סיפור רב אסי ואימו והמעשה של ר' נחמן ברב ובן יחיד (2)
בשיעור הקודם עסקתי בסיפור רב אסי ואמו בתלמוד הבבלי, שנוגע במורכבות של יחסי הורים וילדים, בעיקר מנקודת מבטם של הילדים. זווית אחרת על היחסים האלה, מכיוון ההורים, עולה בסיפור של ר' נחמן מברסלב, "מעשה ברב ובן יחיד". הסיפור הזה נוגע בכמה נקודות מורכבות ואף כואבות, שחלקן גם 'מתכתבות' עם מה שראינו בסיפור על רב אסי ואמו.
הנה הסיפור:[1]
מעשה ברב אחד שלא היה לו בנים. אחר כך היה לו בן יחיד, וגידל אותו, והשיא אותו, והיה יושב בעלייה ולמד כדרך אצל הגבירים. והיה לומד ומתפלל תמיד, רק שהיה מרגיש בעצמו שחסר לו איזה חיסרון – ואינו יודע מהו, ולא היה מרגיש טעם בלימודו ובתפילתו. וסיפר לפני שני אנשים בני הנעורים, ונתנו לו עצה: שייסע לאותו צדיק. ואותו בן הנ"ל עשה מצווה שבא על ידה לבחינת "מאור הקטן".
והלך אותו הבן יחיד וסיפר לאביו באשר שאינו מרגיש טעם בעבודתו כנ"ל, וחסר לו ואינו יודע מהו, ובכן הוא רוצה לנסוע לאותו צדיק. והשיב לו אביו: איך אתה בא לנסוע אליו? הלוא אתה למדן יותר ממנו ומיוחס יותר ממנו. לא נאה לך לנסוע אליו, לֵך לְך מדרך זו, עד שמנע אותו לנסוע. וחזר ללימודו, ושוב הרגיש חיסרון כנ"ל, והתייעץ שוב עם אותם האנשים הנ"ל, ויעצו אותו כמקודם לנסוע לצדיק, ושוב הלך לאביו, והִטה אותו אביו ומנע אותו כנ"ל, וכן היה כמה פעמים.
והבן הנ"ל היה מרגיש שחסר לו, והיה מתגעגע מאוד למלאות חסרונו – ולא ידע מהו כנ"ל. ובא עוד לאביו והפציר בו, עד שהוכרח אביו לנסוע עמו, כי לא רצה להניח אותו לנסוע לבדו מחמת שהיה בן יחיד. ואמר לו אביו: הלוא תראה שאסע עמך, ואראה לך שאין בו ממש. ואסרו המרכבה ונסעו. אמר לו אביו: בזה אנסה, אם יתנהג כסדר – הוא מן השמים, ואם לאו – אינו מן השמים, ונחזור. ונסעו ובאו אל גשר קטן, ונפל סוס אחד, והמרכבה נתהפכה, וכמעט נטבעו. אמר לו אביו: ראה שאינו מתנהג כסדר, ואין הנסיעה מן השמים; וחזרו.
וחזר הבן ללימודו, ושוב ראה החיסרון שחסר לו ואינו יודע. וחזר והפציר באביו כנ"ל, והוכרח לנסוע עמו שנית. וכשנסעו העמיד אביו הניסיון כבראשונה, אם יתנהג כסדר. ונזדמן כשהיו נוסעים ונשברו שני הידות (שקורין "אקסין") [=צירי המרכבה], ואמר לו אביו: ראה שאינו מתנהג לנו לנסוע, כי האם זה דרך הטבע שישתברו שני האקסין? וכמה פעמים שנסעו עם המרכבה הזאת, ולא נזדמן כזאת; וחזרו.
וחזר הבן הנ"ל לדרכו כנ"ל (היינו ללימודו וכו' כנ"ל), ושוב הרגיש החסרון כנ"ל, והאנשים יעצו אותו לנסוע. וחזר לאביו והפציר אותו כנ"ל, והוכרח לנסוע עמו עוד. ואמר לו הבן: שלא נעמוד עוד על ניסיון כזה, כי זה דרך הטבע שנופל סוס לפעמים או שנשתברין האקסין, אם לא שיהיה איזה דבר מורגש מאוד, ונסעו. ובאו לקרעטשמע [אכסניה] ללון, ומצאו שם סוחר. והתחילו לספר עמו כדרך הסוחרים, ולא גילו לו שהם נוסעים לשם, כי הרב היה מתבייש בעצמו לומר שנוסע לאותו הצדיק. והיו מדברים מעסקי העולם, עד שבסיבוב הדברים הגיעו לספר מצדיקים היכן נמצאים צדיקים. וסיפר להם ששם נמצא צדיק, ושם, ושם. והתחילו הם לדבר מהצדיק שנסעו אליו. השיב להם: זה? (בלשון תמה), הלוא קל הוא, כי אני נוסע עכשיו ממנו, ואני הייתי שם, שהיה עובר עבֵרה. ענה אביו ואמר לבנו: הראית, בני, מה שזה הסוחר מספר לפי תומו. והלוא הוא נוסע משם. וחזרו לביתם.
ונפטר אותו הבן. ובא בחלום להרב הנ"ל אביו, וראה אותו שהיה עומד בכעס גדול. ושאל אותו: למה אתה בכעס כל כך? והשיב לו: שייסע לאותו הצדיק הנ"ל (שרצה לנסוע עם בנו אליו כנ"ל), והוא יגיד לך על מה אני בכעס. והֵקיץ, ואמר שמקרה הוא. אחר כך חלם לו עוד כנ"ל, ואמר שהוא גם כן חלום שווא, וכן עד שלושה פעמים, והבין: הלוא דבר הוא, ונסע לשם. ופגע בהדרך את הסוחר שפגע מקודם, בעת שנסע עם בנו, והכיר אותו, ואמר לו: הלוא אתה הוא שראיתיך באותו הקרעטשמע? והשיב לו: בוודאי ראית אותי. ופתח פיו ואמר לו: אם תרצה, אהיה בולע אותך. אמר לו: מה אתה מדבר? השיב לו: זָכוּר אתה כשנסעת עם בנך, ובתחילה נפל סוס על הגשר וחזרת. אחר כך נשברו האקסין. אחר כך פגעת בי, ואמרתי לך שהוא קל. ומאחר שפטרתי אותו, את בנך, עכשיו אתה רשאי לנסוע. כי הוא היה בחינת "מאור הקטן", והצדיק הנ"ל הוא בחינת "מאור הגדול", ואם היו מתוועדים יחד, היה בא משיח. וכיוון שפטרתי אותו, אתה רשאי לנסוע. ובתוך דבריו נעלם, ולא היה לו עם מי לדבר. ונסע הרב אל הצדיק, וצעק: חבל! חבל! חבל על דאבדין ולא משתכחין. השם יתברך ישיב נידחינו בקרוב, אמן.
(רמז מר' נחמן: וזה הסוחר הנ"ל היה הס"מ (סמאל) בעצמו שנדמה לסוחר והטעה אותם, ואחר כך כשפגע שנית בהרב הנ"ל התגרה עמו הוא בעצמו על אשר שמע לעצתו, כי כן דרכו כידוע, ה' יתברך יצילנו).
(ספר סיפורי מעשיות, תקע"ו)
שוב לפנינו סיפור על החמצה. הפעם האב הוא זה שמחמיץ את בנו היחיד, ואת יחסיו עמו.
ר' נחמן מצייר את דמותו של האב לאורך הסיפור באופן מפורט מאד – לא רק במילים ותארים מפורשים, אלא בעיקר דרך מעשיו.
האב מתנגד לנסיעת בנו לצדיק. יש לשער שברקע הסיפור עומדת המחלוקת בין המתנגדים לחסידים. המחלוקת הקשה הזו פחות מובנת לנו כיום. לא קל להבין, מהפרספקטיבה שלנו, מה בחסידות היה קשה כל כך לראשי המתנגדים עד שהיו צריכים להילחם בה כל כך. לכן חשוב להבין את המחלוקת הזו על רקע ההקשר ההיסטורי שבה היא התפתחה, – דבר שלא אוכל לעסוק בו כאן באריכות, כמובן, והוא גם מוכר בעיקרו. שורש המחלוקת נמצא במשבר הגדול שחוותה יהדות העולם במאות ה-16 וה-17: גירוש ספרד (שאירע שנים ספורות לפני תחילת המאה ה-16, ושברו נחווה במשך המאה ה-16), ופוגרומים קשים במזרח אירופה (למשל סביב גזרות ת"ח ות"ט). המשברים שעברו על היהודים בתקופה הזו העמיקו והפכו לשבר רוחני גדול בהרבה בעקבות משיחי השקר שבתי צבי ויעקב פרנק. משיחי שקר אלה היו חלק גדול מהרקע לחששותיהם של המתנגדים, שאף אם יחסם לחסידות היה מוטעה – שכן החסידות לא הלכה בדרכם של משיחי השקר הנ"ל, ואי אפשר להצדיק את השנאה והאלימות שהופנו כלפי החסידות בחלק מהמקרים – אפשר להבין את החרדה והרגישות הגדולות שעומדות ברקע שלהן.
בסיפור של ר' נחמן, ההתנגדות של האב הופכת לאובססיה שחורגת הרבה מהתנגדות עניינית לצדיק. הוא מתנגד שוב ושוב לנסיעה, ובכל פעם שהבן מכניע אותו בבקשותיו, חוזר דפוס קבוע של פעולה: הוא מתעקש לנסוע עם הבן ולא משחרר אותו באף רגע לנסוע לבדו. חוסר השחרור של הבן הוא עמוק, במובן פנימי, ולא רק במובן פרקטי.
נקודה נוספת בסיפור היא עניין הסימנים. בניגוד לדרך שבה האב מצייר את הדברים, כל 'סימן' כזה אינו אובייקטיבי, אלא אירוע שפתוח לפרשנות. הפרשנות מושפעת כמובן מההטיה הראשונית של האב נגד הצדיק ונגד הנסיעה. אולי אפשר לומר יותר מכך, שהסימנים מתפקדים גם כנבואה שמגשימה את עצמה. האב מצפה לכל מיני מכשולים קטנים בדרך שיסמנו את כישלון הנסיעה ואת ההתנגדות השמימית אליה, ואלו אכן מתרחשים. לא הייתי מרחיק לכת לומר שהוא גורם להם לקרות במודע, אבל יתכן שאופן הנהגתו את הסוסים והמרכבה מושפע באופן לא מודע מהלך רוחו, ואולי כך נגרמות 'תאונות'. המספר נותן ביטוי לאופן ההסתכלות הזה על הסימנים בדברי הבן שנאמרים אחרי שתי הנסיעות הראשונות. הבן, שכנראה מבין שהסימנים אינם רק משהו אובייקטיבי, מציב תנאי לנסיעה השלישית – שלא תינתן שוב משמעות של התנגדות שמימית לתופעות שעשויות להיות טבעיות או מקריות. בכך הוא חוזר ומפרש את מה שאירע בשתי הנסיעות הקודמות.
אבל השטן מתוחכם יותר – ובשלב זה הוא מייצר סימן 'אובייקטיבי' יותר – אדם ש'משיח לפי תומו' ומספר על הצדיק המדובר דברים קשים. האמנם? האם הפעם באמת מדובר בסימן אובייקטיבי? לא בהכרח. אדם שנוסע כדי לפגוש צדיק לא בהכרח ישתכנע מאדם זר שמספר בגנותו של אותו צדיק. אבל בהתחשב בהטיה שהאב מחזיק בה, קשה לצפות לתוצאה אחרת. השטן המחופש מצליח לדייק ולקלוע למשהו שהוא מעבר לסימן של תקלה טכנית בעגלה – הוא מצליח להטיל דופי בצדיק עצמו, באופן שמהדהד את דברי האב מתחילת הסיפור.
הטכניקה שמיוחסת ל'שטן' בסיפור הזה איננה חדשה, אלא עתיקת יומין. קשה שלא להיזכר כאן במדרש על עקדת יצחק: האב יוצא למסע עם בנו, יחידו, שנולד לו לאחר שנים רבות של עריריות, ובדרך פוגש את השטן המחופש, שמנסה להניאו מהנסיעה בטיעונים דתיים, מוסריים, ורגשיים שונים. בשני הסיפורים, השטן מנסה לזרוע ספקות בליבם של הנוסעים בעזרת הצדקות דתיות. אברהם, שדבק באמונתו ובציווי האלוקי, לא משתכנע. לבסוף הוא לא נאלץ להקריב את בנו ו'זוכה' בו בחזרה. בסיפור של ר' נחמן, בניגוד לאברהם, האב נענה לפיתוי של השטן, ושב כלעומת שבא. אבל הוא גם מאבד את בנו בתום הנסיעה הזו.
לאחר הפעם השלישית שבה הנסיעה לצדיקה נכשלת, הבן נפטר. לא מסופר מה גרם למוות, אבל אפשר לשער שהוא קשור למצבו הנפשי. הבן, כפי שתואר פעמים רבות בסיפור, איבד את הטעם בחייו, ולא מצא משמעות במה שהוא עושה. הוא היה זקוק להתחדשות רוחנית כמו לחמצן, והאב מנע אותה. לא לחינם הסיפור חוזר שוב ושוב ומספר שהבן לא מצא טעם בלימוד ובעבודה השגורים שלו. אפשר לומר שהאב, שסירב לשחרר אותו, גרם לו לבסוף לחנק.
אפשר להתבונן בסיפור הזה במונחי סיפור רב אסי ואמו שראינו בשיעור הקודם. רב אסי נפרד מאמו כשהרגיש 'חנוק'. יתכן שהוא היה זקוק לעצמאות הזו, והסוף הטרגי היה בלתי נמנע. אבל, כפי שראינו בסיפור ההוא, חלק ממה שגרם לבריחתו של רב אסי היה מעגל פנימי של מחשבות ופרשנות למציאות. מהבחינה הזו, הסיפור של רב אסי הוא גם סיפור של הצלחה מסוימת – הוא למד לפרוץ את מעגל הקסמים של המחשבה שלו, מעגל שכל אדם יוצר לפעמים סביב קונספציות ונטיות שונות, 'משקפיים' שדרכם הוא מפרש את המציאות. גם אם מבחינת הקשר עם אמו היה מאוחר מדי, רב אסי למד לחבוש משקפיים אחרות ולפרוץ את מעגל הקסמים. אולי אפשר אפילו לומר שגם אם מפגש פיזי עם אמו כבר לא יתכן, הוא בכל זאת זכה בה בחזרה דרך הפרשנות החדשה שבה הוא יכול לפרש את רצונותיה, כרצון לקרבה אליו – ותו לא. ואילו בסיפור של רב נחמן, האב מפסיד את בנו באופן הטרגי ביותר דווקא משום שאחז בו ובקונספציה שלו בלי יכולת להרפות.
אני חושב שאין זה מקרה שנושא היציאה ממעגל של קונספציות ופרשנויות למציאות עולה באופן משמעותי בשני הסיפורים האלה. הסיפורים עוסקים שניהם ביחסי הורים וילדים, שבנויים על תקשורת. כל תקשורת בין אנשים יכולה להיות אתגר, ובין הורים לילדים קיים אתגר מובנה – הפער הבין-דורי. ההתמודדות עם האתגר הזה קשורה במידה רבה ליכולת של שני הצדדים להשתחרר מקונספציות באופן שיאפשר לראות את הדברים גם דרך ה'משקפיים' של הצד השני. ביכולת זו תלויה במידה רבה ההצלחה או אי-ההצלחה של התקשורת.
הבן – המאור הקטן
הרבה מהאחריות בסיפור מוטלת על האב, אך האם חלק ממנה מוטל גם על הבן?
אחת הפרשנויות לסיפור, מאת מיכל שוורץ,[2] מטילה אחריות רבה גם על הבן. היא מצטטת מתוך "מכתב לאב" של קפקא: "יש לי הרושם שרק חבלי ארץ שאינך מכסה, או אלו שאינם בהישג ידך, יכולים להתאים לי למחיה". לטענתה: "כעת השאלה כבר אינה איך אפשר לחיות בצל אב שתלטן ואלים כל כך, אלא כיצד הבן יכול למצוא את דרכו במקומות שאביו לא מצא. כך עוברת אל הבן האחריות למצוא פתח יציאה ממרחב ההשפעה של האב, ומתוך כך לקחת אחריות על חייו...".
אני מתלבט אם היא צודקת. האם באמת היתה לבן, במצב המתואר בסיפור, היכולת להשתחרר מאחיזתו של "האב השתלטן"? מעניין שר' נחמן, בסוג של הערת סוגריים תוך כדי הסיפור, אומר שהבן עשה מצווה שעל ידה נהיה בבחינת 'המאור הקטן". המאור הקטן הוא הלבנה, והבן נמשל ללבנה. אם ניעזר בתובנות שעלו בשיעור הקודם בסדרה זו, על הלבנה,[3] נראה מדוע זהו משל נפלא לבן. הבן מרגיש חוסר בחייו. הוא אינו מוכן להסתפק בהישארות הסטטית בעולם המוכר לו, אלא מוכן להתנסות במשהו חדש ולהתחדש, כמו הלבנה, שתכונותיה הן החיסרון וההתחדשות. מאידך גיסא, הוא אינו מצליח לצאת מקטנותו ולגדול. השילוב בין הכוח שמפעיל האב לתחבולות השטן גדול וחזק מדי, ומוביל לחוסר היכולת של הבן להשתחרר, לאו דווקא באשמתו. בעיני, ר' נחמן אינו מאשים את הבן על כך, אלא רואה בו דמות טרגית בלבד, ומתמקד כולו בדמותו של האב – בסיכויים שהאב עמד מולם ובהחמצה שהיתה בסוף מנת חלקו – "חבל על דאבדין".
[1] צ' מרק, כל סיפורי רבי נחמן מברסלב: המעשיות, הסיפורים הסודיים, החלומות והחזיונות, ירושלים תשע"ד, עמ' 256-257.
[2] פרשנותה מופיעה באינטרנט באתר 'זושא' –
[3] ראו לעיל בשיעורים 3-4 בסדרה זו.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)