קדימה בברכות

חכמינו קבעו שכאשר נמצאים בפני האדם כמה מאכלים שונים, עליו לנקוט סדר מסוים של קדימות באכילתם ובברכותיהם. וזהו הידור מצווה (משנה ברורה קס"ח ס"ק א). הפרטים בזה רבים ומסובכים מאוד, ובסוף השיעור נציע דרך מעשית, פשוטה באופן יחסי, שאדם יכול לנהוג בה.

תרומת הדשן (סימן לב) כתב שאם רוצה לאכול רק ממין אחד, מברך עליו, אף שמונח לפניו גם מאכל אחר שברכתו קודמת. וכן פסק הרמ"א (שם, ה). המשנה ברורה (שם ס"ק א) סיכם שדיני הקדימה שייכים רק כאשר שני המינים נמצאים לפניו, וכוונתו לאכול משניהם. והוסיפו האחרונים עוד מקרים שבהם אין צורך להקפיד על דיני קדימה: אם מצד סדר אכילתו רוצה להקדים מאכל או משקה מסוים (כגון להותיר הקינוח לסוף); אם יש סיבה רפואית להקדים מאכל כלשהו; אם צריך להקדים מאכל מסוים כדי להינצל מחשש ברכה לבטלה (במקרים מסוימים, המפורטים בפוסקים); וכן מותר לסלק מאכל כלשהו מהשולחן, כדי שלא יהיה צריך לברך עליו תחילה ולאכלו (וזאת הברכה פרק יג; פסקי תשובות רי"א, א).

א. שני מינים שברכתם שווה

המשנה מביאה מחלוקת בנוגע לסדר הקדימות בברכה ובאכילה:

"היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר: אם יש ביניהן מין שבעה - עליו הוא מברך; וחכמים אומרים: מברך על איזה מהן שירצה"                                               (ברכות מ ע"ב).

הגמרא מבארת את המחלוקת:

"אמר עולא: מחלוקת בשברכותיהן שוות, דרבי יהודה סבר: מין שבעה עדיף, ורבנן סברי: מין חביב עדיף. אבל בשאין ברכותיהן שוות - דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה" (ברכות מא ע"א).

עולא הסביר שרבי יהודה וחכמים נחלקו רק במקרה שיש לפניו שני מינים שברכתם שווה. יש הבדל יסודי בין מקרה זה למקרה שהברכות על שני המאכלים אינן שוות: כאשר על שני המאכלים מברך אותה ברכה, הרי יברך רק על אחד מהם, כך שלמעשה אין מדובר רק בסדר קדימויות, אלא בשאלה על איזה מאכל יברך (בזמן שהמאכל השני יצא ממילא ידי חובה בברכה זו). רבי יהודה אומר שיברך על זה השייך לשבעת המינים, וחכמים אומרים שיברך על המין החביב עליו (כך מפרש עולא את דבריהם "על איזה מהן שירצה"). במקום שיש שני מינים שאין ברכותיהם שוות - אין כלל מחלוקת (שהרי ממילא מברך על שניהם).

הרמב"ם (הלכות ברכות ח', יג), רש"י ורב האי (מרדכי ברכות רמז קלב) פסקו כרבנן. בה"ג, המהר"ם (מרדכי שם), תלמידי רבנו יונה (ברכות כח ע"ב) והרשב"א (ברכות מא ע"א) פסקו כרבי יהודה. וכן פסק השולחן ערוך (או"ח רי"א, א), שאם יש לפניו כמה מינים שברכתם שווה, עדיף לברך על זה מביניהם השייך לשבעת המינים.

            הרא"ש (ברכות פ"ו סימן כה) כתב שגם לדעת רבי יהודה, במקום שיש לפניו כמה מינים שברכותיהם שוות ואין ביניהם משבעת המינים - יברך על החביב מביניהם. וכן פסק השולחן ערוך (שם). המשנה ברורה (שם ס"ק ד), הוסיף (בעקבות המגן אברהם) שכאשר פרי אחד שלם והשני לא, שיקול זה גובר על החביבות, ויברך קודם על הפרי השלם (כל זה כאשר השיקול של שבעת המינים אינו רלוונטי - או ששניהם ממין אחד משבעת המינים, או ששניהם אינם משבעת המינים). ואם כן סדר העדיפויות בפירות שברכתם שווה היא: 1. שבעת המינים. 2. שלם. 3. חביב.[1]

הרמב"ם (הלכות ברכות ח', יג) פירש ש"חביב" היינו - המין החביב עליו בשעה זו, ולמעשה: יאכל מה שממילא רוצה להקדים ולאכול (כפשט לשון חכמים: "מברך על איזה מהן שירצה"). אך הרא"ש ותלמידי רבנו יונה ביארו ש"חביב" פירושו - המין שחביב עליו בדרך כלל, ולאו דווקא המין שחפץ בו בשעה זו. וכן פסק השולחן ערוך (רי"א, א). וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק יא) שהמברך על מה שחביב עתה בעיניו - יש לו על מי לסמוך.

ב. שני מינים שאין ברכותיהם שוות

ראינו שעולא הסביר שבמקום שיש לפניו שני מיני מאכלים שברכותיהם שונות (כגון צנון וזית) - אין כלל מחלוקת בין רבי וחכמים בנוגע לסדר הקדימה בברכות (ברכות מא ע"א). אך על מה הם מסכימים? התוספות (שם), הרשב"א (שם) ותלמידי רבנו יונה (שם כח ע"ב) כתבו שיברך קודם כל על החביב. אך הרא"ש (ברכות פ"ו סימן כה) כתב שיכול לברך קודם גם על המין שפחות חביב. והמרדכי (ברכות רמז קלב) כתב שיברך קודם דווקא על מין שבעה.[2]

השולחן ערוך (או"ח רי"א, א) הביא את דעות הראשונים כסתם (רא"ש) ויש אומרים (התוספות), ומשמע שפסק כרא"ש, שאינו חייב במקרה זה להקדים את החביב (השאלה רלוונטית אם מפרשים ש"חביב" היינו: מה שחביב עליו בדרך כלל, ולאו דווקא ברגע זה).[3] אך המשנה ברורה (שם ס"ק ט) כתב שהאחרונים פסקו דווקא כתוספות, שיקדים את החביב (והרי אף לדעת הרא"ש רשאי לנהוג כך). ואם שניהם חביבים עליו בשווה, יקדים מין שבעה (כך דייק הבית יוסף ברמב"ם). ובשער הציון (שם ס"ק ה) הסתפק מה החשיבות של היות הפרי שלם, כאשר אין ברכותיהם שוות: האם קודם לחביב או שמא בא אחרי מין שבעה (האם סדר הקדימויות הוא: שלם-חביב-ז' מינים, או: חביב-ז' מינים-שלם).

כאן צריך להזכיר סוגיה נוספת. הגמרא בברכות לט (ע"א) מספרת על שני תלמידים שישבו לפני בר קפרא, והביאו לפניהם ירקות מבושלים (ביניהם כרוב) ופרגיות. בר קפרא נתן לאחד מהם רשות לברך, קפץ ובירך על הפרגיות תחילה. לגלג עליו חברו. כעס בר קפרא על שניהם: על המלגלג כעס - מדוע לעג לחברו; ועל המברך כעס - מדוע לא נועץ בו לפני שהחליט על מה להקדים ולברך. הגמרא מציעה שתי אפשרויות בשאלה במה נחלקו המברך והמלגלג: אפשר להסביר שנחלקו בשאלה מהי ברכתם של ירקות מבושלים ("שלקות"): האם ברכתם אדמה, שאז קודמים לפרגיות, או שברכתם שהכול. אך אפשר גם להסביר ששניהם מסכימים שעל שלקות מברכים שהכול, ונחלקו בשאלה האם עדיף לברך קודם על הפרגיות, החביבות עליו, או על הכרוב, שהוא מזין יותר.

מסוגיית המלגלג עולה שאם יש לפניו ירקות ובשר, יברך קודם על הירקות. וכתבו התוספות (שם) שברכת אדמה חשובה מברכת שהכול משום שהיא מפורטת וספציפית יותר, ולכן יברך קודם כל על הירק, גם אם הבשר חביב עליו יותר (וביאר החיי אדם שככל שהברכה מפורטת וספציפית יותר, "הוא שבח יותר להקב"ה, שמראה בזה השגחתו בפרטות" [כלל נז, ב]. וכן כתב הבן איש חי [פרשת מטות, א]). וכן פסק השולחן ערוך (או"ח רי"א, ג), שברכת פרי העץ ופרי האדמה קודמות לברכת שהכול (אפילו אם הפרי פחות חביב עליו [משנה ברורה שם ס"ק יד]). הפרי מגדים כתב שגם אם המין שברכתו שהכול הוא ממין שבעה (כגון דבש תמרים), גם אז מקדים ומברך על הפרי (שאינו ממין שבעה).

ראינו שכאשר יש לפניו צנון וזית, "דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה" (ברכות מא ע"א). הבאנו את מחלוקת הראשונים, האם יכול לבחור במקרה זה כרצונו או שעליו להקדים את החביב עליו. לאור סוגיית המלגלג, תמהו הראשונים מדוע אין קדימות לברכת בורא פרי העץ על פני בורא פרי האדמה, שהרי ברכת העץ מבוררת ומפורטת יותר, ולכן יש בה חשיבות גדולה יותר. הרא"ש (ברכות פ"ו סימן כה) הסביר שאין לברכת העץ יתרון גדול על ברכת האדמה מבחינה זו. אך בה"ג פסק שאכן ברכת פרי העץ קודמת לברכת פרי האדמה. ולדבריו כוונת דברי עולא בדף מא רק לומר שאין מין אחד מהם פוטר את חברו, ולא ללמדנו דיני קדימה. השולחן ערוך (או"ח רי"א, ג) הביאם כסתם (רא"ש) ויש אומרים (בה"ג), ומשמע שפסק כרא"ש, שאין חובה להקדים דווקא את ברכת העץ; והדבר תלוי במחלוקת הרא"ש והתוספות, שתיארנו לעיל - האם במקרה שאין ברכותיהם שוות חייב להקדים את הפרי החביב עליו. ראינו שהשולחן ערוך פסק גם שם שאינו חייב להקדים את החביב, ולשיטתו כאשר לפניו פרי שברכתו העץ וירק שברכתו האדמה אין כלל דיני קדימה, ויכול לברך על איזה מהם שירצה.

אמנם, ראינו שהמשנה ברורה פסק שבמקרה זה יקדים את החביב עליו. הט"ז (שם ס"ק ב) כתב שאם שניהם שווים בחביבות - יברך קודם על פרי העץ. וכן פסק המשנה ברורה (שם ס"ק יח). והוסיף שאם שניהם שווים בחביבות ופרי האדמה הוא משבעת המינים, כגון קליות של חיטה (למשל, חיטה תפוחה המכונה "שלווה", שברכתה אדמה) - יברך תחילה על החיטה.

הילקוט יוסף (רי"א, ה) כתב שמעיקר הדין אין כלל דין קדימה בברכות בשני מינים שברכותיהם שונות (אפילו אם אחד מהם משבעת המינים), כפסק השולחן ערוך, שיכול לברך על איזה מהם שירצה. ואינו חייב להקדים את החביב עליו, וגם לא את פרי העץ לפרי האדמה. אך גם הוא כתב שנכון להקדים את פרי העץ לפרי האדמה, אלא אם כן פרי האדמה חביב עליו יותר, שאז יקדימהו.

הביאור הלכה כתב שאם יש לפניו זית וצנון, ובדרך כלל חביב עליו הצנון אך עתה חביב עליו הזית, יקדים לאכול את הזית; משום שמתחשבים כאן בדעת הפוסקים שמין שבעה עדיף גם במקרה זה, ומצרפים לדעתם את הפוסקים ש"חביב" היינו מה שחביב עליו עתה. ואפשר עוד לומר שגם בסתם פרי עץ ופרי אדמה, אם פרי העץ חביב עליו עתה - יברך עליו, גם אם בדרך כלל חביב עליו מין האדמה (בצירוף לדעה שתמיד מין העץ קודם). אכן, אם פרי האדמה תמיד חביב עליו וגם עתה כן, נראה שיברך עליו תחילה.

כף החיים (רי"א, ו) כתב שמנהג העולם להקדים תמיד מין העץ למין האדמה, אף אם אינו חביב עליו יותר - כשיטת בה"ג.

הרמ"א (או"ח רי"א, ה) פסק שברכת המוציא קודמת לכל הברכות האחרות, אף אם המאכל השני חשוב או חביב עליו יותר. וביארו האחרונים שבדרך כלל ממילא ברכת המוציא פוטרת כל מה שנאכל לאחר הלחם בתוך הסעודה, ופשיטא שצריך לברך אותה ראשונה, כדי לא לגרום ברכה מיותרת. אך יש מאכלים שגם בתוך הסעודה קובעים ברכה לעצמם, ולגביהם חשוב לציין שברכת המוציא קודמת להם.

ג. סדר קדימות בשבעת המינים

הגמרא מביאה סדר קדימות מיוחד לגבי ברכותיהם של שבעת המינים:

"כל המוקדם בפסוק זה מוקדם לברכה, שנאמר: 'ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש'"    (ברכות מא ע"א).

וכן פסק השולחן ערוך (או"ח רי"א, ד).

הטור (או"ח רי"א) כתב שצריך להקדים את הקודם בפסוק, אפילו אם המאוחר חביב עליו יותר. וכתב הבית יוסף שנראה שזה דווקא לשיטת רבי יהודה (שלדעתו עדיף מין שבעה על חביב); לשיטת חכמים, שחביב עדיף על מין שבעה, הוא הדין שבין כל שבעת המינים מעדיפים את החביב על הקודם בפסוק. וכן פסק המשנה ברורה (שם ס"ק כ). וכתב עוד שפרי בשל קודם לפרי בוסרי, גם אם הוא מאוחר ממנו בפסוק.

עוד נאמר בגמרא שתמרים קודמים לרימונים, אף שמוזכרים אחריהם בפסוק; מדוע? "זה שני ל'ארץ', וזה חמישי ל'ארץ'" (ברכות מא ע"ב). היינו, הפסוק המונה את שבעת המינים מנוסח כך: "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" (דברים ח', ח). התמרים ("דבש") אמנם מוזכרים רק בסיום הפסוק, אך הם סמוכים לאזכור השני של המילה "ארץ", ולכן קודמים לרימונים. הראשונים הוסיפו וביארו שהמינים הסמוכים ל"ארץ" הראשון קודמים למינים הסמוכים ל"ארץ" השני. לאור סוגיה זו, מתקבל סדר הקדימויות הבא: חיטה, זית, שעורה, תמר, גפן, תאנה, רימון. וכן פסק הרמ"א (או"ח רי"א, ד).[4]

הסמ"ק טען שיין קודם אפילו לזית (שלא כמו ענבים), משום שברכתו - "בורא פרי הגפן" - מבוררת וחשובה יותר מברכת "בורא פרי העץ".[5] ומעשה קדירה של חיטים ושעורים קודם גם ליין, משום שברכתם בורא מיני מזונות, שאף היא ברכה מבוררת, והם גם קודמים בפסוק. וכן פסק הרמ"א, שברכת פרי הגפן קודמת לברכת פרי העץ, אפילו בשבעת המינים; וברכת מזונות על חמשת מיני דגן קודמת לשתיהן (או"ח רי"א, ד). נחלקו האחרונים האם אורז, שברכתו מזונות, קודם ליין; ולהלכה נראה לנהוג בפשטות, שכל ברכת מזונות קודמת לברכת גפן (וזאת הברכה פרק יג, הערה 1). פת הבאה בכיסנין (למשל, קרקר) קודמת לתבשיל מחמשת מיני דגן (למשל, חמין ובו גריסים; ראה: סדר ברכת הנהנין לאדמו"ר הזקן פ"ט, ז).

הילקוט יוסף (רי"א, ג) פסק כנגד הרמ"א, וכתב שהמנהג הוא שיין אינו קודם לתמרים, ודינו לעניין קדימה כדין ענבים.

מיץ רימונים וכו' שברכתו שהכול, אין לו דין קדימה כלל (פסקי תשובות רי"א, ז).

תבשיל העשוי מחיטה או משעורה ודאי קודם לכל דבר (חוץ מלחם ממש), שהרי גם עשוי משבעת המינים וגם ברכתו מזונות. אך מה הדין בתבשיל שברכתו מזונות ואינו משבעת המינים? הגהות מיימוניות (הלכות ברכות פ"ח, אות ש) כתבו שתבשיל מקמח כוסמין, שיפון או שיבולת שועל שברכתו מזונות ואינו משבעת המינים קודם לפרי משבעת המינים, משום שהתבשיל חשוב יותר, כי ממינים אלו עושים פת (שמברכים עליה המוציא וברכת המזון). וכן פסק השולחן ערוך (רי"א, ו).[6]

ד. הכוסס חיטה ושעורה

בה"ג כתב שחיטה ושעורה קודמות למינים אחרים משבעת המינים דווקא כשעשה מהן תבשיל או פת. אבל הכוסס חיטה ושעורה לא מבושלות, שמברך בורא פרי האדמה, אינו קודם לברכת בורא פרי העץ. הטור (או"ח רי"א) טען שבה"ג לשיטתו, שברכת פרי העץ קודמת לברכת פרי האדמה; אך לשיטת הרא"ש, שאין עדיפות לברכת בורא פרי העץ, אולי גם הכוסס חיטה קודם לפרי העץ. אמנם, הרשב"א (ברכות מא ע"ב) טען שאין להקדים את הכוסס חיטה, וזאת מחמת טעם אחר לחלוטין: חיטה הכתובה בפסוק של שבעת המינים היא דווקא לחם, ולא גרעיני חיטה.[7] וכן פסק השולחן ערוך (או"ח רי"א, ה), שהכוסס חיטה, שברכתו בורא פרי האדמה, אינה קודמת לברכת בורא פרי העץ.

כתב המשנה ברורה (שם ס"ק כז) שנחלקו האחרונים האם במקרה זה פרי העץ קודם דווקא אם הוא חביב יותר (ואם שניהם חביבים בשווה - החיטה קודמת), או שמא כיוון שאין ברכותיהם שוות - יברך תחילה על איזה מהם שירצה. בנוגע למקרה הכללי שאין ברכותיהם שוות פסקנו שהולכים אחר החביב; ולכן כתב המשנה ברורה שאם החיטה חביבה עליו יותר - יברך עליה תחילה.

ה. אם עבר על דיני קדימה

הרשב"א (ברכות מא ע"ב) כתב שאם היו לפניו אתרוג וזית ובירך קודם על האתרוג, אינו צריך לחזור ולברך על הזית. אך זאת דווקא אם התכוון במפורש גם אליו; כי המאכל החשוב אינו נפטר בברכת המאכל הפחות חשוב בדרך אגב, בלי כוונה מפורשת (וכתב הבית יוסף [או"ח רי"א] שלפי זה אם אכל תפוחים ואחר כך הביאו לפניו אגוזים, פוטר את האגוזים בברכת התפוחים רק אם התפוחים חביבים עליו, או אם התכוון לאגוזים במפורש).

וכן פסק הרמ"א (או"ח רי"א, ה), שכל דיני קדימה בברכות הם לכתחילה, אך אם עבר ובירך על המאכל השני וברכותיהם שוות - יצא בדיעבד, ובלבד שהייתה דעתו גם על המאכל הראשון.

המשנה ברורה (שם ס"ק לג) כתב שאם בירך תחילה על האתרוג, שהוא חביב עליו יותר, הרי לשיטת הרמב"ם נהג כהלכה, ואם כך גם אם לא התכוון במפורש לזית - לא יחזור ויברך עליו. והוסיף שכדי לחשוש לשיטת הרמב"ם, אף אם מברך תחילה על הזית, יכוון במפורש לפטור גם האתרוג.

ו. סיכום סדר הקדימות הלכה למעשה

סדר הקדימות שקובעים הפוסקים הוא כה מורכב עד שלאדם רגיל מן היישוב אין סיכוי רב לזכור אותו. לכן לדעתי יש להשתדל להעדיף את השיטות המביאות לפסק הלכה פחות מסובך, שאפשר לזכרו בנקל. יש לזכור את דברי המשנה ברורה (קס"ח ס"ק א) שדיני קדימה בברכות הם בבחינת הידור מצווה. ובייחוד יש לזכור את דברי הט"ז (רי"א ס"ק א), שבכל המקרים - בין אם ברכותיהם שוות ובין אם לאו, יכול להקדים איזה מאכל שירצה, כיוון שיש פוסקים המצדדים בכל שיטה ובכל אפשרות: "ולענין ההלכה אין כאן שום חשש, דבכל הדרכים יש לו על מה לסמוך... שאין לפנינו הכרע הלכתא כמאן".[8] למרות דבריו, טוב להשתדל להקפיד על סדר הקדימות הראוי; אך נצרף את שיקוליו כשנבוא לנסח סדר קדימות פשוט יותר.

לאור כל מה שלמדנו, נראה להציע את סדר העדיפויות הבא:

כשאין ברכותיהם שוות

יש להקדים לפי סדר הברכות: 1. המוציא. 2. מזונות. 3. הגפן. 4. העץ. 5. האדמה. 6. שהכול (לסדר הברכות לאחר המוציא יש סימן רווח: מג"ע א"ש).

בקביעה זו אנו סומכים על דברי כף החיים, שהעולם נוהג להקדים ברכת העץ לברכת האדמה, גם אם פרי האדמה חביב יותר.[9]

כשברכתם שווה

סדר הקדימויות הוא: 1. שבעת המינים. 2. שלם. 3. חביב.

כששניהם משבעת המינים

סדר הקדימויות הוא: 1. חיטה, 2. זית, 3. שעורה, 4. תמר, 5. ענבים, 6. תאנה, 7. רימון.