ספר | לעולם יהא אדם - תורות שבעל פה
ספר חדש בעריכת הרב יאיר שטדלר וקותי גלעד (בוגרי מחזור ל"ג)
מחיר מיוחד לרגל ההשקה 60 ש"ח. החל מהספר השני והלאה 50 ש"ח. להזמנות >>
"אין לי שום פטנט. אין לי שום תשובה. כל החיים יש בעיות וצריך ללמוד לחיות עם בעיות. ביום הראשון שבאו תלמידים לישיבה אמרתי להם: 'חבר'ה, מי שמחפש תשובה לכל שאלה – שיחפש מקום אחר'. במיוחד אני, שעברתי את השואה, אני לא יכול להגיד שלכל שאלה יש תשובה" (פסקה קטו).
הרב יהודה עמיטל היה ראש ישיבה לאלפי תלמידים ומנהיג ציבור שהתבלט בין רבני הציונות הדתית כקול ייחודי, אמיץ וצלול. כמי שינק ממסורת הקהילות של הדורות הקודמים, שרד את השואה, עלה לישראל ופעל בה עד שנות האלפיים, תורתו נטועה במפגש שבין הלב היהודי השורשי לבין המציאות הישראלית המודרנית.
לעולם יהא אדם הוא ספר תורות ואמרות של הרב עמיטל שנמסרו בעל-פה בהזדמנויות שונות. הספר מאפשר מפגש עם דמותו האותנטית של הרב, המתאפיינת בבקיאות וברוחב ידיעה בחדרי התורה, באמונה פשוטה ועמוקה, באהבת אדם, בכנות נדירה ובהומור.
לעולם יהא אדם מציע תורה שלמה המבססת את העולם הרוחני בימינו על יסודות של כנות, של אחריות ואכפתיות, של התמודדות ופתיחות מחשבה, ועל יסוד ביטחון ואמונה בבורא עולם.
בימים שבהם יש תחושה שהשסעים בחברה הישראלית הולכים ומעמיקים, והרוח הישראלית נמצאת במשבר, בולטת דמותו של הרב יהודה עמיטל זצ״ל כאיש של חיבורים, רוחב דעת וראיה למרחוק.
בספר זה לוקטו תורותיו, השקפותיו ועיקרי משנתו מתוך עשרות רבות של שיעורים ושיחות שמסר כראש ישיבה; מסוגיות של אמונה אישית ועד סוגיות שעל סדר היום הציבורי. כל אלה בשילוב סיפורים מחייו של הרב כפי שסיפר בהזדמנויות שונות, המובאים בספר בעריכה השומרת על ניגון הדיבור והסגנון הכן והקצר של הרב, הופכים ספר זה לחוויה מרעננת, לבשורה דחופה ולמסמך ייחודי.
פרק ראשון
"וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת"
הקדמת העורכים
את רוב עולמנו התורני והרוחני ינקנו ממורנו הרב יהודה עמיטל. דמותו מלווה אותנו, למרות הזמן שחולף, יותר ויותר. אנו שואבים ממנו כוחות, כיוון, השראה ודרך.
"אין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה". ככל שעובר הזמן אנו מבינים את העומק הגדול והראיה למרחוק שהיו בדבריו. התורה ששמענו מהרב לאורך שנים לא כהתה, רעיונותיו ומסריו נעשו משמעותיים יותר, ולתחושתנו יש בהם כדי לתת מזור ומענה, במיוחד היום, לנבוכים המבקשים לחיות חיים שיש בהם אהבת תורה ויראת שמים, בעולם המשתנה ללא הרף.
לכל אחד מתלמידיו הרבים של הרב עמיטל מתנגן הניגון אותו נהג הרב לשיר בתפילה ובכמיהה, פעם אחרי פעם – "וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת".
כשהרב עמיטל דיבר על אמת, הוא לא התכוון לאמת שמימית נשגבה, שעינה צרה בקיומו החלקי של האדם; הוא לא דיבר על אמת שמתיימרת להיות אידיאלית, אובייקטיבית וקשיחה, אלא על אמת שבורה כתנורו של עכנאי, השוכנת בתוך ליבו של אדם, לב בשר ודם. אמת שהיא פשוט כנות.
לא אמת של סימן קריאה, אלא אמת שמודה בסימני השאלה; שמעזה להודות שאנחנו דלים ורשים, ואף על פי כן – "וְהִיא תְהִלָּתֶךָ".
לפעמים האויבת הגדולה ביותר של הכנות היא אותה אמת אידיאלית. הרב עמיטל לימד אותנו שהסיכוי היחיד להתקדמות בלי לשקוע בייאוש מצד אחד ובלי לסטות לשקר ולזיוף מהצד השני, הוא לבנות את עולמנו הרוחני על יסודות של כנות. לזכור שהקב"ה מבקש מאיתנו להיות "אנשי קודש", כדברי הרבי מקוצק – אנשים ולא מלאכים. להיות בני אדם.
האמון באדם ובזרימת החיים הפשוטה היה יסוד בתורתו. התורה היא תורת חיים לא רק במובן שהיא נוגעת בכל מישורי חייו של האדם, אלא בעיקר משום שהיא אוהבת את החיים. הקב"ה מאיר פנים לאדם, חומל עליו ומאמין בו. "וחי בהם – ולא שימות בהם".
בהליכותיו ובעשרות משיעוריו ושיחותיו לימד אותנו הרב שהתורה איננה דבר מפחיד או נוזף, אלא מלאת חיים, חוכמה וחיוך; התורה מרוממת את האדם ומעניקה מקום של כבוד לאנושיותו.
הרב עמיטל תפס את חיי היום-יום השגרתיים לא כאילוץ שבדיעבד אלא כמרחב המרכזי שבו אנו נדרשים לעבוד את ה'. הכבוד והאמון שהתורה רוחשת לאדם משחררים אותו מהצורך להראות שהוא יותר ממה שהוא, ונוסכים בו ביטחון עצמי וכוח לפעול בעולם.
אך תורתו לא עסקה רק בעולמו ולבטיו של האדם הפרטי. אדרבה, הרב עמיטל ראה כיסוד מרכזי את הרגישות החברתית והאחריות של האדם לסביבתו, מתוך שאיפה מתמדת לתיקון עולם. יתירה מכך – זוהי גם הדרך העיקרית שבה יוכל האדם להידבק בקב"ה, שמידותיו חסד ורחמים. האדם נדרש לצאת מעצמו כלפי חוץ, כלפי הזולת – "לשמוע את קול התינוק הבוכה" ולפעול בעולם המעשה. עליו לפתח רגישות להקשיב גם לבכי שמסתתר לעיתים תחת שכבות של הגנה, ולשדר שמתחת למילים ולמעשים. תורה שספונה בבית המדרש ואינה פתוחה למצוקות הרחוב היא תורה פגומה וחסרה.
על קטע התפילה "לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם יְרֵא שָׁמַיִם", ציטט הרב עמיטל את האימרה שנהגו לומר במזרח אירופה: "'לעולם יהא אדם' – קודם שיהיה אדם, ואחר כך ירא שמים". האנושיות באה עוד לפני התורה (ראו קטע יד).
במהלך השנים התבטא הרב עמיטל גם בסוגיות חברתיות ולאומיות, ודיבר רבות על משמעותם של האירועים שחווה עם ישראל בימי חייו. מתוך מבט רוחני והיסטורי רחב, עסק הרב בשאלות הקשורות לאופייה היהודי של מדינת ישראל, בשאלות של צדק חברתי, בסוגיות דת ומדינה, בדילמות של מדיניות פוליטית, בשאלות הנוגעות ליהודי התפוצות ולקשרים בינם ובין מדינת ישראל, ביחס לחברה היהודית המגוונת, ובהתבוננות אמונית בנוראות השואה.
גם בסוגיות שעסקו בהן רבים הצליח הרב עמיטל לגלות פנים חדשות ולהשפיע על השיח הציבורי באמצעות התבוננות מעמיקה הרואה למרחוק, ועם זאת פשוטה ורעננה.
ניתן לומר שהמניע המרכזי לפעילותו החינוכית והציבורית של הרב היה הרצון לקדש שם שמים. הרב ראה בכאב כיצד מצטיירת היהדות פעמים רבות בציבור הכללי הרחב, והרגיש חובה דתית עמוקה לייצג בפרהסיה את היהדות השורשית שינק מרבותיו ושאותה שאף לממש במדינת ישראל של ימינו.
לאורך שנות חייו התבלט הרב עמיטל בין מנהיגי הציונות הדתית כקול ייחודי, אמיץ וצלול. בשנים האחרונות, במהלך העבודה על ספר זה, התחדדה אצלנו ההבנה שהרב דיבר לא רק על אוסף של דגשים או מחלוקות נקודתיות, אלא על משהו גדול יותר. צעד אחר צעד, שיחה אחר שיחה, חשנו שהרב עמיטל פורש בפנינו ציונות דתית העומדת על יסודות אחרים מאלה המוכרים לנו היום. אנו מאמינים שעוד נכון לה מקום משמעותי בשנים הבאות.
*
ראשיתו של הספר בתחושה שליוותה אותנו תקופה ארוכה, שחלק ניכר מתורתו של מורנו הרב עמיטל עדיין אינו מוכר וזמין לקהל הרחב, ורבים מרעיונותיו טרם נאספו ופורסמו.
הרב עמיטל השיב נשמתו לבוראו בכ"ז בתמוז תש"ע, ועל אף הזמן שעבר, הרגשנו שיש בתורתו תפיסה, דרך וניגון שחסרים ונחוצים בעולם הדתי בעת הזו – הנובעים מעומק הספרות התורנית לגווניה, ספוגים במסורת הקהילות וגדולי התורה של הדורות הקודמים, ועם זאת מחוברים להוויה הישראלית המתחדשת.
בשנים האחרונות, כאשר רבים בציבור הדתי מצויים במבוכה; כאשר אידיאולוגיות גדולות נשחקות מול המציאות, דיכוטומיות נשברות, מחנות אידיאולוגיים מתפרקים ומתחברים מחדש, אנו מאמינים שתורתו של הרב עמיטל יכולה להציע כיוון ומזור.
כמי שזכה להעמיד תלמידים הרבה ולעמוד בראשות ישיבה גדולה ושוקקת, עיקר תורתו של הרב נאמרה בעל פה במאות השיעורים, השיחות, הטישים והמפגשים עם התלמידים והבוגרים לאורך השנים. רעיונות גדולים ועמוקים נאמרו לפעמים רק בניגון, ברעיון קצר, במילים פשוטות, בהלצה או בסיפור חצי מפוענח. נדמה שגם כיום, סגנונו הייחודי והממוקד של הרב מסוגל לפתוח פתח בשכבת הסחות הדעת, ולאפשר לרעיונותיו לעורר את הלב והמחשבה.
מתוך תחושות אלה, יצאנו לאיסוף ותמלול של עשרות משיחותיו ושיעוריו הרבים שנאמרו בעל פה וברובם טרם ירדו אל הכתב. חלק גדול מהשיחות נמצאו בקובצי שמע בארכיון הישיבה, חלקן זמינות גם באינטרנט וניתן למצוא אותן ביישומים השונים, ואת חלקן הקטן קיבלנו מתלמידים ששמרו אצלם הקלטות ישנות משיעורים בפורומים מצומצמים.
מלאכת הליקוט והעריכה נעשתה במטרה להגיש לקורא את התוכן באופן האותנטי ביותר, בעריכה מינימלית וכמעט ללא נגיעה בציטוטים עצמם. ניסינו לשמר את הסגנון הקצר, העמוק, הנוקב והכן שייחד את הרב עמיטל, את לשונו ומנגינת דיבורו. לעיתים אף העדפנו להשאיר שגיאה לשונית במקרים שהרגשנו שקיימת משמעות מיוחדת לאופן ומנגינת הדברים כפי שנאמרו במקור.
הספר עוסק בנושאים מגוונים, מעולמו הפנימי של 'איש האמונה' הפרטי ועד סוגיות ציבוריות רלוונטיות הנמצאות על סדר היום הציבורי לעיתים קרובות. בכל אלה מפליא מורנו הרב עמיטל באמירותיו המקוריות והנועזות לעיתים, היורדות לשורש הדברים בסוגיה קטנה כגדולה. לאורך הספר שולבו גם סיפורים מחייו של הרב כפי שסיפר בהזדמנויות שונות, ואלו מביאים רובד נוסף לרעיונותיו.
הפסקאות בספר מתפתחות אט אט מנושא לנושא – תורה מזמנת תורה, רעיון מוביל לרעיון. לנוחיות הקורא חילקנו את הספר לשערים שתוחמים בעדינות נושא לכל מקבץ קטעים, אך יש לדעת שהחלוקה אינה חדה והרמטית.
בסיום כל פסקה מצוין המקור לדבריו של הרב – מתי ובאיזה הקשר הדברים נאמרו. לא פעם חילקנו שיחה אחת לכמה פסקאות; עשינו זאת כשהרגשנו שכל חלק בשיחה עומד בפני עצמו, אך עדיין יש מקום וחשיבות לרצף. במקרה כזה המקור לשיחה מופיע בסוף רצף הקטעים.
הספר אינו מביא שיחות שלמות מראשיתן ועד סופן; גם רעיונות עמוקים מובאים לרוב בתמצות, ללא ה'שקלא וטריא', הרחבת המקורות ופריסת הדיון לעומקו. ברוח הרב עמיטל העדפנו את הקיצור על פני ההרחבה. ספרים נוספים של הרב עמיטל יצאו במהלך השנים, ובהם יוכל הקורא להרחיב את היריעה.
*
בשער הספר אנו מבקשים להודות לכל השותפים והמסייעים.
לישיבת הר עציון שפתחה בפנינו את ארכיון ההקלטות עם שיעוריו ושיחותיו של הרב. למנכ"ל הישיבה מר יוני הולצר, שנתן אמון בספר, דחף את הוצאתו ופילס בפנינו קשיים שעמדו בדרך. לנועם שליט, שהלך אתנו יד ביד תקופה ארוכה והיה שולה המוקשים, היועץ והדוחף לאורך הדרך. תודה מיוחדת לרב שלמה ברין, חתנו של הרב עמיטל, שליווה את העבודה על הספר מימיה הראשונים, העיר הערות חשובות במבט מעמיק ורחב, וסייע בליטוש התוצר המוגמר. כמו כן תודה לבני המשפחה, החברים והתלמידים שעברו על קטעים שונים בספר והעירו הערות חשובות.
תודה מקרב לב לפרופ' דוד גליקסברג, שהיה מתלמידיו של הרב יהודה עמיטל בישיבת הר עציון, שבסיועו יוצא הספר לאור.
אנו מבקשים להודות גם לבית ההוצאה לאור של "ידיעות ספרים" על האמון הגדול והטיפול המקצועי בכל שלבי הבאת הספר לדפוס. תודה לבנימין פרנקל עורך הלשון על העין החדה, על העבודה המקצועית ועל ההערות היסודיות. תודה לדוב אברמסון, מעצב אשר רוח בו, על חוכמה ללא מילים, ועל שהבין את נשמת הספר ונתן חיים באותיות ובספר הדומם.
ועל כולנה – לרבנית מרים עמיטל שתח' (שהיא גם סבתי האהובה; קותי), על שישים שנה של הליכה יד ביד עם הרב. על שותפות ומסירות ללא גבול, ועל חוכמתה ורגישותה המשוקעות בתורותיו, ומהוות מקור השראה לכולנו.
*
ספר זה יוצא לאור בימים קשים לעם ישראל, כחצי שנה לאחר התקפת הטרור הקשה שאירעה בבוקר שמחת תורה, ובעיצומה של מלחמה מתמשכת שסופה אינו ידוע. בין הנופלים והפצועים במלחמה נמצאים גם תלמידים מישיבת הר עציון, בוגרי הישיבה וקרובי משפחתם.
החודשים האחרונים מציבים בפני עמנו אתגרים ודילמות קשות מנשוא, חלקם קשורים ישירות למלחמה וחלקם נוגעים לאתגרים מהותיים שהחברה הישראלית מתמודדת איתם בשנים האחרונות ועוד תידרש להתמודד איתם בעתיד הנראה לעין. כאנשים מאמינים, האירועים הקשים מעלים בפנינו שאלות ומחשבות נוספות, שנדמה כאילו חזרו אלינו מתקופות אחרות.
בין שתי נבואות תוכחה, מנבא ירמיהו דברי נחמה קצרים שנחרטו בזיכרון הדורות: "כֹּה אָמַר ה', זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה". בפסוק זה נהג הרב עמיטל לפתוח את לילות סדר הפסח שערך בביתו. כך, בשירה משפחתית ובמנגינה חגיגית (שאינה מזכירה את הלחן הנוגה המוכר), ביטא מדי שנה את הקשר האינטימי, המורכב והמתמשך שבין ישראל לריבונו של עולם. אולי ניסה להזכיר בכך שמערכת היחסים בין ישראל לקב"ה אינה תמיד סוגה בשושנים; אך למרות הכול, גם כשישנו ריחוק, יש משמעות לחסד הנעורים ולאהבת הכלולות, להליכה במדבר בארץ לא זרועה.
נתפלל לקב"ה שיושיע את עמו ישראל ונזכה לגאולה שלמה.
יאיר שטדלר, נתניה
קותי גלעד, ירושלים
ניסן תשפ"ד
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)