גילוח ותספורת בימי בין המצרים לבני ספרד

נשאול נשאלתי בעניין גילוח ותספורת לבני ספרד בשנה זו שתשעה באב חל בשבת, והתענית נדחית ליום ראשון.

ובאתי להשיב בקצרה, דהנה שנינו במשנת תענית כו ע"ב שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה, אסורין לספר ולכבס, וכן הוא ברמב"ם (תעניות פ"ה ה"ו) ובש"ע (תקנ"א ג').

וראה ירושלמי תענית ד', ו' שאם תשעה באב חל בשבת שתי השבתות מותרות, דהיינו, שכיוון שנדחית התענית ליום א', אין השבוע הראשון נחשב שבוע שחל בו תשעה באב, ומלשון הירושלמי שגם השבת השנית מותרת, נראה שהוא סבור שאף השבוע השני אינו שבוע שחל בו ת"ב, שבשנה זו בטל תשעה באב, ורק התענית נדחית ליום ראשון, אבל יום ראשון עצמו אין בו ת"ב גמור לכל הלכותיו. ונ"מ לבעל ברית שאינו מתענה בו מפני שיום טוב שלו הוא, ודווקא בנדחה, אבל בת"ב עצמו אף בעל ברית מתענה. וכן הובא ברא"ש שם סי' לב:

'ירושלמי (הל' ז') רבי בא בר כהן אמר קמיה דרבי יוסי בשם רבי אבהו (אמר) תשעה באב שחל להיות בשבת שני שבתות מותרין. כיון שנדחה התענית עד יום ראשון לא הוי שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה'.

אולם בהמשך דבריו שם הביא דברי רבו המהר"ם מרוטנבורג:

"ורבינו מאיר ז"ל כתב בהלכות אבלות שלו כתב ה"ר יצחק מוינ"א דתשעה באב שחל להיות בשבת אף על פי שאנו דוחין אותו עד למחר אותו היום אסור בתשמיש המטה. מידי דהוי אקובר מתו ברגל שאנו דוחין אבלות עד אחר הרגל ואפלו הכי נוהג דברים שבצנעא ברגל אם כן הכא נמי גבי שבת זו גבי תשעה באב הוא כרגל ואסור בתשמיש המטה. ותשעה באב ואבל שייכי אהדדי כדאמר רב חסדא בפרק קמא דתענית (דף י"ג.) עכ"ל מורי. הדבר יצא מפי מורי הקדוש וכל עדת ישראל יעשו אותו כדי הוא בית א-להינו לאבד עליו עונה אחת בשנה".

נראים הדברים שנחלקו בדיוק בנקודה זו, אם ת"ב שחל בשבת ביטלוהו לגמרי ודחוהו ליום ראשון, ואם כן שבת זו מותרת לגמרי, או שמא רק התענית נדחתה שאין מתענים בשבת, ואע"פ שאף אין אבילות בשבת, מ"מ דברים שבצנעה נוהג בשבת, וה"ה בשבת זו יש לאסור תשמיש שהוא דברים שבצנעא, כמבואר בדברי המהר"ם. ולכאורה נ"מ גם לאיסור תספורת וכיבוס בימי השבוע, שאם השבת יש לה דין ת"ב יהיה אסור, ואם לאו יהיה מותר, וכבר דקדקנו מדברי הירושלמי שמתיר.

אמנם הסמ"ג כתב שנהגו להחמיר בזה בכל השבוע שלפניו (חוץ מיום ה' מפני כבוד השבת), אך יעויין בהגהות מיימוניות תעניות פרק ה' אות ז', שמנהג זה הוא חומרא בעלמא ולא מדינא, שהעיקר מדינא שכל השבוע מותר, ודלא כפי שהבאנו משמו של מהר"ם שמדבריו נראה שהוא מעיקר הדין.

וראה ש"ע תקנ"א ד' שכתב:

"אם חל תשעה באב ביום ראשון או בשבת ונדחה לאחר השבת, מותר בשתי השבתות, בין שקודם התענית בין שאחריו. ויש מי שאומר שנהגו לאסור כל שבוע שלפניו, חוץ מיום ה' ויום ו'"

והנה לבני אשכנז אין נפקות במחלוקת זו הואיל וכבר הכריע הרמ"א שם בסעיף זה, שהמנהג שהתפשט באשכנז לאסור תספורת מי"ז בתמוז ולאסור כיבוס מר"ח אב, ראה ד"מ שם אות ה': "ובמנהגים שלנו (מהר"א טירנא עמ' עד) דנוהגים איסור תספורת משבעה עשר בתמוז ואילך וכן אין נושאין נשים משבעה עשר בתמוז ואילך".

אמנם לבני ספרד, לכאורה יש להכריע כשיטת הש"ע וכדעה הראשונה שהובאה בסתם להתיר תספורת וכיבוס בשבוע זה, וכן הכריע הגרע"י בשו"ת יחוה דעת ג' ל"ט.

אבל כבר העיר שם הגרע"י: "... חוץ מאיזה עדות שנהגו גם הם להחמיר כבני אשכנז".

והן אמת, שבכל ארצות המערב הפנימי (המג'רב = צפון אפריקה) המנהג הרווח היה להחמיר בתספורת מי"ז בתמוז, כפי שכתב אמו"ז הגר"ב טולידאנו ז"ל בספרו ברוך טעם לפרשת דברים, וכן כתב הגר"י משאש ז"ל בשו"ת מים חיים ח"ב סי' קלה, שכך היה המנהג העתיק במרוקו. (ראה שם שמוסיף שהמנהג התרופף עם הכיבוש הצרפתי), וכן הוא להגר"ש משאש ז"ל רבה של ירושלים, בשו"ת שמש ומגן, ח"ג סי' נד, שרוב חכמי מרוקו החמירו מיז בתמוז, וז"ל שם בהערותיו לספר 'הבית היהודי': "כתב שאסור להסתפר בשבוע שחל בו ט"ב, אמנם היה  ראוי להוסיף שהמנהג שלא להסתפר מר״ח אב, וכמעט כל העולם נוהגים כך, ובמרוקו רוב החכמים החמירו שלא להסתפר מי"ז בתמוז ואילך, וכן אני נוהג אחריהם..."

ובספר ברית כהונה כתב שזהו מנהג ג'רבא כדעת הרמ"א, ובמנהגי אלג'יר למהר"י עייאש כתב שכך נהגו גם שם. וראה עוד כל הדיון באריכות בספר עטרת אבות ח"ב עמודים שלז–ח.

לפיכך, נראה שראוי לבני תורה מיוצאי צפון אפריקה להחמיר בתספורת וגילוח מי"ז בתמוז, כדכתבו כל הגדולים הנ"ל, וכפי המנהג הקדום. ואף המקילים בכך, יחמירו לפחות מר"ח כמבואר בדבריהם, שאף אלה שביטלו את המנהג הקדום מי"ז בתמוז, נהגו שלא להסתפר מר"ח.

ולשאר בני ספרד, נראה שדעת רבים היא שאין לנהוג כן אלא בשבוע שחל בו ת"ב, ולפי זה היה מקום להקל בשנה זו, שאין בה שבוע שחל בו, אולם כבר כתב הכלבו והביאו הב"י שראוי שלא להסתפר בשבוע זה כדי שייכנס לתענית כשהוא מנוול. ולבני ספרד שבישיבות האשכנזיות כבר כתב הגרע"י ז"ל שראוי להם להחמיר: "ובני הישיבות הספרדים שלומדים בישיבות של אשכנזים, נכון שלא יסתפרו ויתגלחו מיום י"ז בתמוז, ולא ישנו ממנהג חבריהם, אך יאמרו בפירוש שנוהגים כן בלי נדר, כדי שאם יצטרכו לבטל מנהגם זה מאיזה סיבה, לא יתחייבו לעשות התרה".

ואף שהיום נראה לי שהשתנה המצב מלפני כמה עשרות שנים, שמנהגי הישיבות היו אחידים וכמעט לא ניכר בהם שום סממן עצמאי למנהגי ספרד, והיום אינו כן. לפיכך, יש מקום לומר שהנוהגים כמנהג ספרד בתוככי הישיבות, נוהגים כדין, דהוי כשני בתי דינים בעיר אחת.

מ"מ, לאור העולה מדברינו, ראוי לכל בני ספרד להחמיר לכה"פ מר"ח וכשיטת הכלבו, וכפי המנהג שהעידו עליו רבים, כשהמדובר הוא בשנה זו (התשפ"ב). בשנה רגילה כאשר תשעה באב חל באמצע השבוע אזי בני ספרד שרוצים לנהוג איסור תספורת רק בשבוע שחל בו רשאים לנהוג כן ומ"מ ליוצאי צפון אפריקה ראוי להחמיר מר"ח בכל השנים.