שיטת הרמב"ם במלאכת בורר

אלי ליפשיץ

הרמב"ם (פ"ח מהלכות שבת, הלכות יב -יג ) כותב:

"הבורר אוכל מתוך פסולת, או שהיו לפניו שני מיני אוכלין, ובורר מין ממין אחר, בנפה ובכברה חייב, בקנון או בתמחוי פטור, ואם בירר בידו לאכול לאלתר מותר. והבורר פסולת מתוך האוכל, ואפילו ביד אחת - חייב... הבורר אוכל מתוך פסולת בידו להניחו, אפילו לבו ביום, נעשה כבורר לאוצר וחייב. היו לפניו שני מני אוכלים מעורבין, בורר אחד מאחד, ומיח לאכול מיד, ואם בירר והניח לאחר זמן אפילו לבו ביום, כגון שבירר בשחרית לאכול בין הערביים - חייב".

וכתב שם המגיד משנה: "דברי רבינו ז"ל בדינין אלו כפירוש הר"ח ז"ל...". ואכן, ביסוד הדברים, שיטת הרמב"ם מקבילה לפירוש הר"ח (שבת עד.), שמותר לברור רק אוכל מפסולת, רק ביד ולא בכלי, ולאכילה מיידית. ברם, הרמב"ם חולק על הר"ח בהגדרת המושגים "אוכל" ו"פסולת": לדעת הר"ח, וכך אומר במפורש בשמו תוס' ד"ה היו (שם), מושגים אלו הם מושגים סובייקטיביים - המין הנדרש כעת הוא "אוכל", והמין הנדחה הוא "פסולת". אולם לדעת הרמב"ם המושגים הם אובייקטיביים - "אוכל" הוא החפץ הראוי ומיועד לאכילה, ו"פסולת" הוא החפץ שאינו ראוי לאכילה. עקב הגדרה זו של המושגים "אוכל" ו"פסולת", מחדש הרמב"ם שיש שני דינים במלאכת בורר:

א) דין בורר - ברירה של פסולת מאוכל.

ב) דין מיון - הפרדה בין שני מיני אוכלין, ומיונם לסוגיהם.

ישנן שתי ראיות לכך שהרמב"ם חולק על הר"ח בהגדרת המושגים אוכל ופסולת, ושהוא סובר שיש שני דינים שונים במלאכת בורר - דין ברירה ודין מיון:

א) הרמב"ם (הי"ג) כותב:

"היו לפניו שני מיני אוכלין מעורבין, בורר אחד מאחד ומניח לאכול מיד". הרמב"ם כותב סתם "אחד מאחד",

ואינו מפרט מיהו המין הנברר. מכאן שאין קפידא בדבר, לעומת שיטת הר"ח, הסובר שחייבים לברור את המין שמעוניין בו כעת - המין המוגדר כ"אוכל".

ב) הרמב"ם (שם) כותב:

"הבורר אוכל מתוך פסולת בידו להניחו, אפילו לבו ביום, נעשה כבורר לאוצר וחייב. היו לפניו שני מיני אוכלין מעורבין, בורר אחד מאחד ומניח לאכול מיד, ואם בירר והניח לאחר זמן אפילו לבו ביום, כגון שבירר בשחרית לאכול בין הערביים - חייב".

מדייק הבית יוסף (סימן שיט, ד"ה הבורר) מדברי הרמב"ם, שהבורר אוכל מפסולת כדי להניח לעוד ג' או ד' שעות חייב, והבורר אוכל מאוכל כדי להניח לעוד ג' ו-ד' שעות אינו חייב, ורק בבורר שחרית כדי לאכול בין הערביים חייב. מוכח שדין מיון שונה מהותית מדין ברירה.

אולם דין הרמב"ם תמוה מאוד: מהי הסברא לחלוק בדין לאלתר בין מיון לברירה? ההבנה הפשוטה במלאכת בורר היא, שהאיסור הוא על מעשה הברירה. כלומר, החיוב הוא על תיקון החפץ - ה"אוכל" - על ידי הוצאת ה"פסולת" מתוכו.

שיטת הירושלמי (שבת פ"ז ה"ב ) מהווה ראייה חותכת להבנה זו:

"אמר רב יודן : יש שהוא בורר צרורורת כל היום ואינו מתחייב, יש שהוא נוטל כגרוגרת ומייד מתחייב. היך עבידא ? היה יושב על גבי כרי, וברר צרורות כל היום - איננו מתחייב, נטל לתוך ידו כגרוגרת ובירר - חייב".

מדוע איננו מתחייב ביושב על גבי כרי, והרי ביצע מעשה ברירה? אלא מוכח שמכיוון שהכרי בחפצא לא נתקן, אף שנעשה מעשה ברירה - אין כאן מלאכת בורר.

ייתכן שבהבחנות אלו חלוקים הרמב"ם והר"ח. הרמב"ם סובר כהבנה השנייה, שמלאכת בורר הינה דין בתוצאה - בתיקון החפצא - ולכן הגדרת המושגים "אוכל" ו"פסולת" היא אובייקטיבית, שרק פסולת אובייקטיבית מהווה פגם בחפצא. הר"ח סובר כהבנה הראשונה, שמלאכת בורר הינה דין במעשה, ולכן בכל ברירה של פסולת מאוכל, אף ב"פסולת" ו"אוכל" סובייקטיביים, יש מעשה ברירה [והחיוב הוא רק בפסולת מאוכל, כיוון שברירת אוכל מפסולת איננה מעשה ברירה אלא מעשה אכילה].

אך קשה שיטת הרמב"ם שמחייב במיון של שני מיני אוכלין, והרי במיון אין תיקון בחפצא. אלא ודאי צריך לחלק בין דין מיון לדין ברירה. במיון - החיוב הוא על המעשה, ואילו בברירה - החיוב הוא על תוצאה, על התיקון בחפצא.

לפי זה מתורצת התמיהה על הרמב"ם, המחלק בדין "לאלתר" בין בורר אוכל מפסולת לממיין שני מיני אוכלין. המחייב בממיין שני מיני אוכלין הוא מעשה מלאכה, וכל המיון המיועד לאכילה אינו מוגדר כמעשה ברירה אלא כמעשה אכילה, חוץ ממיון בשחרית לאכול בין הערביים, מכיווון שאין אדם מכין בשחרית את סעודת בין הערביים, ולכן המיון מהווה מעשה ברירה ולא מעשה אכילה. לעומת זאת, בבורר אוכל מפסולת, החיוב הוא על תיקון החפצא. לכן, בכל ברירה, החפץ נתקן ומתאים לאחסנה לטווח ארוך, חוץ מברירה לשימוש מיידי, שאז אין משמעות לתיקון החפצא - ולכן המעשה מוגדר כמעשה אכילה ולא כמעשה ברירה.

הבנה זו מדוייקת ברמב"ם, שבדין בורר אוכל מפסולת להניח כותב הרמב"ם "נעשה כבורר לאוצר וחייב", ואילו בדין ממיין אוכל מאוכל אין הרמב"ם כותב "נעשה כבורר לאוצר". דין 'ברירה להניח' מוגדר כתיקון בחפצא, כיוון שהחפץ ראוי לאוצר, ואילו בדין מיון שאין תיקון בחפצא אין רלוונטיות למושג "אוצר".