ענק שבענקים אך עניו שבענווים

דברים לזכר הרב זצ"ל

הפעם האחרונה שבה אני זוכר את עצמי שר את השיר: "ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו כמו דור ודור" בעוצמה ובכוונה היתה לפני שנתים פחות חודש, בר"ח סיון תשע"ג, באירוע שנערך בישיבה לכבוד הגיעו של הרב לגבורות. ואכן, משך כל שנותיי בישיבה הרב היה דומה עליי למלך. מלך ללא גינוני מלכות. דבר והיפוכו. שקוע בלימודו ברמות ריכוז שלא ניתן לתאר, עומד ניצב לפני בוראו בתפילתו הזכה, כמעט ללא תנודה. אצילי, מלא עוצמות והתלהבות פנימית, עד שלעיתים חשבתיו לא רק למלך, אלא ממש למלאך. ויחד עם זאת, עם כל החוכמה והבקיאות שאין דומה לה - בכל מרחבי התורה שבכתב ושבעל פה על כל חדריה וענפיה, הרב היה אנושי, רגיש, נעים שיח מאין כמותו. כך היה רבנו.

אין ספור סיפורים, מעשים שהיו מדגישים כל כך את האנושיות, המוסריות, ההתחשבות והרגישות של הרב. אספר לכם סיפור אחד אישי שלי. כשנולד בננו נועם יעקב ביום שישי בשבוע היה ברור לנו שהברית תתקיים בישיבה, אך התלבטנו באיזו שעה לקיים אותה. מוקדם בבוקר היה לא ריאלי בגלל האורחים שהיו צפויים להגיע לאלון שבות ממקומות רחוקים, וגם שעה מאוחרת בצהרים לא באה בחשבון בגלל השבת המתקרבת (היה זה בשעון חורף). לבסוף, החלטנו לקיים את הברית בשעה 10:00, שבה מסתיימים כל השיעורים היומיים בישיבה, מלבד שיעור אחד (שנמשך ונמשך ונמשך...) – שיעורו של הרב ליכטנשטיין. כמקובל, תליתי מודעות ברחבי הישיבה על הברית הצפויה וזמנה. לא ידעתי את נפשי. מצד אחד רציתי בכל מאודי שהרב יהיה זה שיכובד באמירת הברכות וקריאת שמו של בננו הראשון, אך מצד שני – השיעור היומי... לא העליתי בדעתי לבקש ממנו לסיים את השיעור מוקדם מהרגיל. ביקשתי מאחד הר"מים שיכבד אותנו בברכות ובקריאת השם והתחלנו בטקס ברית המילה. ממש באמצע הטקס, עת התינוק היה מונח על ברכי הסנדק ניגש אליי מן הצד אחד מן החברים ואומר לי: "הרב הגיע בריצה. לכבד אותו בברכות?" שמחתי כל כך וביקשתי ממנו לכבד אותנו, ואכן זכינו שהרב יהיה זה שיברך ויקרא את שמו של בננו הראשון. לאחר הברית ניגשתי אליו, חיבקתי אותו ושאלתיו במבוכה: "מדוע הרב סיים היום מוקדם מהרגיל את השיעור? רק בגללנו?", והוא השיב, כדרכו – בפשיטות: "מה זאת אומרת? יש כאן ברית בישיבה לאחד מהתלמידים ואני לא אשתתף?! ראיתי את המודעה על הברית ותכננתי את השיעור בהתאם".

כזה היה הרב – ענק שבענקים אך ענו שבענוים. לא החשיב עצמו כלל ולא הסכים לשום גינוני מלכות ושררה. את השיר "ימים על ימי מלך..." הוא לא כ"כ אהב. הוא הרגיש מבוכה גדולה כשהיו שרים זאת לכבודו. אבל היה שיר אחר שאותו אהב מאוד, וכולנו ידענו זאת. כל תלמידיו. כשרצינו לשמח את הרב באמת, או לראותו בעוצמות ענקיות של דבקות, היינו שרים יחד עם הרב את המילים היפות כל כך מתפילת מוסף של הימים הנוראים: "אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך". כמה נאות מילים אלה לרבנו שכל חייו קיים בעצמו את "שיויתי ה' לנגדי תמיד". לא רק שלא שכח את הקב"ה, אלא התאמץ בכל מאודו לעבדו בשכלו ובליבו במלואם – גם יחד, ללא כל סתירה.

משיחותיו שהתפרסמו לאחרונה עם הרב סבתו בספר "מבקשי פניך" ניתן להתרשם מחריפות למדנית השזורה ללא כל סתירה באמונה תמימה ופשוטה. וכמה ראויים לו המילים של המשך אותו השיר – "כי דורשיך לעולם לא יכשלו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך". חי חיים שכל כולם דרישת א-לקים ובקשתו, לא ויתר לעצמו בכהוא זה על שום יעד שהציב לעצמו וב"ה לא בוש ולא נכלם. לא אתאר כאן את היקף הבקיאות והחריפות בתורה, לא אסקור את שיטתו הלמדנית של הרב, לא את יחסו המיוחד למדע ולאקדמיה, לפילוסופיה, לאתיקה ולמודרנה, לא את גישתו הפתוחה, המסתייגת מקיצוניות, את היותו כאהרן הכהן – אוהב שלום ורודף שלום ולא את סדר יומו העמוס. רק אזכיר שבימות החורף הקרים של גוש עציון היו מגישים גם מרק בארוחת הצהרים בישיבה. הרב אף פעם לא אכל מרק באמצע השבוע. הוא אמר פעם לתלמיד שהרהיב עוז לשאול אותו מדוע, שלאכול מרק זה בזבוז זמן. בהפסקות הצהרים, עת היינו יוצאים מחדר האוכל למנוחת צהרים בפנימיות או משחק קבוצתי כלשהו, היינו רואים את הרב רץ במדרגות חזרה לבית המדרש ויושב על תלמודו.

באחת משיחותיו האינטימיות ביותר עם הרב סבתו בספר "מבקשי פניך", התוודה בפניו הרב כך: "אומר לך את האמת. אני יהודי פשוט. אני אינני ייחודי. בדור הזה ובדורות הקודמים היו מליוני אנשים כמוני. אני מקווה שהקב"ה, א-ל טוב וסלח, יודע שאהרן ליכטנשטיין ברמה נחותה, ומקבל את תפילתו שהוא נושא מתוך תקווה שהתפילה תשתפר ותלך, ושהדבקות בבורא תמלא אותו ותשפיע עליו. בוחן לבבות הוא היודע עד כמה תקווה זו מלווה את תפילתי."

איזו ענווה, איזו כנות - כמעט לא יאומן, אך למי שהכיר אותו ברור לחלוטין כי דבריו אלו של הרב נאמרו ללא קורטוב של זיוף, מתוך גילוי לב אמיתי וכֵּן. בנימה זו, נקווה ונתפלל גם אנחנו שנהיה ראויים להיקרא תלמידיו ותלמידי תלמידיו.

יהי זכרו ברוך!

- ניצן ברגר