לדמותו של הראש״ל הרב יצחק נסים זצ"ל

הרב דוד ארונובסקי, מחזור טז

קושטא דמילתא גליון י"ד (מנחם-אב התשפ"ג)

 

שנותיו הראשונות

בט' באב ימלאו מ"ב שנים לפטירתו של הראשל"צ הרב יצחק נסים זצ"ל (להלן: הרי"ן). הרי"ן נולד לאביו ר' רחמים ואמו עמאם בבגדד ביום ראשון של חנוכה בשנת ה׳תרנ"ה (1895) ונקרא 'יצחק נסים' על שם נס החנוכה, ולימים הפך את שמו השני לשם משפחתו. אחיו הגדולים בחרו בשם אביהם 'רחמים' כשם משפחתם. בצעירותו הושפע מאוד מאחיו הגדול ר' יחזקאל עזרא, שהיה ת"ח גדול שעלה לארץ ונפטר בדמי ימיו כבן 32 בלבד. כבן 10 עלה הרי"ן עם הוריו לארץ, אולם לאחר כשמונה שנים חזר לבגדד כדי ללמוד מפני גדולי חכמי בבל. בבגדד קבע את מקום לימודו בבית מדרשו של החכם המקובל ר' שמעון אגסי, תלמידו וחברו של הבן איש חי, והפך לתלמיד מובהק וקרוב שלו. בבית מדרש זה עוצבה גישתו - שילוב גדלות בנגלה ובנסתר ונתינת מקום חשוב בהלכה לדעת המקובלים.

הרי"ן לא הסתפק בלימוד והפנמת דרך העיון והפסיקה של חכמי בבל, ובמקביל הזמין מפולין ספרי שו"ת של גדולי חכמי אשכנז ובפרט ספרי החת"ס ותלמידיו, בהם למד והעמיק. הרי"ן הצעיר ניהל חלופת מכתבים עם ה"חפץ חיים", המבוגר ממנו ב57 שנים! וכך כתב לו החפץ חיים כמענה לבקשתו של הרי"ן לקבל ממנו הסכמה לספר השו"ת 'יין הטוב' שביקש להוציא:

ב"ה. יום א' פרשת וישלח תרפ"ד לפ"ק. אל כבוד הרב המאור הגדול עדיו לגאון ותפארת ירא אלקים באמת וכו' וכו' כקש"ת מו"ה יצחק נסים רחמים. אחדש"ת... ידידי על דבר שכתב כת"ר אודות נתינת הסכמה על חידושיו, עיינתי קצת בהם וראיתי שרב כוחו באורייתא בחריפות ובקיאות, ומ"מ ע"ד נתינת הסכמות מונע אני מזה, שאם אנכי תוקע עצמי לזה לא ישאר לי פנאי אף להתפלל כי יבואו אלי מכתבים שונים מכל המקומות. ובפרט אם יראו שאני נותן הסכמה על ספרים חדשים ירוצו אלי מכל המקומות ואין לי רשות לזה, כי ב"ה הגעתי לגבורות וכוחותי חלושים. וע"ד שאלתו של כת"ר אם אני עושה משנה ברורה גם על יו"ד, האמת אגיד לו שכעת איני עוסק בזה. יהי רצון מלפני ד' הטוב שאזכה להפיץ התורת כהנים, ומלפנים הדפסתי מעט ואפשר שאדפיס עוד בחורף הזה. וד' הטוב יברך את כת"ר בחיים ושלום ויזכה להפיץ מעיינותיו חוצה, ויזכה להגדיל תורה ולהאדירה כחפצו וחפץ ידידו. ישראל מאיר הכהן מראדין.

הרי"ן עמד בקשרי התכתבות בחדו"ת גם עם חכמים נוספים, כרבי יצחק הלברשטאם רבה של צ'כוב שבגליציה בנו של רבי חיים מצאנז, רבי חיים יצחק ירוחם רבה של אלטשטאדט אשר בגרמניה ועוד. גם תכונה זו של ליבון ההלכה תוך כדי מו"מ עם גדולים, ויכולתו לעמוד במו"מ של תורה עם חכמים מעדות שונות וסגנונות מגוונים תוך כבוד והפריה הדדית, תאפיין את הרי"ן גם בהמשך חייו.

באותה תקופה בבגדד, בהיותו רק באמצע שנות העשרים לחייו התגלה בכושר מנהיגותו, והפך לאחד ממנהיגי יהדות עיראק, ואף מחוץ למדינה נודע כ"מיצג הקהילה היהודית", כפי שכתב לו במכתב הנציב העליון הרבט סמואל. הרי"ן תמך בכל לב בכל פעילות ציונית שהייתה בבגדד באותם הימים. גם כישרון זה לפעילות ציבורית כלפי פנים וכלפי חוץ יאפיינו את הרי"ן במשך כל חייו.

בשנת ה׳תר"ץ (1929) בהיותו כבן 30 חזר הרי"ן לירושלים, למגינת לב יהודי בגדד. בירושלים התחבב במהרה על חכמי העיר מכל העדות והחוגים ויצר קשרים קרובים עם הרבנים הראשיים, הרב קוק והרב עזיאל, וגם עם חוקרים, כמו ד"ר בנימין מנשה לוין והרב פרופ' שמחה אסף.

שו"ת יין הטוב

בשנת ה׳תש"ז (1947) הוציא את הכרך הראשון של ספרו שו"ת "יין הטוב", ובו 73 תשובות בחלקי או"ח ויו"ד של השו"ע. בחלק גדול מהתשובות מופיע מו"מ בהלכה עם רבנים חשובים: רבי שלמה לאניאדו מבגדד, רבי יעקב חי זריהן רבה של טבריה, הרב צבי פסח פראנק גאב"ד ירושלים וחכמים נוספים. התשובות מתאפיינות בבקיאות מקיפה בספרי הפוסקים ורובן מתאפיין בכח התמצות והקיצור.

בספר באה לידי ביטוי גם בקיאותו של הרי"ן בספרי הקבלה, תוך מיזוג של הלכה וקבלה. בסימן ד', למשל, ישנו דיון ארוך בכלל לפיו יש ללכת אחר דברי הזוהר אף נגד הפוסקים ובתנאי שלא מפורש בש"ס שלא כזוהר. הרי"ן מאריך לחזק את הכלל הנ"ל ולדחות דברי המערערים עליו. סימנים ב'-ח' עוסקים בשאלה האם מותר ליטול נט"י של שחרית על גב קרקע, ובמו"מ עם השואל משולבים בבקיאות וחריפות שלל מקורות הלכתיים וקבליים.

סימן ט' פותח כך:

נשאלתי מהרבנית הנודעת בשערים המצויינים בהלכה השקדנית בתורה וכו' הגבירה המפורסמת פרחה תחי' אשת השר הנדיב הידוע זרע קודש המנוח המנוח סלימאן דוד ששון נ"ע מלונדון וזה לשונה. כיצד ראוי לנהוג בברכה ענט"י שחרית אם לברך קודם הניגוב כבסי' קנ"ח או לאחר הניגוב כמ"ש באחרונים ואיך המנהג וכו' נא להודיעני.

הרי"ן חורג ממנהגו ועונה תשובה ארוכה ומפולפלת, כראוי להשיב לתלמידת חכמים שקדנית בתורה כרבנית המפורסמת פרחה ששון ע"ה.^[1]

בסימן כ"ד ישנו דיון מעניין על אודות היחס לחילוקי המנהגים בין העדות ביחס לצורת כתיבת האותיות בסת"ם:

אם ספרדי יכול לענות אמן אחר ברכת התפלין שמברך האשכנזי וכן להפך וכן לענין הברכה של ספר תורה מכתב אשכנזי, וגט שנכתב ע"פ כתב אשכנזי ובמקום הכתיבה הם ספרדים וכן להפך. (מפתח התשובות, או"ח כ"ד)

השואל פונה ואומר ששמע מת"ח אחד שספרדי לא יכול לענות אמן אחר ברכת תפילין שמברך האשכנזי וכן להפך, והוא מבקש את חוות דעתו של הרי"ן. הרי"ן פותח את התשובה במילים "ודאי נראה שהחכם שהפריז בזה, טעמו הוא..." ומאריך להסביר מדוע אין בעיה לספרדים לברך על ס"ת של אשכנזים ולהפך, ומביא עדויות שכך נהגו במספר מקומות.

אמנם בחלק השני של השו"ת, שיצא בשנת ה'תשל"ח - שלשים שנה לאחר החלק הראשון והקיף את ארבעת חלקי השו"ע, מובא (סי' ז') שהרי"ן שמע את הגרב"צ עזיאל^[2] זצ"ל סופר את העומר בלשון "היום... שהם... לעומר" כמנהג האשכנזים, ולא להקדים אמירת "לעומר" לפני מספר השבועות כמנהג הספרדים. הרי"ן שלח מכתב לרב עזיאל שבו הביע את תמיהתו על מנהגו, והרב עזיאל ענה לו שהוא עושה זאת במכוון, והסביר שכיוון שכך נראה מדברי הגאונים ובבית הכנסת שבו הוא מתפלל ישנם הרבה אשכנזים, חשב שמכיוון שאין זה מעכב כדאי להנהיג מנין אחיד, וסיים בדבריו ש"בכלל שיטתי היא לקרב עד כמה שזה מותר, בשינויי נוסחאות שבין הספרדים והאשכנזים בדבר דמנכר, ולמנוע ע"י כך תמיהות ושאלות". הרי"ן לא הסכים עם הר"ע. הוא האריך להוכיח ששיטת הגאונים הייתה דווקא כמנהג הספרדים, לספור בלשון "היום... לעומר, שהם...", וישנם אף פוסקים אשכנזים שסברו כך, וכך היא דעת האר"י ואין לספרדים לשנות ממנהגם.

בשו"ת על שני חלקיו תשובות מרתקות רבות כגון: האם יש לחוש בעגבניות, חצילים ובמיה לערלה (ח"א סי' י"ד), תשובה לאיש 'המזרחי' רש"ז שרגאי האם ראוי שתנועות הנוער הציוניות בחו"ל ידריכו את החניכים לעלות לארץ גם בניגוד לרצון הוריהם (ח"ב יו"ד סי ז), האם מותר לערוך נישואין ולהסתפר ביום העצמאות (ח"ב סי' יא), בכור שהוכנס לחממה (=אינקובטור) האם צריך להמתין עד שיבריא וימול ורק אח"כ לפדותו, או שיש לפדותו ביום השלשים עוד לפני הברית (ח"ב יו"ד סי' יח), האם מותר למנות אדם הנשוי לנכרית לפרנס על הציבור (ח"ב אהע"ז סי' ו).

רבנות ראשית

במשך כשלשים שנים, ישב הרי"ן בביתו בירושלים ועסק בתורה ובעבודה בתוך ספרייתו הענקית, אותה רכש בהתמדה וסידרה בקפידה, ובמקביל עסק לפרנסתו במסחר. בכל אותן השנים עמד בקשרי תורה עם רבנים וחוקרים, והיה מוכר בארץ ובעולם כאחד מגדולי התורה, אולם לא היה מעוניין בשום משרה ציבורית. לאחר פטירת הראש"ל הרב עזיאל, הפעילו רבנים חשובים ואנשי ציבור את מלוא השפעתם עליו להציג מועמדות לכהונת הרב הראשי, ואכן בשנת ה'תשט"ו (1955) הוא נבחר לשמש כראשון לציון והרב הראשי לישראל, בהיותו כבן ששים. דומה שכל שנות הלימוד והשקיעה בד' אמות של הלכה וחכמה התפרצו ובאו בתקופה זו לידי ביטוי. ברגע שהרי"ן נבחר לתפקידו הוא יצא אל העם שבשדות, מבקר בכל רחבי הארץ ואף בקיבוצים החילונים, וכן יצא למסעות התעוררות וחיזוק בקהילות ישראל באירופה, ארה"ב ואפילו באירן.

בשבתות בהן שהה בביתו היו מארחים הרב והרבנית קבוצות גדולות של אנשים מכל גווני האוכלוסיה ל"קידוש", הרב היה דורש בפניהם על תקומת העם והארץ ועל החובה להתעורר גם מבחינה רוחנית ולשוב אל המסורת, דברים שהיו יוצאים מהלב ונכנסים הלב. לפני חגים ואירועים נוספים היה הרי"ן מפרסם מאמרים ודרשות בעיתונות ומתייחס לשאלות השעה. בשנת ה'תשע"ג יצאו בהוצאת יד הרב נסים שלשה כרכים בשם 'לדור ולדורות' בעריכת הרב שמואל כ"ץ המאספים רבות מדרשותיו, נאומיו ומאמריו של הרי"ן שנאמרו ונכתבו במסגרות שונות. בשנים אלו ישב הרי"ן בבית הדין הגדול והיה מעורב בשאלות הלכתיות רבות מהארץ ומחו"ל. בדרך כלל לא התפנה הרי"ן לכתוב תשובות הלכתיות ארוכות, אולם אוסף גדול של תשובות קצרות שלו נדפסו בסדרה בת שלשת הכרכים 'לכלל ולפרט – הלכות קצובות' בהוצאת יד הרב נסים, ה'תשע"ח.

למרות עיסוקיו הרבים מצא לנכון הרי"ן להקים מכון ללימוד רבנות ודיינות בראשותו, שבין בוגריו המפורסמים: הראש"ל הרב מרדכי אליהו זצ"ל, האחים: הדיין הרב עזרא בצרי והמקובל הרב דוד בצרי ר"י השלום, והדיין הרב משה טופיק.

פרשה חשובה בכהונתו של הרי"ן היא פרשת ביקורו של האפיפיור פאולוס ה-6 בארץ בשנת ה'תשכ"ד. האפיפיור ביקש לבוא לבקר את המקומות הקדושים לנצרות, אך לא רצה לתת הכרה ל"שלטון הישראלי" ולסמלי מדינת ישראל. לשם כך הוא ביקש להיכנס לארץ דרך מעבר הגבול מירדן ולהגיע למגידו, מקום בעל משמעות גדולה לנצרות בחזון 'אחרית הימים', ולקבל את נציגי 'מדינת ישראל' בקטע כביש בין ג'נין למגידו ולא בבירת ישראל – ירושלים, בביקור בבית הנשיא או בכנסת. בנוסף, הוותיקן לא שלח לרבנות הראשית מכתב רשמי על כוונת האפיפיור לבוא לארץ ועל רצונו להיפגש עם הרבנים הראשיים. לאחר ויכוחים בממשלה הוחלט שהנשיא שז"ר יצא לטקס במגידו ושם יקבל את האפיפיור, והממשלה ביקשה מהרב נסים להשתתף גם הוא בטקס כנציג ה'דת היהודית'. אולם כאן נכונה 'הפתעה'. הרי"ן סירב בכל תוקף לבוא לטקס, בטענו שאין כל סיבה שהוא, כמייצג דת ישראל, יתרפס בפני האפיפיור שאינו מוכן להכיר במדינת ישראל ואינו רואה בדת ישראל ונציגיה ראויים להכרה ולביקור במשכנם, הלא הוא משכן הרבנות הראשית בהיכל שלמה בירושלים. לחצים גדולים הופעלו על הרי"ן לחזור בו מהחלטתו. גולדה מאיר אף איימה לפטרו ממשרתו, עיתונאים תקפו אותו וראו בעמדתו 'בזיון' וחוסר כבוד, אבל הרי"ן סירב בתקיפות. לאחר הביקור, שבו הפגין האפיפיור את הסתייגותו ממדינת ישראל, ולאחר עוד כמה התבטאויות אנטישמיות ואנטי ישראליות שלו לאחר מכן, הודו רבים שהרי"ן צדק, והחרמתו את הטקס המביש הנ"ל הצילה את כבוד עם ישראל ותורת ישראל.

הרי"ן כיהן בתפקידו שתי קדנציות במשך כ-18 שנה, הראשונה לצדו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, והשנייה לצדו של הרב איסר יהודה אונטרמן זצ"ל.

בחלק השני של שו"ת יין הטוב נשאל הרי"ן האם לפי ההלכה יש לפטר דיין שהגיע לגיל זקנה. הרי"ן מביא מקורות שונים ודן בהם ומסכם:

הרי זה פשוט וברור מן האמור שבדיני ממונות ממנים לכתחילה זקן, ואפילו זקן מופלג בשנים. ואין צריך לומר שאם כבר משמש בדין שאין מורידין אותו כשמזקין ומפליג בזקנה. (אהע"ז סי' ה)

למרות מסקנה זו הבנויה על יסודות ההלכה הוא מוסיף ואומר:

אולם בדורותינו עדים אנו שרק יחידי סגולה והם מועטים, מסוגלים להמשיך למלא תפקיד זה כדין וכשורה גם כשהגיעו לזקנה ושיבה... אמנם קשה מאד לירד מן הגדולה... אולם כשאומרים לו רד הימנה מסיבת חולשתו, מחמת זקנה, אין בזה משום מעלין בקודש ואין מורידין ואין לו להקפיד... וכיון שכאמור, שמי שהגיע לשיבה כוחותיו הגופניים והנפשיים נחלשים, שממילא כושרו השיפוטי נפגע ע"י זה, ולא יוכל לקדש שם שמים כמו שהיה מקודם וכמו שאחר הקטן בשנים שיש לו אותן הסגולות והתנאים הדרושים מהדיין, הרי ברור שאין לו לסרב. אדרבא ראוי שהוא יתן אל לבו משימלאו לו שבעים שנה לפרוש מעצמו מכהונתו ובזה יקדש שם שמים. וכמובן שהציבור מחויב לספק לו את צרכי פרנסתו בכבוד גם אחרי פרישתו מכהונתו. (שם)

בשנת ה'תשל"א אמורות היו להתקיים הבחירות לרבנות הראשית. הרי"ן, שסיים כהונה של שתי קדנציות, ביקש לפרוש ולא להתמודד על כהונה שלישית, בהתאם למה שכתב הוא עצמו בתשובתו הנ"ל, אולם לאחר לחצים מאנשים רבים הסכים להתמודד שוב. בינתיים הבחירות נדחו וסערות גדולות בענייני דת ומדינה עלו על הפרק: מסך הברזל נפל ועולים רבים מברית המועצות עלו לארץ, שחלקם אינם יהודים לפי ההלכה ונוצר צורך לגיירם, בנוסף פרצה אז פרשת ה'אח והאחות' שהוכרו על ידי בתי הדין כ'ממזרים', והרב גורן שהיה אז הרב הראשי לצה"ל, הביע דעתו שניתן להתירם לבוא בקהל. הרי"ן היה מעורב בשתי הפרשיות, כאשר ניסה להקל בגיור העולים מרוסיה וסבר שניתן להתיר את ה'אח והאחות'. עמדותיו אלו ואחרות גרמו לביקורת כלפיו מחוגים חרדיים, ולבסוף כשהתקיימו הבחירות בשנת ה'תשל"ג נבחרו הרבנים עובדיה יוסף זצ"ל והרב שלמה גורן זצ"ל במקומם של הרי"ן והרב אונטרמן.

סיום

כשמונה שנים לאחר מכן, בט' באב ה'תשמ"א, "נשתברו הלוחות" והרב נסים נסתלק לישיבה של מעלה.^[3] אני זוכר את ההלויה שיצאה מביתו בעיצומו של הצום בהשתתפות אלפים, והייתה ההלויה הראשונה של 'גדול' שהשתתפתי בה. בנו פרופ' מאיר בניהו ז"ל הקים לזכרו את מכון 'יד הרב נסים', מכון מחקר והוצאה של ספרים תורנים ברמה מדעית, שבו שוכן עד היום גם ה'כולל' להכשרת רבנים מיסודו של הרי"ן. בנו משה נסים היה ח"כ ושר בממשלות ישראל, ובשנת ה'תשמ"ג בהיותו שר המשפטים פעל לבחירתו של הרב מרדכי אליהו תלמידו של הרי"ן לרב הראשי לישראל.

את תורתו של הרב ניתן ללמוד מתוך ספריו: שו"ת יין הטוב, לדור ולדורות, ולכלל ולפרט. יהי זכרו של הרב נסים ברוך, ויהי רצון שנזכה שתורתו הגדולה תהיה נר לממשיכי דרכו ברבנות ותאיר את דרכנו בשאלות השעה הקשות העומדות לפנינו.