ברכת המזון לנשים וילדים

א. חיוב נשים בברכת המזון

המשנה במסכת ברכות (כ ע"א-כ ע"ב) קובעת שנשים חייבות בברכת המזון. הגמרא מקשה על כך: פשיטא! למה שנחשוב שיהיו פטורות מברכת המזון? תשובתה היא שבגלל הפסוק "בְּתֵת ה' לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ" (שמות ט"ז, ח) היינו חושבים שברכת המזון קשורה לסדר היום הטבעי, של ארוחה בערב וארוחה בבוקר, ולפיכך אולי היינו חושבים שדין ברכת המזון כדין מצוות עשה שהזמן גרמא, שנשים פטורות ממנה. המשנה באה להדגיש שאין הדבר כך, ונשים חייבות בברכת המזון.

בהמשך הדיון מעלה הגמרא ספק, האם נשים חייבות בברכת המזון מדאורייתא או רק מדרבנן. ההשלכה המעשית של שאלה זו היא - האם אישה יכולה להוציא גבר ידי חובת ברכת המזון. הגבר חייב מדאורייתא, ואם האישה חייבת מדרבנן בלבד - אין היא יכולה להוציא אותו ידי חובתו.

מה פשר הספק הזה? הרי הסוגיה כבר הבהירה שאין מדובר במצוות עשה שהזמן גרמא. ואם כך, מדוע שלא יהיו הנשים חייבות מדאורייתא?!

רש"י (ברכות כ ע"ב) הסביר שחיוב ברכת המזון קשור בפסוקי התורה בדבר נחלת הארץ: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (דברים ח', י).  נשים לא קיבלו במישרין נחלה בארץ, ולכן יש מקום לומר שאינן חייבות בברכת המזון מדאורייתא. התוספות (שם) דחו הצעה זו וטענו שאם כן צריך להיות ספק דומה לגבי הכוהנים והלויים, שגם הם לא קיבלו נחלה בארץ. התוספות הסבירו שנשים אינן יכולות להזכיר בברכת המזון את שני המשפטים "על בריתך שחתמת בבשרנו, ועל תורתך שלימדתנו" - שהרי אינן חייבות בברית מילה ובתלמוד תורה.

התוספות הניחו כדבר פשוט שנשים אינן יכולות להזכיר שני משפטים אלו. בגמרא להלן (מט ע"א) נאמר: "כל שאינו אומר 'ברית' ו'תורה' בברכת הארץ... לא יצא ידי חובתו". התוספות הסבירו כך את ספק הגמרא בדף כ ע"ב, לגבי חיוב נשים בברכת המזון: האם הכלל הזה - שמי שמדלג לא יצא ידי חובתו - מתייחס גם לנשים, שברכתן אינה מוגדרת מדאורייתא כברכת המזון, משום שאין בה ברית ותורה; או שמא הכוונה רק לגברים, שחייבים לומר ביטויים אלו והשמיטו אותם, שאז ברכתם אינה ברכה.

אמנם, המאירי חלק על ההנחה היסודית של התוספות:

"ונשים, יש אומרים שאין מזכירות ברית ותורה, הואיל ואין להם אצלם דין ודברים. ולדעתנו אף הנשים אומרות כן... שהרי בכלל ישראל הם, ועל ישראל הן אומרות כך" (מאירי ברכות מח ע"ב).

המאירי טוען שגם נשים אומרות ברית ותורה בברכת המזון, משום שהן חלק מעם ישראל, והברית והתורה שייכות לעם ישראל כולו.

לכאורה יש הוכחה לשיטת התוספות, וכנגד שיטת המאירי, מן הסוגיה בדף מט ע"א:

"אמר רב חננאל אמר רב: לא אמר ברית ותורה ומלכות - יצא; ברית - לפי שאינה בנשים, תורה ומלכות - לפי שאינן לא בנשים ולא בעבדים".

הגמרא אומרת בשם האמורא רב, שגבר יצא ידי חובתו אם דילג על ברית ותורה בברכת המזון, "לפי שאינן בנשים". בגמרא אף מסופר שרב חסדא נהג כך, הלכה למעשה, ודילג על ברית ותורה. אמנם, הגמרא שם חולקת על דברי רב, שהרי הדעה המקובלת היא, כפי שראינו, שמי שדילג על ברית ותורה - לא יצא ידי חובת ברכת המזון. אך מדברי רב משמע לכאורה שעל כולם מוסכם שנשים אינן אומרות ברית ותורה; ונחלקו רק האם זה משפיע גם על נוסח הברכה של הגברים. זוהי הוכחה חזקה לדעת התוספות.

איך המאירי יסביר סוגיה זו? ייתכן שהוא סבור שזו רק דעת רב. אנו הסברנו שהחולקים על רב מניחים שגבר צריך לומר ברית ותורה אף שאישה פטורה מכך; אך אולי הם פשוט מניחים שגם נשים אומרות ברית ותורה.

להלכה, הרשב"א (ברכות כ ע"ב) פסק שנשים חייבות מדאורייתא בברכת המזון. גם הרמב"ן במלחמות השם (ברכות יב ע"א) דייק ברי"ף שחייבות מדאורייתא. אך יש ראשונים שפסקו שהדבר נשאר בספק ולא הוכרע. כך פסקו הרא"ש (פ"ג סימן יג) ובעל המאור על אתר, וכך פסק גם הרמב"ם:

"נשים ועבדים חייבין בברכת המזון, וספק יש בדבר אם הן חייבין מן התורה לפי שאין קבוע לה זמן או אינם חייבין מן התורה, לפיכך אין מוציאין את הגדולים ידי חובתן" (רמב"ם, הלכות ברכות ה', א).

בעקבות הרמב"ם, פסק גם השולחן ערוך (או"ח קפ"ו, א), שיש ספק האם הנשים חייבות בברכת המזון מדאורייתא או מדרבנן. המשנה ברורה (שם ס"ק ג) כתב שנחלקו האחרונים לגבי אישה שאכלה לחם כדי שביעה ויש לה ספק אם בירכה ברכת המזון - האם למעשה חוזרת ומברכת או לא. אם חייבת מדאורייתא בברכת המזון צריכה לחזור ולברך, שהרי ספק דאורייתא לחומרא. ואם חייבת רק מדרבנן, אינה צריכה לחזור ולברך, שהרי ספק דרבנן לקולא. להלכה, כיוון שהרבה ראשונים סבורים שחייבת מדאורייתא, אישה שסומכת עליהם במקרה של ספק וחוזרת ומברכת - לא הפסידה. הגר"ע יוסף, שדרכו לחשוש ביותר לברכה לבטלה, פסק שבמקרה של ספק לא תברך, שספק ברכות להקל (יחוה דעת ח"ו סימן י).

מה לגבי אזכרת ברית ותורה בברכת המזון? ראינו שנחלקו בזה התוספות והמאירי. האם בפועל נוסח הברכה לנשים צריך להיות שונה מנוסח הברכה לגברים?

נשים אינן חייבות בתלמוד תורה. אך אפשר בהחלט שבכל זאת יכולות לומר בברכה "על תורתך שלימדתנו". ייתכן שהנוסח מתייחס לשמירת ההלכה בפועל, ובזה ההבדל בין נשים לבין גברים הוא זניח לעומת המשותף להם. ייתכן גם שמדובר על שייכות עקרונית לתורה, כחלק מכנסת ישראל, ולאו דווקא על קיום או לימוד בפועל. וגם אם נדבר על לימוד תורה בפועל, הרי נשים חייבות ללמוד את המצוות השייכות להן (רמ"א יו"ד רמ"ו, ו). 

ומה לגבי אזכור ברית המילה? כך כתב על זה הבית יוסף:

"...וגם על הנשים יש לדון, שאין נקרא אדם אלא כשיש לו אשה (יבמות סג ע"א), הווי ליה זכר ונקבה גוף אחד, ושפיר מצו למימר [= יכולות לומר] 'על בריתך שחתמת בבשרנו'" (בית יוסף או"ח קפ"ז).

הבית יוסף טען שאין מניעה שנשים יזכירו גם ברית, משום שהאישה והאיש הם כגוף אחד, והברית הנחתמת בגוף האיש מתייחסת גם לאשתו. אם כך, גם לנשים יש זיקה משמעותית לברית מילה. בשולחן ערוך לא הזכיר כלל את דינן של נשים לגבי אזכרת ברית ותורה בברכת המזון (אולי משום שלדעתו אין בהקשר זה הבדל בין נשים לגברים). הרמ"א (או"ח קפ"ז, ג) כתב שנשים ועבדים לא יאמרו ברית ותורה. המשנה ברורה (שם ס"ק ט) כתב שהנשים בימיו נהגו לומר גם ברית ותורה בברכת המזון, כנוסח הנהוג לגברים, משום שגם להן יש שייכות לברית ולתורה, שבזכות שתיהן כנסת ישראל כולה זכתה לנחול את הארץ.

המגן אברהם (שם ס"ק ג) תמך במנהג הנשים להזכיר ברית ותורה בברכת המזון. הרי נשים חייבות ללמוד את המצוות הרלוונטיות להן, ולכן יש להן שייכות ללימוד תורה. ומדברי חז"ל במסכת בעבודה זרה (כז ע"א) עולה שיש לנשים זיקה גם למצוות ברית מילה. לכן לדעתו גם נשים מזכירות ברית ותורה בברכת המזון.

"יעלה ויבוא" ביום טוב

להלכה, אם אדם שכח לומר "יעלה ויבוא" בסעודת יום טוב - עליו לחזור ולברך. דין זה תלוי בכך שביום טוב יש חובת סעודה (כפי שנראה בע"ה בשיעור שיוקדש לנושא זה). ר' עקיבא איגר כתב בתשובותיו (סימן א), שנשים ששכחו לומר "יעלה ויבוא" ביום טוב - אינן חוזרות, משום שאינן מצוות לסעוד ביום זה, שהרי מצוות עונג יום טוב היא מצוות עשה שהזמן גרמא.[1] אמנם, בשבת חייבות לסעוד לבן, כי חייבות במצוות עונג שבת מחמת היקש "זכור" ל"שמור". ולכן אם שכחו לומר בשבת "רצה והחליצנו" - חייבות לחזור ולברך. וכן בליל הסדר חייבות לחזור אם שכחו, שהרי חייבות באכילת מצה. אמנם, לגבי עיקר חיוב הנשים חלק עליו פתחי תשובה (או"ח תקכ"ט, ב), וטען שנשים חייבות לאכול סעודות יום טוב כגברים. ומכאן שלדעתו לכאורה אם שכחו להזכיר את היום בברכת המזון של יום טוב - חייבות לחזור. אמנם, היו אחרונים שכתבו שחוששים במקרה זה לספק ברכה לבטלה, כדעת ר' עקיבא איגר (פסקי תשובות קפ"ח, ו).

ב. חיוב ילדים בברכת המזון

הברייתא המצוטטת בגמרא בברכות (כ ע"ב) אומרת כך: "באמת אמרו: בן מברך לאביו..." הגמרא מסבירה שילד יכול לברך עבור אביו רק במקרה שהאב חייב בברכת המזון מדרבנן בלבד (היינו, כאשר האב לא אכל לחם כדי שביעה, אלא אכל כמות קטנה בלבד). במקרה זה רמת החיוב של האב והבן זהה: האב חייב מדרבנן - משום שלא אכל כדי שבעו, והבן חייב מדרבנן - בגלל מצוות חינוך. וכך פסק השולחן ערוך (או"ח קפ"ו, ב): "קטן חייב מדרבנן כדי לחנכו. וההיא דבן מברך לאביו, כשלא אכל האב כדי שביעה, שאינו חייב אלא מדרבנן".[2]

כתבו האחרונים שגיל חינוך לעניין ברכת המזון הוא מגיל שש או שבע (פסקי תשובות קפ"ו, ג). אך למעשה הדבר תלוי בהתפתחותו של כל ילד.

כתב המשנה ברורה (שם ס"ק ז) שאם גם הבן לא אכל כדי שביעה, חובתו לברך היא "תרי דרבנן" - דרבנן כפול: החובה לברך בלי שביעה היא רק מדרבנן, וגם עצם חובתו של ילד לברך היא מדרבנן. במקרה זה יש מחלוקת בפוסקים בשאלה האם יכול להוציא את אביו שחייב מדרבנן. ויש להחמיר.[3]

ערוך השולחן (או"ח קפ"ו, ד) כתב שאין צורך לחנך בנות לברכת המזון, אלא רק בנים. ונראה שלדעתו בנות מופקעות בכלל ממצוות חינוך (עיין: שם רט"ו, ב). אך האחרונים פסקו שמצוות חינוך כוללת גם בנות (מגן אברהם או"ח שמ"ג ס"ק א; מחצית השקל שם; שמירת שבת כהלכתה מהדו"ק ל"ב, ג; פסקי תשובות קפ"ו, ג).

המשנה ברורה (שם ס"ק ו) כתב שקטן אינו יכול להוציא אישה ידי חובתה בברכת המזון, משום שהוא ודאי אינו חייב מדאורייתא בברכה, בעוד לגבי אישה יש ספק - שמא חייבת מדאורייתא.