'לאשתדלא באורייתא'

דברים שכתב הרב שמואל דוד על דמותו של הרב זצ"ל

מו"ר הרא"ל ז"ל (איני מעיז לכתוב זצ"ל ביודעי שהוא לא היה מסכים לכך)

מה ראינו ומה למדנו ממורנו ורבנו, ראש הישיבה, הרב אהרן ליכטנשטיין ז"ל, הכ"מ?

א. אהבת תורה: הרב אהב את התורה בכל לבו. אפשר היה לחוש זאת בעת שהרים מעט את קולו בעת הלימוד, באופן בו הוא רקד עם התורה בשמחת תורה, "בהתנפלות" שלו על התורה במוצאי תשעה באב, ועוד.

ב. עמל התורה: באחת השיחות (לפני קרוב לארבעים שנה) שהרב העביר לאחר תפילת מנחה, הוא דרש מעימנו להתמסר ללימוד, ללמוד ברצינות, ואז אמר: בכל מקום בזוהר כאשר מדובר על לימוד תורה, הלשון היא: 'לאשתדלא באורייתא' – לעסוק בדברי תורה, להתאמץ. לשקוע בתורה, להבין כל דבר על בוריו.

ג. התמדה: כאשר כולם הלכו לאכול במוצאי תשעה באב, הרב הלך ללמוד. כאשר התלמידים הלכו לנוח בהפסקת הצהריים, הרב ישב בבית המדרש או בחדרו ולמד. כאשר היה צריך לנסוע לחו"ל בעניני הישיבה, היה מגיע עם המזוודות לישיבה, ולאחר השיעור ישר לשדה התעופה. מעולם הרב לא ביטל שיעור, והיו לו שיעורים יומיים, ושיעור כללי, ושיעור לשנה א, ושיעור לכולל הגבוה, ועוד. כשראה שיש רפיון בלימוד ביום ששי, קבע שיעור בפרקי אבות, או ברמב"ן על התורה או בנושא אחר, ובלבד שהתלמידים לא יבזבזו את זמנם.

ד. הגיון, סדר ושיטתיות: הרב לימד אותנו ללמוד סוגיה, לנתח ולסדר את שיטות הראשונים, להקיף את הסוגיה מכל היבטיה. לחשוב על האפשרויות הפרשניות השונות, ואחר כך לחפש אותן בפירושי הראשונים. ומי ששאל את הרב שאלה בהלכה, בכל תחום, ראה את כלי העבודה של הרב עובדים אותו דבר. ניתוח הסוגיה, הרצאת פירושי הראשונים, ופסיקת ההלכה בהתאם.

ה. ידיעת התורה: היקף הידיעות לעומקן היה ממש מבהיל. שליטת הרב בכל נושא היתה מושא להערצה ולקנאה. אפשר היה לשאול את הרב כמעט בכל תחום, ולקבל במקום הרצאה שכללה את כל שיטות הראשונים בסוגיה, ועל פי זה נתן לשואל להבין לבד את הכיוון הנכון. הרב נתן שיעורים בסדר טהרות, במסכתות זבחים ומנחות, במסכת יומא, בד בבד עם השיעורים במסכת הנלמדת בישיבה, ועוד. ובכל הוא שלט ללא מיצרים, לאורך ולרוחב ולעומק. הרב עסק גם במחשבת ישראל ואמונה, הכיר על בורין את שיטות הראשונים, ואת גדולי נושאי הכלים של השולחן ערוך. פעם הרב בחן תלמיד דף דף על כל מסכת בבא בתרא, רש"י ותוספות, מבלי שהיה צריך לפתוח את הגמרא. ויש לזכור כי הרב הכיר על בוריין את שיטות הפילוסופיה הכלליות, וידע לעומק ספרות אנגלית במיטבה, ואת הכל רתם לטובת יראת שמים, והבנה עמוקה יותר של התורה הקדושה.

ו. נגישות לתמידים: כל תלמיד, למעשה כל אדם, קטון כגדול היה ניגש את הרב לשאול שאלה או להעמיק בהבנת הסוגיה. אין משמשים, אין יועצים, אין משרתים בקודש. כל תלמיד יכול היה לומר בשיעור או 2 באופן פרטי סברא הסותרת את הסברו של הרב, ואין בכך כל בעיה. הרב לימד אותנו לחקור ולדרוש. והוא היה מוכן לכך שתלמידים יאמרו לו את דעתם, ואף יחלקו עליו.

ז. צניעות וענווה: דיבר עם כל תלמיד, קטון כגדול בגובה העיניים. יכול היה לשמוע סברא החולקת על סברתו גם מתלמיד צעיר, שרק תמול שלשום הגיע לישיבה. דוגמא מתחום אחר: המכונית אותה קנה בהגיעו ארצה שימשה אותו במשך כל השנים, והרב לא הסכים להחליפה בחדשה יותר, עד שמנהל הישיבה באותם ימים אמר לו כי התיקון והטיפול עולים לישיבה יותר כסף. רק אז הרב השתכנע, אך דרש כי האוטו החדש יהיה קטן יותר...

ח. תפילה: הרב התנועע מעט בעת התפילה, אבל ניתן היה לראות כי הוא מתרכז מאד. מדי פעם הרים את קולו, וניתן היה לשמוע את הדבקות, את הצמא ואת הגעגועים האמיתיים לא-ל חי, את כל עצמותי תאמרנה, צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי.

ט. דקדוק במצוות: אי אפשר היה שלא להתפעל מההקפדה על כל הלכה. פעם הרב הגיע באיחור לארוחת הצהריים. חדר האוכל היה כבר ריק. איני יודע למה הייתי שם, אולי באתי להתייעץ עמו. הרב נטל ידיים, וכשהגיע לשולחן ראה שאין מלח. הוא תר אחרי מלח בשולחן סמוך ובשולחן שאחריו, כך עבר על פני כל שולחנות חדר האוכל, עד אשר מצא את מבוקשו. אף על פי שבוודאי ידע שניתן לוותר על כך. וזו דוגמא אחת ממאות ואלפים.

י. כיבוד אב: זכינו להכיר גם את הוריו של הרב, וראינו מהו כיבוד אב ואם. ראינו את הדאגה, האכפתיות. הרב היה מלווה את אביו, שבזקנותו היה גם כבד ראיה וגם כבד שמיעה, והרב היה צועק באזניו באופן שכל הישיבה רעדה: זהירות מדרגה, וכדומה. ניתן היה לחוש את האהבה ואת הדאגה.

יא. חסד ורגישות: תקצר היריעה מלפרט את התגייסותו לסייע בכל עת צרה פרטית של תלמיד. מלהתכופף על מנת לסייע בחיפוש אחר בורג של משקפיים שנפל על הארץ, דרך עזרה בהתייעצות רפואית כאשר שמע על מחלה של קרוב משפחה של אחד התלמידים (הוא טלפן לרופאים ידידים מבין העולים החדשים מארצות הברית, או לבוגרי הישיבה שלמדו רפואה, עד שהשיג את הרופא שיכול היה לעזור). ועד עצירת טרמפ לערביות שהיו הולכות עם משאות כבדים בדרך שבין הצומת לאלון שבות.

יב. זכות: בשנים האחרונות הוציאו לאור כמה תלמידים סיכומים משיעוריו על מסכתות שונות, וגם כמה מסיכומי שיחותיו ותורותיו. יש בהם עושר בלתי רגיל, ועדיין לא הגענו לטיפה מן הים מרבבות השיעורים שנתן בישיבה במשך יותר מארבעים השנים בהם כיהן כראש הישיבה. בידי קובץ עם תשובות בעל פה שהשיב לשאלותי, חבל שאיני זוכר יותר מתשובותיו לשאלותי בטלפון או בעת קבלי את פניו בכל חול המועד. הבהירות של התשובות וההיקף שלהם אינו יכול לבוא לידי ביטוי בקיצור הדברים שהעליתי על הכתב. אני מודה לה' על שזכיתי (אף שזה מעט מן המעט) לשמש את רבנו, להכיר תלמיד חכם עצום ולשאוב ממנו ככלב המלקק מן הים.

יג. עיני עיני יורדה מים: הדמעות מסרבות להעלם. אני מנגב אחת, ובאה שניה. הידיעה כי רבנו הסתלק, ואין לנו עם מי להתייעץ, אין לנו ממי לשאוב כוחות בעבודת ה'. אבד אבא רוחני לאלפים ולרבבות. אוי לה לספינה שאבד קברניטה. אבוי להם לתלמידים שלא יזכו להכיר עוד צורה של תלמיד חכם מגדולי הדורות. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, אמן.

הרב שמואל דוד הרב הראשי לעפולה