בין היר"ח לחבי"ף – הערות על הקשר בין סב לנכדו

קושטא דמילתא טו"ב (מרחשון התשפ"ד)
איתי קופר (מחזור נא)

בכ"ג במרחשון ה'תקפ"א, עלתה לגנזי מרומים נשמתו של הראשון לציון הרב יוסף רפאל חזן. הרב חזן, או היר"ח, כפי שמכונה לעתים בספרי ההלכה, היה מגדולי רבני אזמיר שעלה לארץ ישראל, שימש כאב"ד בחברון, וכיהן פאר בתפקיד הראשון לציון משנת ה'תקע"ח. תורתו, ובייחוד תשובותיו שנדפסו בספר חקרי לב היו בעלי השפעה מכרעת על עולם ההלכה הספרדי. במאמר הבא אבקש להתחקות אחרי הקשר המיוחד שהיה לו עם נכדו חביבו, הרב חיים פאלאג'י.[1] הרב פאלאג'י, המכונה החבי"ף, היה בן בתו של היר"ח – קאלי קאדין. את חלקה הגדול של אמו של החבי"ף בחינוכו התורני ניתן לראות בהקדמתו לשו"ת חקקי לב:

אשת חיל עטרת בעלה ותורת חסד על לשונה. הני נשי במאי זכיין דמסרי נפשייהו. מנדדות שינה מעיניהם באקרויי בנייהו. היא קדש ומעשיה. אימ'א שלום כפתו' ופרחיה. רבת המע'. גדולה שבגדולו' הרבנית מרת אמי אשה חכמה מ' קאלי המ' קאדין כבודה בת מלך פנימה. משיירי כנ"הג פאר הדור רבינו שבגולה. תנא דאורייתא. מגלה עמיקת' ומסתרא. גדול אדונינו ועט"ר. מרן זקני גאון ירוש' הר' מופת הדו' סתרי ומגיני מני"ר המחבר גדולי' חק"ל וס' מערכי לב נשיא בית אב. קולי אל ה' אקרא. אני מדבר בתפי' לעליון נורא. והיתה נפשם כגן רוה מקו' משכנות. על מי מנוחות במנוחו' שאננות. (חקקי לב, הקדמה)

עיון בהספד שכתב החבי"ף בעת פטירתו של היר"ח מגלה טפח מהקשר הקרוב שהיה להם. ההספד נדפס בסוף ספר הדרושים של היר"ח – מערכי לב ח"ב. ראוי לציין שהספר נדפס בשאלוניקי בשנת תקפ"ב כשהחבי"ף היה בגיל 35 וטרם שכיהן בתפקיד רשמי ברבנות ובדיינות. אעפ"כ, בנו של היר"ח, הרב אליהו חזן, שסידר את הספר לדפוס, בחר לשים את הספדו של החבי"ף ראשון ברשימת ההספדים אפילו לפני בניו של היר"ח. ייתכן שדבר זה יכול ללמד על הקשר הקרוב של החבי"ף והיר"ח ועל כך שהחבי"ף נתפס בעיני רבים כממשיך דרכו. הצער הגדול וכאבו של החבי"ף על פטירתו נשקף מהפתיחה להספד:

מר לי מר כי נפל נזרי משוש תפארתי גאון עוזינו מרן מלכא מרן זקני. סתרי ומגיני. דמיום שעמדתי על דעתי ונתגדלתי על ברכי יוסף וילמדני דעת ודרך תבונו'. ומרוב ענוותנותו פנה אל האזוב וזכיתי להיות עומד לפניו נושא ונותן בהלכה בהיותו עומד עמנו פה וגם כשארי עלה לשכון כבוד בא"י ח"ו עדיין לא עזב חסדו ואמיתו כפעם בפעם להשיבני דבר הביאני המלך חדריו בעל אלה אני בוכיה תאניה ואניה כי רחק ממני. וכל לגבי בנו נכדו ותלמידו הוי החסרון יות' ניכר. (מערכי לב ח"ב דף רף ע"א)

בהספד, החבי"ף דן בין השאר במעלתו של יוסף הצדיק שזכה לגדל את גם נכדיו וניניו כמ"ש בפסוק (בראשית נ, כג): "וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף". ומסכם:

ואנא בריה קלה מזרעא דיוסף צדיקא הוא הגאון מז"ה ז"ל קא אתינו יה"ר דזכותו יגן עלינו ועל זרענו ע"ס כל הדורות אכי"ר. (מערכי לב ח"ב דף רפח ע"א)

כילד שגדל על ברכי סבו, רבים מהספרים של החבי"ף מבטאים את הקשר הקרוב שהיה לו עם היר"ח.

למשל, ישנם כמה ספרים שהחבי"ף חיבר והדפיס בעקבות דברים ששמע מסבו. כך למשל, בהקדמה לספרו של החבי"ף מועד לכל חי הוא מספר מה הניע אותו לכתוב ספר הלכות קטן:

וזכור אזכרנו לטובה ולברכה אידכר לן זכותיה דיוסף צדיקא גדול אדוננו הגאון מרן זקני כמהר"ר יוסף רפאל חזן ז"ל אור הירח, אשר בהיותי קטן עומד ומשמש לפניו, כה אמר אלי, כי בראותו גודל חכמת תורתו מהרב הגדול ומפורסם חיד"א ז"ל, אשר בספריו הקדושים כי רבים המה בגופי הלכות אמרות טהורות ודרושים נחמדים, איני מתקנא בו כי אם על ספריו הקטנים כמו "מורה באצבע" ו"לב דוד" וכדומה להם, שהוא מוסר ודינים שיד כל אדם שוה בו, אחד חכם ואחד תם קורין בו, והבעלי בתים ישאהו בחיקו והיתה עמו וקרא בו בלכתו בדרך בים וביבשה מה שלא בא מידי, והיה משבח בתהלותיו החיבורים הללו יותר ויותר מכל שאר החיבורים הנוראים, יען כי נמצאים בתוכם מוסר מלכים ודינים המדריכים לאדם ליראת ה' ולעבדו בלבב שלם, ועל הכל גודל שכר המזכה את הרבים, זיע"א, זה תוכן דבריו את כל דברי יוסף אשר דיבר אלי האיש אדוני הארץ הגאון מרן זקני ז"ל זיע"א. (מועד לכל חי, הקדמה)

החבי"ף מתאר את התפעלותו של היר"ח דוקא מספריו הקטנים של החיד"א – מורה באצבע ולב דוד. לכן החבי"ף כתב שני ספרי הלכה קטנים המבוססים על הספר מורה באצבע – כף החיים ומועד לכל חי. וכך הוא מתאר בהקדמה:

ומי יעמוד בסוד ה', כי דבר זה שהיה חפצו ורצונו רצון צדיק מרן זקני הרב ז"ל לעשותו כי זכותו היה לי למגן וצינה, כי עד כה עזרני ה' החפץ חיים לחבר חיבורים קטנים כאלו, ממנו הוא כמעשהו של הרב הגדול חיד"א ז"ל, וחיים תחילה כקוף בפני אדם הגדול בענקים חיים ביד לשון כותבת בגליון ספר "מורה באצבע" זעיר שם זעיר שם עד שעלה בקב"ץ אשר מלא כפו, ושמתיו בקונטרס בפני עצמו אשר נקרא שמו "כף החיים", והיה הנשאר מדינים ומוסר מי"ב חדשי השנה מדי חודש בחדשו, בחגים ובמועדים וימים נוראים, סדרתי בקונטרס הלזה וקראתי את שמו "מועד לכל חי" גימטריא יר"ח שהוא נוטריקון יוסף רפאל חזן ז"ל, שישמח צדיק יוסף צדיקא דאנא מזרעא דיוסף קאתינא, וזכותיה אלים שזיכני ה' יתברך ברחמיו לחיים להוציא לאור ספר התורה הזה קטן הכמות והאיכות לזכות את הרבים, אחד חכם ואחד תם להיות אתו עמו וקרא בו כל ימי חייו, כאשר נפש צדיק איותה לעשות רצון הוא הקדוש מרן זקני הרב אור היר"ח ז"ל כה עשיתי, יהא רעוא דתתקבל ברחמים וברצון לעשות נחת רוח לפניו יתברך להיות כל מעשינו לשם שמים. (מועד לכל חי, הקדמה)

החבי"ף הוסיף והגדיל לעשות אף לקרוא את הספר של שמו של סבו היר"ח:

עוד שפר קדמי להחויא בדרך רמז בקריאת שם ספר התורה הזה מועד לכל חי, והוא כי אעבור בסך במספר ובמנין "מועד לכל חי" הוא בגימטריא רי"ח אותיות יר"ח, על שם הכתוב עשה ירח למועדים, וכי באו אל קרבנה דינים ומוסר בחגים ובמועדים. (מועד לכל חי, הקדמה)

מעלת הספרים הקטנים היא שאפשר לשאת אותם לכל מקום וללמוד בהם תמיד. כך כתב החבי"ף בהקדמתו למועד לכל חי, אל כך הוא חוזר בהקדמה גם לספר כף החיים:

ועוד אימא לך כטע"ם לצ'ד, והוא כי יסדתיו אף עשיתיו קטן הכמות כדי שישאהו האדם בכפו בכל מקום שהולך, והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' אלהיו ולשמור את כל מצוותיו דכל יומא ויומא זמניה הוא להגות בו, ול'ו כל העתים שוות בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך, וכי תעבור במים אתך אני שאהו בחיקך. (כף החיים, הקדמה)

רעיון זה הוביל את החבי"ף לכתוב ספר נוסף מיוחד דוקא לימי 'בין הזמנים' – חיים תחילה. ספר קטן זה, שמכיל מאה ואחד דרכים שסוף התורה נעוץ בתחילתה, נכתב במיוחד לימים אחרי יום הכיפורים ולסוכות בהם יש חופש ('פוסקים מגירסתם' כלשונו) ואין בהם פנאי לקבוע עיתים לתורה. לכן החבי"ף הדפיס אותו כספר כיס שאפשר להסתובב איתו וללמוד כל פעם שיש רגע פנוי כפי שהוא כותב בהקדמתו: 

ובשבטי ישראל הודעתי דרחש לבי דבר יען בחדש תשרי ישראל עם קדושו מחמת טרדת טרדין שהם ימי המעשה הגם דרובו בקדושה דעסוקים במצות עכ"פ לא יוכלו לקבוע עתים לתורה ברוב הימים ובפרט ממחרת יו"הכ ואילך דפוסקים מגירסתם וכדי לזכות את הרבים אמרתי אל לבי אנכי אעשה קונטריס קטן אשר יוכלון שאת כל אחד באפונדתו ומביא וקורא אם יש את רצונו וכל אדם יטה ויקרא תורה על רגל אחת חד כרעא אארעא כעומד כיושב כי אין מדרש בלא חידוש נחשבתי דרכי לחבר את האהל להיות אחד ממה שעלתה במצודתי בסמיכות התורה אימא סיפא. ובראשית נמי מאמר אמרת אלוה צרופה. ממה שאנו קורים על הסדר בזמן הראוי לו שהזמן גרמא לגומרה של תורה. עם ריש תורה. (חיים תחילה, הקדמה)

אם כן, התפעלותו של היר"ח מספרים קטנים שאפשר לשאת אותם וללמוד בהם בכל מקום השפיעה על החבי"ף לכתוב ספרי פסיקה קטנים.

יחד עם הספרים הללו ניתן למנות גם את הספר ספר חיים העוסק בהלכות ספר תורה. מלבד היותו גם הוא ספר קטן, החבי"ף כותב שהערה של היר"ח דחפה אותו לכתוב את הספר:

הני מילי מחיים דאתו האידנא אספר מעשי י"ה כי אזכרה ימים מקדם בימי חרפי מקדמוני נער הייתי עומד ומשמש קדם רבינו שבגולה הגאון המפורסם מרן זקני אור היר"ח בעל חקרי לב זצוק"ל וזיע"א דהוה מרגלא בפומיה דמר לומר כי שבח לא-ל יתברך בכל מקום ששואלים אותי דבר הלכה נתן ה' ﭏהים לי לשון למודים לתת לכל שואל תשובה שלימה בעת ההיא כפי מה שיורוני מן השמים אך קשה עלי במאד מאד ולא יכול יוסף להתאפק בהיותי עומד ומתפלל בבית הכנסת דבאים אלי לשאול את פי על דיני קריאת ס"ת וצריך להחזיר להם תשובה ברגע קטון כדת מה לעשות ולפעמים ברמז אי אפשר להפסיק וזה חומר בקדש וטירחא יתירה דצריכה רבה לפסוק הדין באמור אלי עד מהרה ירוץ דברו זת"ז. וכשומעי את הדברים האלה מפה קדוש יעצוני כליותי וגמרתי בדעתי מכד הוינא טליה ללקט אורו'ת חידושי דינים השייכים לבית הכנסת וקריאת ס"ת (ספר חיים, הקדמה)

אם כן, גם ספר חיים נכתב בעקבות היר"ח – כדי שכל אחד יוכל לדעת את ההלכות בקצרה מבלי שהרב יאלץ להפסיק בתפילתו להשיב.

ייתכן שברשימה 'ספרים שכתב החבי"ף בסגנון שהיר"ח אהב', ניתן למנות גם את ספרו חיים ומלך. בהקדמה לספר אנחנו לומדים פרט מעניין מאוד על תהליך כתיבת ספרי 'חקרי לב' של היר"ח:

ידעי רבנן להאי מילתא דגברא בר חיובא לקיים וﭏ תטוש תורת אמיך ואשרי שיאחז מעשה אבותיו בידו ואני הגבר ראה דאבינו רועינו הגאון המפורסם מרן זקני אור היר"ח זצוק"ל קבע לימודו מנעוריו על סדר הרמב"ם זיע"א ורוב תורתו שלמד והיד כותבת ע"פ הלכותיו אלא דסמוך להדפסה חזרו להעמיד כל כתבי הקדש שהיה לו על חקירותיו הנוראות שוﭏ כענין ומשיב בהלכה בשבעה קני מנורה גדולים חקרי לב ולכך עיניכם תראנה דל'ו רגל על לשונו כשמזכיר להרמב"ם מזכירו בשם רבינו כאשר נטע שם אהלו בתחילה. וכך היה סדר משנתם של כל רבני דורו וספרין פתיחו וגם עט"ר זקן שקנה חכמה אשר יצק מים על ידו הרב אדוני אבי כמהר"ר יעקב זלה"ה היה שקוד על לימודו בסדר הרמב"ם ז"ל על כן גם אנכי הבא אחריהם בימי חרפי מקדמוני התחלתי ללמוד ע"פ הלכותיו של רבינו ז"ל... ומשנה ראשונה לא זזה ממקומו. להיות קונטריס מיוחד בפני עצמו לשמו כי נעים עפ"י דרכו דרך הקדש של רבינו הרמב"ם זלה"ה  דﭏיו ירוצו כל אפסי ארץ ועיני כל ישראל עליו תל שהכל פונין בו. (חיים ומלך, הקדמה)

אם כן, היר"ח חיבר את ספריו הגדולים חקרי לב על סדר הרמב"ם, ורק לפני הדפוס סידר אותם בצורה של שו"ת. דבר זה דחף את החבי"ף גם ללמוד ולכתוב ספר על סדר הרמב"ם.

דומה שלא ניתן לדבר על השפעותיו של היר"ח על ספרי החבי"ף מבלי להזכיר את הספר הראשון של החבי"ף – סמיכה לחיים.

בניגוד לרוב ספריו של החבי"ף, הצירוף סמיכה לחיים אינו מופיע בפסוק או במאמר חז"ל זה או אחר. מקור השם הוא שהתשובות המופיעות בספר סמיכה לחיים הם תשובות שהיר"ח סמך את ידו עליהם כפי שהחבי"ף כותב בהקדמה:

סמיכת זקנים. מיסמך סבי אבות על בנים... סמיכת חיים עלי סמכה. שר המסכים מרן מלכא. התייר הגדול אבי התעודה מאור הגולה הוא הודה. עט"ר מ"ז אור היר"ח ז"ל בעל ס' חקרי לב וס' מערכי לב ראש על ארץ רבה. ירושלי' דדהבה. אשר סמך ידו על ראש הצעי'ר להלכה ולמעשה. כך מקובלני מבית אבא אבוה דאימא ויסמכו כל חוש'י זוהי סיב' לקרות האי ספרא. קונטריס זה וזאת התורה. ס' סמיכה לחיים רובא דאיתיה קמן שמעתתיה בפומן כי יקרא פרט למזומן מוסכמים ועומדים בזה אחר זה. מר ניהו רבה כותב וחותם ואתה תחזה. נכתב ונחתם בטבעת המלך אבינו מלכנו. הודינו והדרינו. (סמיכה לחיים, הקדמה)

הבסיס לתשובות בספר, הן התכתבויות של החבי"ף עם סבו היר"ח לגבי שאלות שהחבי"ף נשאל. החבי"ף היה כותב את התשובה הנראית בעיניו ושולח אותה לסבו שהיה משיב בתשובה משלו ובה הערות ודיוקים על תשובתו של החבי"ף.

על הספר ישנו סיפור מענין ולא ידוע, הנותן נקודת מבט נוספת לַכּבוד הרב שחש החבי"ף ליר"ח. הסיפור נמצא בהשמטות לספר סמיכה לחיים שנדפסו בסוף שו"ת נשמת כל חי ח"ב.[2] החבי"ף מספר שהוא כתב בדף נ"ז ע"ג בספר 'שטעה הדין" והיו שהבינו שכוונתו של החבי"ף שהיר"ח טעה. על כך כותב החבי"ף:

וראו מה הבריות אומרים עלי כי אני מפורסם בחסידו' לעיניהם עם שבעניותי בעונות הרבים אני בעיני כרשע כאשר צוו לנו חז"ל... וא"ז ראיה שאני עושה ומעשה לפני ולפני' משו"ה, ואין מדתי לומר ל' טעו' אפילו לתלמיד קטן כ"ש לרב גדול א"כ נוסחא זאת אינה לפי כבודי ובפרט נגד פני עליון מ"ור התייר הגדול. ומ"ג כי כיון שערערו עלי בזה דאיכא משום נגיע' כבוד ח"ו א"כ היה לי לחוש לזה התשובה האמתי לזה כי מעיד אני שמים וארץ שאלו דקדקתי בלשון זה כשכתבתי זה שמובן מזה שחוזר על מו"ר ה"ה לא הייתי כותב נוסח זה כלל. (נשמת כל חי ח"ב, דף צו ע"ד)

כלומר, החבי"ף התנצל על כך שמשתמע מדבריו שכתב על היר"ח שטעה בדין ומסביר שחלילה לו מעשות כדבר הזה. אך החבי"ף לא רק הסתפק בכך:

ואעפ"כ כדי שלא יחשדוני שומע כל שאני זכאי באמירתו וגם כדי שלא יהיה ח"ו צד נגיעת כבוד חלילה אחר שדברו בזה זאת עשיתי יפה בעי"טו משום הטוב והישר כי תכף שבאו הספרים מבי' הדפוס לידי קודם שאחלקם ביעקב ואפיצם בישראל אנכי תקנתי אותם כי היה זה מאת ה' אשר במקום ההוא שהיה כתוב כל' הזה 'וראה שטעה' היה שם ריוח בין הדבקים שיעור כדי לכתוב ב' תיבות עומדות בקומתם וכל עשיתי שמחקתי תיבת שטעה וכתבתי במקומה שתי תיבו' 'שאינו כן' בריוח ולא בדוחק בכתב ידי כאילו עשיתי לבוש לכבוד מורינו ורבינו הרב הגדול ז"ל לעיני כל רואה. (נשמת כל חי ח"ב, דף צו ע"ד)

אם כן, המעיין בדפו"ר של הספר סמיכה לחיים, בדף נז ע"ג, ימצא בעצם כתב ידו של החבי"ף את התיקון.[3]

הספר סמיכה לחיים משמעותי להבנת הקשר בין החבי"ף ליר"ח. התכתבויות אלו, בין החבי"ף ליר"ח מראות, מלבד על הקשר הקרוב בין השניים, על תהליך החניכה שהחבי"ף עבר אצל סבו. המשיב הגדול, בעל ספרי חקרי לב, חנך את נכדו בכתיבת תשובות הלכתיות.

אם כן, היר"ח חנך את נכדו החבי"ף בכתיבת תשובות. אך לא רק. באחד מספרי הדרושים של החבי"ף, תוכחת חיים, אנו עדים להשפעה שהיתה ליר"ח על דרשותיו של החבי"ף.

ראשית, הצורה בה היר"ח היה דורש הותירה רושם עמוק אצל החבי"ף. כך משתמע מהתיאור שכתב החבי"ף בדרוש לפרשת ויקהל:

וכד הוינא טליא והייתי שומע מפי קדוש, עטרת ראשי הרב הגדול מ"ז אור היר"ח, דורש טוב לעמו, בקהל רב כמשה מפי הגבורה, והיה עומד ברתת ובזיע, הגם כי היה רב גדול בישראל, אביר הרועים ואמיץ לבו בגבורים. ופעם אחת שאלתי לו, מה זו שבשעת הדרשה, הוא ברתת וזיע, וכה השיבני, כי כיון שאמרו רז"ל דהדורש ברבים רוח הקודש שורה עליו, איכא אימתא דשכינתא, זה תורף דברי אמרי קדוש ז"ל. (תוכחת חיים ח"ב, ויקהל)

אך בנוסף לצורה בה היר"ח היה דורש, מאותו דרוש אנו למדים שהחבי"ף היה מתרגל את הדרוש מול סבו היר"ח טרם שהשמיע אותו בקהל עם:

ומעיד אני עלי שמים וארץ איך בשנת התקע"א, כשהיה הרב הגדול, מרן זקני אור היר"ח ז"ל רב ושליט בעירינו אזמיר יע"א, ואתו עמו ב' המאורות הגדולים, מורינו הרב המופלא כמהר"ח יצחק אלגאזי ז"ל בעל ספר דרך עץ החיים, ומוה"ר המופלא כמהר"ר רפאל אשכנזי בעל ס' מראה עינים, הוה עובדא שאנכי הצעיר בהיותי דורש לפניהם דרוש ברבים בבית הכנסת קהל קדוש אורחים ביום שבת קדש לעת מנחת ערב... ולהיות כי קודם הדרוש ברבים, יום או יומים הייתי עומד לפני הגאון מ"ז ז"ל לומר לו הדרוש מקודם שאנכי עתיד לדרוש ברבים, וכששמע הדרוש זלגו עיניו דמעות מרוב שמחתו, כי ערב לו מאד. (תוכחת חיים ח"ב, ויקהל)

אם כן, בימים לפני שהיה דורש, החבי"ף היה מתרגל את הדרוש מול היר"ח כדי שיחוה דעתו על תוכן הדברים ועל סגנונם.

ליר"ח היה חלק גדול בחניכת החבי"ף ולביסוס עמדתו בקהילה גם לאחר פטירתו – בחלום.

כך למשל החבי"ף מספר שהיר"ח בא בחלום לבנו – דודו של החבי"ף ואמר לו שישמע לדברי החבי"ף:[4]

ומעיד אני עלי שמים וארץ שמעשה שהיה כך היה, באחד מבני המלך הגאון הרמ"ז ז"ל, זה דודי הי"ו... ושוב אחר זמן סיפר לי זה דודי הי"ו, כי באותו יום אשר קריתי לפניו מאמר הלזה, תכף כשבא לביתו באותה הלילה, בא אליו בחלום הגאון הרב הגדול מר אביו, מרן זקני אור היר"ח ז"ל, וכה דיבר אליו כדברים האלה, למחר תלך לפני נכדי בן אחותך, חיים הי"ו, וכל מה שמדבר אליך, אליו דוקא תשמע בענין זה, ולא לאדם אחר. (תוכחת חיים ח"ג, סדר בן לוי)

החבי"ף גם מעיד שהיר"ח בא אליו בחלום לדון איתו בדברי הלכה. כך למשל בספר חיים:

...וכן הסכים עמדי הגאון מ"ז אור היר"ח ז"ל בחלומי בחזיון לילה כשהייתי נושא ונותן עמו בדבר הלכה בתוך המשא ומתן נתגלגלו הדברים בדין זה. וכשאמרתי... אז ענה מז"ה זיע"א דהדין עמי. (ספר חיים, סי' טז או' כב)

כלומר היר"ח שימש כדמות משמעותית בביסוס פסיקותיו ומעמדו על החבי"ף בקהילה באזמיר אף לאחר פטירתו.

לאחר החניכה הרבנית הקפדנית שקיבל החבי"ף מהיר"ח, אך מתבקש שהיר"ח הפך להיות אחד מגורמי ההשפעה המרכזיים על פסיקתו של החבי"ף.

ניתן ללמוד זאת מעדותו של רבי אברהם פאלאג'י, בנו של החבי"ף, בספר צואה מחיים:

בתחילה החזיק עצמו בשלשה עמודי ההוראה רבינו הרשב"א[5] ורבינו המאירי[6] ומז"ה חק"ל זלה"ה והיא שעמדה לו להיות מפורסם בכל תפוצות ישראל בכתר ש"ט ויד ושם בכל התורה. (צוואה מחיים או' סה)

בדומה לרבי יוסף קארו בזמנו, החבי"ף קבע לעצמו שלושה עמודי הוראה שעל פיהם הוא פסק הלכה: הרשב"א, המאירי, והיר"ח. צעד זה מפתיע לאור העובדה שמאז רבי יוסף קארו לא מצאנו שפוסקים הציבו לעצמם 'עמודי הוראה' שעל פיהם יכריעו כל הלכה.

החבי"ף המשיך להחזיק בפסקיו של היר"ח גם בשאר חייו וכתב שעדותו של היר"ח על מנהג מסויים מהני לכל ערי טורקיה:

עדות, שמעידין על המנהג, הנה עדות מור"ם והרב הלבוש והבאר היטב והרב חיי אדם מספיק לארצות האשכנזים. ועדות הרב פחד יצחק והרב זרע אמת והרב עיקרי הד"ט, לכל ערי פ'ראנקיאה. ועדות הרב בני אברהם והרב בית דוד והרב חיד"א והגאון מרן זקני ז"ל מהני לכל ערי תורקיאה. וכל שאר עיירות קטנות נגררות אחר הגדולות. (כל החיים, מהדורה חדשה, מערכת עין אות א)

כאן החבי"ף מציב את היר"ח במעלתו של החיד"א כמהימן להעיד על מנהגי ערי טורקיה. במקום אחר, החבי"ף הוסיף שניתן לראות את גדלותו של היר"ח מכך שחלק על החיד"א:

...ובנדון זה הראה את גודלו רבינו שבגולה הגאון מרן זקני זי"עא דהורה גבר הפך הרב לדוד אמת. (ספר חיים, סי' ט או' ך)

גדולתו של היר"ח נמדדת בכך שהוא חולק על החיד"א. בכך החבי"ף ממקם את סבו היר"ח כאחד מגדולי הפוסקים של יהדות ספרד, ובעל השפעה ישירה על פסיקתו והנהגתו של החבי"ף.

לסיכום, ניסיתי להתחקות אחרי הקשר הקרוב שהיה ליר"ח עם נכדו חביבו החבי"ף וכיצד קשר זה השפיע על החבי"ף, בכתיבת ספריו ובהנהגתו התורנית וההלכתית. ניתן לסכם שאכן פני חמה כפני היר"ח ובנתיבים רבים הלך החבי"ף בדרך שהתווה לו סבו הגדול רבי יוסף רפאל חזן זת"ע ועכי"א. 

[1]      הרב חיים בן יעקב פאלאג'י (החבי"ף) היה מגדולי רבני אזמיר. נולד בשנת ה'תקמ"ז (1787) באזמיר לאמו קאלי קאדין בתו של הראשון לציון רבי יוסף רפאל חזן (ה'חקרי לב'). בגיל עשרים ושש הוסמך ע"י סבו ל"החכם השלם". בשנת ה'תרט"ו (1855) התמנה להיות החכם באשי. חיבר כשבעים ספרים בכל מקצועות התורה. נלב"ע בי"ז בשבט ה'תרכ"ח (1868).

[2]      בדפוס החדש של שו"ת נשמת כל חי, בהוצאת הועדה להוצאת כתבי מרן החבי"ף, השמטות אלו לא נכללו.

[3]      כך אכן במספר עותקים פיזיים שבחנתי, מסתבר שחלק מהעותקים של הספר לא עברו תחת ידי החבי"ף ולכן לא תוקנו בכתב ידו. כך במרבית הסריקות של הספר ברשת. – מבין הסריקות הזמינות ברשת ניתן לראות את התיקון בכתב ידו בסריקה של הספריה הלאומית הרוסית בכתובת:

viewer.rsl.ru/ru/rsl01010766998?page=63.

[4]      הסיפור בקטע המודגש – השאר רקע להבנתו.

[5]      החבי"ף הוציא לאור את שו"ת הרשב"א חלק ה' יחד עם הערותיו – רחמים לחיים.

[6]      החבי"ף הוציא לאור את ספר בית אבות למאירי – פירוש על מסכת אבות למאירי יחד עם הערותיו –  דרכי חיים.