פי שהאדם יודע שהוא הבל גמור. ועל כן בודאי אם האדם יישב עצמו היטב היטב, בקל יוכל לסלק ממנו כל היראות והפחדים. וכן כל התאוות, מאחר שיודע שבאמת אינם כלום, רק שיש דבר אצלו שהוא מתיירא ומתאוה. על כן בקל יוכל לשבר ולסלק הכל, כי האדם הוא בעל בחירה, ובקל יוכל להרגיל דעתו לסלק ממנו אותו הדבר שממנו באים כל הפחדים שלו וכל התאוות כנזכר לעיל.

(שיחות הר"ן פג)

הפחד הוא מצב שבו לכאורה סכנה מאיימת על האדם. אולם אם מתבוננים לעומק, הפחד מעיד רק על נורת האזהרה שנדלקת אצל האדם. הוא אינו אומר שקיימת סכנה אמיתית בחוץ, אלא שהאדם מזהה סכנה. אדם שנבהל ממקק, לדוגמה, אין זה אומר שהמקק יכול להזיק לו, אלא שלאותו אדם יש נטייה בנפשו להיבהל מחרקים. רבי נחמן טוען שכל פחד פועל כך –הוא השתקפות של מרכיב פנימי באדם, ולא של המציאות האובייקטיבית. הפחד משקף רק את האדם עצמו, ואפילו אותו אין הוא משקף לחלוטין, אלא רק צד מסוים בתוכו שמתעורר בו פחד.

דברים דומים כותב רבי נחמן על התאווה, שגם היא אינה מעידה על מציאות אובייקטיבית אלא נובעת ממרכיב בנפש האדם. על דרך ההתמודדות מול התאווה, רבי נחמן אומר: "יישב עצמו היטב היטב". נראה כי היישוב כולל הכרה במציאות האובייקטיבית, ומלבד זאת, הוא כולל הפרדה בין האדם עצמו ובין התאווה שלו. רבי נחמן עושה מעין הזרה לתאווה, והופך אותה לגורם אחר שאינו האדם עצמו. ההתבוננות באמת, וביטול ההזדהות של האדם עם הגורם המתאווה, שניהם יחד מקנים לאדם את היכולת להתנתק מהתאווה, שהיא יכולת הבחירה.

על פניו, הדברים מזכירים את היסוד שראינו בספר התניא, על התאוות המשתייכות לנפש הבהמית. אלא שלפי בעל התניא, הבחירה אינה מוחלטת – המחשבות שעולות באדם מצד התאווה אינן בחיריות, והאדם יכול לבחור רק אם לתת את השלטון בידן או ביד השכל. לפי רבי נחמן, לעומת זאת, האדם יכול לנתק את עצמו מהרהורים של תאווה, עד שלא יעלו אצלו בכלל.

את התהליך הזה, לדברי רבי נחמן, יכול האדם לעשות "בקל". זהו ביטוי אופייני לרבי נחמן, שהפעולה הנדרשת היא קלה, אלא שצריך לעשות עבורה צעד אחד – שעשוי להיות קשה. אם רק יצליח האדם לראות את הגורם המתאווה בתוכו כזר לו, הוא יגלה שיש לו בחירה חופשית מלאה.  

נמצא שהבחירה כוללת תמיד שני שלבים: הראשון – עבודה תודעתית, והשני – בחירה מתוך התודעה החדשה. בשלב הראשון האדם מגיע לתודעה שבה אפשר לבחור, והשלב השני הוא הבחירה עצמה.

 

עקשנות

המקור הבא נמצא בספר שבחי הר"ן. שבחי הר"ן מספרים סיפורים רבים על רבי נחמן עצמו, על מאבקיו, אישיותו וחייו. בקטע הבא מוסבר כי הסיפורים לא באו כדי להאדיר את צדיקותו, אלא ללמד כי כל אדם יכול לעשות כך. לכן הם כוללים גם סיפורים על מאבקים והתמודדויות, ללמד כי אפשר לצלוח אותן:

וכל מה שספרנו עד הנה, אם אמנם כגנות נחשבו כל הספורים הנ"ל לנגדו לפי עוצם מעלתו שזכה אחר כך, עם כל זה ספרנו כל זה מעניין עבודתו ודרכו בימי ילדותו, למען נדע ונשכיל איך הבחירה חופשית וכל אדם יוכל לזכות אם ירצה למעלה מפלגת מאד. אף על פי שנדמה לו שקשה וכבד עליו העבודה מאד, ואין מניחים אותו לכנוס כלל בעבודתו יתברך כי התאוות והמידות רודפין אחריו מאד, אף על פי כן צריך שיהיה עקשן בעבודתו ולבלי להסתכל על כל זה. כי בספורים הללו יבין החכם מדעתו, איך גם על רבנו הקדוש והנורא, זכר צדיק וקדוש לברכה, עבר גם כן כל המניעות והכבדות הנ"ל, ועבר בכל זה, ואף על פי כן זכה לשבר הכל מחמת שרצה באמת בעבודתו יתברך ובחר בחיים באמת עד שזכה למה שזכה.

(שבחי מוהר"ן כה)

רבי נחמן מדגיש מאוד את הקביעה כי בכל עת הבחירה נתונה לאדם במלואה, והכל תלוי ברצונו. בדברים אלו מופיע יסוד מרכזי נוסף של רבי נחמן – "שיהיה עקשן בעבודתו". כחלק מהבחירה, האדם צריך לרצות מאוד את הדבר שבו הוא בוחר, ולהתעקש עליו. יסוד העקשנות מופיע גם בפסקה הבאה:

פעם אחת שאלתי אותו מדוע כמה יראים התיגעו בעבודת ה' הרבה מאד (שקורין האריווין) ואף על פי כן לא הגיעו למדרגת הצדיקים הגדולים. השיב בפשיטות: מסתמא לא התיגעו כל כך. ואמר בזה הלשון: מן הסתם האבן זייא ניט גיהאריוועט, כי הכלל, שעקר הוא היגיעה והכל לפי רב המעשה.

(שיחות הר"ן קע)

רבי נחמן נשאל שאלה: מדוע יש אנשים שאינם מצליחים בעבודת ה'? בעל התניא היה אולי עונה שהם בינוניים, ואינם יכולים להיות צדיקים. אולם רבי נחמן כדרכו, כפי שראינו בשיעור שעבר, עונה "בפשיטות" – כנראה הם לא התעקשו והתייגעו מספיק.

הקריאה להתעקש, לצאת לקרב ולהיאבק עד הסוף – היא מאפיין בולט הן בכתביו של רבי נחמן והן בדמותו. היו מאבקים רבים שרבי נחמן ניהל בחייו, לא רק מאבקים שהזדמנו לו אלא גם כאלו שהוא יזם. מכמה מקורות בשבחי הר"ן וחיי מוהר"ן, נראה כי הוא חיפש את המאבקים ורצה להיות בקרב. נראה דוגמה לחינוך של רבי נחמן למאבק תמידי:

ספר הרבה מעניין גודל היראה והקדושה שהיה לו בילדותו, שהיה זריז וקדוש מאוד. ואמר: שהיה מתחיל כה פעמים ביום אחד, היינו שהיה מחיל להיות איש כשר, שמעתה יעבוד את ה' יתברך, ואחר כך באותו היום עצמו נפל מזה ונפל לתאוות אכילה וכיוצא, וחזר והתחיל באותו היום פעם אחרי שמאותו השעה יהיה איש כשר וכו', ונפל וחזר והתחיל מחדש, וכן היה כמה פעמים ביום אחד. וכבר שמענו ממנו כמה פעמים שהיה לו התחלות שבכל פעם התחיל מחדש לעבוד את ה'.

וזהו כלל גדול מאוד בעבודת ה', לבל יניח עצמו ליפול ח"ו מחמת שנפל מאיזה עבודה או מתפילה בכוונה, או שנפל למקום שנפל ח"ו. עם כל זה יחזק את עצמו בכל האפשר ויתחיל בכל פעם מחדש, כאילו היום התחיל להתקרב להשם יתברך. ואף אם יהיה כן כמה פעמים, דהיינו שיהיה לו ח"ו כמה וכמה נפילות מעבודתו יתברך, עם כל זה יתחיל בכל פעם מחדש, אפילו כמה וכמה פעמים, ובלא זה אי אפשר להיות איש כשר באמת ולהתקרב להשם יתברך באמת.

וכל זמן שאינו חזק בדעתו, שתמיד ימשוך עצמו להשם יתברך בכל מה שיוכל, בין בעלייה בין בירידה ח"ו, אפילו אם תהיה הירידה ח"ו איך שתהיה, אף על פי כן יהיה חזק ואמיץ בדעתו למשוך ולהשתוקק ולהתגעגע תמיד אליו יתברך, ולצעוק ולהתפלל ולהתחנן אליו יתברך תמיד, ולעשות מה שיוכל בעבודת ה' בשמחה, אפילו אם יהיה איך שיהיה, כל זמן שאין לו התחזקות הזאת באמת, אי אפשר לו להתקרב להשם יתברך באמת (...) וכל אדם אפילו איש פשוט, אי אפשר להיות איש כשר באמת כי אם כשיכול לעמוד בכל כנ"ל. ואפילו ביו םאחד צריך לחזק את עצמו כמה פעמים ולהתחיל בכל פעם מחדש כנ"ל עד אשר יזכה ברבות הימים לילך בדרכי ה' כסדר אמן.

(שיחות הר"ן מח)

אם כן, לאדם יש תמיד בחירה, אלא שצריך להילחם עליה. גם במקרה של חוסר הצלחה, צריך לקום ולהתחיל מחדש. יתרה מזאת, לעתים משתמע מדבריו שדווקא על ידי מקרים של חוסר הצלחה, ותקופות ממושכות שבהן נדמה שתקועים במקום, יכולה לבוא ההתקדמות בעבודת ה'. אי-ההתקדמות אינה מקרה או תאונה, אלא חלק בלתי נפרד מהתהליך הנדרש.

 

תפילה על עבודת ה'

המקור שבו נסיים נראה פשוט למדי, אך גם בו טמון יסוד מרכזי אצל רבי נחמן, שמפותח היום אצל רבים מההולכים בדרכו.

כשהודיע לי רבנו זכרונות לברכה עניין ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו דיברתי עמו, הלא האדם הוא בעל בחירה. ולא השיב לי בפירוש רק כלאחר יד כאומר אף על פי כן. כלומר אף על פי שאי אפשר לבאר לך העניין בשלמות אף על פי כן צריכין לנהוג כך. ואנכי לא יכולתי לשאול יותר כי ידעתי כי קושיא זו יכולין להקשות גם על כל התפילות שסידרו לנו רבותינו זכרונם לברכה מכבר על עניין תשובה והתקרבות להשם יתברך כגון ברכת השיבנו וכיוצא.

(חיי מוהר"ן תלו)

לא ברור כל כך מה מתרחש בפסקה זו. מתואר כאן שרבי נחמן הדריך את תלמידו (כנראה רבי נתן) להתבודדות, מושג שכידוע מקבל אצל רבי נחמן מקום מרכזי. רבי נתן מקשה – "והרי האדם הוא בעל בחירה". בינתיים לא מובן מדוע הבחירה סותרת את ההתבודדות.

בתשובתו, רבי נחמן מראה כי התופעה שעליה מקשה רבי נתן היא רחבה יותר, הרי בתפילה אנו מברכים את ברכת "השיבנו". אפשר היה לומר שזהו משפט אחד לדוגמה מתוך התפילה, אבל אצל רבי נחמן זהו לב התפילה, ובפרט עיקר ההתבודדות. עיקר ההתבודדות הוא הפנייה לה' שיקרב את האדם אליו. מכאן מתברר מהי הקושיה – איך ייתכן שעיקר עבודת ה' הוא למסור את העבודה לידי שמים, הרי עבודת ה' צריכה להיות בידינו ובבחירתנו?

לכאורה רבי נחמן אינו מתרץ את הקושיה, אלא אומר שאפשר להקשות כך גם על תפילות נוספות. לפעמים הדרך לענות על קושיה היא לגלות שהקושיה רחבה יותר, ואם כן גם אם לא מבינים, ברור שכך הוא הדבר. נראה מכאן כי התפילה גוברת על הבחירה, ובה אנו מחזירים לקב"ה את הבחירה אפילו ביראת שמים. מובן שרגע אחרי התפילה, אם יש לאדם התמודדות, הוא לא יגיד שזה עניינו של הקב"ה אלא יתמודד בעצמו; אך העיקר בעבודת ה' הוא ההתבודדות, ועיקר ההתבודדות הוא עבודת ה', ואם כן המרכז הוא מסירת הבחירה לקב"ה.

(נקודה זו מודגשת אצל הרב שלום ארוש, מגדולי המפיצים של תורת רבי נחמן בזמננו. הוא מרבה להדגיש כי בכל מצב שהאדם נמצא בו, העיקר הוא התפילה עליו, כלומר מסירת הדברים באמונה לידי הקב"ה.)

לכאורה, לפנינו פער בין היסוד שראינו עד כה, של הבחירה והעקשנות, ובין החזרת כל עבודת ה' לידי הקב"ה. אולם מה שנראה סתירה הוא למעשה התנקזות של שתי תנועות. במקומות אחרים, דורש רבי נחמן מהאדם את ההתעקשות גם במסגרת עבודת התפילה, ומורה לו לבוא לפני ה' עם כל טענותיו כמו לבית דין, עד שתיבקענה כל החומות. גם בתחום הפסיבי לכאורה של התפילה, שבה מוסרים הכל לקב"ה, מופיע ממד של כוח הבחירה, בתנועת ההתעקשות של המתפלל (אם כי גם לה צריך להיות גבול לפי רבי נחמן, כעולה מדבריו במקומות אחרים). אם כן, לתפילה צריך לבוא עם כל העקשנות, לבקש ולהתחנן; אבל לבסוף, תנועת העקשנות כולה מובילה לידי מסירת הכל לפני ה'.

 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב אוריאל עיטם.

עורך: חיים אקשטיין, תשפ"ג