^[1]

א

כתב בשולחן ערוך (אורח חיים י"ח א):

לילה לאו זמן ציצית הוא, דאמעיט מוראיתם אותו (במדבר ט"ו לט). להרמב"ם כל מה שלובש בלילה פטור אפילו הוא מיוחד ליום, ומה שלובש ביום חייב אפילו מיוחד ללילה; ולהרא"ש כסות המיוחד ללילה פטור אפילו לובשו ביום, וכסות המיוחד ליום ולילה חייב אפילו לובשו בלילה.

מה שכתב המחבר בשיטת הרמב"ם דגם המיוחד ליום פטור אם לובשו בלילה מבואר מלשון הרמב"ם בהלכות ציצית (פ"ג ה"ז):

כסות של פשתן אין מטילין בה תכלת אלא עושין הלבן בלבד של חוטי פשתן, לא מפני שהציצית נדחית מפני השעטנז אלא גזירה מדבריהם שמא יתכסה בה בלילה שאינה זמן חיוב ציצית ונמצא עובר על לא תעשה בעת שאין שם מצות עשה, שחובת הציצית ביום ולא בלילה שנאמר וראיתם אותו בשעת ראייה, וסומא חייב בציצית אע"פ שאינו רואה אחרים רואין אותו.

וכתב הכסף משנה שמדברי הרמב"ם שכתב שהגזירה היא שמא יתכסה בה בלילה, ולא כתב שהגזירה היא משום כסות לילה, מוכח שבלילה פטור גם בכסות יום. החילוק בין כסות יום לבין כסות לילה לא נמצא ברמב"ם, אלא רק החילוק בין יום לבין לילה. אלא שמה שכותב המחבר בשם הרמב"ם דמה שלובש ביום חייב אפילו הוא מיוחד ללילה, דבר זה אינו מפורש ברמב"ם, אלא מכיוון שהרמב"ם אינו מזכיר פטור של כסות לילה, משמע שלדעתו הכל תלוי בשעת הלבישה, ואם כן אין הבדל בין כסות מיוחדת ליום או כסות המיוחדת ללילה.

לפי זה, הרמב"ם מפרש הא דאיתא במנחות (דף מ:) דאסרו סדין בציצית, ולרבי זירא הטעם הוא גזירה משום כסות לילה, כמו שפירש רש"י שם (ד"ה ה"ג ר' זירא אמר):

גזירה משום כסות לילה, שמא יתכסה בו בלילה דפטור מציצית שנאמר וראיתם אותו וזכרתם פרט לכסות לילה ונמצא נהנה מכלאיים שלא בזמן מצוה.

דהיינו, חיוב ציצית תלוי בזמן שבו אדם לובש את הבגד, ולא בבגד אם הוא כסות יום או כסות לילה.^[2]

אבל הרא"ש בהלכות ציצית (סימן א) הביא את דעת רבנו תם שסובר שחיוב ציצית אינו תלוי ביום או בלילה אלא בכסות יום או בכסות לילה.:

היה אור"ת הא דקאמר הכא פרט לכסות לילה היינו כסות המיוחד ללילה אבל כסות המיוחד ליום אין בו משום כלאים (אפילו אם לובשו בלילה).

ועיי"ש דמוכיח מגמרא מנחות דף מ:, וכתב:

הלכך נראה דכלאים בציצית שרי בטלית של איש בין לאיש בין לאשה בין ביום בין בלילה ואפ"ה חשיב מצות עשה שהזמן גרמא כיון דכסות לילה פטור.

והנה, מה שכתב הרא"ש ש"חשיב מצוות עשה שהזמן גרמא כיון דכסות לילה פטור", כוונתו ליישב קושי בהבנת ציצית כמצוות עשה שהזמן גרמא.  פשטות ההגדרה של זמן גרמא הוא כדברי הרמב"ם (הלכות ע"ז פי"ב ה"ג):

וכל מצות עשה שהיא מזמן לזמן ואינה תדירה נשים פטורות.

ובפירוש המשניות לרמב"ם בקידושין (פ"א מ"ז) כתב וז"ל:

ומצות עשה שהזמן גרמה היא שחובת עשייתה בזמן מסויים, ושלא באותו הזמן אין חיובה חל כגון הסוכה והלולב והשופר והתפילין והציצית לפי שחובתן ביום ולא בלילה, וכל כיוצא באלו.

הגדרה זו נכונה לשיטת הרמב"ם בהלכות ציצית, כיון שהחיוב איננו תלוי בכסות המיוחדת ליום או ללילה אלא בזמן הלבישה. כל בגד שאדם לובש ביום חייב וכל בגד שהוא לובש בלילה פטור. אבל לפי ההגדרה של הרמב"ם,  לשיטת רבנו תם, שכסות יום חייבת גם בלילה וכסות לילה פטורה גם ביום, ציצית איננה מצוות עשה שהזמן גרמא. ועיין תוספות בקידושין (דף לד. ד"ה ותפילין) שדנו בזה:

ותימה היכי חשיב ציצית מצות עשה שהזמן גרמא למ"ד (מנחות דף מא ע"א) ציצית חובת טלית היא כיון דכלי קופסא חייבין בציצית והתם ליכא זמן גרמא כלל דבין ביום בין בלילה חייבין ואפילו למ"ד (שם) ציצית חובת גברא הוא קשה דכמו דכסות לילה פטורה כשהוא לובשה ביום ה"נ כסות יום חייבת כשלובש בלילה דהכי אמרינן בירושלמי כסות יום שלבשה בלילה חייבת בציצית וא"כ היכי חשיב לה זמן גרמא כיון שחייבת בין ביום ובין בלילה ואומר ר"י כיון שחיובו תלי במה שהזמן גרם לבישתה ביום יש לה ליחשב זמן גרמא שזמן לבישתה גורם החיוב.

אם כן, נתחדש כאן חידוש גדול בהגדרת זמן גרמא. הפירוש איננו שהחיוב מוגבל בזמן, ואחרי הזמן נתבטל חיובו. הפירוש הוא שהזמן הוא גורם בחיובו - דהיינו, זמן לבישת הכסות גורם לחיוב הכסות אם היא כסות יום, או לפטור אם היא כסות לילה.

והנה, בברכות (במשנה בדף יג.) שנינו:

למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ מקבל עליו עול מצוות. והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום בלבד.

וכתבו התוספות (דף יד: ד"ה ויאמר):

ויאמר אינה נוהגת אלא ביום - מכאן משמע כר' שמעון דאמר בפ' התכלת  דציצי' מ"ע שהזמן גרמא וכן איתא בקדושין דקאמר ציצית מצות עשה שהזמן גרמא וא"ת א"כ למ"ד ציצית חובת טלית הוא ואפילו מונחת בקופסא אפ"ה חייבת בציצית היכי אשכחן שיהא הזמן גרמא. וי"ל דאם היה כסות המיוחד ללילה פטור והכי איתא בירושלמי דקדושין אמר להם ר"ש אי אתם מודים לי דציצית מ"ע שהזמן גרמא שהרי כסות לילה פטור מן הציצית א"ר אילא טעמא דרבנן שאם היה מיוחד ליום ולילה שחייב בציצית.

ויש להעיר, שהתוספות בברכות הקשו מדוע ציצית היא מצוות עשה שהזמן גרמא רק למ"ד ציצית חובת טלית ואפילו מונחת בקופסה חייבת, אבל בקידושין הקשו התוספות גם למאן דאמר ציצית חובת גברא, שהרי בכסות יום חייב בין ביום ובין בלילה. אלא שהבנת התוספות בברכות היא כדעת הרמב"ם, שביום חייב ובלילה פטור והגזירה משום כסות לילה פירושה שמא יתכסה בלילה בכסות היום. אבל התוספות בקידושין ס"ל כר"ת, שכסות יום חייבת  גם בלילה ולכן הקשו גם למאן דאמר ציצית חובת גברא, מדוע זו מצוות עשה שהזמן גרמא.

 

ב

והנה, מה שנראה לתוספות בקושייתם כדבר פשוט שלמ"ד טלית חובת מנא אין למצות ציצית שום קשר עם זמן לבישת הכסות, לענ"ד צריך עיון, דמפשטות הסוגיה במנחות (דף מא.) משמע, שגם למ"ד חובת טלית עיקר המצווה של עשית ציצית הוא בזמן הלבישה, דהיינו בשעה שמתכסה בה, אלא שהתורה הרחיבה את החיוב גם לכסות שטרם לבש אלא שעומד ללבישה. וז"ל רש"י שם:

כלי קופסא - טליתות הראויין לציצית אף על פי שמקופלת ומונחת בקופסא חייבת בציצית דהואיל ועומדת היא להתכסות בה אשר תכסה בה קרינא ביה.

ואם כן, פשוט שבמקום שאם הוא מתכסה בפועל בטלית פטור, כגון בלילה, מהיכי תיתי שיתחייב על טלית שעומד להתכסות בה. ונראה שקושיה זו נכללת בתמיהתו של רע"א על התוספות; וז"ל רע"א:

תוד"ה ויאמר וכו' וא"ת א"כ למ"ד וכו'. לא הבנתי דאיך תלי זה אם חובת גברא או קופסא, הא כמו דאמרינן חובת גברא דהוי עשה שהזמן גרמא, והיינו אף דגם ביום אין חיוב ללבוש טלית בת ד' כנפות אלא דאם לובש ד' כנפות מוטל עליו העשה לעשות ציצית, ומ"מ אמרינן דאם לובש כך בלילה אין עליו חיוב עשיית ציצית, ה"נ למ"ד חובת קופסא, דאם יש לו בגד בת ד' כנפות בקופסא מוטל עליו לעשות ציצית, וזהו רק ביום אבל בלילה רשאי להניח הטלית בקופסא בלא ציצית, והוי הזמן גרמא, ואף דאין בזה דבר חדש ולא ענין פלפול ושכל, אעפ"כ לא מנעתי לכותבו כי רצוני מאד לשמוע פיר' הגון, ה' יאיר עיני העורות והיו למאורות.^[3]

 

והנה, בכדי לישב במקצת את תמיהת רע"א, יש לומר דהא דכלי קופסא חייבים זהו חידושו של שמואל (בגמרא במנחות שם), ולולא שמואל היינו אומרים שציצית היא חובת מנא רק לענין מי שלובש כמה בגדים של ד' כנפות, שכל אחד מהם חייב, ואילו היה זה חובת גברא היה די בציצית אחת לכל הבגדים, כמבואר בסוגיה שם; אבל לפי שמואל יש חידוש בגדר חובת מנא גם לענין חיוב כלי קופסא, ובסוגיה לא מובא המקור לכך. וע"כ כמו שכתב רש"י, שכוונת הפסוק "אשר תכסה בה" בלשון עתיד, היינו שאתה עתיד להתכסות בה, ולא כתוב אשר אתה מתכסה בה, ואם כן יש רבוי לטליתות שאתה עומד להתכסות בהן. ולפי זה גם טליתות בקופסה בלילה, שהוא זמן פטור ממצוות ציצית, נכללות בריבוי שהתורה רבתה אותן לחייבן בציצית, שהרי הוא עומד להתכסות בהן בבקר. וראיה לדבר מתכריכין, דאיתא במנחות שם:

ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו שפטורה. מ"ט - אשר תכסה בה אמר רחמנא האי לאו לאיכסויי עבידא.

ומשמע שאילמלא הטעם שלא עבידא לאיכסויי, היה חייב אף על פי שאינו עומד להתכסות בה עכשיו אלא לאחר מותו, ואם כן גם טלית בקופסה בלילה סגי שהיא עומדת להתכסות בה ביום.

על פי הנ"ל אפשר לבאר את המשך דברי התוספות בברכות בתירוצם שהובא לעיל:

וי"ל דאם היה כסות המיוחד ללילה פטור והכי איתא בירושלמי דקדושין אמר להם ר"ש אי אתם מודים לי דציצית מ"ע שהזמן גרמא שהרי כסות לילה פטור מן הציצית א"ר אילא טעמא דרבנן שאם היה מיוחד ליום ולילה שחייב בציצית.

ודבריהם תמוהים, דאף אם למ"ד ציצית חובת טלית יהיה תלוי לא ביום ולילה (ולמ"ד זה קאי התוספות בברכות כפי שהסברנו) אלא בכסות יום וכסות לילה, סוף סוף כסות יום חייבת תמיד גם בלילה, וכסות לילה פטורה גם ביום, כמבואר בתוספות (מנחות דף מ: ד"ה משום), ואם כן אין כאן מצוות עשה שהזמן גרמא. ותוספות כאן לא סוברים כפי שכתבו בקידושין, שם ס"ל כשיטת ר"ת "כיון שחיובו תלי במה שהזמן גרם לבישתה ביום". וכאן בברכות לא משמע שחזרו בהם מהנחתם בקושיה שאם יש חיוב גם ביום וגם בלילה, הרי זו מצווה שאין הזמן גרמא. אם כן, מהי כוונת התוספות במה שכתבו בתירוצם שאם היה כסות המיוחד ללילה פטור, ומדוע על ידי כך מצוות ציצית הופכת להיות מצוות עשה שהזמן גרמא?

ויש להסביר, לפי מה שבארנו, דיסוד החיוב בכלי קופסא הוא משום שיש ריבוי "אשר תכסה בה" לחייב גם את הכסות שעומד להתכסות בה, וממילא כסות לילה שאינו עומד להתכסות בה בזמן חיוב, פטורה מציצית גם בקופסא, וכסות יום בקופסא שעומד להתכסות בה ביום חייבת גם בלילה. ואכן, משום כך זו לא תהיה מצוות עשה שהזמן גרמא. לכן נראה דהפטור הזה של כסות לילה בקופסא הוא רק כשהכסות נמצאת בקופסא, אבל אם מתכסה באותה כסות לילה ביום, יש לומר שיתחייב בציצית, משום שאין אנו זקוקים לחייבו משום שעומד להתכסות בה אלא החיוב הוא משום שמתכסה ממש, וחיוב זה הוא חיוב גברא. ולפי זה הפטור של כסות לילה היינו רק כשהם בקופסא, אבל כשנתעטף ממש נוצר גם חיוב גברא, אלא שלגבי כסות יום אין נפ"מ למעשה, דסוף סוף בלילה חייב משום חובת טלית, כיון שעומד להתכסות בה בזמן חיוב. וזה מה שאומרים התוספות, "דאם היה כסות המיוחד ללילה פטור": אם אדם לובש כסות לילה בלילה, הוא פטור, ואם הוא לובש אותה ביום, הוא חייב גם למ"ד חובת מנא משום שמי שלובש כסות לילה ביום אינו מופקע מחיוב הגברא שיש למי שלובש בגד עם ארבע כנפות ביום.

כל זה ניתן להיאמר בתוספות כאן, דלא מזכירים פטור בכסות לילה כשלובש ביום, וס"ל שלמ"ד חובת גברא החיוב תלוי ביום ולא בכסות יום. אך תוספות בקידושין כתבו דכסות לילה פטורה כשהוא לובשה ביום. אם כן מפורש שכסות לילה פטורה לא רק כשהיא בקופסא אלא גם כשהוא לובשה, ולכן הוכרחו לתרץ על פי הבנה חדשה בהגדרת מצוות עשה שהזמן גרמא.

על פי האמור ניתן להסביר גם את דברי ר' אילא בהמשך דברי הירושלמי שהביאו התוספות, שלכאורה אינם מובנים. וז"ל תירוץ התוספות, שהובא לעיל:

וי"ל דאם היה כסות המיוחד ללילה פטור והכי איתא בירושלמי דקדושין אמר להם ר"ש אי אתם מודים לי דציצית מ"ע שהזמן גרמא שהרי כסות לילה פטור מן הציצית א"ר אילא טעמא דרבנן שאם היה מיוחד ליום ולילה שחייב בציצית.

ולא מובן טעמו של ר' אילא, ומה התשובה לדבריו של רבי שמעון.^[4] ויש לומר, שטענת רבי שמעון הייתה שאם אדם לובש כסות לילה ביום, הוא חייב בציצית ביום באותה כסות, ופטור בלילה. על זה אומרים רבנן, לפי ר' אילא,  שאם הוא למעשה לובש את כסות הלילה ביום, הרי זו הופכת לכסות המיוחדת ליום ולילה, וממילא שוב אין לדעתם מצב שבו אדם חייב ביום ופטור בלילה, ולכן אף שכסות לילה פטורה מציצית גם לרבנן אליבא דירושלמי, מכל מקום אין הציצית מצוות עשה שהזמן גרמא.

וביתר הסבר: הנה מהירושלמי מוכח שגם לרבנן יש פטור של כסות לילה, שלא כדעת הבבלי, הסובר שלרבנן כסות לילה חייבת בציצית ומ"ראיתם אותו" לומדים לימוד אחר (מנחות דף מג:). ומה שהתוספות הסבירו את הירושלמי אליבא דמ"ד חובת מנא - והרי לכאורה, אולי הירושלמי ס"ל שציצית חובת גברא! -  הוא מכיוון שהירושלמי תלה את הפטור בכסות לילה, והרי לתוספות זה תלוי בזמן לבישת הבגד ולא בכסות יום וכסות לילה. מתוך כך הבינו התוספות שהירושלמי קאי למ"ד חובת מנא, כיון שהחיוב של  כלי קופסא נאמר דוקא בכסות יום ולא בכסות לילה, דהיינו, בכסות שעתיד להתכסות בה ביום ולא בכסות שעתיד להתכסות בה בלילה. מקור החיוב בדבר שעתיד להתכסות הוא כמ"ש, משום ש"אשר תכסה בה" משמע שעתיד להתכסות במנא. לפי מה שהסברנו, הסבר דברי רבי שמעון: "אי אתם מודים לי דציצית מצוות עשה שהזמן גרמא" הוא שאמנם כסות לילה, אם היא בקופסא -  פטורה, כיון שאינו עתיד ללבוש ביום; אבל אם ילבש בפועל כסות לילה ביום – יתחייב, משום שיום מחייב בציצית אף בכסות לילה, לכן לר"ש ציצית היא מצוות עשה שהזמן גרמא. אם כן, יש לומר שפירוש תשובת רבנן לרבי שמעון: "שאם היה מיוחד ליום ולילה שחייב בציצית", הוא שאם לובש בפועל ביום, הרי זה כדין בגד המיוחד ליום וללילה, ולכן חייב בציצית אף אם יהיה בקופסא בלילה, ושוב אין דוגמא לבגד שהלובשו ביום חייב ובלילה פטור.

לפי האמור מיושבת קושיית השואל במהר"ח אור זרוע:

ותאיר עיני למ"ד חובת טלית. עשייתה גמר מצותה כמו מעקה ומזוזה. ועטיפה אינה מצוה למאי הלכתא שרא רחמנא כלאים בציצית. ושמא כל חדא מצוה באפי נפשה היא. וצריך ב' ברכות ברכה בשעת עשיה לעשות ובשעת עטיפה להתעטף. הא מנא לן. 

ותירץ בישועות יעקב (סימן יט ס"ק א) כפי מה שנתבאר, שלמ"ד חובת טלית החיוב של כלי קופסא הוא משום שעתיד להתכסות בה. אבל אם אין היתר ללבוש כלאיים בציצית, הרי אין לחייב  כלי קופסא של כלאיים שהרי אינו עומד להתכסות בה. ואם התורה התירה כלאיים, ע"כ אין זה בכלי קופסא בלבד אלא רק משום שמותר להתכסות בהם ולכן עתיד להתכסות בהם.