ירמיהו י"ח-י"ט | שתי נבואות דומות אך הפוכות

בצמד הפרקים של היום מופיעות שתי נבואות ביניהן קיים דמיון רב, בעיקר בתפאורה. שתי הנבואות בפרקים שלנו הן נבואות אותן ממחיש ירמיהו בעזרת המיקום והחפצים שבהם הוא משתמש: בפרק י"ח אנחנו רואים את נבואת בית היוצר, נבואה שמודגמת דרך תהליך הייצור של כלי חרס על ידי האומן. ובפרק י"ט אנחנו רואים את נבואת בקבוק יוצר חרש - אותה מדגים הנביא על ידי שבירת הבקבוק. אמנם, הדמיון שבין הנבואות דווקא מחדד את ההיפוך הגמור שביניהן, וכפי שנסביר.

המסר של נבואת בית היוצר הוא מאוד פשוט: האומן מנסה ליצור כלי אבל הכלי נהרס בידיו. אז האומן שב, ומתקן מחומר הגלם כלי חדש וטוב יותר, "כאשר ישר בעיני היוצר לעשות". כך אומר הקב"ה לישראל: אתם חומר הגלם ואני היוצר – כרגע, אני צופה וגוזר עליכם רעה גדולה. אבל אתם עוד יכולים לתקן את עצמכם, וכך לתקן את הכלי ולמנוע את הרעה. הרעה עוד איננה חלוטה, חומר הגלם עוד גמיש וניתן לתיקון.

נבואת ירמיהו בבית היוצר סוגרת שני מעגלים, האחד בספר ירמיהו והשני חוזר לספר בראשית, כפי שעומד על כך הרב דוד סבתו בדברים המצורפים. הפסוקים "רֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד... וְרֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִבְנֹת וְלִנְטֹעַ" (ירמיהו י"ח, ז-ט) מזכירים מאוד את הנאמר לירמיהו בהקדשתו לנביא: "רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה עַל הַגּוֹיִם וְעַל הַמַּמְלָכוֹת לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ" (ירמיהו א', י). אלא שבפרק שלנו מתחדש רעיון, שהוא המרכזי שבפרק: ירמיהו מנבא לא רק על לנתוש ולנתוץ או לבנות ולנטוע – אלא כל אחד מן הדברים הללו עליהם הוא מדבר, הם ברי שינוי – כתלות במעשיהם של העם: "רֶגַע אֲדַבֵּר עַל גּוֹי וְעַל מַמְלָכָה לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד: וְשָׁב הַגּוֹי הַהוּא מֵרָעָתוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו וְנִחַמְתִּי עַל הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי לַעֲשׂוֹת לוֹ" (ירמיהו י"ח, ז-ח).

מעגל נוסף עליו עומד הרב דוד סבתו חוזר לספר בראשית. שורה של הקבלות לסיפור הבריאה והמבול, ובמיוחד ברעיון המרכזי - הקב"ה הוא האומן, יוצר העולם, והכלי שהוא יצר – "נשחת", כאשר בני האדם השחיתו את דרכם על הארץ. גם במבול, ה' בעצם הורס את התוצר המקולקל ובורא עולם חדש, "אשר ישר בעיניו". אלא שגם ביחס למבול, הנבואה בפרק שלנו מחדשת נקודה דומה לזו שעמדנו עליה לעיל: בסיפור המבול, העולם נשחת והקב"ה הוא זה שבורא אותו מחדש. ואילו בנבואה שבפרקנו, עם ישראל השחיתו את דרכם – אבל הקב"ה קורא להם להיות אלה שיתקנו. הדברים עוד תלויים בבחירתם של בני האדם, בתשובתם של ישראל.

בפרק י"ט, החפץ על ידו מודגמת הנבואה הוא חפץ דומה: בקבוק שעשוי מחרס. אבל המסר הוא הפוך לחלוטין – ירמיהו נדרש לשבור את הבקבוק: "וְשָׁבַרְתָּ הַבַּקְבֻּק לְעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים אוֹתָךְ: וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת הָעָם הַזֶּה וְאֶת הָעִיר הַזֹּאת כַּאֲשֶׁר יִשְׁבֹּר אֶת כְּלִי הַיּוֹצֵר אֲשֶׁר לֹא יוּכַל לְהֵרָפֵה עוֹד" (ירמיהו י"ט, י-יא) – שבירת בקבוק מוכן היא פעולה בלתי הפיכה. בשונה מהחימר שעוד ניתן ללישה ויצירה מחדש, וממילא ניתן לתיקון – הבקבוק שנשבר כבר אין לו תקנה. במובן הזה, נראה שהמעבר מפרק י"ח לפרק י"ט הוא נקודת מפנה חשובה בספר – בשאלת היכולת לתקן ולמנוע את הפורענות. נקודת מעבר זו קשורה למפנה נוסף בתוכן הנבואות של ירמיהו: עד פרק י"ט, בבל איננה מוזכרת בשמה – אלא האזהרה היא מפני אויב שיבוא מצפון - האויב עוד מוזכר בצורה כללית ומופשטת. החל מפרק כ', לאחר התקרית החמורה שמעוררת התגובה לנבואת ירמיהו בפרק י"ט – בבל כבר תוזכר בשמה. הפורענות נעשית קונקרטית וקרובה יותר.

מצורף שיעור קצרצר של הרב יובל שרלו על נבואות בית היוצר ובקבוק החרש. הרב שרלו מוסיף שהמפנה בין שתי הנבואות קשור גם לתגובת העם לנבואת ירמיהו בפרק י"ח – העם רוצה להכות את ירמיהו, "לכו ונכהו" (ירמיהו י"ח, יח) – ובעקבות זאת ירמיהו מבקש מהקב"ה במפורש שיעניש את העם. ירמיהו, שעד היום לימד זכות על העם אל מול ה': "זְכֹר עָמְדִי לְפָנֶיךָ לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם טוֹבָה" (ירמיהו י"ח, כ) – עובר "לצד של הקב"ה". בנקודה שבה העם הצליח לשבור אפילו את הנביא, השליח של ה' לעם ושל העם לה' – כנראה שכבר לא תהיה לעם תקנה.