ציונות דתית

הציונות הדתית הייתה פעם גשר בין כל חלקי הציבור. האם נגזר עלינו להיות מהיום חומה מפרידה, חס ושלום? ["עם הולך ורם ושיחו הולך ודל", עמודים 563 (תשנ"ג), 204]

הציונות הדתית הקלאסית לא קרסה. מה שקרס הוא אותה תפיסה שטחית ומסולפת שהשתלטה על הציונות הדתית בעשרים השנים האחרונות. יש תקווה לציונות הדתית. יש תקווה גם להתיישבות הציונית ביש"ע. לא הייתה עוד תקופה שבה הציונות הדתית הייתה כל כך נחוצה למדינה כמו היום, כשזהותה היהודית נמצאת בסכנה. מדינת ישראל אינה יכולה לוותר בשום פנים על הציונות הדתית, שפניה כלפי העם באהבת ישראל ובדרכי נועם. אולם כדי שהציונות הדתית תוסיף להתקיים, עלינו להכריז על קיומה של ציונות דתית אחרת, שבה יש סדר מדויק יותר של סולם ערכים ושבה יש יותר אחריות ושיקול דעת. עלינו לשדר תפיסת עולם המשלבת תקווה וביטחון עם אחריות ואמונה. ["התמודדות ואתגר במציאות חדשה", עלון שבות בוגרים א (תשנ"ד), 74]

קולה של הציונות הדתית חייב להישמע בתחום המדינה ובתחום החברה. ברוך השם, לעם ישראל כבר יש בית. השאלה שנשאלת כיום היא "אי זה בית אשר תבנו לי? מה תהיה דמותו של אותו בית? ["לא הכל הלכה", עלון שבות בוגרים יג (תשנ"ט), 95]

מראשית דרכה דיברה הציונות הדתית על שלושת הערכים המרכזיים ביהדות: עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. היא חרתה על דגלה את הסיסמה "ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל". במשך כל השנים לא הורגש צורך לדרג ערכים אלה בסולם ערכים ולהדגיש מה קדם למה. באחרונה, כאשר ברחוב הציוני-דתי הפך הערך של ארץ ישראל להיות הערך הדומיננטי העליון, כמעט ערך בלעדי, עלינו להעמיד ולהדגיש את סולם הערכים בצורתו הנכונה על פי חז"ל ולומר שבסולם ערכים זהה עם ישראל ותורת ישראל קודמים לארץ ישראל, עם כל ההשלכות הנובעות מכך. ["עם הולך ורם ושיחו הולך ודל", עמודים 563 (תשנ"ג), 204]