פורים | פרשת זכור

הפרשה השנייה מארבעת הפרשות הינה פרשת זכור, שנקראת בשבת שלפני פורים. קריאה זו מספרת על התקפת העמלקים את בני ישראל במדבר. על ידי הקריאה אנו מקיימים את ציווי 'זכירת עמלק' – לזכור את עוינות העם העמלקי כלפינו:

 

התורה מצווה כאן על שלוש מצוות המתקשרות לעמלק: לזכור, לא לשכוח ולמחות את שמו של עמלק.

 

מה הקשר בין מצוות זכירת עמלק ובין מצוות מחיית עמלק? מחד, אפשר לראות את מצוות הזכירה ואת מצוות אי השכחה כחלק ממטרה גדולה יותר – ניהול מלחמה כנגד עמלק. הרמב"ם כותב:

 

מאידך, ניתן לראות את מצוות זכירת עמלק כביטוי של מסר דתי רחב יותר, שאיננו בהכרח קשור באופן ישיר למלחמה. אכן, התורה מציגה את מצווה זו מיד לאחר האיסור על שימוש במשקולות בעלות מידות משקל שגויות ועל החזקתן:

 

הצמדתן של שתי פרשיות אלו עשויה להעיד על מסר אוניברסלי יותר, מעבר לציווי הספציפי למחות את זכר האומה העמלקית. אנו מצווים לזכור את עמלק לא בעקבות תקיפתם את עם ישראל, אלא כיוון שהתנהגותם מתאפיינת באי מוסריות שהינה 'תועבה' לפני ה'.

 

הרב סולובייצ'יק טוען כי השאלה האם מצוות זכירת עמלק קשורה למצוות מחיית עמלק או שהיא עומדת באופן עצמאי עשויה להשפיע על מספר שאלות הלכתיות – למשל חיוב נשים במצוות זכירת עמלק או איזו פרשה יש לקרוא על מנת לקיים את המצווה (מובא בהררי קדם א, קפה). נדון בשאלות אלו בהמשך.

 

מעניין לציין כי הגמרא איננה דנה בשאלה מתי ואיך יש לקיים את מצוות זכירת עמלק. לגבי הזמן המתאים לקיום מצווה זו, כותב ספר החינוך:

 

המנחת חינוך מסיק מהערותיו של החינוך עצמו כי אדם יכול לקיים את מצוות זכירת עמלק מדאורייתא פעם אחת במהלך כל חייו (שם).

 

החתם סופר (אבן העזר א, קיט) טוען כי יש לקיים את המצווה פעם אחת בכל שנה. הוא מציין כי בדיון אודות ברכת 'מחיה המתים' – אותה אומרים כאשר פוגשים אדם שלא ראינו במשך שנים עשר חודשים – הגמרא טוענת כי זכרונות מסוימים נשכחים לאחר זמן זה (ברכות נח ע"ב). החתם סופר מסיק ומסכם כי הנצחת זכרו של עמלק דורשת מאיתנו להיזכר באירוע זה לפחות פעם אחת בשנה.

 

בהמשך, החתם סופר שואל האם במהלך שנה מעוברת אדם צריך לקרוא את פרשת זכור בחודש אדר א', על מנת שלא יחלפו שנים עשר חודשים מלאים ללא הזכרת עמלק. הוא מסיק כי הגמרא איננה מתייחסת לשנים עשר חודשים מדויקים אלא למחזור שנתי שלם שהוא הגורם לשכחה. במהלך שנה מעוברת המחזור נשלם לאחר שלושה עשר חודשים.

 

פוסקים אחרים (ראו למשל ספר חרדים מצוות עשה פד, כא) מציינים כי הפוסקים המוקדמים אינם מזכירים זמן ספציפי לקיום מצווה זו (רמב"ם ספר המצוות מצוות עשה קפט) ולפי הגדרתם מצוות זכירת עמלק הינה מצווה תמידית – מצווה שיש לקיימה בכל יום. אכן, השל"ה ממליץ לקרוא את פרשת זכור בכל יום (של"ה פרשת כי תצא. ראו גם מגן אברהם ס). על כל פנים, נראה כי חכמים קבעו את קיום מצווה זו מדי שנה בשבת זכור באמצעות קריאת פרשת זכור.

 

בנוסף לזמן קיום המצווה, עלינו להתייחס גם לדרך הרצויה של קיום המצווה. הגמרא מלמדת:

 

מהגמרא עולה כי חובת הזיכרון איננה מתייחסת רק לזיכרון נפשי אלא יש צורך גם בהזכרה מילולית. הגמרא איננה מפרטת האם ישנה חובה לקרוא את פרשת זכור מספר תורה כשר או שמספיק רק לקרוא את המילים של פרשת זכור. הן הרמב"ם (הלכות מלכים ה, ה) והן החינוך (תרג) לא מזכירים דרישה כלשהיא לקרוא את פרשת זכור מתוך ספר תורה.

 

הרמב"ן (דברים כה, יז) גם הוא פוסק כי אין צורך לקרוא את פרשת זכור מטקסט כתוב או מספר תורה, אלא מספיק כי "נספר זה לבנינו". אמנם, ישנם ראשונים הקובעים כי ברמת החיוב מדאורייתא, על האדם לקרוא את פרשת זכור מתוך ספר תורה כשר (ראו תוספות מגילה יז ע"ב ד"ה כל. ראו גם תוספות ברכות יג ע"א ד"ה בלשון).

 

גם לפי הדעה לפיה יש לקרוא את פרשת זכור מתוך ספר תורה על מנת לצאת ימי חובה, אין דרישה כי הקריאה תיעשה בנוכחות של מניין. יחד עם זאת, הרא"ש (ברכות ז, כ) מתאר את פרשת זכור כמקרה נדיר בו הדרישה למניין הינה ברמת חיוב מדאורייתא. ר' ישראל בן פתחיה איסרלן, בעל 'תרומת הדשן', פוסק (בהתבסס על הרא"ש) כי אנשים בעיירות ללא מניין צריכים לנסוע בשבת זכור לקהילות בהן יש מניין. הוא מוסיף כי ייתכן והצורך במניין בקריאת פרשת זכור משמעותי יותר מאשר הצורך במניין בעת קריאת המגילה (תרומת הדשן קפ).

 

המגן אברהם מנסה להצדיק את המנהג לפיו אפשר לשמוע פרשת זכור ללא מניין. לטענתו, גם אם אכן ישנו חיוב לשמוע את קריאת פרשת זכור מתוך ספר תורה ובנוכחות מניין, אין חיוב לקיים מצווה זו דווקא בשבת שלפני פורים. בעקבות כך, המגן אברהם כותב כי עדיף שאדם ייסע לפורים למקום בו יש מניין. בדרך זו, ישמע במניין הן את קריאת המגילה והן את קריאת התורה בשחרית של פורים בה קוראים את סיפורו של עמלק (שמות יז, ח-טז). כך אדם יוצא ידי חובת קריאת מגילה וחובת זכירת עמלק גם יחד (מגן אברהם תרפה).

 

המשנה ברורה (שם, טז) חולק על המגן אברהם וטוען כי לא ניתן לצאת ידי חובת זכירת עמלק דרך קריאת הפרשה בספר שמות. לטענתו, המצווה למחות את עמלק ולהכרית את זרעו לא נכללת בפרשה זו.

 

הרב סולובייצ'יק כותב כי ייתכן ודיון זה תלוי בשאלה האם מצוות זכירת עמלק קשורה למצוות מחיית עמלק. אם אכן ישנו קשר בין שתי מצוות אלו, סביר להניח כי נצטרך לקרוא את הפרשה בספר דברים אשר מתייחסת למחיית עמלק. אמנם, אם אנו רואים את שתי המצוות הללו כשתי חובות נפרדות אזי הקריאה בפרשה שבספר שמות תספיק ככל הנראה עבור קיום מצוות זכירת עמלק (הררי קדם א, קפה).

 

בצורה דומה, מסביר ר' יצחק מינקובסקי בפירושו קרן אורה על הגמרא, כי לפי הפוסקים אשר דורשים מניין בקריאת פרשת זכור, מצוות מחיית עמלק הינה חובה המוטלת על הציבור ולא על היחידים. לטענתו, כל מצווה אשר מוטלת על הציבור ונעשה בצורה ציבורית, כדוגמת זכירת עמלק, איננה צריכה להיעשות על בסיס יומיומי. בעקבות כך, חכמים קבעו כי פרשה זו תיקרא מדי שנה ולא מדי יום ביומו (ברכות ג ע"א ד"ה ואידי).

 

השולחן ערוך מסכם את הדברים:

 

האחרונים מציינים כי הן על הקורא והן על המאזין חלה החובה לכוון לקיים את המצווה. לטענת הט"ז, יש לכוון אף על הברכות שנאמרות לפני הקריאה ולכן מי שלא שומע את הברכות לא יוצא ידי חובה (ט"ז תרפה, ג).

 

הט"ז מעלה שאלה מעניינת – האם חכמים הגדירו את מצוות זכירת עמלק כקריאה רשמית בספר תורה, אשר צריכה להיאמר יחד עם הברכות הרלוונטיות. נראה כי לפי הט"ז המצווה נעשית באמצעות קריאת התורה הרגילה, אשר כוללת את הברכות שפותחות ומסיימות את קריאת הפרשה.

 

האחרונים דנים בשאלה האם יהיה ניתן ליישם את עקרון 'שומע כעונה' במצוות זכירת עמלק. במידה ונקבל את עקרון 'שומע כעונה' בהקשר זה אזי על הקהל להקשיב בשקט לקריאתו של בעל הקורא מבלי לקרוא יחד איתו.

 

האדמו"ר ממונקאטש (ר' חיים אלעזר שפירא, 1871-1937) מציע בספרו מנחת אלעזר (ב, א) כי ייתכן ועל האדם לקרוא בעצמו את מילות פרשת זכור על מנת לצאת ידי חובה. אמנם, אחרונים אחרים, כולל הפרי חדש (סז, א) והנצי"ב (משיב דבר אורח חיים מז), טוענים כי בפשטות מספיק להאזין לבעל הקורא (ראו את דיונו של הרב עובדיה יוסף בתוך יחווה דעת ג, נג).

 

סוגיה נוספת שהעלו האחרונים מתייחסת להגייה הראויה של המילה המרכזית בפרשת זכור: 'זכר' (זכרונו של עמלק). הרד"ק (ר' דוד קמחי, 1160-1235) מציג בספר השורשים שתי גרסאות למילה זו. לפי הגרסה הראשונה, המילה הייתה מנוקדת בתנועת ה'סגול' אשר יוצרת את ההגייה Zecher, ואילו לפי הגרסה השנייה, המילה 'זכר' הייתה מנוקדת בתנועת ה'צירי' אשר מניבה את ההגייה Zeicher.

 

במהדורות מאוחרות יותר של ספר השורשים מופיע הביטוי 'והלכה שלא כמותו' בצמוד לצורת ההגייה של Zeicher. מכך עולה כי לדעתו של הרד"ק צורת ההגייה Zecher היא צורת ההגייה הנכונה. בהתבסס על טקסט זה חומשים וסידורים מהמאות ה-17 עד המאות ה-19 תיקנו את צורת ההגייה של המילה 'זכר' ל-Zecher.

 

ישנו ויכוח היסטורי מעניין לגבי איזו צורת הגייה התקבלה על ידי הגאון מווילנא. לפי ספר מעשה רב (אוסף של מנהגיו של הגאון מווילנא אשר פורסם ב-1832 על ידי ר' יששכר באער) הגר"א היה אומר Zecher בזמן קריאת פרשת זכור. אמנם, ר' חיים מוולוז'ין, תלמידו של הגאון מווילנא, כותב בהסכמתו לספר המנהגים מעשה רב כי שמע את הגאון אומר Zeicher .

 

וויכוח זה הוביל למנהג לקרוא את שתי הגרסאות של המילה כפי שפוסק המשנה ברורה (תרפה, יח). אכן, בקהילות רבות כיום בעל הקורא מקריא בתחילה את אופן ההגייה בצורה אחת ומיד לאחר מכן בצורה האחרת. בקהילות אחרות מעדיפים לסיים את הפסוק ורק אז לחזור על כל הפסוק עם צורת ההגייה השנייה.[1]

 

דיון זה מדגים את הדיוק שדורשים הפוסקים בקריאת פרשת זכור. ישנם פוסקים המרחיקים לכת וטוענים כי כל אחד צריך לשמוע את פרשת זכור בהגייתו שלו. במילים אחרות, אדם הקורא עברית בהגייה אשכנזית (אשר משפיעה על הגיית ה-Kamatz \ Komotz וכן על האות Tav \ (Sav צריך לשמוע את פרשת זכור בהגייה זאת. חלקם אף מתעקשים וסוברים כי אדם צריך לשמוע את הפרשה מתוך ספר תורה אשר מוגה בהתאם למסורת אבותיו.[2]

 

לסיום, הפוסקים דנים בשאלה האם נשים מחויבות בשמיעת פרשת זכור. יש פוסקים המציעים כי זכירת עמלק מהווה מצווה שהזמן גרמא, מצוות אשר בדרך כלל נשים פטורות מהן (מרחשת כב, ג; אבני נזר אורח חיים נט) אך רוב האחרונים האחרים דוחים את טענה זו.

 

ספר החינוך (תרג) טוען כי כיוון שבדרך כלל נשים אינן משתתפות במלחמה, הן פטורות ממצוות הקשורות לעמלק. עם זאת, המנחת חינוך (שם) מביע שתי התנגדויות לכך. ראשית, הוא טוען כי מהגמרא עולה כי נשים מחויבות לקחת חלק במלחמות חובה המכונות מלחמות מצווה (סוטה מד ע"ב). שנית, הוא מסביר כי המצווה לזכור את עמלק אינה קשורה בהכרח למצוות המלחמה כנגד עמלק. הרב סולובייצ'יק אכן מציע כי זהו אחד הנושאים התלויים ביחס בין מצוות זכירת עמלק ובין מצוות מחיית עמלק.

 

ר' יצחק יעקב ווייס, אב בית דין העדה החרדית לשעבר ומחבר הספר מנחת יצחק, הולך בעקבות עמדתו של ר' נתן אדלר (רבו של ר' משה סופר) הקובע כי נשים חייבות בשמיעת פרשת זכור ועליהן לשמוע קריאה זו מתוך ספר תורה. אכן, כיום נשים נוהגות לשמוע את קריאת פרשת זכור וקהילות רבות מארגנות קריאות מאוחרות בהמשך היום המתאימות למי שלא יכולה להשתתף בתפילת שחרית של שבת זכור (מנחת יצחק ט, סח).

 

ר' שניאור זלמן פרדקין מלובלין (1902 – 1830), תלמידו של הצמח צדק ופוסק ידוע, מציג דעה שלישית בנושא. בספרו תורת חסד (אורח חיים לז) הוא כותב כי נשים אכן מחויבות מדאורייתא בזכירת עמלק ואין מדובר במצוות עשה שהזמן גרמא, אך אמנם הן פטורות ממצוות קריאת פרשת זכור שהינה מדרבנן. בעקבות כך, לשיטתו, מותר לנשים לקיים את מצוות זכירת עמלק על ידי קריאת הפרשה לעצמן מבלי לשמוע את קריאת התורה הרשמית. על בסיס שיטה זו, ר' שניאור זלמן מסביר מדוע לא היה נפוץ בקהילתו כי נשים ישתתפו בקריאת פרשת זכור.

 

ר' אהרון פלדר בספרו מועדי ישורון (הלכות פורים א, ג הערה 9) כותב כי גם לפי ר' משה פיינשטיין נשים רשאיות לצאת ידי חובתן על ידי קריאת הפרשה מחומש מודפס.