ושננתם: הדס וערבה בשעת הצורך

צבי שלוה, עלון שבות # 109

בארבעה פרקים ידונו ההדסים והערבות:
1)  שיעור הדס וערבה.
2)  הדס שוטה.
3)  מספר ההדסים והערבות.
4)  הדס וערבה, שעליהם כשרים בחלק מאורכם בלבד.

 1. שיעור הדס וערבה

בגמרא סוכה ל"ב ע"ב מובאת מחלוקת תנאים בשאלת שיעור הדס וערבה. דעת תנא קמא : שיעורם- שלושה טפחים רגילים; דעת ר' טרפון : שלושה טפחים אלה הם בטפחים קטנים של אמה בת חמשה טפחים. הוי אומר: כל טפח כזה הוא חמש שישיות מטפח רגיל, ואם כן, שיעור הדס וערבה לדעת ר' טרפון הוא שני טפחים רגילים וחצי הטפח.

הרי"ף פסק כתנא קמא ; והרא"ש פסק כר' טרפון.

בשו"ע מביא את שתי הדעות, והרמ"א מצריך לכתחילה שלושה טפחים. ה"משנה ברורה" מכריע, שבדיעבד יש להכשיר הדסים וערבות ששיעורם שני טפחים ומחצה.

סיכום: כשאין הדסים וערבות גדולים מצויים, ניתן לברך על הדסים וערבות שאורכם שני טפחים ומחצה. שיעור זה הינו של הענף ללא העלים (כן כתב הריטב"א וכן המשנה ברורה).

על פי שיטתו המקילה של הגר"ח נאה, שני טפחים ומחצה הם עשרים ס"מ.

 2. הדס שוטה

באשכנז היו מקומות, שלא ניתן היה להשיג בהם הדסים משולשים (היינו ששלושה עלים יוצאים מקן אחד). נהגו העם להקל וליטול הדסים שוטים, של שניים שניים עלים בקן אחד, או שני עלים מעל אחד, והיו שניסו ללמד זכות על הנוהגים כן (עיין- מהרי"ק שורש מ"א; "תרומת הדשן", פסקים, ס' רנ"ט; הרמ"א ס' תרמ"ו ס"ג והט"ז שם).

רוב האחרונים הכריעו להלכה, שהדס שוטה פסול אף בדיעבד (עיין- גר"א, "חיי אדם", "משנה ברורה" ועוד).

יתירה מזאת, כיון שהתורה מגדירה את ההדס כ"ענף עץ עבות", שעליו חופין את עצו, הרי עצם הגדרת ההדס היא היותו משולש, והדס שוטה אינו פסול מחמת מום שבו, אלא פסול מחמת שאינו מינו. לכן, אף כשאין מצויים הדסים אחרים, אין נוטלין הדסים שוטים כלל.

סיכום: מי שאינו יכול להשיג כלל הדסים מולשים, לא יטול כלל הדסים. אלא, יטול - אתרוג לולב וערבות ללא ברכה ("משנה ברורה" ס' תרמ"ט ס"ק נ"ג).

אמנם, דעת מורו של בעל ההשלמה, שיכול לברך אף על שלושה מינים בלבד. אך לא נפסק כן להלכה.

 3. מספר ההדסים והערבות

במשנה בסוכה ל"ד: נחלקו התנאים במספר ההדסים והערבות.

ר' ישמעאל אומר: שלושה הדסים ושני ערבות;

ר' עקיבא אומר: הדס אחד וערבה אחת.

הרמב"ם פסק כר' ישמעאל; והרמב"ן פסק כר' עקיבא.

כשאין מצוי, אלא הדס אחד, פסק ה"דבר שמואל" בס' פ"ד ליטול בלא ברכה, והסמ"ג פסק ליטול בברכה. כאשר יש לו הדס אחד משולש ושני הדסים שוטים, נראה, שלכולי עלמא יכול לברך, ובודאי אם השניים הנותרים אינם שוטים גמורים (עיין בביאור הלכה ד"ה "הואיל"- בס' תרמ"ו).

סיכום: אם יש לו, הדס אחד משולש ושנים שוטים, יטלם בברכה. אם אין אלא הדס אחד, וכן אם אין אלא ערבה אחת, המברך עליהם, יש לו על מה שיסמוך.

 4. הדס וערבה שעליהם כשרים בחלק מאורכם

הגמרא בסוכה ל"ב ע"ב מביאה ברייתא: "נשרו רוב עליו ונשתיירו בו מיעוט- כשר, ובלבד, שתהא עבותו קיימת", ונחלקו הראשונים בביאור הברייתא.

האחרונים הכריעו כשיטת הראב"ד, שלמצוה מצריכין כולו משולש, אך לעיכובא די ברובו משולש. וכן הדין בהדס וערבה שנשרו עליהם, שאם נותר רוב הענף בהכשרו- כשר בדיעבד.

הדס שהיה כולו משולש, ומכל קן שלו נפל עלה אחד, יש שפסלוהו במקרה זה, משום שאין לו שם עבות כלל. אך ה"משנה ברורה" הכריע כדעת המתירים בשעת הדחק (ס' תרמ"ו ס"ק י"ח).

הדס שהיה משולש, ובמיעוט אורכו נשרו כל העלים, וברוב בנותר נשר עלה אחד מכל קן, ה"חזון איש" פוסלו, אך שו"ע הרב וה"חיי אדם" מתירים. ונראה להקל בזה כשאי אפשר להשיג הדסים אחרים (ס' תרמ"ו, ביאור הלכה ד"ה "ולעיכובא ").

בכל המקרים האלה, שאנו מקילים ברוב, ניתן להקל גם בהדס וערבה הארוכים משיעורם, ויש בהם רק רוב שיעור ההכשר (ביאור הלכה שם).

הדסים וערבות הקצרים משיעורם ופסולים, הדס שוטה הפסול, הדס וערבה שעליהם כשרים בחלק מאורכם ונפסלו- פסולים בין ביום טוב הראשון ובין בשאר ימי החג (שו"ע ס' תרמ"ט ס"ה).