פרשת פרה | תפקידה של הפרה האדומה

השיחה ניתנה בליל שבת קודש פרשת כי־תשא–פרה ה'תש"פ, סוכמה על ידי אביעד ליפשטט ונערכה על ידי שמואל פוקס. סיכום השיחה לא עבר את ביקורת הרב.

***

מי צריך פרה אדומה? למה בימינו, ימים בהם בלאו הכי אין בית מקדש, אנחנו צריכים את הפרה האדומה? אנחנו מצליחים לנהל את חיינו היטב למרות העובדה שכולנו טמאי מתים.

האמת היא שהשאלה מופנית לא רק כלפי ימינו, אלא גם כלפי ימי בית המקדש. גם בימים בהם התקיימה עבודת הקרבנות, אפשר היה להסתדר יפה מאד בלי פרה אדומה.

ניתן לדמיין מציאות אלטרנטיבית בה לא כל עם ישראל יהיה טהור, ובכל זאת המקדש ימשיך לתפקד. אפשר היה לתת ציווי להפריש את כל הכהנים, ולשמור עליהם מטומאת המת. כל עוד הכהנים לא יגעו בשום מת או נבלה, נוכל להסתדר היטב עם הישארותם של שאר עם ישראל טמאים. הכהנים יתפעלו את מערכות המקדש, הם יקריבו קרבנות ויהיו אחראים על עבודת ה'. אכן. מצאנו כבר ציווי דומה לכהן הגדול, מתוך מטרה דומה:

וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא: (ויקרא כא, יא)

ישנם מקרים בהם כדי לשמור על רצף בעבודת ה' אנחנו נוקטים משנה זהירות. אנחנו מרחיקים את הכהן הגדול מהמתים כדי שהוא יוכל להמשיך לעבוד כרגיל. אפשר היה להציע איסור דומה לכל הכהנים, ולהתיר לשאר העם להיטמא למתים. כך, לא יהיה שום צורך בכל המנגנון המסובך של פרה אדומה. אמנם יהיו מדי פעם כהנים שיטמאו, אך לרוב שאר אחיהם הכהנים יוכלו להחליף אותם במלאכה. כמובן, גישה שכזו תדרוש מאיתנו להקפיד הקפדה יתירה על הכהנים. דוגמא להנהגה שכזו תהיה לפטור את כל הכהנים מדין מת מצווה, על מנת שיוכלו להתמיד בעבודה שלהם.

כבר בפרשת כי תשא, אפשר למצוא רמזים לרעיון דומה. הקב"ה מציע להקים מחדש את עם ישראל כזרעו של משה, משבט לוי. לא נצטרך כולנו לעבוד את ה', אלא יהיו לנו נציגים שידאגו לפעול עבור כולנו בתחום הדתי. לא יהיו לנו שלושה אבות אלא ארבעה – אברהם, יצחק, יעקב ולוי. הרמב"ם בהלכות עבודה זרה מתאר שגם במצרים, הלויים לא עבדו עבודה זרה, בניגוד לשאר בני ישראל. מה רע בקבוצה נבחרת שתוביל את עבודת ה' של כל העם?

ישנו חידוש מעניין בדין פרה אדומה, שאליו יייחסו חז"ל (יומא יד.)  את דברי שלמה " אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי." (קהלת ז, כג). הפרה האדומה אמנם מטהרת את הטמא, אך היא גם מטמאת את הטהור – האדם המזה מאפרה. אמנם זו טומאה חלשה שעוברת עם הערב, אבל עדיין הדברים מנוגדים להגיון ופשרם הוא בגדר תעלומה. הדברים מחריפים נוכח הפסוקים ביחזקאל המתארים את הגאולה:

וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם: וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר: וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם: וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים: (יחזקאל לו, כה-כח)

אלמלא מקרא מפורש אי אפשר היה לומר את הדברים, אבל נראה שעל דרך המשל גם הקב"ה נטמא בטהרו את עם ישראל. אם הקב"ה מזה על ישראל מים טהורים, התוצאה המתבקשת תהיה היטמאות שלו עצמו!

נראה, שהסבר הדברים קשור לחידוש בו פתחנו בנוגע לפרשת פרה אדומה. התורה באה להעביר מסר לפיו לכל בעיה ומשבר, ניתן למצוא פתרון. לפעמים אותו פתרון דורש הקרבה או מאמץ, אבל תמיד יהיה ניתן למצוא אותו. אפשר היה לחשוב שטומאה תהיה מעמד בלתי הפיך, הרי את המפגש עם המת אי אפשר לשכוח. עם זאת, מחדשת התורה שכל טומאה אפשר לטהר – גם אם יהיה כרוך בכך מחיר מסוים, של היטמאות העוסקים בפרה.

נבואת יחזקאל באה להעביר מסר דומה מכיוון שונה: גם את חרפת הגלות וחורבן הבית, ניתן יהיה לתקן לבסוף. אמנם המאמץ והקושי שבכך יהיו גדולים, אך הפרה האדומה מלמדת אותנו שהכל אפשרי. כמובן, גישה שכזו דורשת וויתור מסוים על מידת הדין. מצד הדין עם ישראל כבר נתחייב עונש גלות, אותו היה עליו לְרַצּוֹת לנצח. למרות זאת, הקב"ה מוכן לוותר על מידותיו ולהחזיר את ישראל לארצם, אם יחזרו בתשובה.

מעניין יהיה לבחון את חטא אדם הראשון לאור דברינו. האם יכול להיות שלבסוף גם את עונש המיתה שנגזר על האדם ניתן יהיה להמתיק? אכן, כבר מצאנו ביחזקאל אזכורים לתחיית המתים. אנחנו אומרים כל יום, והרמב"ם הגדיר זאת כאחד מעיקרי האמונה, שלבסוף תהיה גם תחיית המתים. גם את אותו חטא אפשר יהיה לבסוף, אחרי הרבה תשובות ומאמצים, לנסות לתקן.

כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב: (שמואל א טז, ז)

קשה להבין את האופן בו הקב"ה מנהיג את העולם. שמואל כבר לימדנו שלא ניתן לראות בעין אנושית את המציאות מנקודת מבטו של הקב"ה. הגמרא ביומא שואלת מדוע שאול עבר ממלכותו אחרי חטא אחד ויחיד, בעוד שדוד המלך חטא פעמיים, ובכל זאת לא ירד ממלכותו ואף זכה להבטחה שתהיה נצחית. נראה, שהתשובה לכך היא כמו שאמרנו, שיש להבחין בין ההסתכלות האנושית למבט האלוקי. זה בדיוק החידוש בפרשת הפרה: אמנם ברמה האנושית לא ניתן לתקן את הטומאה, אך הקב"ה יכול לתקן כל טעות, ולמחול על כל חטא.
 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב יעקב מדן
עורך: שמואל פוקס, ה'תשפ"ד