האמת והשלום אהבו – עיון בדרשתו של רבי כלפון משה הכהן

נעם רפאל חדד / האמת והשלום אהבו – עיון בדרוש של רבי כלפון משה הכהן

קושטא דמילתא גליון א' (סיון התשפ"ב)

רבי כלפון משה הכהן (י"ב בשבט ה'תרל"ד [1874] - י"ח בטבת ה'תש"י [1950]) (היה רבה הראשי של ג'רבה ומגדולי חכמיה. רבי כלפון משה הכהן  שינה את שיטת הלימוד בג'רבה מ"עיון תוניסאי" ללימוד "אליבא דהלכתא". התנגד ללימודים מודרניים, מחשש לחילון כמו בתוניסיה. היה תומך ציונות נלהב, ואף ניסה לעלות לארץ בערוב ימיו.

בדרשתו של רבי כלפון משה הכהן (להלן: מוהרמ"ך) לשבת כלה בשנת ה'תרס"ז [1907]  דרש, בין היתר, בשבח האחדות:

[...] לכן האחינו הקהל הקדוש הי"ו ראוי להשתדל בכל עז בלימוד התורה ובקיום מצותיה ובהחזקת ידי לומדי תורה. וכל זה תלוי רק באחדות כי על ידי האחדות איש את אחיו יעזורו והחלש יאמר גבור אני ויכולים להוציא כל דבר מן הכח אל הפועל. לא כן כאשר יהיה מחלוקת בין הצבור ונפרדים בדעותיהם לא יוכלו להביא שום תועלת וקיום היהדות. וזה רמז הכתוב תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב וגם לזכות ויהי בישורון מלך המשיח הוא בזמן בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל באחדות אחת. וזהו גם כן פירוש הכתוב (תהילים ל"ד ט"ו) סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו. שהכתוב מסביר לנו איך לזכות לסור מחלק הרע ולעשת רק טוב הוא כאשר עם ישראל יבקש שלום וירדוף אותו. א"נ ירמוז מה שאמרו חז"ל דקיום תרי"ג מצות יהיה רק באמצעות האחדות. ולזה אומר הכתוב סור מרע היינו חלק לא תעשה. ועשה טוב חלק העשה. כולם יתקיימו רק כאשר תבקש שלום ורדפהו. וזה שאומר הנביא (ישעיהו נ"ג) כולנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו. הכוונה הסיבה שהיינו שוגים ופתיים כצאן שאין להם דעת. הוא הפירוד שיש ביננו וכל אחד פונה רק לדרכו הטוב בעיניו ולא יסכים לשמוע עצת חברו. (זכות משה לרבי כלפון משה הכהן, דרשה ב' לשבת כלה)

מוהרמ"ך לא רואה באחדות רק ערך בפני עצמו, אלא מסביר שהאחדות בלבד היא אשר תביא לחיבור בין חלקים שונים ולקידום הציבור,  בזמן שמחלוקת לא מביאה שום תועלת. האחדות היא לא רק אידיאל אלא פונקציה משמעותית לקיומנו. מוהרמ"ך ממשיך ודורש בענייני האחדות:

ועיקר האחדות הוא תלוי במדת האמת כי כאשר תהיה מטרת כל אחד רק להאמת בלתי שום פניה חיצונית ופנימית. אז כל אחד יתן לבבו לבנות ולסתור ולברר האמת על היסוד וכן חבירו וחבירו. ובזה יש לבאר הכתוב (דברים ט"ז ד') צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ. הכוונה האדם חובתו להיות תמיד רודף אחרי הצדק היינו האמת כדי לזכות לקיום התורה והמצות. ובאמצעות זה למען תחיה חיים נצחיים בעולם הבא. וגם תזכה לקום בתחיית המתים כי מי שיש בו טל תורה מחייהו. ועוד וירשת את הארץ עולם הזה לחיות חיים טובים כדבר ירושה.

מוהרמ"ך ממשיך ומסביר שהאחדות תלויה במידת האמת.  משמע, אם כל אחד יחפש אמת בלא פניות, אזי נגיע לאחדות, שהיא ביטוי של השלום. דברי מוהרמ"ך כאן מחודשים ביותר. אנחנו רגילים לחשוב שהאמת והשלום הינם הפכים. הרבי מקוצק, שהניף את דגל האמת, אמר "כשזורקים את האמת נעשה ממילא שלום".^[1] כשמחפשים את האמת,  צריך להלחם בשקר ובמי שאומרו. האמת מזוהה עם הצדק, והצדק עיוור וחסר חמלה. האמת שואפת להילחם ולחסל את כל השקר בדרכה. לוחמי המהפכה הולכים אל הקרב מתוך תחושת אמת מלחמתם. המלחמה יכולה להיות צודקת, כפי שהאמת צודקת, אך גם מלחמה צודקת היא מלחמה. לעומת זאת, השלום הוא פשרני. שלום משמעותו להגיש את הלחי השנייה ולוותר על מה שנכון כדי לפייס בין שני הצדדים. תמיד כשמתפייסים יש פשרות, והפשרות משמעותן אי צדק, לפחות במידה מסוימת.

איך האמת מובילה לאחדות? מוהרמ"ך אומר שצריך לחפש את האמת "בלי שום פניה חיצונית ופנימית".  כלומר הכוונה לחיפוש האמת "כמו שצריך", בלי אינטרסים. כשאדם מחפש את האמת ויש בו פניות, אין הוא ממוקד באמת בלבד, וממילא מגיע לריב ומדון. אם היינו מחפשים את האמת מתוך כנות פנימית, הריב לא היה נצרך, וממילא האחדות תבוא. גם בית הלל ובית שמאי לא נמנעו מלהשיא בנותיהם זה עם זה. ההבנה שהאמת של האחר לא פוגעת בי, האמת מגיעה גם מתוך החיבור עם האחר.

הדברים דומים למושגי האמת והשלום כמו שמופיעים בספרות הקבלה. בספרות הקבלה ספירת תפארת מהווה פשרה בין חסד לגבורה. ספירת תפארת היא הספירה האמצעית, וככזאת היא גם נחשבת כגשר בין כל הספירות. תפארת מסמלת את האיזון. אחד הכינויים של ספירת תפארת הוא אמת.[2] לא בספירות הקיצוניות חסד וגבורה, אלא דווקא בספירה המאוזנת נמצאת האמת. האמת שמופיעה פה היא אמת משום הפשרה שבה. פשרה לא כתנועת ויתור, אלא פשרה הרואה את כל הצדדים ומבינה שהאמת נמצאת לא בקצה אלא באמצע. זו האמת העליונה שרואה את כל הצדדים ומבינה שגם הכרעה תהיה שקר. במובן הזה האמת היא באמת אחדות, ביכולתה לאחד ולקחת מכל צד את אמיתתו.

הרב קוק אומר דברים אלה בצורה שונה:

"מפני כח הקיבול אשר לאדם ידיעה סותרת ידיעה, והרגשה הרגשה, וציור ציור, אבל באמת ידיעה מחזקת ידיעה והרגשה מחיה הרגשה, וציור משלים ציור. וכל מה שמתעלה האדם כליו מתרחבים, עד שמוצא בעצמו את התוכן הגדול של השלום הפנימי, והתאמתן של הידיעות ההרגשות והציורים השונים זה עם זה." (אורות הקודש א', עמ' יג)

הרב קוק מתאר את חיפוש האמת כמסע אל השלום. האדם, בגלל הגבלת כוחו, רואה שא' סותר את ב'. מתוך השחייה בים הידיעות מתחזקות הידיעות ומחזקות אלו את אלו. נוצרת הבנה שמה שקודם נראה כסתירה לא היה אלא אבן פסיפס בתמונה רחבה יותר, וכך כוח האדם גדל והוא רואה בראייה רחבה יותר את הדברים. לבסוף, האדם מתאים בין החלקים השונים יחדיו ומגיע לשלום הפנימי. השלום של התוכן הגדול והתמונה המלאה.

בניגוד לאמת הגדולה, אפשר להבין את תפארת כאמת קטנה – "בדיעבד". נסתכל על מדרש בראשית רבה שדן בנושא:

בראשית רבה, פרשה ח סימן ה (פרשת בראשית)

בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראת את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים, וחבורות חבורות, מהם אומרים אל יברא, ומהם אומרים יברא, הה"ד (תהלים פה) חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו, חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים, ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים, צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות, שלום אומר אל יברא דכוליה קטטה, מה עשה הקדוש ברוך הוא נטל אמת והשליכו לארץ הה"ד (דניאל ח) ותשלך אמת ארצה, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה שלך, תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב (תהלים פה) אמת מארץ תצמח.

המדרש מתאר את רגע בריאת האדם. האמת והשלום התנגדו לבריאתו אל מול החסד והצדק שתמכו. כדי שיהיה רוב לבריאת האדם, הקב"ה משליך את האמת לארץ, ומאותו רגע נגזר על האמת לצמוח מארץ.

מה זה אמת מארץ תצמח? בעולם הריאלי, הרעיונות הקיצוניים של ספירות חסד וגבורה לא יכולים לבוא לידי ביטוי בצורה מלאה. חוסר הפשרות של הקיצוני מלא הוא באש האמת, אבל כשנפגש עם המציאות, הוא נופל. אבל הנפילה לא נובעת משום שאין כל מקום לרעיון, אלא משום שכל ביטוי שאינו מוחלט כאילו מעולם לא היה.

האמת שצומחת מן הארץ אמיתית רק בארץ. זו אמת שלוקחת את הרעיונות הקיצוניים ומפגישה אותם עם המציאות. התלמיד שמתרגם את דברי רבו חוטא בתרגום שתמיד מפספס מן המקור, אבל מאפשר לדברים להיקרא על ידי הציבור. זו פשרה מתוך הבנה שאין מקום בעולם לרעיונות הקצה, וזה המקסימום שניתן להרוויח.

ראינו הסתכלות פסימית ואופטימית על היחס בין האמת לשלום.^[3] ההסתכלות הפסימית טוענת שאין מקום לאמת במלואה ולכן ממילא מגיעים לאמצע, ואילו הראייה האופטימית מציעה לתת לזמן להראות את ההרמוניה בין הדברים. בפשטות, שתי ההסתכלויות סותרות זו את זו, אך לאחר שראינו את הרב קוק אפשר לראות את ההסתכלות הפסימית כשלב בדרך לראייה האופטימית יותר.

דייקנו בדברי מוהרמ"ך שהדרך לאחדות דורשת בקשת אמת ללא פניות וכוונתו היא לכנות פנימית. האם מוהרמ"ך מצפה שחיפוש אמת מתוך כנות יוביל אותנו לאותה נקודה,^[4] או להבנה שאין הכרח שהכנות של חברי תסתור את כנותי שלי (ראייה אופטימית יותר)?