העוסק בתורה פטור מן המצווה | 1
פסק הרמב"ם: תלמוד תורה דוחה פריה ורביה מדין "עוסק במצווה"
א) כתב הרמב"ם:
האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה. ואימתי האיש נתחייב במצווה זו, מבן שבע עשרה, וכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אשה הרי זה עובר ומבטל מצוות עשה. ואם היה עוסק בתורה וטרוד בה והיה מתירא מלישא אשה כדי שלא יטרח במזונות ויבטל מן התורה, הרי זה מותר להתאחר, שהעוסק במצווה פטור מן המצווה וכל שכן בתלמוד תורה (הל' אישות פט"ו ה"ב).
מקור דחיית פריה ורביה בגלל תלמוד תורה הוא בברייתא, הובאה בפרק א דקידושין (כט ע"ב), "תנו רבנן, ללמוד תורה ולישא אשה ילמוד תורה ואחר כך ישא אשה"; והדין כשלעצמו מובן. אך הסבר הרמב"ם צריך עיון. דאילו במסגרת הסוגיה ניתן להבין שאין חובה לקיים את המצווה בגיל מסויים, דהיכן שמענו שיתחדשו חיובי מצווה בגיל שבע עשרה או עשרים, אלא שהמצווה מוטלת על אדם לקיימה אי פעם במרוצת חייו. הקדמתה אינה אלא בגדר זריזות בעלמא, וממילא אין צורך להפעיל יסוד עוסק במצווה פטור מן המצווה כדי להתיר את דחייתה, שהרי אין כלל חיוב לקיימה כעת, ומותר ללמוד תורה לפני שישא אשה ללא פטור עוסק במצווה. ולא עוד אלא שיתכן שבמסקנת הסוגיה שם, "הא לן והא להו", לא נשנתה הלכה פסוקה אלא עצה טובה ותוכחת מוסר. אך הרמב"ם, כנראה על יסוד המשך הסוגיה שם, "אמר רבא וכן תנא דבי ר' ישמעאל עד עשרים שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה, כיון שהגיע עשרים ולא נשא אומר תיפח עצמותיו", קבע מסמרים שכל הדוחה קיום פריה ורביה מעבר לשנת העשרים "הרי זה עובר ומבטל מצוות עשה", ומתוך כך נאלץ לבסס את היתר דחייתה בגין חשש ביטול תורה על יסוד פטור עוסק במצווה.
להמשיך לקרוא מאמר זה:
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)