שבת זכור | את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים

 
בשבת זו המקדימה את פורים אנו קוראים את הפסוקים מסוף פרשת כי תצא המצווים את עם ישראל "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים". שלשת הפסוקים הללו מציבים בפנינו קשיים רבים מבחינה ערכית ומוסרית. במאמר זה לא ננסה להתמודד ישירות עם שאלות אלו אך נציג מחשבות בנוגע למצווה בפרשיה.  
ראשית, חובה עלינו להבין שמדובר כאן, ממבטנו היהודי המאמין, בציווי אלוקי. אמנם עלינו להיות מודעים לכך שהפסוקים מציבים שאלות ערכיות ומוסריות לא פשוטות. אך מצד שני חובה עלינו לבטא צניעות וענוה ולומר בפה מלא שלא את הכול אנו מבינים. מנגד אין גישת הענוה פוטרת אותנו מלנסות ולהבין כמיטב יכולתנו את הדברים. אך מאידך אל לנו לנהוג ביוהרה שיפוטית מול שאלות לא פתורות, ולהכיר את מגבלותינו במה שלא הצלחנו עדיין להבין.  
מכאן נעבור לעיון בכמה עניינים הנוגעים לצווים המופעים בפרשה. תחילה מצווה התורה "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים". לאחר מכן מצווה התורה: "והיה בהניח י-הוה א-להיך לך מכל איביך מסביב... תמחה את זכר עמלק מתחת השמים." מה משמעות "בהניח לך ה' אלוקיך מכל אויבך"? האם מדובר בזמן שאין כלל אויבים המסכנים את ישראל? האם בשעה שציווה הקב"ה את שאול זה היה המצב? האם לא היו פלישתים שנלחמו שוב ושוב עם ישראל באותה תקופה?  
הגמרא בסנהדרין (כ ע"ב) מלמדת: 

"תניא, רבי יוסי אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה, ואיני יודע איזה מהן תחילה, כשהוא אומר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק, הוי אומר: להעמיד להם מלך תחילה, ואין כסא אלא מלך, שנאמר וישב שלמה על כסא ה' למלך." 

לאחר מכן מראה הגמרא שמחיית עמלק קודמת לבניין המקדש.  
ואמנם זהו בדיוק מה שמתרחש בתיאור התנ"ך. אחר מינויו של שאול למלך ראשון בישראל הקב"ה מצווה אותו למחות את עמלק. מעניין שגם במקום אחר בו חז"ל מייחסים מלחמה עם עמלק, במגילת אסתר גם שם יש תחילה מרכיב של מינוי מלכות ורק אחר כך המלחמה. רק אחר שאסתר מזדהה כחלק מעם ישראל ונהיית מלכה יהודית. וכאשר מרדכי מקבל סמכויות מלכותיות במקומו של המן ניתן לצוות על מלחמה בשונאיהם של ישראל.  
אם כן ראוי להבין מה משמעות ומה הצורך במלכות לקיום מצוות מחיית עמלק.  
נקודה ראשונה שראוי לעמוד עליה היא באופיו של עמלק. נראה שעמלק איננו אומה כשאר האומות. אמנם המרגלים מתארים שראו את עמלק בנגב אך אין שום מקום בתורה שם מדובר על כיבוש ארצם של עמלק. בתיאור בפרשת בשלח נאמר "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים", לא ברור מנין הוא בא ומה עניינו להילחם עם ישראל במדבר. לאור זאת נראה לומר שבאמת עמלק אינו אומה אלא אוסף אנשים שהמשותף להם הוא הרצון להילחם מול האדרת שמו של הקב"ה על ידי ישראל. לכן עמלק מופיע דווקא במקום שיש תחושה מסוימת של הצלחה ויציבות. 
גם מינוי מלך מבטא משהו של יציבות בעם. היא המצווה הראשונה שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ. אולי עצם היציבות הזו מהווה ממד של "בהניח... לך מכל אויבך". 
מעבר לכך מנוי מלך כפי שעולה מהגמרא בסנהדרין הוא ביטוי למלכות ה' בעולם הזה. ודווקא אז בא עמלק להילחם בתודעה הזו. רק בעת שבישראל מתמנה מלך מתקיים "כשהוא אומר כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק". המלך מיצג את כס ה' בעולם הזה ועליו להילחם את מלחמת ה' בעמלק.  
הדברים שהובאו כאן הם מחשבות ראשוניות בעניין. הקוראים מוזמנים להגיב, להשלים או להציע תובנות חילופיות בנושאים המדוברים.  
שבת שלום