הנחת תפילין בלילה ובשבת
מבוא – זמנה של מצוות תפילין
בשיעור הקודם עסקנו בכתוב "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה" ועמדנו על המחלוקות הקיימות לגביו: האם "החוקה" האמורה היא מצוות תפילין או מצוות הפסח, והאם כתוב זה – לשיטה שהוא עוסק במצוות תפילין – מלמד על מצוות עשה נוספת: חובת השמירה על קדושת התפילין. במהלך השיעור הזכרנו את הדרשה הלומדת מכתוב זה שאין מניחים תפילה בלילה, בשבת וביום טוב. כעת בעזרת ה' נעמיק בשיטות השונות ביחס לדין זה.
המכילתא, הסבורה שהכתוב "ושמרת את החוקה" עוסק במצוות תפילין, מביאה מחלוקת בשאלה אם הכתוב "מימים ימימה" ממעט לילה או שבתות וימים טובים:
'מימים ימימה' – למה נאמר? לפי שהוא אומר 'והיה לך לאות' – שומע אני אף הלילות במשמע, והדין נותן: הואיל ומזוזה מצות עשה ותפילין מצות עשה, אם למדת על מזוזה שנוהגת בלילות כבימים, יכול אף תפילין נוהגין בלילות כבימים? תלמוד לומר 'מימים ימימה' – בימים אתה נותן ולא בלילות.
דבר אחר: 'מימים ימימה' – למה נאמר? לפי שהוא אומר 'והיה לך לאות' – שומע אני אף שבתות וימים טובים במשמע, והדין נותן: הואיל ומזוזה מצות עשה ותפילין מצות עשה, אם למדת על מזוזה שנוהגת בשבתות ובימים טובים, יכול אף תפילין ינהגו בשבתות ובימים טובים? תלמוד לומר 'מימים ימימה' – יצאו שבתות וימים טובים. רבי יאשיה אומר: 'מימים ימימה' – הואיל ומזוזה מצות עשה ותפילין מצות עשה, אם למדת על מזוזה שנוהגת בשבתות ובימים טובים, יכול אף תפילין כן? תלמוד לומר 'מימים ימימה'. דבר אחר: 'מימים ימימה' – יש ימים שאתה נותן ויש ימים שאין אתה נותן, יצאו שבתות וימים טובים.
המכילתא מביאה מקור נוסף למיעוט שבת מתפילין:
רבי יצחק אומר: הואיל ושבת קרויה אות ותפילין קרויין אות, לא יתן אות בתוך אות או יתן אות בתוך אות? אמרת תדחה שבת, שהיא קרויה אות וברית, לתפילין, שאינן קרויין אלא אות בלבד. רבי אליעזר אומר: הואיל ושבת קרויה אות ותפילין קרויין אות, לא יתן אות בתוך אות או יתן אות בתוך אות? אמרת תדחה שבת, שחייבין עליה כרת ומיתת בית דין, לתפילין, שאינן חייבין עליהן לא כרת ולא מיתת בית דין.
לפי רבי יצחק ורבי אליעזר, מצוות תפילין אינה נוהגת בשבת הואיל והשבת עצמה "קרויה אות", ולכן אין צורך ב"אות" של התפילין.[1]
מצוות תפילין – מעין לימוד תורה או מצווה עצמאית
מדברים אלו עולה חידוש גדול בגדר מצוות תפילין. בשיעורנו על שאלת חובתו של העוסק בתורה להניח תפילין הובאו דברי המכילתא והירושלמי, שמהם עולה שמצוות תפילין היא מעין 'תחליף' לתלמוד תורה – הואיל ואי אפשר ללמוד תורה יומם ולילה, מצוות "והגית בו יומם ולילה" מתקיימת בהנחת התפילין בשעות שהאדם אינו לומד. על פי הבנה זו נראה שמצוות התפילין אינה תחומה בזמן אלא נוהגת תמיד – בכל שעה שהאדם מנוע מלעסוק בתורה, עליו להניח תפילין. אומנם מדרשות אלו של המכילתא עולה שמצוות תפילין היא מצוות עשה שהזמן גרמא, הנוהגת ביום ולא בלילה, בימות החול ולא בשבתות וימים טובים.
האור שמח עומד על כך, ולטענתו התנאים הדורשים "מימים ימימה" וממעטים תפילין בזמנים מסוימים חולקים על הבנה זו:
לכן לדעתי נראה, על מה מה שבארתי לעיל בפלוגתא דבבלי וירושלמי אם תפילין הוי שינון, וכמו קריאת שמע לרשב"י בירושלמי ריש ברכות, וכל עסק תפילין הוא להזכיר בני האדם להגות בתורה, ולפי זה העוסק בתורה פטור מן התפילין, כמבואר במכילתא, או דזה מצוה ככל מצוות דעלמא. וניחזי מצד המושכל, אם הוא שנון להזכיר ולהעיר לבות בני אדם לתורה, היתכן שבלילה יהא פטור מן התפילין, הלא אין רנה של תורה אלא בלילה, ולא איברי לילה אלא לגירסא, ומכל שכן שבת ויום טוב, שלא נתנו שבתות אלא לעסוק בהן בדברי תורה, ועוד דדריש הגמרא בקדושין הא דכתיב 'למען תהיה תורת ד' בפיך' היינו להקיש כל מצוות שבתורה לתפילין, מה תפילין מצוות עשה שהזמן גרמא, אבל למאן דסבר דתפילין הוי מצוות עשה שלא הזמן גרמא אם כן על כרחך הך 'למען תהיה תורת ד' בפיך' היינו לומר דכל עיקרו של תפילין אינו רק כדי לעסוק בדברי תורה, ולכך העוסק בתורה פטור מן התפילין כהמכילתא, ואם כן תו איכא למיפטר נשים מתפילין מהך דיליף הירושלמי ומכילתא 'למען תהיה תורת ד' בפיך', נשים דפטירי מתורה פטירי מתפילין, דעיקרו אינו רק שינון, והוי כתלמוד תורה.
האור שמח מוסיף שכן מפורש במדרש שוחר טוב:
רבי אליעזר אומר: אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אנו רוצים להיות יגיעים בתורה יומם ולילה, אבל אין לנו פנאי. אמר להם הקדוש ברוך הוא: קיימו מצות תפילין, ומעלה אני עליכם כאילו אתם יגיעים לילה ויום. ר' יוחנן אמר: מקרא מלא הוא – 'והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך'.
ר' יהושע אומר: מה שאמר רבי אליעזר פרט הוא ללילות, שאין מצות תפילין מתקיימת אלא ביום, שנאמר 'ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה'. אמר רבי אליעזר: ומה אני מקיים 'ובתורתו יהגה יומם ולילה'? אמר ליה רבי יהושע: זו קריאת שמע, שאם אדם קורא אותה שחרית וערבית, מעלה עליו הקדוש ברוך הוא כאילו יגע בתורה יומם ולילה.
מדברי המדרש עולה שרבי אליעזר סובר שמצוות תפילין נוהגת בין ביום ובין בלילה, הואיל והיא נועדה לקיום "והגית בו יומם ולילה". לעומת זאת, רבי יהושע סובר שמצוות תפילין נוהגת ביום בלבד, הואיל ולשיטתו היא מצווה בפני עצמה.
וכן כותב האור שמח:
הרי מפורש דלמאן דאמר דתפילין הוי שנון אי אפשר לומר שאינה נוהגת בלילה, כיון דתלמוד תורה ביום ובלילה, וכמו שביארנו בס"ד, ובזו פליגי אם תפילין הוי שינון, והעוסק בתורה פטור מן התפילין, וזו סברת רבי אליעזר, ורבי יהושע סבר דזו הוי מצוה בפני עצמה.
אומנם יש להעיר שבדברי המכילתא שהובאו לעיל מפורש שרבי אליעזר ממעט שבתות מתפילין,[3] אף שלשיטתו התפילין באות לשם קיום "והגית בו יומם ולילה". נראה שההסבר לכך הוא שהמיעוט של שבתות מתפילין מבוסס על עיקרון שונה: "יצאו שבתות וימים טובים שהם עצמם אות" – השבת עצמה קושרת אותנו לדברי התורה, ולכן בה אין צורך לנתינת דברי התורה על ידינו ובין עינינו.
בין איסור התפילין בלילה לאיסורן בשבת
לאור דברים אלו יש לעיין ביחס בין הדינים – "לילה לאו זמן תפילין" ו"שבת לאו זמן תפילין": האם דינים אלו דומים בטעמיהם ובגדריהם או שקיים הבדל ביניהם?
מדברי הגמרא נראה שלפי רבי יוסי הגלילי שני הדינים דומים זה לזה:
מאי קסבר? אי קסבר לילה זמן תפילין – שבת נמי זמן תפילין, אי קסבר שבת לאו זמן תפילין – לילה נמי לאו זמן תפילין, דמהיכא דממעטא שבת מהתם ממעטי לילות! דתניא: 'ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה', 'ימים' – ולא לילות, 'מימים' – ולא כל ימים, פרט לשבתות וימים טובים, דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר: לא נאמר חוקה זו אלא לפסח בלבד.
ולפי זה נראה שכשם שיש איסור בהנחת תפילין בלילה – כדברי רבי אלעזר (שם): "כל המניח תפילין אחר שקיעת החמה עובר בעשה" – כך קיים איסור גם בהנחת תפילין בשבתות ובימים טובים.[4]
אומנם מדברי הרמב"ם עולה הבחנה בין שני הדינים:
זמן הנחת התפילין ביום ולא בלילה, שנאמר 'מימים ימימה', חוקה זו היא מצות תפילין. וכן שבתות וימים טובים אינן זמן תפילין, שנאמר 'והיה לאות', ושבתות וימים טובים הן עצמן אות. ומאימתי זמן הנחתן – משיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות ויכירהו עד שתשקע החמה.
מי שהניח תפילין קודם שתשקע החמה וחשכה עליו, אפילו הן עליו כל הלילה מותר. ואין מורין דבר זה לרבים, אלא מלמדין את הכל שלא יניחו תפילין עליהן בלילה אלא יחלצו אותן משתשקע החמה. וכל המניח תפילין לכתחילה אחר שתשקע החמה עובר בלאו, שנאמר 'ושמרת את החקה הזאת וגו' מימים ימימה'.
הרמב"ם מבסס את שני הדינים על שני מקורות שונים: לילה מתמעט מהכתוב "מימים ימימה", ושבתות וימים טובים מתמעטים מהכתוב "והיה לאות". נוסף על כך, הרמב"ם מביא את ההיתר למניח תפילין קודם שתשקע החמה להישאר עטור בתפילין רק ביחס לדין ש"לילה לאו זמן תפילין", ומשמע שבשבתות וימים טובים הדין שונה: חובה לחלוץ את התפילין לפני שיקדש היום.[5] כמו כן, מדברי הרמב"ם משתמע שהאיסור הנלמד מהכתוב "ושמרת את החֻקה הזאת למועדה מימים ימימה" מתייחס למניח תפילין לאחר שקיעת החמה בלבד, אך המניח תפילין בשבתות וימים טובים אינו עובר על איסור זה.
נראה שחילוקי הדינים נובעים מעיקרון אחד. "לילה לאו זמן תפילין" הוא דין בהלכות תפילין: התורה קבעה ששעת הנחת התפילין היא 'משיכיר' עד שקיעת החמה. בהתאם לכך, הנחת התפילין בלילה פוגעת במסגרת זמן המצווה שקבעה התורה, ולכן המניח תפילין בלילה עובר בלאו. עם זאת, האיסור הוא דווקא בהנחת תפילין לכתחילה בלילה, אך אין איסור להישאר לאחר השקיעה עם התפילין המונחות מבעוד יום. לעומת זאת, "שבת לאו זמן תפילין" הוא דין בהלכות שבת: הימצאות עם תפילין בשבת פוגעת ב"אות" של השבת. בהתאם לכך, שבתות וימים טובים אינם מופקעים ממסגרת זמן החיוב, אלא שיש גורם חיצוני המונע מלהניח תפילין. מטעם זה, מחד, הנחת תפילין אינה פוגעת במסגרת זמן המצווה שקבעה התורה, ולכן המניח תפילין בשבת אינו עובר בלאו; ומאידך, כשם שאין להניח תפילין לכתחילה בשבת, כך אסור להימצא עם התפילין בשבת, ולכן חובה לחולצן לפני שיקדש היום.
הנחת תפילין בלילה והחשש לפגיעה בקדושתן
דברים אלו אמורים לפי פשטות הסוגיה ולפי העולה מדברי הרמב"ם. אומנם מסברה אפשר היה להציע שיש הבדל עקרוני בין שני הדינים. דין "לילה לאו זמן תפילין" נובע מחשש לפגיעה בקדושת התפילין בהנחתן בזמן השינה, ולכן "כל המניח תפילין אחר שקיעת החמה עובר בעשה" – התורה מצווה "ושמרת את החוקה הזאת", והנחת תפילין לאחר השקיעה פוגעת בחובת השמירה על קדושתן. לעומת זאת, דין "שבת לאו זמן תפילין" נובע מכך שבשבת אין צורך בתפילין – בימות החול עלינו להניח על גופנו "אות", אך בשבתות וימים טובים, "שהן גופן אות", אין צורך בכך. בשל כך, אומנם "שבת לאו זמן תפילין", אך המניח תפילין בשבתות וימים טובים אינו עובר על איסור.
על פי הבנה זו, שמיעוט לילה מהנחת תפילין נובע מחשש לפגיעה בקדושתן, בהכרח כשם שאין להניח תפילין בלילה לכתחילה כך חובה לחלוץ את התפילין המונחות מבעוד יום, הואיל וגם במציאות זו יש חשש שינה. אומנם הדבר שנוי במחלוקת ראשונים.
הגמרא מביאה ברייתא:
תנו רבנן, תפילין מאימתי מברך עליהן? משעת הנחתן. כיצד? היה משכים לצאת לדרך ומתיירא שמא יאבדו – מניחן, וכשיגיע זמנן ממשמש בהן ומברך עליהן. ועד מתי מניחן? עד שתשקע החמה. רבי יעקב אומר: עד שתכלה רגל מן השוק; וחכמים אומרים: עד זמן שינה. ומודים חכמים לרבי יעקב שאם חלצן לצאת לבית הכסא או ליכנס לבית המרחץ ושקעה חמה, שוב אינו חוזר ומניחן.
נחלקו הראשונים בהבנת טעמם של רבי יעקב וחכמים. בעלי התוספות כותבים:
רבי יעקב וחכמים סבירא להו דלילה זמן תפילין, אלא חיישינן לשמא ישן בהן, ועביד רבי יעקב הרחקה טפי מדרבנן.
לשיטתם, בין לפי רבי יעקב ובין לפי חכמים "לילה זמן תפילין", אלא שיש חשש שינה. בשל כך, אומנם אין מחייבים לחלוץ מתחילת הלילה – אלא רק משתכלה רגל מן השוק או מזמן שינה – אך אם חלץ אינו חוזר ומניח. מדבריהם עולה שלמאן דאמר "לילה לאו זמן תפילין", כשם שאין להניח תפילין בלילה, כך חובה לחלוץ תפילין מיד בשקיעת החמה.[6]
לעומת זאת, רש"י כותב:
מודים חכמים לרבי יעקב שאם חלצן כו' אין חוזר ומניחן – דלילה לאו זמן תפילין הוא כדאמרינן לקמן.
לדבריו, רבי יעקב וחכמים סוברים ש"לילה לאו זמן תפילין". מכאן שלשיטתו – כפי שמבאר השאגת אריה (סימן מג) – הגדרה זו מלמדת רק שאין להניח תפילין לכתחילה בלילה, אך אין חובה לחלוץ תפילין המונחות מבעוד יום. אומנם נוסף על הדין ש"לילה לאו זמן תפילין" קיים חשש שינה, ולכן משתכלה רגל מן השוק או מזמן שינה חובה לחלוץ את התפילין.[7]
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב שלמה ליפשיץ.
עורך: יהודה רוזנברג, תשפ"ה.
[1] יש להעיר שבדברי רבי יצחק ורבי אליעזר נזכרת רק השבת, ויש לעיין בשיטתם לגבי הנחת תפילין ביום טוב; עי' קדושת אביב (עמ' 56) שעמד על כך.
[2] יש להעיר שבניגוד לדברינו, שהנחת תפילין היא מעין תחליף ללימוד התורה, האור שמח רואה את הנחת התפילין כתזכורת לאדם לעסוק בתורה.
[3] וכן עולה מדברי הגמרא בסנהדרין (סח.): "כשחלה רבי אליעזר נכנסו רבי עקיבא וחביריו לבקרו. הוא יושב בקינוף שלו והן יושבין בטרקלין שלו. ואותו היום ערב שבת היה, ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ תפליו" וכו'.
[4] עי' גר"א (אורח חיים שא, ז ד"ה מפני שצריך) ושאגת אריה (סימן מא) הטוענים שדווקא לפי רבי יוסי הגלילי יש איסור בהנחת תפילין בשבתות וימים טובים, אך לפי רבי עקיבא אין בכך איסור; ואכמ"ל.
[5] כן כותב הפרי יצחק (א, ד).
[6] וכן כתבו התוספות (שם לו: ד"ה ושמרת): "ודווקא כשמסלקן סמוך לשקיעת החמה, דדרשינן 'ימים ולא לילות' ומחויב לסלקן" [וכן עולה מדברי השיטה מקובצת (שם, אות יג) בשם ה'גליון'].
[7] עי' ירושלמי (ברכות ב, ג) שהביא שתי דעות אלו.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)