ברכת בורא נפשות וברכה מעין שלוש

א. ברכת בורא נפשות

על מרבית המאכלים מברך לאחר אכילתם ברכת "בורא נפשות". השולחן ערוך (או"ח ר"ז, א) פסק (בעקבות הגמרא ברכות מד ע"א) שכך מברכים על פרי העץ (מלבד שבעת המינים), על פרי האדמה, וכן על דבר שאין גידולו מן הארץ (בשר, ביצים, חלב וכו').

הטור (או"ח ר"ז) הציע שני פירושים לברכה: א. ה' בורא נפשות רבות וכל חסרונן; וכן - בראת עוד דברים שאינם חיסרון, אך מסייעים לתענוג - "להחיות בהם נפש כל חי". ב. בורא נפשות רבות; וכל מה שחסר להן נמצא בכל מה שבראת להחיות בהם וכו'.

בתלמוד הבבלי לא מוזכרת חתימה לברכה, אך בירושלמי חותמים בה: "ברוך אתה ה' חי העולמים". הרא"ש נהג לחתום בברכה, על פי הירושלמי. וכן פסק הגר"א. הרשב"א (בתשובותיו ח"א סימן קמט) כתב שאין נוהגים לחתום בברכה. ותלמידי רבנו יונה (ברכות לב ע"א) כתבו שנכון לחתום מספק בלי שם: "ברוך חי העולמים". וכן פסק השולחן ערוך (או"ח ר"ז, א). וכן המנהג.

ב. ברכה מעין שלוש

המשנה קובעת: "אכל ענבים ותאנים ורמונים - מברך אחריהם שלש ברכות, דברי רבן גמליאל; וחכמים אומרים: ברכה אחת (מעין שלש)" (ברכות מד ע"א). לדעת רבן גמליאל, על פירות משבעת המינים מברך ברכת המזון (המכונה כאן "שלוש ברכות", משום שיש בה שלוש ברכות שהן מן התורה). לדעת חכמים, מברך ברכה אחת מעין שלוש - היינו, ברכה אחת המסכמת בקצרה את התכנים של ברכת המזון כולה, על שלוש ברכותיה. והיא הברכה "על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה..."וכו', כפי הנוסח המופיע בגמרא שם. ונאמר בה "על העץ" (או "על המחיה") - כנגד ברכת הזן, "ועל ארץ חמדה, טובה ורחבה" - כנגד ברכת הארץ, "ובנה ירושלים" - כנגד ברכת "בונה ירושלים".[1]

הלכה כדעת חכמים, כפי שקובע רבי יהושע בן לוי בגמרא שם: "כל שהוא משבעת המינין - בתחלה מברך בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש". וכך הכריע השולחן ערוך (או"ח ר"ח, א). וביאר הטור (שם) שמתוך חשיבותם של מינים אלו, קבעו להם ברכה בפני עצמם.

עוד הוסיפו בגמרא שם שגם על חמשת מיני דגן מברך ברכה זו: "כל שהוא מחמשת המינין - בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות, ולבסוף ברכה אחת מעין שלש". והנוסח הוא "על המחיה ועל הכלכלה...". וכן פסק השולחן ערוך (או"ח ר"ח, ב). וביאר הטור (שם) ששתי מעלות לחמשת מיני דגן: הם נחשבים חלק מהמינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל (כוסמין הן מין חיטים, ושיבולת שועל ושיפון הן מין שעורים); וכן - "עליהם יחיה האדם", ומהם מכינים לחם.

הרשב"א (ברכות לה ע"א) והטור (או"ח ר"ט) כתבו שברכה מעין שלוש היא מדאורייתא. אך מלשון הרמב"ם (הלכות ברכות ח', יב) משתמע שברכה זו מדרבנן בלבד. כך כתב הסמ"ג בנוגע לשאלה זו:

"ומתוך הלכות גדולות משמע שברכה אחת מעין שלש מן התורה, דקאי 'וברכת' אף על התאנים ורמונים הנכתבים במקרא. ואין נראה לי, דאם כן יברכו עליהם שלש ברכות ממש; אלא ודאי 'וברכת' לא קאי אלא אלחם"   (ספר מצוות גדול עשין כז).

הסמ"ג מחזיר אותנו אל פסוקי המקרא:

"אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם... וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ"                                     (דברים ח', ח-י).

לדבריו, מוקד המחלוקת הוא בשאלה האם הביטוי "ואכלת ושבעת וברכת" מתייחס רק ללחם שנזכר בפסוק הקודם, או גם לפירות שבעת המינים, שנזכרו בפסוק שלפניו.

השולחן ערוך (או"ח ר"ט, ג) ציטט את לשון הרמב"ם, שמכל ברכות הנהנין - רק ברכת המזון היא מן התורה (ולכן רק בספק ברכת המזון צריך לחזור ולברך). אמנם, המשנה ברורה (שם ס"ק י) כתב שכיוון שנחלקו בזה הראשונים, אם אכל כדי שביעה מפירות שבעת המינים או מתבשיל שלהם, וספק לו האם בירך, יביא את עצמו לידי חיוב ודאי על ידי אכילה נוספת.

כאשר חייב לברך ברכה מעין שלוש אינו יוצא ידי חובה בברכת בורא נפשות (וכן להפך). ואף שיש כמה פוסקים שראו בברכת בורא נפשות מעין מקבילה לברכת שהכול, המוציאה בדיעבד את כל המאכלים, להלכה לא נפסק כך (משנה ברורה ר"ח ס"ק סב; שו"ת יביע אומר או"ח א סימן יב).

ג. ברכה מעין שלוש על היין

הראשונים כתבו שיש נוסח מיוחד לברכה מעין שלוש על היין, והיא פותחת ב"על הגפן ועל פרי הגפן" (וביאר הגר"א שכך כנראה גרסו בגמרא). אך נחלקו הראשונים בשאלה איך חותמת הברכה. היו שטענו שיש לחתום בדומה לפתיחה - "על הגפן ועל פרי הגפן". הרא"ש (ברכות פ"ו סימן מב), הראב"ד ותלמידי רבנו יונה (ברכות לב ע"א) חלקו וטענו שיש לחתום "על הארץ ועל פרי הגפן", במקביל לברכת הפירות. הרמב"ם (הלכות ברכות ח', יד) והתוספות (ברכות מד ע"א) הציעו דעה שלישית: "על הארץ ועל הפירות". לדעת החותמים "פרי הגפן", הגמרא לא הייתה צריכה להזכיר נוסח זה במפורש, משום שלומדים אותו מהברכה הראשונה על היין - "בורא פרי הגפן". לדעת החותמים "על הפירות", לא היה צורך להזכיר במפורש בגמרא ברכה זו, משום שחתימתה זהה לברכת הפירות.

השולחן ערוך הביא את שתי האפשרויות: "בברכה מעין שלוש דיין אינו חותם 'על הגפן ועל פרי הגפן', אלא 'על הארץ ועל פרי הגפן', או 'על הארץ ועל הפירות'" (או"ח ר"ח, יא). הט"ז (שם ס"ק יד) טען שכיוון שהשולחן ערוך לא הכריע, עדיף לברך "על הארץ ועל פרי הגפן", שנוסח זה מועיל בדיעבד לכל השיטות.אמנם, מאחרונים אחרים עולה שכל החתימות מועילות בדיעבד לכל השיטות (משנה ברורה שם ס"ק נה, נו). הגר"א העדיף דווקא את הנוסח "על הארץ ועל הפירות", שנזכר במפורש בגמרא. והמנהג הוא לחתום "על הארץ ועל פרי הגפן".

ד. נוסח הברכה

נוסח ברכה אחת מעין שלוש מופיע בגמרא (ברכות מד ע"א). בכל זאת יש דיונים רבים לגבי הנוסח המדויק, ואין מקומם כאן. נציין רק שני ענייני נוסח. ראשית, נחלקו הראשונים האם יש לומר את המשפט: "ונאכל מפריה ונשבע מטובה". הסמ"ג (עשין כז) והרא"ש לא אמרו זאת, "שאין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה, אלא לקיים המצוות התלויות בה" (טור או"ח ר"ח). וביאר הבית יוסף (שם) שאלו האומרים משפט זה מפרשים שהאכילה והשביעה הן רק תנאי הכרחי להמשך: "ונברכך עליה בקדושה ובטהרה".

עניין נוסח נוסף:בגמרא (ברכות שם) נאמר עוד שבארץ ישראל חותמים "על הארץ ועל פירותיה", ובחו"ל - "על הארץ ועל הפירות".[2] תלמידי רבנו יונה (ברכות לב ע"א) כתבו שפירות שמביאים מארץ ישראל לחו"ל, בגלל הספק אין משנים את ברכתם. אך הרשב"א (ברכות מד ע"א) כתב שלעניין ברכה הולכים אחרי מוצא הפירות. וכן פסק השולחן ערוך (או"ח ר"ח, י).

הב"ח טען שרבנו יונה מודה לרשב"א (שבעקבותיו פסק השולחן ערוך), ולא כתב אלא שבמקרה של ספק - אין צורך לחשוש. ובעקבות דבריו פסק המגן אברהם (שם ס"ק טז) שאפילו בארצות הסמוכות לארץ ישראל, אין צורך לחשוש בנוגע לפירות סתמיים שמא מקורם הוא בארץ, ויחתום לאחר אכילתם כרגיל "ועל הפירות". וכן פסק המשנה ברורה (שם ס"ק נד). והוסיף שגם בתוך ארץ ישראל, כאשר יש לו ספק שמא מקור הפירות הוא בחו"ל, יברך "על הפירות", כנוסח חוץ לארץ, שהוא כללי יותר.

אם אכל גם מפירות ארץ ישראל וגם מפירות חו"ל, אם היה בפירות א"י כשלעצמם כשיעור הנחוץ לברכה - יברך "על פירותיה" (פסקי תשובות ר"ח, טו).

בארץ ישראל נוהגים לחתום גם על יין מענבי ארץ ישראל "על הארץ ועל פרי גפנה". והספרדים נוהגים גם במיני מזונות של חמשת מיני דגן שגדלו בארץ ישראל לחתום "על הארץ ועל מחייתה" (ילקוט יוסף ר"ח, יח).

ה. כשאכל מאכלים שונים

בה"ג כתב שאם אכל מזונות, פירות ויין - יכלול הכול בברכה אחת, ואין זו חתימה כפולה (שאסורה), משום שהארץ מוציאה את המחיה, היין והפירות, והרי זה עניין אחד. והסדר יהיה: מחיה, יין, פירות. וביאר הטור (או"ח רי"א) שברכת מזונות היא ברכה חשובה (משום שהיא מפורטת יותר), וכן חיטים ושעורים קודמים בפסוק לגפן ולפירות; ולכן יש להקדים "על המחיה". וברכת הגפן קודמת לברכת הפירות, משום שהיא מפורטת יותר. ולכן יחתום: "על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן ועל הפירות". וכן פסק השולחן ערוך (או"ח ר"ח, יב). אמנם, המגן אברהם (שם ס"ק כ) כתב שבמרדכי נאמר שיחתום "על הארץ ועל המחיה ועל הפירות" - ובכלל זה כלול גם פרי הגפן. וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק סא) שמנהג העולם כשולחן ערוך. ובכל אופן, בדיעבד אם לא אמר "פרי הגפן" - ודאי אינו חוזר.

ו. מעין המאורע

בתלמוד הבבלי לא נאמר האם במועדים מיוחדים צריך להזכיר את היום בברכה מעין שלוש. הרמב"ם (הלכות ברכות ג', יב) פסק שבשבתות ובימים טובים יש להזכיר גם בברכה זו מעין המאורע, בדומה לברכת המזון. כך כתבו התוספות בנושא זה:

"ובספר המיימוני מצריך להזכיר בה מעין המאורע בשבת וביום טוב. וכן משמע בירושלמי.[3] ומיהו לא נהגו העולם כן. ויכול להיות מה שמזכירים מעין המאורע היינו דווקא בימיהם, שהיו רגילין לקבוע איין ואמיני פירות, אבל האידנא לא קבעי"  

                (תוספות ברכות מד ע"א ד"ה על העץ). 

השו"ע (או"ח ר"ח, יב) פסק שיש להזכיר מעין המאורע בשבת, ביום טוב ובראש חודש, אבל לא בחנוכה ובפורים (וזאת על פי הגהות מיימוניות. וביאר הגר"א שגם בברכת המזון עצמה מזכירים את חנוכה ופורים רק על פי המנהג - ובברכה מעין שלוש אין מנהג). וביארו האחרונים שמזכירים את שבת בלשון "ורצה והחליצנו" ואת יום טוב וראש חודש בלשון "וזכרנו לטובה".

ובדיעבד יצא ידי חובה גם אם לא הזכיר (משנה ברורה ר"ח ס"ק נח; ועיין בנימוקיו בשער הציון שם ס"ק ס).

כתבו האחרונים שאם אכל סעודה שלישית וסיים את הסעודה במוצאי שבת, ומברך עליה ברכה מעין שלוש, אינו מזכיר את שבת - בניגוד לברכת המזון (פסקי תשובות ר"ח, יח; והוא הדין ליום טוב ולראש חודש).

ז. ברכה מעין שלוש כפוטרת מאכלים אחרים

הרא"ש (ברכות פ"ו סימן מב) והרמב"ם (הלכות ברכות ח', טז) כתבו שאם אכל פירות משבעת המינים וגם פירות שאינם כאלו, למשל - ענבים ותפוחים, מברך ברכה מעין שלוש על הענבים ופוטר בכך גם את התפוחים, שהרי הזכיר "על העץ ועל פרי העץ". ואף שהמרדכי (ברכות רמז קנ) חלק עליהם, כתב הבית יוסף (או"ח ר"ח) שיחיד הוא בזה. הרשב"א (ברכות מד ע"א) הסביר שאין זאת שברכה מעין שלוש פוטרת את ברכת נפשות, אלא שהנוסח "על העץ" וכו' כולל התייחסות ישירה לכל סוגי הפירות.

לעומת זאת, אם אכל בשר או פרי האדמה, ויחד עמו יין או פרי משבעת המינים, כתב הרא"ש שצריך לברך על כל אחד מהם בנפרד. ואף אם אכל תפוחים ושתה יין צריך לברך על כל אחד מהם בנפרד. הרשב"א כתב שאלו החותמים על היין "על הארץ ועל הפירות" - יכולים לפטור בברכה זו גם פירות נוספים. אך המגן אברהם (ר"ח ס"ק כא) חלק עליו, משום שאינו מזכיר פירות בפתיחת הברכה. בכל אופן, אנו חותמים את הברכה במילים "על הארץ ועל פרי הגפן".

הטור (או"ח ר"ח) כתב שלדעתו גם אם אכל דגן מחמשת המינים ויחד עמו לפתן (בשר, דגים וכו') - פוטר הכול בברכת על המחיה, שגם הלפתן הוא זן ובכלל "מִחיה" הוא. אך ציין שהרא"ש אביו חלק עליו בזה.[4]

וכן פסק השולחן ערוך (ר"ח, יג) כדעת הרא"ש, שאם אכל תפוחים וענבים פוטר הכול בברכה מעין שלוש. אך אם אכל תפוחים ושתה יין, וכן בשר (או ירקות) ויחד עמו יין (או מזונות, או פרי משבעת המינים) - צריך לברך על כל אחד בפני עצמו.

המשנה ברורה (שם ס"ק סג) ציין שברכה מעין שלוש אינה פוטרת מיץ תפוחים, משום שאינו בכלל פרי.

יין וענבים

רבנו יחיאל בן הרא"ש כתב שאם אכל ענבים ושתה יין, נראה לו שאין צריך להזכיר "על העץ ועל פרי העץ" בברכה האחרונה, אלא די בנוסח הברכה שאחרי שתיית יין - "על הגפן ועל פרי הגפן" וכו', שהרי גם הענבים הם בכלל פרי הגפן. ומטעם זה נראה לו שגם בברכה ראשונה נפטר בברכת בורא פרי הגפן שמברך על היין. אך הוסיף הטור (או"ח ר"ח) שהרא"ש אביהם לא הסכים לזה, לא לגבי ברכה ראשונה ולא לגבי ברכה אחרונה. וביאר הבית יוסף (שם) שכיוון שהברכה הראשונה של הענבים אינה "פרי הגפן" אלא "פרי העץ", אי אפשר לפטרם בברכה אחרונה בנוסח "על הגפן". וכן פסק בשולחן ערוך (שם, יד), שכאשר אוכל יין וענבים, צריך לברך על הענבים בנפרד כברכתם, הן ברכה ראשונה והן ברכה אחרונה.

מכל מקום הסכים הרא"ש שאם בירך על הענבים "בורא פרי הגפן" - יצא בדיעבד, כדין מי שבירך על פרי העץ "בורא פרי האדמה". וכתב הבית יוסף (או"ח ר"ח) שלפי זה יצא בדיעבד גם אם בירך עליהם ברכה אחרונה בנוסח "על הגפן". וכן פסק בשולחן ערוך (שם, טו).

עוד כתב הבית יוסף שכך הדין בין אם בירך על הענבים עצמם "בורא פרי הגפן", בין אם בירך על היין והתכוון לפטור גם את הענבים. וכן פסק המשנה ברורה (שם ס"ק סט; אף שהט"ז [שם ס"ק יז] טען שגם בדיעבד יצא רק אם בירך על הענבים עצמם בורא פרי הגפן).

המגן אברהם (שם ס"ק כב) כתב שאם בירך על היין בורא פרי העץ, לא יצא ידי חובה אפילו בדיעבד. והמשנה ברורה (שם ס"ק ע) כתב שנחלקו בזה הפוסקים, ולכן ספק ברכות להקל, ולא יברך שנית. והוא הדין אם בירך על היין ברכה אחרונה בנוסח "על העץ ועל פרי העץ" (ביאור הלכה סוף סימן ר"ח). ויש שטענו שגם אם בירך על היין בורא פרי האדמה או בורא מיני מזונות - יצא בדיעבד, שהרי יצא מן האדמה וגם מזין הוא (פסקי תשובות ר"ח, כג).

יין ומים

רבנו יחיאל בן הרא"ש כתב בשם אביו, שאם שותה יין ומים, כשם שהיין פוטר את כל המשקים בברכה ראשונה, כך פוטר את כל המשקים בברכה אחרונה, אף שאינו מעין ברכתם. והסמ"ק הניח זאת בספק. וכתב הבית יוסף (או"ח ר"ח) שכדאי הוא הרא"ש לסמוך עליו, ועוד - שמסתבר טעמו. וכן פסק בשולחן ערוך (שם, טז).

המשנה ברורה כתב (שם ס"ק עב) שהיין פוטר משקים אחרים מברכה אחרונה רק אם קבע עליו, או שהיו המשקים האחרים לפניו בשעת הברכה הראשונה.

במקרה של ספק

כאשר שתה משקה שספק האם ברכתו נפשות או ברכה מעין שלוש (ואין לו עוד יין שיוכל לשתות, כדי לצאת מן הספק), יש שכתבו שיאכל עוד דבר שברכתו ודאי נפשות ועוד דבר שברכתו ודאי "על העץ ועל פרי העץ", ויכלול בברכה מעין שלוש גם את הנוסח "על הגפן ועל פרי הגפן". אך תרומת הדשן (סימן ל) כתב שאין להוסיף עוד נוסחאות בברכה מעין שלוש מחמת הספק, אף שאינו מוסיף שם ומלכות. וכן פסק השולחן ערוך (או"ח ר"ח, יח).

אם כך, מה יעשה במקרה של ספק מעין זה? המגן אברהם (שם ס"ק כו) כתב שלא יברך כלל על משקה כזה, משום שיותר יש לחשוש לברכה לבטלה מאשר לאכילה בלי ברכה (שהרי כל הברכות הן דרבנן). הלבוש כתב שיברך בורא נפשות. הט"ז (שם ס"ק יט) דחה את דבריו, וטען שאינו פוטר בזה את המאכל (אפילו בדיעבד) אם ברכתו מעין שלוש. ועל כן הציע שהסתייגות תרומת הדשן היא לכתחילה בלבד, ועצתו היא שיימנע מלאכול מאכל זה, שיש בו ספק; אך אם בכל זאת אכל, יש לנהוג בדיעבד בדרך שצוינה (כמובן, אם יכול לשתות עוד יין [במקום לאכול פרי משבעת המינים] - בזה אין כל בעיה אפילו לכתחילה, שאינו צריך לשנות מנוסח ברכה מעין שלוש). והמשנה ברורה (שם ס"ק פב) הכריע כט"ז, שבדיעבד - אם שתה משקה שיש ספק לגבי ברכתו ואין לו יין - ינהג כעצה זו, שיאכל עוד דבר שברכתו נפשות וכן עוד פרי שברכתו ודאי מעין שלוש, ויוסיף בנוסח ברכה מעין שלוש גם "על הגפן".[5]

המגן אברהם כתב עוד שאם אכל פרי ואינו יודע אם הוא משבעת המינים אם לאו (ובזה דיבר הלבוש), יברך מעין שלוש - "על העץ", שבזה בכל מקרה יוצא ידי חובה (בדיעבד). והסכים עמו המשנה ברורה (שם ס"ק פא).

ח. האם ברכת המזון פוטרת ברכה מעין שלוש?

תלמידי רבנו יונה (ברכות כט ע"ב)כתבו בשם רבני צרפת, שברכת המזון ("ברכת שלוש") אינה פוטרת ברכה מעין שלוש.[6] ועוד כתבו תלמידי רבנו יונה (שם ו ע"א) שאת היין פוטרת בדיעבד ברכת המזון, שהרי על תמרים נאמר שבדיעבד פוטרת אותם ברכת המזון משום שהם מזינים (ברכות יב ע"א), ומשמע בגמרא (שם לה ע"ב) שיין מזין יותר מתמרים (ואין מברכים עליו ברכת המזון רק משום שאין קובעים עליו סעודה). ואם כך, גם יין נפטר על ידי ברכת המזון, כתמרים. וכן פסק השולחן ערוך (או"ח ר"ח, יז), שברכת המזון אינה פוטרת דייסא (תבשיל דגן), אך פוטרת יין ותמרים. אך אחרונים רבים לא קיבלו חילוק זה, ופסקו שברכת המזון פוטרת בדיעבד גם את כל מיני הדגן, וכל שכן פת כיסנין (משנה ברורה שם ס"ק עה).

עוד כתבו תלמידי רבנו יונה (ברכות ו ע"א) בשם רבני צרפת, שגם אם בירך (על יין ותמרים) רק את ברכת הזן (הברכה הראשונה של ברכת המזון) - יצא, שהרי הקשר שלהם לברכת המזון הוא הגדרתם כמזון, ועניין זה נידון דווקא בברכת הזן. וכן פסק השולחן ערוך (או"ח ר"ח, יז).[7]

הרא"ש (ברכות פ"א סימן יד) הביא את דברי רבנו יונה, והוסיף שאם התחיל לברך ברכת הזן על יין ותמרים, ועדיין לא חתם, יתחיל: "ועל שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה" ויסיים בנוסח ברכה מעין שלוש. וכן פסק השולחן ערוך (או"ח ר"ח, יז).