מילים לא יכילו

לילה טוב, 

כמעט שבוע חלף מאז פרוץ המלחמה, ונמנעתי מלכתוב כאן בקבוצה. 

נמנעתי כי באמת כמעט ואין רגע פנוי לכתוב, ועוד יותר מזה – כי הדיבור והכתיבה קשים. מילים לא יכילו את התחושות של כולנו על התדהמה מן האסון ועל האובדן הנורא; אך לא יכילו גם את ההתרגשות מתעצומות העוז והרוח של חיילי צה"ל ומפקדיו, בשדה המערכה ובמערכים התומכים, אשר בחירוף נפש משיבים מלחמה שערה. 

דיברנו לאורך חגי תשרי שוב ושוב על הצורך לפעול למניעת פילוג ומחלוקת בחברה הישראלית, והנה לצערנו – קמה עלינו הפורענות הקשה הזו, ובבת אחת הקצוות שנראו כה רחוקים הלכו והתקרבו. 

ברמה האישית, עסקתי השבוע עם הקצינים והחיילים בענף ההלכה במענה הלכתי סביב השעון לאין-ספור שאלות הלכתיות בכל מקצועות התורה בעת מלחמה, ובהפצת הנחיות הלכתיות לחיילים ולמפקדים. 

בד בבד, עסקתי – יחד עם אחיי ורעיי ברבנות הצבאית – במלאכת הקודש של הטיפול בנופלים. בעיניי, נכתבים בימים אלה פרקים מפוארים בדברי ימיה של הרבנות הצבאית. נחשפנו השבוע למראות, לחוויות, ולתחושות – שהדעת אינה מסוגלת לתפוס, ובוודאי שהפה אינו מסוגל לבטא. ולמרות הכל, המשימה מתבצעת בחרדת קודש כלפי הנופלים ובני משפחותיהם, במסירות אין קץ ובדייקנות מירבית. אני כמובן לא יכול לפרט כאן דבר (ובטח לא להתייחס למשך הזמן, שעבור חלק מהמשפחות השכולות היה ארוך וקשה מנשוא) אבל דעו לכם שנעשית מלאכת קודש שלא נראתה כמותה. 

שיעורי הדף היומי הוקלטו בשעות לא-שעות, לאחר ימי עבודה מפרכים. בכל יום היה לי ספק אמיתי האם אכן אצליח להקדיש לכך כמה דקות, ואיכשהו זה קרה. קיבלתי הודעות תודה וחיזוק על כך, אך חשתי בעומק ליבי כי "הארון נושא את נושאיו". גם כאשר העיניים כמעט נעצמות והמחשבה אינה צלולה, כמה דקות של תורה ולימוד בחבורה (אף שמרחוק) היו כמים קרים על נפש עייפה. לצערי עסקנו השבוע בכל כך הרבה חללים, ועל כן האחיזה בעץ החיים, ובטל של תורה ושל תחייה שעתיד להחיות מתים, אפילו לכמה דקות ביום, היו חיוניים עבורי יותר מאי פעם.
 
התחושות של החברה הישראלית – של כולנו – קשות ומורכבות. אבל, חברות וחברים יקרים ואהובים, אין לנו ארץ אחרת ואין לנו בית אחר. זו ארץ קודשנו, ארץ אבותינו, ואנו נבטיח את אחיזתנו בה באמת ובאמונה. הקדוש ברוך הוא, המחזיר שכינתו לציון, יהיה בעזרם של מגיני ארץ קודשנו בכל מקום שהם, ויתן את אויבנו הקמים עלינו ניגפים לפניהם. ואנו, סגלי הרבנות הצבאית, נמצא בעזרת ה' את תעצומות הנפש לראות את נשמות הקדושים המרחפות מעל ל"מרכז הצבי" במחנה שורה, ואת האותיות הפורחות באוויר גם כאשר הגווילים נשרפים. 

חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי א-להינו.

שבת שלום ובשורות טובות ישועות ונחמות.

אודי