אישות | פרק י' ה"ב - ה"ז | חופת נידה ושבע ברכות
האם חופת נידה קונה או לא?
מקורות:
הלכה ב
כיון שנכנסה הארוסה לחופה הרי זו מותרת לו לבא עליה בכל עת שירצה והרי היא אשתו גמורה לכל דבר, ומשתכנס לחופה נקראת נשואה אע"פ שלא נבעלה והוא שתהיה ראויה לבעילה, אבל
אם היתה נדה אע"פ שנכנסה לחופה ונתיחד עמה לא גמרו הנישואין והרי היא כארוסה עדיין.
כתובות דף נד עמוד ב ודף נו עמוד א
מתניה. אף על פי שאמרו בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה, אם רצה להוסיף אפיה מאה מנה - יוסיף. נתארמלה או נתגרשה, בין מן הארוסין בין מן הנשואין - גובה את הכל; רבי אלעזר בן עזריה אומר: מן הנשואין - גובה את הכל, מן האירוסין - בתולה גובה מאתים, ואלמנה מנה, שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה.
גמה... אפילו הכי הלכה כרבי אלעזר בן עזריה. והלכה למעשה כרבי אלעזר בן עזריה. בעי רבין: נכנסה לחופה ולא נבעלה, מהו? חיבת חופה קונה, או חיבת ביאה קונה? תא שמע, דתני רב יוסף: שלא כתב לה אלא על חיבת לילה הראשון; אי אמרת בשלמא חיבת חופה קונה, היינו דאמר לילה הראשון, אלא אי אמרת חיבת ביאה קונה, ביאה בלילה הראשון איתא, מכאן ואילך ליתא? ואלא מאי? חופה, חופה בלילה איתא, ביממא ליתא? ולטעמיך, ביאה בלילה איתא, ביממא ליתא? הא אמר רבא: אם היה בבית אפל - מותר! הא לא קשיא, אורח ארעא קא משמע לן דביאה בלילה, אלא חופה קשיא! חופה נמי לא קשיא, כיון דסתם חופה לביאה קיימא, אורח ארעא קא משמע לן דבלילה. בעי רב אשי: נכנסה לחופה ופירסה נידה, מהו? אם תימצי לומר חיבת חופה קונה- חופה דחזיא לביאה, אבל חופה דלא חזיא לביאה לא, או דלמא לא שנא? תיקו.
תשובות רב נטרונאי גאון אבן העזר סימן שא
מנהג שלנו כשרוצין לברך בודקין ושואלין - אם היתה חופה שאין ראוייה לביאה מברכין ברכת אירוסין בלבד, בין לצנועין בין לפרוצין.
רא"ש מסכת כתובות פרק ה סימן ו
כתב הרמב"ם ז"ל בפה עשירי מהלכות אישות משתיכנס לחופה נקראת נשואה אע"פ שלא נבעלה והוא שתהא ראויה לבעילה אבל אם היתה נדה אע"פ שנכנסה לחופה ונתייחד עמה לא גמרו הנשואין עדיין והרי היא כארוסה עדיין ונראה שדקדק זה מהך דשמעתין ומפרש כך את"ל חיבת חופה קונה חיבת חופה דחזי לביאה מיקרי חופה או דלמא ל"ש, ועלתה בתיקו. הלכך לא הויא חופה.
וקשה דמ"ש דמיבעיא לרב אשי על חופה דהכא אמאי לא מיבעיא ליה אמתניה דאין האשה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לחופה נכנסה לחופה ופירסה נדה מהו שתאכל בתרומה וכן בכ"מ שנזכרה לחופה בש"ס מצי למיבעיא הך בעיא חופת נדה הוי חופה אי לאו
והמדקדק בשמועה זו יבין דפשיטא ליה דחופת נדה הוי חופה אלא דמיבעיא ליה את"ל דלרבי אלעזר בן עזריה זכתה בחיבת חופה בלא ביאה חופת נדה מהו חופה דמתחזיא לביאה אין דמסתמא על חופה דחזיא לביאה כתב לה ולא על חופה דלא חזי לביאה דאע"ג דחופתה חופה לא כתב לה אדעתא דחופה שאינה ראויה לביאה דמסתבר דעיקר האומדנא על קירוב דעת של חיבת ביאה ודי לנו אם נאמר אדעתא דחופה דחזיא לביאה ואין לומר דשאני הכי דפרסה נדה אח"כ מ"מ נהי דראיה אין כאן דחזי לחופה כשהיא נדה גם להם אין ראיה דלא חזיא לחופה.
ר"ן דף כ"ב: באלפס במסכת כתובות בד"ה הופירסה נידהה:
...והדבר תימה. דכיוון דקיי"ל ביבמות דיש חופה לפסולות כגון אלמנה לכהן גדול וחברותיה, חופת נידה למה לא תקנה? לפיכך נראה כדברי האומר, דלא איבעיא לן אלא לגבי תוספת כתובה. אבל לשאר דברים קונה.
בית שמואל סימן סא ס"ק ב
היא עדיין כארוסה. ואינו יורשה ולא מטמא לה כ"כ המגיד פ"י דכן ס"ל להרמב"ם וקצת גאוניה, ומשמע ה"ה שאר תנאי כתובה אין לה וכן נראה דהא איתא בסיה נ"ה לרמב"ם אפילו אם כותב לארוסה כתובה לא מהני הכתיבה דלא כתב אלא ע"מ לכונסה מ"ה אינו גובה מן משועבדים ואם היא פירסה נדה עלתה בתיקו אי הוי ככנוסה א"כ אם לא הוי ככנוסה לא מהני הכתיבה ואין לה תנאי כתובה, ובח"מ הקשה על הרמב"ם וז"ל דברי הרמב"ם תמוהים דהא בכתובות תניא בעי רבין נכנסה לחופה ולא נבעלה מהו חיבת חופה קונה או חיבת ביאה קונה בעי רב אשי נכנסה לחופה ופירסה נדה מהו את"ל חיבת חופה קונה חופה דחזיה לביאה אבל חופה דלא חזיה לביאה לא א"ד ל"ש תיקו וכתב הב"י כבר נודע לך דרך הגאונים והרמב"ם דכי בעיא באת"ל הוי כאלו נפשטא ההיא בעיה קמייתה וחיבת חופה קונה והבעיה דרבין לא איירי מירושה דהא כשמסרה האב לשלוחי הבעל יורשה מכ"ש חופה אלא ע"כ דלא איירי מירושה א"כ למה נאמר הבעייה שניה של רב אשי קאי לענין ירושה דהא שני בעיות אלו דרך את"ל מבעיה להו ובחדא מחתא מחתינהו וא"ל בשמסרה האב לשלוחי הבעל עדיפה משנכנסה לחופה ולא נבעלה וע"כ הבעל יורשה זה אינו דהא בדף מ"ח פשיטא ליה להש"ס נכנסה לחופה ולא נבעלה יותר ראוי למקרי נשואה משנמסרה לשלוחי הבעל דקאמר התם מסר האב לשלוחי הבעל וזנתה הרי זו בחנק כאשה איש ולא בסקילה כארוסה מה"מ דאמר קרא לזנות בית אביה פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל דלא הוי בבית אביה והוי כנשואה ופריך ואימא שנכנסה לחופה ולא נבעלה הוא דקא ממעט מלזנות בית אביה דכיון שנכנסה לחופה אף על פי שלא נבעלה דהא דהוי כבתולה קמ"ל מלזנות בית אביה דנשואה הויא אבל נמסרה לשלוחי האב שאף לחופה לא נכנסה לא מיעט הכתוב ואכתי בית אביה קרינן בה והויא כבתולה הרי להדיא דיותר פשוט להש"ס למקרי נשואה נכנסה לחופה ולא נבעלה משנמסרה לשלוחי הבעל א"כ מה כשנמסרה לשלוחי הבעל דעדיין לא נבעלה ולא נכנסה לחופה הבעל יורשה כמ"ש בסימן נ"ו מכ"ש נכנסה לחופה ולא נבעלה דהבעל יורש אותה ודוק עכ"ל, ולמ"ש בסימן ל"ו לק"מ וכל הבעיות קאי לענין ירושה אף על גב אם מוסר לשלוחי הבעל יורשה היינו מטעם מחילה אבל חופה בבית אביה מבעיא ליה די"ל דגרע טפי לענין זה כמ"ש שם ואין ראיה ממקשן שהקשה ואימא נכנסה לחופה בחנק ומסירה לשלוחיו בסקילה כי בוודאי לענין נישואין גרע מסירה לשלוחיו אבל לענין ירושה עדיף מטעם מחילה, וא"ל למה לא פשט מברייתא היה לו חצר ונכנס לשם נישואין כי שם י"ל דאיירי כשבעל אותה, ולכאורה קשה על שיטות הרמב"ם דס"ל חופה היינו יחוד מה מבעיי בש"ס פירסה נדה מהו אי מהני החופה פשיטא לא מהני דהא אסור להתייחד עמה ואיך ס"ד דקונה אותה ביחוד של איסור כמה שהקשה הר"ן ריש קידושין איך יכול לקנות בביאה של איסור גם כן קשה איך קונה יחוד של איסור וי"ל דאיירי דהיתה טהורה ונתיחד עמה ואח"כ פירסה נדה ולא כהרא"ש שהבאתי רס"ז וכן ב"ח וח"מ דייקו ממרן פה אף על פי דס"ל אפילו פירסה נדה בתוך חופתה פסקה לה חיבת ביאה גם י"ל בש"ס איירי בקידש אותה בביאה מ"ה מותר להתייחד עמה כיון שכבר בעיל אותה כמ"ש ריש כתובות ובי"ד סימן קצ"ב, משם מבואר כלה צריכה לישב ז' נקיים קודם החופה משום דחיישינן שמא מחמת חימוד ראתה ואם היה לה חופה תוך ז' נקיים ס"ל להמגיד דהוי חופה אפילו לשיטות הרמב"ם כיון דאינו אלא חשש שמא ראתה לכן מהני החופה וע"ש עוד כתב שם הרמב"ם (איסו"ב י"א, י) ת"ח מותרת להנשא מיד למרות חשש דם חימוד, שהוא חומרא ותספור אחר הנישואין ז' נקיים ופירש המגיד דמותר להתייחד עמה כיון שאינה נדה ודאי והוא ת"ח והב"י שם חולק עליו ופירש דאסור להתייחד עמה ומותר להנשא ולכאורה תמוה אם היחוד אסור א"כ מה היא הנשואין אשר התיר הרמב"ם דהא חופה היינו יחוד ואם היחוד אסור מה היא הנשואין, ובסימן נ"ה מבואר אחר הקדושין קונה בהעראה א"כ לדעת הרא"ש הנ"ל אם היתה טהורה כשיעור העראה ואחר כך פירסה נדה הוי חופה ואם היתה נדה קודם היחוד עלתה בתיקו ונ"מ לענין תפיסה להני פוסקים דס"ל דמהני תפיסה כמ"ש בח"ה מהני כאן גם כן תפיסה היינו להרמב"ם בעינן תפיסה לכל מילי ולהרא"ש א"צ תפיסה אלא לתוספות כתובה, ומשמע מדברי המחבר דס"ל עיקר כרמב"ם דהא הביא דעת הרא"ש בשם י"א משמע דס"ל עיקר כדעה קמייתא היינו דעת הרמב"ם:
הלכה ג
וצריך לברך ברכת חתנים בבית החתן קודם הנישואין והן שש ברכות ואלו הן: ברוך אתה י"י א--לוהינו מלך העולם שהכל ברא לכבודו. ברוך אתה י"י א--לוהינו מלך העולם יוצר האדם. ברוך אתה י"י א--לוהינו מלך העולם אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי עד ברוך אתה י"י יוצר האדם. שוש תשיש ותגל עקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה ברוך אתה י"י משמח ציון בבניה. שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך מקדם בגן עדן ברוך אתה י"י משמח חתן וכלה. ברוך אתה י"י א--לוהינו מלך העולם אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה ורנה דיצה וחדוה אהבה ואחוה שלום ורעות מהרה י"י א--לוהינו ישמע מערי יהודה ומחוצות ירושלם קול ששון קול שמחה קול חתן קול כלה קול מצהלות חתנים ממשתה ונערים מנגינתם ברוך אתה י"י משמח חתן עם הכלה.
מסכת כלה פרק א הלכה א
כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה, מה נדה שלא טבלה אסורה לבעלה, אף כלה בלא ברכה אסורה לבעלה. ומניין לברכת חתנים מן התורה, שנאמר ויברכו את רבקה ויאמר לה אחותנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שנאיו. ומניין שאפילו אלמנה אסורה, שנאמר ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו, ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים יתן י"י את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם, ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה מן הזרע אשר יתן י"י לך מן הנערה הזאת.
כתובות דף ח עמוד א
ת"ר: מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה. אמר רב יהודה: והוא שבאו פנים חדשות. מאי מברך אמר רב יהודה: בא"י אמ"ה שהכל ברא לכבודו; ויוצר האדם; ואשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו בנין עדי עד, ברוך אתה ה' יוצר האדם; שוש תשיש ותגל העקרה, בקבוץ בניה לתוכה בשמחה, ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה; שמח תשמח רעים האהובים, כשמחך יצירך בגן עדן מקדם, ברוך אתה ה' משמח חתן וכלה; ברוך אתה ה' אמ"ה, אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה, רינה, דיצה, חדוה, אהבה ואחוה ושלום ורעות, מהרה ה' אלוהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם, בא"י משמח חתן עם הכלה.
הברכה השלישית:
ריטב"א כתובות דף ח עמוד א
גירסת הספרים אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו. פירוש בצלמו שהוא צלם דמות תבניתו של אדם, כי לגבי הקב"ה אומר צלם שהוא לשון הראוי להאמר על צורה בלא גוף ועל דבר שאין רשות לעין לתפוס ולראות, ועל האדם שהוא גוף אומר לשון תבנית שאינו נאמר לעולם אלא על דבר שאינו רוחני כדכתיב תבנית כל רומש באדמה.
ספר מצוות גדול עשין סימן מח
ומה היא ברכת חתנים בורא פרי הגפן, שהכל ברא לכבודו, יוצר האדם, אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו, וגורס רב סעדיה ובצלם דמות תבניתו.
הברכה החמישית
ספר העיטור שער שני - ברכת חתנים דף סד עמוד ב
ואיתשל לרבינו שרירא שמח תשמח במאי חתים משמח ציון בבניה או משמח חתן וכלה ובגמרא משמח חתן וכ"כ מר ומנהגא דידן משמח עמו ובונה ירושלים איכא נמי סוגיא גבן דחתמי הכי ומר רב סעדיה הכי כתב בסודרא הלכך מאן דאמר הכי לא תהדריניה וכגמרא טפי עדיף ואנן השתא מנהגא למיחתם קמייתא משמח חתן וכלה בתרייתא משמח חתן עם הכלה לפי ברכה על שתי יצירות בשמחת אדם וחוה ואחרי' תפלה על הזוג לשמח זה עם זה בהצלחה ולפיכך מברך החתן עם הכלה לשון שמחה איש ואשתו ... ומנהגא דילן דחתימתו שמח תשמח משמח עמו ובונה ירושלים
בנוסח תימן ברמב"ם חתימת ברכת 'שמח תשמח רעים האהובים' היא בדומה לנוסחת רס"ג: 'משמח עמו ובונה ירושלים וכהמשך ל'משמח ציון בבניה'. אך נוסחתנו כרב עמרם גאון: 'משמח חתן וכלה'.
הלכה ד
ואם היה שם יין מביאין כוס של יין ומברך על היין תחלה ומסדר את כולן על הכוס ונמצא מברך שבע ברכות, ויש מקומות שנהגו להביא הדס עם היין ומברך על ההדס אחר היין ואחר כך מברך השש.
מסכת כלה רבתי פרק א הלכה א
התינח דאיכא חמרא, ליכא חמרא אמאי מקדש, אשיכרא, בכפרני מאי, אשיכרא או אריפתא. איבעיא להו ברך להו לכולהו שלא כסדר מאי, או חסר אחת מהן מאי, תא שמע ברכות אין מעכבות זו את זו,
המקור הראשון שגיליתי להדס הוא סידור רס"ג.
שו"ת הרמב"ם סימן רפח
ומי שאין לו יין מברך ברכת אירוסין וברכת נישואין על השכר וכן מעשים בכל יום אבל על הפת לא שמע כך אדם מעולם ואין לדבר זה דרך מה מקום לפת בכאן. ואין לנו ברכה מן הברכות שסודרין אותה על הפת חוץ מקידוש היום בלבד לפי שהקידוש הוא במקום סעודה ובשעת סעודה אבל ההבדלה או שאר ברכות אין סודרין אותם על הפת
ספר העיטור - עשרת הדיברות הלכות מצה ומרור דף קלב עמוד א
וצרפתי דווקא קידושא אבל הבדלה אינו אלא על הכוס והכי סברא דרבוותאי בתראי אבל קמאי כגון מר רב יוסף גאון רב מר רב אבא בר מר רב צדוק גאון מתא מחסיא ס"ל הבדלה על הפת והכי ס"ל דגרסי' בירושלמי מדברי שניהם נלמוד מבדילין בלא יין ואין מקדשין בלא יין ש"מ קידוש חמור מהבדלה
הלכה ה
ואין מברכין ברכת חתנים אלא בעשרה גדולים ובני חורין וחתן מן המנין.
כתובות דף ז עמוד ב
מנין לברכת חתנים בעשרה? שנאמר: ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה. ורבי אבהו אמר: מהכא: במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל.
ריטב"א כתובות דף ז עמוד ב
ומיהו ודאי בעינן שיהיו גדולים וזכרים מדכתיב עשרה אנשים או מדכתיב במקהלות ואין קהל פחות מעשרה אנשים גדולים, וכן כתב הרמב"ם ז"ל דצריך עשרה גדולים ובני חורין.
הלכה ו
המארס את האשה וברך ברכת חתנים ולא נתיחד עמה בביתו עדיין ארוסה היא שאין ברכת חתנים עושה הנישואין אלא כניסה לחופה, אירס וכנס לחופה ולא ברך ברכת חתנים הרי זו נשואה גמורה וחוזר ומברך אפילו אחר כמה ימים, ולא תנשא נדה עד שתטהר, ואין מברכין לה ברכת חתנים עד שתטהר, ואם עבר ונשא וברך אינו חוזר ומברך.
ספר העיטור שער שני - ברכת חתנים דף סג עמוד ב
ומדאמרינן פירסה נדה ש"מ שאינו יכול ליכנס וכן כתב רב נטרונאי בשעת הקדושין בודקין אם היא חופה הראויה לביאה מברכין ז' ברכות עם ברכת אירוסין אם לאו מברכין ברכת אירוסין בין לצנועות בין לפרוצות אבל ברכת חתנים אין מברכין עד שעת חופה וכן מנהג בשתי ישיבות ובכל מקום חכמים
הלכה ז
וצריך לכתוב כתובה קודם כניסה לחופה ואחר כך יהיה מותר באשתו, והחתן נותן שכר הסופר,
וכמה הוא כותב לה, אם היתה בתולה אין כותבין לה פחות ממאתים דינרים, ואם בעולה אין כותבין לה פחות ממאה דינרים, וזה הוא הנקרא עיקר כתובה, ואם רצה להוסיף לה אפילו ככר
זהב מוסיף, ודין התוספת ודין העיקר אחד הוא לרוב הדברים, לפיכך כל מקום שנאמר בו כתובה סתם הוא העיקר והתוספת כאחד, וחכמים הם שתיקנו כתובה לאשה כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה.
כתובות פרק א משנה ב: בתולה כתובתה מאתים ואלמנה מנה
כתובות פרק ה' משנה א
רבי מאיר אומר: כל הפוחת לבתולה ממאתים, ולאלמנה ממנה - הרי זו בעילת זנות.
רמב"ן בראשית כ"ה, ו
ורש"י כתב נשים בכתובה, פילגשים שלא בכתובה כדאמר בנשים ופילגשים דדוד בסנהדרין. ואין הדבר כן, כי לא תקרא פילגש אלא כשהיא בלא קדושין, כי הכתובה מדברי סופרים, והגירסא בסנהדרין פילגש בלא כתובה וקדושין. אבל אפשר שגם בני נח כאשר ישאו להם נשים כמשפטן בבעילה היו נוהגים לכתוב להן מהר ומתן, ואשר רצונה שתהיה להם פילגש וישלח אותה כאשר ירצה ולא יהיו בניה בנוחלים את שלו, לא היה כותב לה כלום.
מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - פרשה ג
שארה. אלו מזונותיה, וכן הוא אומר ואשר אכלו שאר עמי, וכתיב וימטר עליהם כעפר שאר; כסותה, כמשמעו; ועונתה, זו דרך ארץ שנאמר וישכב אותה ויענה, דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר, שארה כסותה, כסות שהוא נופל לשארה, אם היתה ילדה, לא יתן לה של זקנה, זקנה, לא יתן לה של ילדה; ועונתה, שלא יתן לה של ימות החמה בימות הגשמים, ולא של ימות הגשמים בימות החמה, אלא נותן לה כל אחד ואחד בעונתה; מזונתיה מנין, אמרת ק"ו ומה דברים שאינן קיום נפש, אי אתה רשאי למנע ממנה, דברים שהם קיום נפש, דין הוא שלא תהא רשאי למנוע הימנה; דרך ארץ מנין, אמרת ק"ו ומה דברים שלא נשאת עליהם מתחלה, אינו רשאי למנע הימנה, דברים שנשאת עליהם מתחלה, דין הוא שלא יהא רשאי למנע הימנה. רבי אומר שארה זו דרך ארץ, שנ' איש איש אל כל שאר בשרו וכתיב שאר אביך, שאר אמך; כסותה כמשמעו; עונתה אלו מזונות, שנא' ויענך וירעיבך.
שאילתות דרב אחאי גאון פרשת משפטים שאילתא ס
אלמא קסבר רבי אליעזר בן יעקב כוליה קרא בכסות משתעי עונה לא צריכא קרא מזונות תקנתא דרבנן דתניא תיקנו רבנן מזונותיה תחת מעשה ידיה ופרקונה תחת כתובתה לפיכך בעל אוכל פירות
רמב"ן שמות כא, י
ופירש רש"י שארה מזונות, כסותה כמשמעה, עונתה תשמיש. וכן אמר אונקלוס זיונה. ובגמרא אמרו על מי שאמר כך והאי תנא סבר מזונות דאורייתא, דתניא שארה אלו מזונות, וכן הוא אומר וימטר עליהם כעפר שאר וגו'. והמובן בסוגית הגמרא שהם דברי יחיד, והלכה מזוני תקינו לה רבנן. וגם על דרך הפשט למה יזכיר במזונות שאר, שהוא הבשר, והראוי שיזכיר לחמה, כי על הלחם יחיה האדם, ובו יהיה החיוב. וחשב ר"א לתקן זה, ופירש שארה מזון, שיעמיד שארה שהיא בשרה. ואין בזה טעם, שיאמר הכתוב לא יגרע הבעל בשרה:
ולכך אני אומר... והוא מן הענין שאמר ודבק באשתו והיו לבשר אחד . והנה שארה קרוב בשרה. וכסותה כסות מטתה, כמו שנאמר כי היא כסותו לבדה במה ישכב. ועונתה הוא עונה שיבא אליה לעת דודים:
ספר יראים סימן קיז
בפירוש המקרא נחלקו רבותינו בכתובות בפ' נערה שנתפתתה דתניא שארה אלו מזונות וכה"א אשר אכלו שאר עמי וגו' כסותה כמשמעה, עונתה זו עונה האמורה בתורה וכה"א אם תענה את בנותי וגו', ר' אליעזר אומר שארה זו עונה וכה"א איש איש אל שאר בשרו לא תקרבו כסותה כמשמעה עונתה אלו מזונות וכה"א ויענך וירעיבך וגו'. ר' אליעזר בן יעקב אומר כסותה ועונתה לפי עונתה תן כסותה שלא יתן לה חדשים בימות החמה שחקים בימות הגשמים לפי שארה תן כסותה שלא יתן של ילדה לזקנה ושל זקנה לילדה ולר' אליעזר בן יעקב מזונות ועונה דרבנן.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)