זכור | כדת מה לעשות במלכה
השיחה ניתנה בסעודה שלישית בשבת קודש פרשת ויקרא-החודש ה'תשע"ח, וסוכמה ונערכה על ידי אביעד ברסטל. העריכה לא עברה את ביקורת הרב.
***
פתיחה
כמדי שנה, תלמידי הישיבה יוצאי אנגליה 'קנו' את תפילת מנחה של שבת זכור, ואמרו "מי שברך" למלכה אליזבת' השנייה, וכן תפילה לשלום המלכות ("הנותן תשועה למלכים"). נעסוק הפעם בנושא זה בעקבות פולמוס שהתעורר בדף־קשר.[1]
כמצע לדברים, יצוין כי אינני רואה בעיה הלכתית באמירת התפילה, והיא גם הייתה על דעתי. ראשית, הסכמתי לכך משום ששבת זכור מתאפיינת בפריצת המסגרות והגבולות הרגילים: כשם שאין בעיה שתהיה מקהלה בתפילות, אין סבה שלא יאמרו, 'בקריצה', גם תפילה לשלום המלכה. שנית, התפילה לשלום המלכה מכניסה אותנו לאווירה המתאימה למגילת אסתר, אוירה של הצורך "לבוא אל המלך להתחנן לו".
הסיבה השלישית התחדשה לי אחר כך: אמירת התפילה והתגובה החריפה לה, חשפו את העצבים הרגישים שהנושא מעורר, ותודתנו נתונה לשותפים בדיון על דפי דף־קשר. בדברים הבאים ננסה להוסיף מעט מנקודת מבטנו.
תורת הגלות
הנקודה הראשונה נוגעת לתורת הגלות: חלק גדול מהמקורות לגבי התפילה לשלום המלכות בפרט, ולגבי היחס לגויים בכלל, נוצר בזמן הגלות, ומתוך הדוחק והצרות שבגלות, כך שלא תמיד יש ללמוד מהם אלינו.
באחד המאמרים צוטטו דברי התוספות בדף הראשון של מסכת עבודה זרה על מנת לתמוך באמירת התפילה. אחר בקשת המחילה, אבקש להשתמש בציטוט כדי להדגים את ההיפך הגמור מההקשר שבו הם הובאו:
"וקשה על מה סמכו העולם לשאת ולתת ביום איד העבודת כוכבים עמהם... יש לסמוך אההיא דתנא בירושלמי על מתני' דאסור לשאת ולתת תני בד"א בעובד כוכבים שאינו מכירו אבל בעובד כוכבים שמכירו מותר מפני שהוא כמחניף ותניא הנכנס לעיר ומצאן שמחים שמח עמהם שאינו אלא כמחניף להם". (תוספות עבודה זרה ב. ד"ה "אסור")
התוספות אמרו שמותר למכור לגוים גם ביום אידם אף שלכאורה הדבר נאסר, "מפני שהוא כמחניף": האומנם אנו מתגעגעים לכך? האם אנו חפצים להיות חנפים?!
באופן דומה, רוב גדול של המקורות שהובאו המתייחסים באור חיובי לתפילה לשלום המלכה נכתבו בגלות – במציאות שבה היהודי צריך למצוא היתרים ולהיות "כמחניף להם" כדי לשרוד. ברוך ה', היום אנחנו בארץ ישראל ואיננו צריכים לומר סברות שכאלה. איננו מחניפים עוד.
רעיון זה קיים כבר בגמרא (ע"ז ח.) שאומרת שיושבי חו"ל "עובדי עבודה זרה בטהרה הן": הכוונה היא שבגלות צריך לומר סברות מסוימות כדי לשרוד: כשהשליט הוא המלך הגוי, ולא מרגישים את מלכות ה', אין ברירה אלא להשתמש בסברות מסוימות. כאמור, ברוך ה' כיום אנו חיים במציאות שונה בתכלית.
הכורח בדברים מסוימים בזמן הגלות עולה גם בדיון לגבי נוסח התפילה לשלום המלכות[2] שבה נאמר: "מלך מלכי המלכים ברחמיו יחיה וישמרה ומכל צרה ויגון ונזק יצילה וידבר עמים תחת רגליה ויפיל שונאיה לפניה".
את המלים "ויפיל שונאיה לפניה" (שנאמרות בלשון זכר במקרה של מלך), מפרש ה'מגן אברהם' (או"ח רפ"ד, ז, סק"ז) כעוסקות "בשונאים שבמלכותו, דבכל העולם יש יהודים". 'מחצית השקל' שם מבאר את דבריו: הוא מסביר שלא יתכן שהמלים מוסבות על מדינות אחרות. וזאת, מאחר שגם בהן יש יהודים שמתפללים תפילה על אויבי מלכם, ו"על כרחך תפלת אחד מהם הוא תפלת שוא" (שם ז, סק"ז). לכן הוא מסיק שהביטוי מוסב על אויבי המלך שבתוך הממלכה.
על פניו 'פתרנו' את הבעיה של תפילת שווא: נתיני המלכויות אינם מתפללים תפילות מנוגדות, ואינם מתפללים על ממלכות יריבות, אלא על היריבים הפנימיים של השליט.
אך האם בכך מסתכמת הבעיה בתפילה לשלום המלכות? האין בעיה חריפה יותר, בעצם המאמץ להראות פטריוטיות למדינה זרה? מאמץ שגרר את מותם של מאות אלפי יהודים במלחמת העולם הראשונה – כפול משיעורם היחסי באוכלוסיה?!
שלום המלכות והעולם
למרות הבעייתיות העצומה בהזדהות פטריוטית עם מדינה זרה, יש לדיון גם צד שני. צד שמתבטא היטב במשנה הבאה:
"רבי חנינא סגן הכהנים אומר: הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו". (אבות ג', ב)
בלי מלכות תהיה אנרכיה, ועל כן יש להתפלל "בשלומה של מלכות". ואם אמר זאת ר' חנינא על רומא של זמנו, "מלכות הרשעה", קל וחומר למדינות המתוקנות שבימינו.
בפירוש המיוחס לרבנו יונה מובא נימוק נוסף:
"זה הענין ר"ל שיש לאדם להתפלל על שלום כל העולם ולהצטער על צער של אחרים. וכן דרכן של צדיקים כמו שאמר דוד ע"ה (תהלים ל"ה י"ג) 'ואני בחלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי' שאין לאדם לעשות תחנוניו ובקשתו לצרכיו לבד אך להתפלל על כל בני אדם שיעמדו בשלום, ובשלומה של מלכות יש שלום לעולם". (פירוש מיוחס לרבנו יונה אבות ג', ב)
לא רק שיש לנו עניין בעצם קיומו של השלטון על מנת למנוע אנרכיה. יש לנו גם עניין בכך שיהיה טוב לכל: אכן, הסברא הפשוטה נותנת שאנו רוצים בטובת הגויים ומדינותיהם. איננו מבקשים שיארע להם רע: לגוים יש תפקיד בעולם, ומהזווית ההלכתית, גם הם מחויבים במצוות, בשבע מצוות בני נח, שבמדינות הדמוקרטיות של ימינו בפרט, עיקרן מקוים היטב.
אמנם, מצינו מקומות שבהם חכמים רוצים ברעת הגויים, ועמלים על מנת למצוא לכך מקור בפסוקים:
"תניא, אמר להן רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו: בני, מהו שאמר הכתוב 'צדקה תרומם גוי, וחסד לאומים חטאת'?
נענה רבי אליעזר ואמר: 'צדקה תרומם גוי' – אלו ישראל, דכתיב: 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'. 'וחסד לאומים חטאת' – כל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין חטא הוא להן, שאינם עושין אלא להתגדל בו, כמו שנאמר: 'די להוון מהקרבין ניחוחין לא-להה שמיא ומצליין לחיי מלכא ובנוהי'...
נענה רבי נחוניא בן הקנה ואמר: 'צדקה תרומם גוי וחסד' – לישראל, 'ולאומים' – חטאת. אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו: נראין דברי רבי נחוניא בן הקנה מדברי ומדבריכם, לפי שהוא נותן צדקה וחסד לישראל, ולעכו"ם חטאת". (בבלי ב"ב י:)
רבן יוחנן בן זכאי מקבל למסקנה את הפירוש – שאינו כפשוטו של מקרא – של ר' נחוניא בן הקנה, דווקא משום שהוא "נותן לגוים חטאת".
אך גם כאן – ולא רק בדיון על ההתייחסויות החיוביות לגויים – אסור לנתק את הדברים מהקשרם ההיסטורי. רבן יוחנן בן זכאי אומר דברים קשים – בזמן החורבן: כאשר המקדש נשרף, יהודים נטבחים בהמוניהם והגוי שהוא מכיר הוא הנציב הרשע פלורוס. היום, כאמור, אנו עוסקים בגוים אחרים, מתוקנים, והשכל הישר מחייב שנרצה בטובתם.
חתימה
אמנם, בהקשר זה, של הרצון בטובת הגויים, יש להיזהר מנפילה לכיוון השני: איננו רוצים להזדהות עמם יותר מדי, ואל לנו לשכוח את ההיסטוריה.
זה נכון גם לענייננו: אנגליה הפרה את הבטחותיה אלינו פעם אחר פעם; היא סגרה את שערי הארץ בזמן השואה ומנעה הצלת יהודים מן ההשמדה. בנוסף, חובה מיוחדת עלינו, היושבים בגוש עציון, לזכור את מעורבות הבריטים בנפילתו וחידלונם במניעת ההרג הגדול בכפר עציון ערב הקמת המדינה. את כל זה אסור לנו לשכוח.
ושוב, יש לזכור שמדובר באנשים טובים ומתוקנים ברובם, וגם לעצם קיומה של המלכות יש חשיבות: יש כאן שאלה קשה ונוקבת שאסור לנו להתעלם ממנה, והדיון בה מבורך.
[2] שבעניינה אזכיר את ששמעתי מאבי מורי, ר' מאיר מדן ז"ל: הוא הסביר שאת התפילה הפותחת בציטוט הפסוק מתהלים (קמ"ד, א), "הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים הַפּוֹצֶה אֶת דָּוִד עַבְדּוֹ מֵחֶרֶב רָעָה" יש להבין לאור הפסוק הבא (שם, ב): "פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי מִיַּד בְּנֵי נֵכָר אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר".
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)