דברי הספד ליקיר הכסטר הי"ד

שבוע עבר מאז נפילתם של בוגרינו האהובים יקיר הכסטר ודוד שוורץ הי"ד.

מצרפים את דברי ההספד של הרב מיכאל אדרעי ליקיר:

יקיר אהובנו!

הסתכלתי ארוכות בתמונה שלך מבית המדרש לומד עם חברך הטוב דוד הי"ד, בחייכם ובמותכם לא נפרדתם.

ראיתי בה אותך וראיתי בה כל כל הרבה ממך. ראיתי ריכוז, יסודיות, רואים את הנוכחות השקטה המשמעותית מאוד שלך. בתמונה אתם לומדים משנה ברורה – ספר של כל יהודי שומר תורה ומצוות, גדול כקטן. גם זה היה בך בשפע, אהבת תורה ויראת שמים. אהבת תורה שינקת מהוריך, ר' יהושע וחיה, ואהבת תורה שאיתה המשכת לגדול בישיבה וגם אחריה. בתמונה לא שומעים אתכם יקיר, אבל עצמתי את העיניים ומתוך התמונה יכולתי לשמוע את הקול הקליל של דוד, ואת הקול הרציני והשקול שלך.

הרבה כשרון היה בך. השקעת אותו בכל מה שעשית, בישיבה בצבא, בלימודים האקדמיים, אבל הכשרון הוא מתנת שמים, עליו אני לא רוצה לדבר.

מה שבעיקר ראיתי בתמונה זו הקשבה – הקשבה בעיני היא התכונה שלך. אתה הקשבה! הקשבה היא ענווה, וסבלנות, אתה לא נבהל להשיב – מקשיב, אחרי שאתה מקשיב אתה חושב לעומק, ואז מדבר. מדבר בתבונה, מדבר בכשרון. רק אדם ענו יודע להקשיב. הקשבה היא קבלה, אדם שמוכן להקשיב להוריו רבותיו וחבריו, הוא מרגיש שהוא אינו שלם, אלא בהשתלמות. וידוע שהשלמות האמיתית היא הידיעה שאני משתלם.

כל החיים שלך השתלמת, יקיר. היום אתה מגיע לשלמות.

בענווה יש הרבה הכרת הטוב, והיתה בך אין סוף הכרת הטוב – על דבר קטן כגדול. הענווה שבך, יקיר, היא כל התורה כולה. עקב ענווה יראת ה'. המהר"ל כותב ש"כאשר הוא בעל ענוה אי אפשר שלא יהיה ירא שמים", והיתה בך יראת שמים נקיה ופשוטה. בזכותה של הענווה למדת והחכמת, והצלחת בכל מה שעשית. הגמרא אומרת "למה נמשלו דברי תורה למים, דכתיב 'הוי כל צמא לכו למים'? לומר לך, מה מים מניחין מקום גבוה והולכים למקום נמוך – אף דברי תורה אין מתקיימים אלא במי שדעתו שפלה". ואתה היית ענו ושפל ברך – והתורה התקיימה בך.

אני יכול לראות ולשמוע ולהרגיש אותך בבבית המדרש, מהלך בצידי הדרכים אבל מאוד נוכח, מרוכז, ומתוך הקשב בוחר את דרכך היחודית.

חשבתי על שאמנם הספר בתמונה הוא משנה ברורה – אבל אם הייתי צריך להצמיד ספר לדמות שלך, זה דווקא היה מסילת ישרים. בהחלט – היית איש של הלכה. ראיתי היום התכתבויות בינינו עם שאלות חדות עמוקות. והכל עשית ברצינות. אבל יותר מהכל – היית איש של תיקון המידות, איש המוסר. בעלי המוסר לימדונו, שתכלית המוסר היא "להיות האדם דומה לקונו", והמידה הכוללת הכל, כך למדנו בתומר דבורה, היא מדת הענוה – כך אדם נעשה דומה לקונו.

אינני יודע אם וכמה למדת מסילת ישרים, אני מניח שכן, אבל אני יודע, שבהליכותיך קיימת את דבריו. היית בך זהירות – דייקת בכל מה שעשית. היית בך זריזות חריצות ויסודיות. היתה בך נקיות – היית מנקיי הדעת, מאופק ושקול, מדוד – מילה בסלע שתיקה בתרי.

משפחת הכסטר האהובים: ההורים היקרים ג'וש וחיה, האחים, סבא וסבתא. את הכאב העמוק שלכם על כל הטוב שיכול היה להיות ואיננו, אנחנו מרגישים קצת מתוך הכאב שבדם שלנו. גדול כים שברך מי ירפא לך. השי"ת הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם, רק הוא יודע את עומק הכאב שאתם נתונים בו. אנחנו החברים בישיבה, עומדים איתכם שבורי לב. אנחנו עומדים עכשיו והלב שלנו נמצא כאן, והלב שלנו נמצא בכפר עציון, והלב שלנו חצוי.

בישיבה אולי יקיר למד מוסר, אבל את הדופק של החיים את התכונות האציליות, את זה יקיר הביא מהבית, את זה יקיר הביא מאבא, מאמא, מסבא, מסבתא. מההורים ולמעלה בקודש. יקיר יצא מבית מלא בכוחות חיים, ואת הכוחות האלה בהתמדה ומסירות בנה במשך עשרים ושש שנים עד שהחזיר את הפקדון לקונו.

הגמרא אומרת "וכבוד עשו לו במותו – מלמד שהושיבו ישיבה על קברו". הרעיון הזה הוא הרעיונות היסודיים שעמדו בבסיסה של הקמת ישיבתנו ישיבת הר עציון. הישיבה הוקמה במקום בו נפלו קדושי גוש עציון בתש"ח, ואנחנו ממשיכים בכל יום לחזק את בנייננה הרוחני של הישיבה, ומחויבתנו הולכת וגדלה. עם הכאב העצום, הלב שותת הדם שלנו כישיבה, אנחנו נקים יותר את הישיבה על קברו, נחזק את הישיבה בע"ה במחוייבות גדלה והולכת לתורת חיים ואהבת חסד.

אני רוצה להגיד למי שלא הכיר את יקיר, ולכל ישראל. תמיד אומרים "שנהיה ראויים לקרבן שלו". בעיני המשמעות היא שלוקחים מכאן משהו: העולם חסר את נשמתו הגדולה של יקיר – ואנחנו צריכים לקחת משהו מהנשמה שלו, איזו ירושה קטנה מהמידות. במקרה של יקיר זה מאוד פשוט – ניקח קצת מתיקון המידות שלו. קצת שתיקה, קצת ענווה, קצת שיקול דעת, ברמה האישית וברמה הלאומית.

לפני שלשה חודשים עמדנו על סיפה של תהום. אם היתה בנו עבודת המידות של יקיר לא היינו מגיעים לשם. לא משנה מה אתה חושב – תהיה ענו כמו יקיר, תקשיב, תשמע ואז תדבר. אם אנחנו נקשיב נחשוב על ששמענו ונדבר, האויר שלנו יהיה הרבה יותר נקי.

"הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה". הן עם כלביא יקום – קמים אחרי שנופלים, וכארי יתנשא- מתנשאים אחרי שמושפלים. ריבונו של עולם, כמה נפלנו וכמה הושפלנו, אנחנו עומדים ליד חלקה טריה של קברים. אנחנו כואבים ומדממים – אבל אין לנו ברירה, מכל נשמה גדולה שהולכת מאיתנו, כולנו חייבים לאסוף ולהשאיר אצלנו משהו מכוחות החיים שלה, ולהילחם בעד עמנו ובעד ערי א-להינו.

"אהבת עולם אהבתנו ה' א-להינו חמלה גדולה ויתירה חמלת עלינו". כדי שנהיה ראויים לאותה אהבה, כדי שנהיה ראויים לחמלה של הקב"ה, אנחנו צריכים לאהוב ולעורר חמלה אחד על השני.

יקיר אהוב ליבנו! אנחנו נפרדים ממך, אבל לא לגמרי. אנחנו ניקח משהו מהקבר שלך. תשאיר לנו בבקשה אבק של ענווה והקשבה.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.