מושג הסדר

סדר ספריו של המהר"ל

אנו ממשיכים בהכרות עם הגותו ושיטתו של המהר"ל, והפעם נעסוק במושג שחוזר אצל המהר"ל למעלה מאלף פעמים – מושג ה"סדר". כמות האזכורים של מושג זה אצל המהר"ל מעידה כי מדובר ביסוד מרכזי בשיטתו. נראה שני מקומות מרכזיים שבהם עוסק המהר"ל במושג זה, ודרכם ננסה להבין מה עניינו ומדוע הוא מרכזי כל כך במשנת המהר"ל.

המקום המרכזי הראשון שנראה הוא ההקדמה לגבורות ה'. זהו מקום מרכזי, כיוון שהקדמה זו פורסת את התוכנית הכללית המיועדת של ספרי המהר"ל. לגבורות ה' קדם ספר גור אריה – על פירוש לרש"י לתורה, שעל פניו אינו חידוש בעולם התורה, כיוון שכבר היו בעולם התורה פרשנים לרש"י (כגון הרא"ם. כמובן, בהתבוננות בספר אפשר לעמוד על ייחודו של המהר"ל בפירוש זה); גבורות ה' כבר פותח סדרה של ספרים ייחודיים למהר"ל. לספר יש שלוש הקדמות, ובסוף ההקדמה השלישית פורס לפנינו המהר"ל את תוכניתו לכלל הספרים הבאים:

לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד...

ויהיה החבור הזה שהוא כולל סדר הנמצאים נחלק לשש ספרים. הספר הראשון סדר השבת הנקרא ספר הגדולה כמו שדרש ר' שילא לך ה' הגדולה זו מעשה בראשית. והחלק השני סדר הפסח נקרא ספר הגבורה כמו שהתבאר. והחלק השלישי סדר מתן תורה נקרא ספר תפארת ישראל, כמו שדרש ר' עקיבא והתפארת זו מתן תורה. והחלק הרביעי הוא סדר תשעה באב והנמשך לזה נקרא ספר נצח והוא מפלת של רשעה שהחריבה את בתינו. והחלק החמישי סדר סוכות נקרא ספר ההוד כי בו נותנים הודות והלל להקדוש ברוך הוא בארבעה מינים. והחלק הששי סדר ראש השנה ויום הכפורים ונקרא ספר שמים וארץ.

המהר"ל מונה כאן שישה ספרים, ומסמיך אותם לפסוק "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ": כל הספרים עוסקים בזמנים המקודשים, והוא משתמש בהם במושג 'סדר'. ספר הגדולה על סדר השבת, ספר הגבורה על סדר הפסח, ספר תפארת ישראל על סדר מתן תורה, ספר נצח על סדר תשעה באב, ספר ההוד על סדר סוכות, וספר שמים וארץ על סדר ראש השנה ויום הכיפורים.

מתוך ששת הספרים שהיו בתוכנית להיכתב, יש בידינו שלושה ספרים בלבד – גבורות ה', נצח ישראל ותפארת ישראל (יש עדות מסוימת על קיומו של ספר השבת, אך קשה לקבל אותה. המהר"ל מפנה בין הספרים השונים שלו, ולא מצינו שום הפניה שמצינת את הספרים הללו כספרים כתובים, וכנראה הם אכן לא נכתבו. עם זאת, מסתבר שרבים מביאורי האגדות למסכת שבת שעוסקים בעניניה של השבת, היו אמורים להיות חלק מספר השבת). מה משמעותה של הצגת שישה ספרים כתוכנית אחת? אפשר היה לומר שהמהר"ל רוצה לכתוב סדרת ספרים על החגים, ועל דרך הדרוש הוא שוזר את כל שמות הספרים בפסוק אחד. אולם יש לשים לב לכמה נקודות שדורשות מאיתנו להעמיק בסדרה זו.

נקודה אחת היא המושג "סדר" שחוזר על עצמו ברשימה. כל ספר בסדרה המיועדת נקרא "סדר". בהקשר לפסח זה מובן, שהרי אנו מכירים את ליל הסדר, אבל לא ברור מדוע לקרוא כך לספר על שבועות, או על תשעה באב.

שנית, מספר הסדרים הוא שישה, מה שמזכיר לנו את ששת סדרי המשנה. הסדרה המיועדת נראית כעין ש"ס של אמונה. בשלב זה, אפשר להניח שמדובר בסדרה של שישה ספרי אמונה, שהרי הנושאים המוזכרים כאן בהקשר למועדים הם סוגיות אמוניות – יציאת מצרים, מתן תורה, גלות וגאולה ועוד. הקשר לחגים, לפי הבנה זו, הוא שני במעלה. מסיבותיו שלו, המהר"ל בחר לקשר את ספרי האמונה שלו למועדי השנה.

שלישית, ואולי החשוב ביותר, המהר"ל מגדיר את החיבור בכללו, בן ששת הספרים, חיבור ש"כולל סדר הנמצאים". זהו הנושא של הסדרה כולה. מה פשר הביטוי כלל סדר הנמצאים? עד להגדרה זו, יכולנו להתלבט אם נושא הסדרה הוא המועדים (ואגב זה נידונים נושאים באמונה), או שנושא הסדרה הוא אמונה (ומסיבה צדדית היא נכתבה לפי סדר החגים). אולם כעת מתברר שהנושא הוא "כלל סדר הנמצאים" – האם מצינו ספר שעוסק בנושא כזה?

כדי לעמוד על כוונת המהר"ל, נתבונן בדברי המהר"ל על שישה ספרים אחרים – ששת סדרי המשנה:

הנה חכמים ז"ל בששה סדרי משנה חילקו כל המציאות, ואף אם נראה לאדם שהם דברים קלים מאוד, אין הדבר כך, ומפני שהמציאות בכלל נחלק לחלקים אלו: החלק האחד המציאות אשר הם גשמיים, השני שהם גשמיים ובלתי גשמים ביחד כאלו הם מורכב, השלישי המציאות הבלתי גשמיים...(תפארת ישראל י)

גם כאן אנו מוצאים את הביטוי: "חילקו כל המציאות". המהר"ל מסביר את חלוקת המשנה לשישה סדרים כחלוקה מהותית, לא רק משיקולי נוחות. חז"ל חילקו את המשנה לסדרים לא מפני שהיה קשה להכניס את כל ההלכות לספר אחד, אלא מתוך כוונה לחלק את המציאות, לחלקיה המהותיים. יש למציאות סדר פנימי שצריך לזהותו.

מה משמעות הרצון לחלק את המציאות לסדרים, שהם עצמם מרכיבים סדר כולל? החלוקה נובעת מתפיסת המציאות כישות אחת. את האדם, לדוגמה, אפשר להגדיר כאוסף של איברים, ואז לחשוב לפי מה למיין אותם – לפי צורתם, לפי המבנה החיצוני שלהם ועוד. אולם ברור שהאדם הוא מערכת אורגנית אחת, ולכן כל איבר ממוקם בו על פי תפקידו – יש חלקים שנועדו להעביר את פקודות המוח לחלקי הגוף כדי שיתפקד, יש כלי דם שנועדו להזרים בו את הדם, וכן על זו הדרך. כך המהר"ל תופס את כל המציאות; זו מערכת אחת בעלת היגיון פנימי כולל, ובהתאם להיגיון הזה מסודר אחר כך כל פרט במערכת.

המהר"ל מבין את מכלול ההלכות שמסודרות בסדרי המשנה, כנובעים מסדר אחד שעומד ביסוד כל המציאות, ונראה שהוא מבקש לחשוף סדר דומה גם בעולם האמונה. מדוע הוא מסמיך אותם לפסוק "לך ה' הגדולה"? הפסוק פורס שורה של גילויים שונים של הקב''ה, שמקיפים יחד את הופעתו הכוללת של הקב"ה במציאות, והמהר''ל מזהה בו שישה צדדים. ששת הצדדים מקבילים לששת פאותיו של כל גוף חומרי, כפי שמסביר המהר"ל במקומות אחרים, שהחומר מורכב משישה צדדים ומרכז. גם החגים הם לא אוסף מנותק של זמנים מקודשים שכל אח' עומד לגופו, אלא הם בונים יחד מכלול של הופעת ה' בקדושת הזמן. המהר"ל מזהה גם בסדר החגים הזה מכלול בן שישה מרכיבים, כולל תשעה באב שעתיד להפוך לחג. הפסוק מלמד על חלוקה מהותית לחלקי המציאות, והמהר"ל מוסיף שכל חלק בסדר הכללי הוא גם בעל סדר פנימי בפני עצמו, לכן כל ספר נקרא סדר. בנוגע לחג הסוכות, לדוגמה, אנו יודעים שיש מרכיבים שונים – הסוכה, ארבעת המינים, שמחת בית השואבה ועוד – ומסתבר שכל המרכיבים האלה הם חלק מסדר אחד שבא לבנות יסוד רוחני שלם.

סדר הספרים, וסדר המועדים המקביל לו, אינם מיון אקראי על פי שיקולים טכניים, אלא מבטא סידור אמיתי מתוך זיהוי מקומו הנכון של כל חלק במסגרת הכללית, ושל כל מכלול אמוני, בתוך תפיסת העולם האמונית הכללית.

התורה – סדר העולם

מושג הסדר מקבל מקום משמעותי גם בפרק הראשון של נתיב התורה:

"וירני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמר מצותי וחיה". שלמה המלך עליו השלום רצה להזהיר את האדם על התורה, ואמר כאשר נתן התורה אל האדם אמר השם יתברך אל האדם יתמך דברי לבך, כלומר התורה שהיא דברי השם יתברך יתמוך לבך.

כי לב האדם שם החיים, והתורה תחזיק לבך ותתן לך חיים ותשמור מצותי וחיה. כי דברי תורה תומכים ומאשרים כל העולם כולו, ואיך לא יהיו מאשרים ותומכים את האדם עצמו שהוא עוסק בתורה והיא עם האדם. ומה שדברי תורה תומכין כל העולם, דבר זה מדברי חכמים שאמרו (שבת פח א) כי לכך הוסיף ה״א בששי לומר כי כל מעשה בראשית היו תלוים ועומדים עד ששי בסיון אם יקבלו ישראל התורה מוטב ואם לאו יחזור העולם לתוהו ובוהו. ואם כן דברי תורה מחזקים ותומכים הכל עד שיש לעולם קיום, וכל זה מפני כי התורה היא סדר האדם באיזה מעשה יהיה נוהג ואיך יהיה נוהג ואיך יהיה מסודר במעשיו וזהו ענין התורה.

משמעות הפסוק "שמור מצוותי וחיה", בפשטות, היא שכל עוד האדם הולך לפי התורה והמצוות, הקב"ה יגזור עליו חיים טובים. זו אמרת חיזוק לקיום המצוות, המזכירה לנו את השכר שניתן עליהן, בהתאם לתפיסה הפשוטה של שכר ועונש. אולם המהר"ל מזכיר לנו שספר משלי הוא ספר חכמה, ועל כן יש לראות אותו כמלמד יסודות מהותיים, ולא רק אמרות מוסר. לדבריו, התורה באמת תומכת באדם ומחייה אותו. היא הקיום של האדם ושל העולם כולו, ובלעדיה אין לעולם יציבות.

כאן אנו רואים את מושג הסדר, בתור הגדרה של התורה: "התורה היא סדר האדם". בתפיסה הפשטנית של התורה, הכוונה היא שהתורה אומרת לאדם מה לעשות. היא לא בהכרח קשורה לנפשו ולאישיותו, וגם לא בהכרח נובעת מרעיון כולל, וייתכן לראותה כמערכת חיצונית של צווים. אולם לפי המהר"ל, המצוות תואמות את המבנה של האדם, וכן את המבנה של העולם:

וכמו שהתורה היא סדר האדם, כך התורה היא סדר של העולם עד שהתורה היא סדר הכל, רק כי סדר האדם הוא נגלה ומפורש בתורה, כי אי אפשר זולת זה כי על האדם מוטל לשמור את הסדר הראוי לו ולכך הדבר הזה נגלה במפורש לאדם, אבל סדר כל העולם כולו גם כן הוא בתורה שאין התורה רק סדר מציאות העולם בכללו.

וזה שאמרו במדרש (בראשית רבה א) שהיה מביט בתורה וברא את עולמו, רוצה לומר שהתורה בעצמה היא סדר הכל ולכך כאשר רצה השם יתברך לברא את עולמו ולסדר אותו, היה מביט בתורה שהיא סדר הכל וברא את עולמו. ומפני שהתורה היא סדר כל העולם, כל דבר שהוא מסודר הוא דבר אחד מקושר. (שם)

באיזה מובן התורה היא "סדר האדם" ועוד יותר מזה במה היא "סדר העולם" כולו?

המהר"ל מביא את המדרש שלפיו הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם. אפשר היה לחשוב שהקב"ה ברא את כל העולם, וברא בו בין הנבראים גם את האדם, ובשלב מאוחר יותר נתן לו תורה כדי שהאדם ידע איך להסתדר בעולם. המדרש מלמד שהאמת היא להפך, התורה קדמה לעולם, וכל העולם נבנה על פיה.

כאן אנו מוצאים בדברי המהר"ל הגדרה למושג הסדר: "כל דבר שהוא מסודר הוא דבר אחד מקושר". המושג סדר נוגע למצב שבו יש ריבוי של דברים, אבל המצב של הריבוי לא יוצר תוהו ובלגן, מפני שיש עיקרון כללי שמארגן את כל הדברים. העיקרון הכללי הזה הוא הסדר. לדוגמה: יכול להיות מחסן מבולגן שבו יש המון כסאות שולחנות כרזות ולוח כיתה שמונחים בלי שום סדר. לעומת זאת כשכל החפצים הללו מסודרים כך שליד כל שולחן יש שני כסאות, על הקיר למול הכיוון של השולחנות תלוי לוח, ומתחת ללוח יש שולחן אחד שמכוון למול שאר השולחנות, אנו יכולים להבין ברגע אחד שיש כאן מכלול – כיתת לימוד. הרעיון האחד של יצירת כיתת לימוד, מעצב את מקומו של כל רכיב ורכיב, והפוך את כל החפצים להיות 'דבר אחד מקושר', מכלול אחדותי. אם נזקק את מושג הסדר, הרי שהסדר הוא המחולל אחדות מריבוי של דברים, הסדר הוא 'האחד שבריבוי'.

אם התחלנו את הבירור על מושג הסדר בתפיסתו כמיון בעל הגיון פנימי מקיף, כעת מתברר כי הוא גם יוצר ומשקף קשר. ברגע שלכל חלק יש מקום, מתברר שכל החלקים מרכיבים פרויקט אחד גדול. כשם שכל חג, כפי שראינו בהקדמה לגבורות ה', מגלה זווית מתוך מכלול אחד. מתוך הסדר בין המרכיבים, אפשר גם לזהות את הצדדים המשותפים ביניהם, ולראות כי הם אכן קשורים זה לזה ומתכתבים זה עם זה.

את הסדר האחד איננו מוצאים בקלות במציאות עצמה. על פניו, העולם נראה בתור אוסף של המוני ברואים, פרטים שאינם מתקשרים זה לזה. אם רוצים אפשר למיין אותם לפי סיווגים שונים – לפי יבשות, לפי סוגי אקלים, לפי מיני בעלי חיים וצמחים ועוד, אבל כל אלו שיטות מיון שלנו. העולם עצמו הוא אוסף אקראי של פרטים. אלא שלאמיתו של דבר מקורו של העולם האחד, והוא נברא על ידי אלקים אחד לשם ייעוד אחד כולל. מי שמגלה לנו את הסדר האחד של הבריאה, את הייעוד הכולל שעל פיו ובעבורו נבראה המציאות כולה על כל ריבוי חלקיה, היא התורה. התורה מגלה שאלוקים אחד ברא את העולם, ושהוא ברא את כולו לשם ייעוד אחד. כבר בפסוק הראשון היא מגלה שיש מקור אחד לשמים ולארץ, ובתוכנית הכוללת שלה חבויה המשמעות של כל רכיב מתוך המכלול, והחלק שהוא נוטל בתוך הייעוד הכולל. רק מתוך לימוד מעמיק בתורה אפשר לזהות את סדר העולם, ולעתיד לבוא הוא יהיה ברור וניכר גם במציאות הגלויה, כאשר יהיה ה' אחד ושמו אחד.

נחזור מ'סדר העולם' ל'סדר האדם'. גם האדם יכול לתפוס את עצמו כאוסף מבולגן של נטיות, רגשות, מחשבות ועוד, אך התורה מלמדת על חוט שדרה אחד שיש לו. כל מרכיביו הם חלק ממגמה אחת, לכולם יש ייעוד אחד. על ידי התורה יכול לחבר האדם את כל כוחותיו רגשותיו ומחשבותיו אל הייעוד שלמענו נברא, ולגלות את האחדות הפנימית שבתוכו.

ואמר שמור מצותי וחיה נגד מעשה המצות כשישמור אותם יש בהם החיים. ואמר ויורני שהוא לשון הוראה כמו שנקראת התורה בלשון זה ולא נקראת בשם חכמה כמו שנקראת שאר חכמה או תבונה, מפני כי הפרש יש כי התורה מורה לאדם את הדרך, אשר בדרך ההוא יגיע אל תכליתו האחרון מה שאפשר לאדם להגיעו הוא אל עולם הבא. וזה אין שום חכמה, כי על ידי התורה מגיע האדם אל עולם הבא, ולכך ראוי לה דווקא לתורה שם תורה שהוא לשון הוראה, שמורה לאדם תכליתו האחרון אשר ראוי לאדם להגיע אליו, ולבך אמר ויורני ויאמר יתמך דברי לבך, השם יתברך הורה לאדם תכלית האחרון איך להגיע את האדם אל העולם הבא, כאשר יתמוך דברי לבך ואז האדם דבוק בתורה המגיע אל תכליתו הוא העולם הבא. כי כשם שהתורה היא סדר עולם הזה כך התורה היא סדר עולם הבא, כי הכל נברא בתורה; הן עולם הזה והן עולם הבא. ולכך אמר השם יתברך יתמך דברי לבך, בזה דבק האדם בעולם הבא להגיע אל תכליתו האחרון וזה מבואר.

המהר"ל מוסיף שהתורה היא גם סדר העולם הבא – זהו הייעוד השלם שסדר האדם מוביל אליו, וגם לו יש סדר מצד עצמו. התורה משרטטת את המהלך של האדם, של העולם הזה ושל העולם הבא, וכך מגלה את האחדות המלאה בעולם. במבט מקיף הבריאה כוללת את העולם הזה ואת העולם הבא לעתיד לבא שהעולם הזה מוליך אליו. בתוך התורה טמונים גם סדרי העולם הבא, היא מכוונת את דרכנו לפי האידיאל המלא שכולל את היעד של חיי עולם הבא, ולא רק את החיים הנכונים בעולם הזה.

המהר"ל מתמצת את מושג סדר העולם בתפארת ישראל (פרק לד): "כי התורה היא סדר העולם, וכל סדר מקשר דבר עם דבר עד שהכל נעשה אחד". מושג הסדר ממשיך את הדברים שראינו בשיעור הקודם, על אמונת האחדות. ראינו כי בניגוד לטענת הפילוסופים, שריבוי אינו יכול לצאת ממקור אחד, המהר"ל מלמד כי אחדות ה' מתגלה דווקא דרך הריבוי. כעת מתברר כי הדרך המרכזית שבה מתגלה האחדות בעולם הריבוי היא מושג הסדר, שהוא האחדות שבריבוי והרעיון הכולל שמפענח כיצד כל ריבוי החלקים קשורים זה לזה. הסדר הרוחני מגלה את אחדות ה' דרך יסודות האמונה בכל מעגל השנה, את ההלכות דרך סדרי המשנה, ואת כוחות האדם וחלקי המציאות כולה על ידי הוראת הדרך של התורה. 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב אוריאל עיטם
עורך: חיים אקשטיין, תשפ"ד