וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ

"וקשרתם" – הידוק או 'קשר של תפילין'?

עד כה עסקנו באופן כללי בגדרי מצוות תפילין, בלי להבחין בין תפילין של יד לתפילין של ראש. ואכן בספר שמות כוללת התורה את תפילין של יד ותפילין של ראש בציווי אחד:

וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם.   (שמות יג, ט)

וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם.  (שמות יג, טז)

לעומת זאת, בספר דברים התורה מחלקת ביניהן:

וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ.   (דברים ו, ח)

וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם.  (דברים יא, יח)

בתפילין של יד מצווה התורה "וקשרתם", ואילו בתפילין של ראש – "והיו".

מהי הקשירה שהתורה מצווה עליה? נחלקו בכך הראשונים. בתוספות מובא שרבנו אליהו סבר שצריך לקשור בכל יום את הקשר שברצועות התפילין:

משעת הנחה ועד שעת קשירה – מכאן היה מדקדק רבינו אליהו שצריך אדם לקשור תפילין בכל יום.   (תוספות מנחות לה: ד"ה משעת)

בעלי התוספות מציינים שרבנו תם חולק על כך:

ורבנו תם מפרש דאין צריך, ומביא ראיה מהא דאמרינן בפרק קמא דחולין דצריך אדם שילמוד ג' דברים, כתב שחיטה ומילה, ורב יהודה אמר אף קשר של תפילין וברכת חתנים וציצית, ואידך – הני שכיחן, פירוש וצריך ללומדן לפי שתמיד צריך להן, ואי בעי למקשר קשר של תפילין בכל יום איכא דשכיחא טפי... ומשעת הנחה עד קשירה דהכא מפרש רבנו תם דהך קשירה היינו ההדוק שמהדקו ומצמצמו בראשו.  (שם)

בעלי התוספות מציעים להבחין בעניין זה בין תפילין של יד לתפילין של ראש:

ומסתברא כדברי רבנו תם בתפילין של ראש וכדברי רבינו אליהו בתפילין של יד, דכתיב בשל יד 'וקשרתם לאות על ידך', דמשמע דכל שעה שמניח צריך לקשירה.  (שם)

בעלי התוספות מוסיפים ומוכיחים שחובה לקשור תפילין של יד בכל יום:

תדע, דלקמן דריש רבי נתן הנחה בשמאל מדכתיב 'וקשרתם וכתבתם', מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, וכיון דקשירה בימין הנחה בשמאל היא, ואם היה קושר תחילה ואחר כך היה מכניס בזרוע, אם כן היכי דייק מינה דהנחה בשמאל.  (שם)

ראיית התוספות מבוססת על דברי הגמרא (שם לז.), "מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, וכיון דקשירה בימין הנחה בשמאל". מכאן מוכח לכאורה שחובה לקשור את התפילין בכל יום, לאחר הנחתן על הזרוע (שהרי כך הקשירה נעשית ביד שעליה אין התפילין מונחות), כדברי רבנו אליהו. ואם כן, פירוש הכתוב "וקשרתם לאות על ידך" הוא שמלבד חובת הימצאות התפילין על היד, יש לקשור את הקשר שברצועות התפילין בכל יום, והקשירה היא חלק ממעשה המצווה.

בסוף דבריהם חוזרים בהם בעלי התוספות מהצעה זו ומכריעים שגם בתפילין של יד אין חובה לקשור בכל יום את הקשר שברצועות התפילין:

חוזרני לומר דתפילין של יד נמי לא בעו קשירה בכל יום.  (שם)

נראה שלמסקנה סוברים בעלי התוספות שהכתוב "וקשרתם" אינו מתייחס לקשר שברצועות התפילין אלא להידוק הרצועה על הזרוע.

הבנה זו עולה מדברי הרמב"ם:

ושל יד קושר אותה על שמאלו, על הקיבורת, והוא הבשר התופח שבמרפק שבין פרק הכתף ובין פרק הזרוע.  (תפילין ד, ב)

וכל המצות כולן מברך עליהם קודם לעשייתן, לפיכך צריך לברך על התפלה של יד אחר הנחה על הקיבורת, קודם קשירתן, שקשירתן זו היא עשייתן.  (שם, ז)

אומנם מדברי המהרי"ט עולה הבנה שונה בדברי התוספות. דברי המהרי"ט אמורים בתשובה לשואל שהציע שנוסח הברכה הוא 'להניח תפילין' ולא 'לקשור תפילין', משום ש"וקשרתם" אינו חלק ממעשה המצווה אלא הגדרת צורת התפילין – שבתי התפילין יהיו קשורים ברצועותיהם:

כי אנחנו יכולים לפרש כי מה שנאמר 'וקשרתם לאות על ידך' לא נאמר על קשירתם על היד כי אם על הקשירה הראשונה, שאנחנו קושרים אותם ברצועותיהם כדי שאחר קשירתם 'והיו לאות' על היד, כי בלתי הקשירה לא יהיו לאות. והרצון בו תיעשה הקשירה בהם כפי מה שנצטווינו בתורה שבעל פה, כדי שאחר כך יהיו לאות על ידינו.   (שו"ת מהרי"ט ב, אורח חיים ז)

המהרי"ט מודה להסבר זה ומביא לו ראיה מדברי התוספות:

דברי כבוד תורתו טובים ונכוחים, שקשירה האמורה בתורה על קשר של תפלין הוא. וכבר רצה הרב רבינו אליהו ז"ל לומר שצריך אדם לקשור תפילין בכל יום... ורבינו תם חלק עליו ואמר דאין צריך... ופירש ד'וקשרתם' דקרא היינו קשר של תפילין, שאמרו עליו בפרק קמא דחולין שתלמיד חכם צריך שילמוד ענין קשירתו, דלא שכיחי טובא, שלא כל אדם בקיאים בו. ומכיון שפשט מנהג העולם כדברי רבינו תם, שאין אנו קושרים קשר של תפלין בכל יום, משמע שאין מצות 'וקשרתם' אלא בתחילה בשעת עשיה... ולכך אנו מברכים 'להניח', לאפוקי שאין מצותה לקשרם עכשיו אלא הנחתה מצוה.  (שם)

לדברי המהרי"ט הקביעה "שקשירה האמורה בתורה על קשר של תפילין הוא" נכונה בין לפי רבנו אליהו ובין לפי רבנו תם, ומחלוקת הראשונים היא רק בשאלה אם הציווי "וקשרתם" מחייב את קשירת התפילין בכל יום או שדי בקשירת התפילין בשעת עשייתן.[1]

לסיום קטע זה נציין שלדברי הרמב"ן הכתוב רומז לשני הדברים כאחת – גם לחובת ההידוק וגם לקשר של תפילין:

וביאר בכאן 'וקשרתם' שיהיו מונחים בקשירה, וירמוז גם כן לקשר של תפילין שקיבלו רבותינו הלכה למשה מסיני.  (רמב"ן דברים ו, ז)

"וקשרתם" – הידוק על הזרוע או כריכות על אצבע?

לפי ההבנה שפירוש "וקשרתם" הוא הידוק התפילין על הגוף, יש לעיין כיצד מתקיימת חובה זו: האם די בהידוק התפילין על הזרוע, או שהכריכות על האצבע הן חלק מגוף המצווה?

הטור מביא את מנהגו של הרא"ש להניח תפילין של ראש מיד לאחר קשירת תפילין של יד על הזרוע, לפני הכריכות סביב הזרוע ועל האצבע:

וראיתי לאדוני אבי ז"ל שמיד אחר שקשר של יד על הזרוע היה מניח של ראש, קודם שהיה כורך הרצועה סביב זרועו, שהיה אומר כיון שברכה שניה חוזרת גם על של יד ומטעם זה אין להפסיק ביניהם יש למעט ההפסק בכל מה שיוכל, והכריכה סביב הזרוע אינה מן המצוה, הילכך טוב לאחר אותה עד לאחר שיניח של ראש.  (טור אורח חיים סימן כה)

מדברי הרא"ש עולה שהכריכות על האצבע אינן חלק ממעשה המצווה של קשירת התפילין.

הבנה זו עולה גם מדברי המרדכי ביחס לגמרא (מנחות לה:) האומרת שהרצועה צריכה להגיע עד האצבע האמצעית:

רב אחא בר יעקב קטר גם כן באצבע צרדה ומתלית, פירוש גודל סביב אצבעו, והיינו ג' פעמים כדפרישית, אי נמי מתלית כמו משלש, והיא היא. מר בריה דרבינא עביד כדידן, שלא היה קושר על אצבעו כלל, ואצבע צרדה לשיעורא נקט, וכן אנו נוהגין.   (מרדכי הלכות תפילין רמז תתקסט)

לדבריו, דברי הגמרא מלמדים על שיעור אורך הרצועה, אך אין חובה לכרוך את הרצועה סביב האצבע.

לעומת זאת, הרמב"ם כותב:

ואורך רצועה של יד כדי שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה הקשר ותמתח רצועה אחת על אצבע אמצעית ויכרוך ממנה על אצבעו שלש כריכות ויקשור.   (תפילין ג, יב)

המשכנות יעקב (סימן כט) לומד מדבריו שחובה לכרוך את התפילין סביב האצבע, וכריכה זו היא חלק ממעשה הנחת התפילין. על פי זה הוא כותב שלשיטת הרמב"ם יש לכרוך את הרצועות על האצבע האמצעית ורק לאחר מכן להניח תפילין של ראש.[2]

לסיום נציין שלכאורה מחלוקת זו משמעותית גם להבנת דברי הגמרא הקובעת שאין לקשור רציעה שנחתכה, הואיל וצריך "שתהא קשירה תמה":

אביי הוה יתיב קמיה דרב יוסף, איפסיק ליה רצועה דתפילי, אמר ליה: מהו למיקטריה? אמר ליה: 'וקשרתם' כתיב – שתהא קשירה תמה.  (מנחות לה:)

הרא"ש כותב שדין זה נאמר רק לגבי הרצועה המקיפה את הראש והזרוע, אך אין בעיה בקשירת "הרצועות התלויות למטה":

ומיירי בנפסקה הרצועה המקפת הראש והזרוע, דהתם בעינן קשירה תמה, שלא יהיו שמה שני קשרים. אבל הרצועות התלויות למטה לא שייך בהו קשירה, שנאמר 'וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך' – דוקא על היד ועל הראש הוא דכתיב בה קשירה, למעוטי קשירה שאינה תמה, אבל רצועות התלויות לא שייך לאסור בהן קשירה ותפירה.  (רא"ש הלכות תפילין סימן יא)

בעל תרומת הדשן מביא את דברי הרא"ש ומסתפק אם לדעתו דין "קשירה תמה" נאמר גם לגבי הרצועה המגיעה לאצבע האמצעית:

ולשון זה מגומגם לי קצת, דמשמע הכי והכי: מדקאמר אבל ברצועות התלויות למטה לא שייך לאסור בהן קשירה ותפירה, משמע אבל הכרוך סביב היד מן הקיבורת עד האצבע, כדכתב הרמב"ם שצריך לכרוך ג' פעמים סביב לאצבע ואז קושר הרצועה שם, אם כן הואיל ושייך קשירה שייך נמי לאסור משום קשירה תמה. ומשמע נמי איפכא מדבריו, מדכתיב 'וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות' כו', משמע דוקא במקום שהצריך קרא קשירה קפדינן אקשירה תמה, וקרא ודאי לא קאי אלא ארצועה מקפת גובה הזרוע, דהיינו הקיבורת, כדדרשינן 'לך לאות על ידך' ולא לאחרים לאות, דהיינו קיבורת.   (תרומת הדשן סימן מז)

בעל תרומת הדשן מביא שבספר התרומה (סימן ריא) מפורש שהדין נאמר גם לגבי הרצועה המגיעה לאצבע, ולפי דבריו ייתכן שהוא הדין לגבי רצועות הראש, שהדין קיים בכל שיעור הרצועה עד הטבור.

הרמ"א חולק על תרומת הדשן:

ואינו נראה, דיש לומר דדוקא בשל יד אסור לתפור בכל השיעור, משום דכולו צורך הקשירה הוא משום דבלאו הכי אינו עומד על הזרוע אם אינו כורך סביב האצבע או הזרוע, אבל בשל ראש שמהודקין היטב בלא רצועות התלויות נראה דאין לפסול שם התפירה, רק סביב הראש. וכן נראה מלשון האשיר"י דיש לחלק, ועיין שם.  (דרכי משה אורח חיים לג, ד)

לדבריו, דין "קשירה תמה" נאמר רק לגבי הרצועה שעל האצבע, שהיא חלק מקשירת התפילין, ולא ביחס לרצועות המשתלשלות בתפילין של ראש, שאינן חלק מהקשירה.[3]

אומנם על פי זה טוען המשכנות יעקב (סימן כט) שקיימת סתירה בפסקי השולחן ערוך: מחד הוא פוסק (אורח חיים כה, יא) כדברי הרא"ש, שיש להניח תפילין של ראש לפני הכריכות, ומכאן שלשיטתו הכריכות על האצבע אינן חלק ממעשה ההנחה; ומאידך הוא פוסק (אורח חיים לג, ה) שדין "קשירה תמה" קיים גם בכריכות שעל האצבע, ומכאן שלשיטתו הכריכות הן חלק ממעשה ההנחה. ואם כן, פסקי השולחן ערוך בעניין זה צריכים תלמוד.[4]
 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב שלמה ליפשיץ.

עורך: יהודה רוזנברג, תשפ"ה.

[1] הגרש"ז אוירבך (מנחת שלמה תניינא א, א) מוכיח מדברי התוספות שלא כדברי המהרי"ט, ועי' ב"ח (אורח חיים סימן כה ד"ה וא"ת מפני מה) שביאר את נוסח הברכה באופן אחר: "דעיקר מצות תפילין הוא שיהיו מונחים עליו כל היום, ואם היה מברך לקשור הוה משמע דבמה שקושר תפילין על ידו ועל ראשו רגע אחת ואחר כך מסירן יוצא ידי חובתו, לכך תקנו להניח דמשמע שיהיו מונחים עליו שעה אחת על כל פנים".

[2] הרמב"ם (בתשובותיו סימן קנט) נשאל על עניינן של הכריכות על האצבע: "ויורנו בדבר מה שהזכיר הדרתו בהלכות תפלין באורך רצועה של יד בפרק ג': כדי שיקיף את הזרוע ויקשור ממנה הקשר וימתיח רצועה אחת עד אצבע אמצעית ויכרוך ממנה על אצבעו שלש כריכות ויקשר – זה הקשר על אצבעו שאחרי הכריכות האם הוא מחייב בהכרח אם לאו? ועוד אמר הדרתו בפרק ד': ושל יד קושר אותה על שמאלו על הקבורית והוא הבשר התופח שבמרפק. ואמר הדרתו: וצריך לברך על התפלין של יד אחר הנחה על הקבורית קודם קשירה – האם לכריכת הרצועה על הקבורית אחרי ההנחה הכוונה במלה קשירה, ואינה קשירה לפי האמת, או לקשר הנזכר שעל אצבעו הכוונה ועליו חייבין לברך, או צריכין אחר כריכת הרצועה על הקיבורית קשר ואליו הכוונה? יורנו הדרתו הטהורה". הרמב"ם השיב על כך: "כריכת הרצועה על הקיבורת היא הקשר הנאמר עליו קשירה, ועליו תתחייב הברכה. אבל קשירת הרצועה על האצבע היא אחרי הברכה, ובה תהיה קשירה תמה. ואין הקשר על האצבע מוכרח". מדבריו אלו נראה שלא כדברי המשכנות יעקב, וצריך עיון. 

[3] הגר"א (אורח חיים לג, ה ד"ה וי"א) מציין שבספר התרומה מפורש שהדין קיים גם ברצועות תפילין של ראש שאינן מקיפות את הראש (ומכך עולה שאין זה דין בקשירת התפילין אלא בצורת הרצועה).

[4] ועי' תשובות והנהגות (א, לח) שיש אחרונים שנהגו כשיטת המשכנות יעקב (שם) ועשו את הכריכות שעל האצבע ורק לאחר מכן הניחו תפילין של ראש.