דילוג לתוכן העיקרי

בקשת צרכים אישיים בברכת שומע תפילה

קובץ טקסט

 

היכן לבקש?

איתא במסכת עבודה זרה ז:, דעות שונות של תנאים בענין בקשת צרכיו בתפילה:

"נחום המדי אומר: שואל אדם צרכיו בשומע תפלה.... ר' אליעזר אומר: שואל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל, שנאמר 'תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו' וגו' - אין שיחה אלא תפלה, שנאמר 'ויצא יצחק לשוח בשדה'; ר' יהושע אומר: יתפלל ואח"כ ישאל צרכיו, שנאמר: 'אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד'"

הגמרא ממשיכה ומסבירה, שהמחלוקת המשולשת תלויה ביחס התנאים לדברי ר' שמלאי:

"במאי קמיפלגי? דדריש ר' שמלאי: לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל, מנלן? ממשה רבינו, דכתיב: 'ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך' וגו', וכתיב בתריה 'אעברה נא ואראה את הארץ הטובה' - רבי יהושע סבר ילפינן ממשה; ור' אליעזר סבר לא ילפינן ממשה, שאני משה דרב גובריה (רש"י: איניש בעלמא מיחזי כיוהרא); וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא שואל אדם צרכיו בשומע תפלה"

בהמשך, מביאה הגמרא דעות נוספות:

"אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה, אבל אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה - אומר; אמר ר' חייא בר אשי אמר רב: אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה, אם יש לו חולה בתוך ביתו - אומר בברכת חולים, ואם צריך לפרנסה - אומר בברכת השנים; אמר ר' יהושע בן לוי: אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה, אבל אם בא לומר אחר תפלתו אפילו כסדר יוה"כ - אומר"

מיקום הבקשה בתפילה

החשיבות שאדם יצרף את בקשת צרכיו לתפילה ולא יאמרה בתפילה נפרדת, היא כפולה: הן מצד בקשת הצרכים והן מצד החידוש שבתפילה.

מצד בקשת הצרכים, נדמה שבקשתו של אדם מקבלת מעמד חשוב יותר כאשר היא באה במסגרת התפילה. ואמנם, הדבר מובן: ראשית, מפני שרק בתפילת י"ח האדם הוא כעומד לפני המלך, ואין לך הזדמנות טובה מזו לבקשת צרכיו; ושנית, התפילה נאמרת בלשון רבים ובכך מקבלת הבקשה הפרטית את כוח תפילת הכלל.

מצד החידוש שבתפילה, ייתכן שהוספת נופך עכשווי ואקטואלי לתפילה היום-יומית, יחזק את זיקתו של האדם לתפילה.

אולם לעומת זאת, גם הקושי הקיים בבקשות פרטיות במהלך התפילה הוא כפול: ראשית, יש כאן שינוי ממטבע שקבעו חכמים; ושנית, קיים חשש שמוקד התפילה יעבור לפתרון בעיות אישיות. בנוסף, יש להתלבט האם טוב שאדם יטריד כביכול את הקב"ה בבעיותיו הפרטיות, כאשר לנגד עינינו עומדים דברי ר' מאיר:

"ואמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר: לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הקב"ה, שנאמר 'אל תבהל על פיך וליבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלוקים כי האלוקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים'" (ברכות סא.)

מעמד ברכת שומע-תפילה

בשורות להלן, אשתדל לבדוק את מעמד בקשת צרכיו בשומע תפילה, ולברר האם אכן רצוי להרבות בשימוש במסלול זה.

כמבואר לעיל, הגמרא מסבירה שר' אליעזר ור' יהושע נחלקו ביחסם לדברי ר' שמלאי. אולם, הגמרא איננה מבארת מדוע הם חולקים על נחום המדי וחכמים? מסתבר, שלדעתם קיימת בעיה של שינוי ממטבע התפילה שקבעו חכמים. לכן, לדעתם אי אפשר להוסיף בקשת צרכים באמצע התפילה ויש לעשות זאת לאחריה. לפי הבנה זו, ניתן להסביר את דעת חכמים בשתי צורות:

א. חכמים פחות חששו לשינוי ממטבע התפילה ולכן התירו להוסיף בשומע תפילה.

ב. לדעת חכמים, הוספת בקשות בשומע תפילה כלל איננה נחשבת כ'שינוי', כיון שמלכתחילה ברכת שומע תפילה נועדה גם לבקשת צרכים אישיים.

הנפ"מ בין ההבנות השונות ברורה: לפי הבנה א', גם חכמים מתייחסים לבקשת צרכים בשומע תפילה כתוספת בלבד, אלא שהם מחדשים שאין זה נחשב הפסק בתפילה; ואילו לפי הבנה ב', לדעת חכמים בקשת הצרכים היא חלק ממטבע התפילה ואיננה נחשבת כתוספת כלל.

ייתכן, שהמחלוקת בין חכמים לר' אליעזר ור' יהושע נוגעת לנקודה מהותית בהבנת אופיה של ברכת שומע תפילה. ההבנה הפשוטה של ברכה זו היא, שאנו מבקשים מהקב"ה שיקבל את התפילה שאמרנו עד כה - 'שמע קולנו... וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו'. אולם, הקושי בהסבר זה הוא בכך שכבר ביקשנו כל דבר ודבר בנפרד? לשם מה עלינו לשוב ולבקש שתפילתנו תישמע?

לכן, ניתן להציע שתי הבנות מחודשות לתפקיד ברכת שומע תפילה:

* הגמרא במגילה יח. מסבירה, שהמיקום של ברכת שומע תפילה לאחר ברכת 'צמח דוד' איננו מקרי. לדברי הגמרא, סדר זה נלמד מהפסוק בו נאמר תחילה "והביאותים אל הר קדשי" - משיח בן דוד, לאחר מכן "ושמחתים בבית תפילתי" - שומע תפילה, ולבסוף "עולותיהם וזבחיהם" - עבודה. לפי לימוד זה, ברכת שומע תפילה רומזת לתפילה שהיתה בזמן שבית המקדש היה קיים, קודם ששערי תפילה ננעלו. אם כן, ברכה זו איננה מכוונת לשמיעת התפילה הפרטית של האדם, וממילא לא קיימת כלל בעיה של כפילות[1].

* אכן ברכת שומע תפילה מכווונת לכך שהקב"ה ישמע את תפילתנו, אולם בכל זאת אין זו כפילות לבקש זאת לאחר כל הבקשות הקודמות. הסיבה היא, שברכה זו נועדה להזכיר את כל הבקשות שלא 'נכנסו' בברכות הקודמות.

ניתן להסביר, שכיוון שחכמים הבינו כהבנה 2, הם סברו שאין בבקשת הבקשות הפרטיות הפסק בתפילה. ואמנם, ניתן לראות הבנה זו בדברי ר' יונה על הגמרא לעיל:

"שבברכת שומע תפילה יכול לשאול כל צרכיו בכל ענין שירצה, שברכת שומע תפילה כוללת כל הצרכים ולכך נתקנה"

מעבר לכך, ייתכן שניתן להוכיח את דברי ר' יונה מלשון הגמרא. קודם שהגמרא מביאה את שלושת המימרות האחרונות נאמר: "אף על פי שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה, אם בא לומר..." - משמע, שבאופן בסיסי יש לבקש בקשות אישיות בשומע תפילה!

מעמד הבקשה

ברור, שגם אם בקשות פרטיות נחשבות חלק אינטגרלי מברכת שומע תפילה, גם ללא בקשות אלו אדם יוצא ידי חובתו. כעין זה, ניתן למצוא גם בדברי הגר"ח ביחס לבקשת טל ומטר: אע"פ שלא מבקשים זאת כל השנה - בחורף, כאשר בקשה זו נדרשת, אנו רואים אותה כחלק מכמטבע התפילה ולא כתוספת.

לפי דברינו, ברכת שומע תפילה כוללת שני דברים:

א. בקשת צרכים פרטיים.

ב. בקשה כללית לקבלת התפילה.

יתכן, ש'דו-תכליתיות' זו באה לידי ביטוי בנוסח הברכה: תחילה נאמר "שומע תפילות ותחנונים אתה", ובהמשך "כי אתה שומע תפילת כל פה" - כלומר, יש כאן בקשה הן לשמיעת התפילה באופן כללי, והן לשמיעת התפילה הפרטית של 'כל פה'.

לאור זאת, ניתן לצעוד צעד נוסף: לא רק שברכה זו נועדה מלכתחילה לבקשת צרכים פרטיים, אלא שקיימת אף חובה לעשות זאת.

כידוע, הרמב"ן, בניגוד לרמב"ם, סובר שאין התפילה מצוה מדאוריתא בכל יום. בתוך דבריו הוא מעלה אפשרות:

"או לומר, שמכלל העבודה שנלמוד תורתו ושנתפלל אליו בעת הצרות... ונאמר שהיא מצוה לעת הצרות, שנאמין שהוא יתברך ויתעלה שומע תפלה והוא המציל מן הצרות בתפלה וזעקה"  (השגות על ספר המצוות, מצוה ה')

לדברי הרמב"ן, כיון שאין בנוסח הקבוע של התפילה התיחסות לצרה, האפשרות היחידה לבטא את העובדה שהקב"ה הוא המציל אותנו מצרות היא בברכת שומע תפילה. לפי הבנה זו, מדובר במעין ברכת 'עננו' ליום-יום. אם כן: קיימת חובה להזכיר בברכה זו את הצרות הפרטיות שאנו חווים, כדי לבטא את העובדה שהקב"ה הוא שיכול להצילנו מהן.

ואמנם, בסידור היעב"ץ נאמר:

"קיימא לן שואל אדם צרכיו בשומע תפילה... והוא עיקר תפילה דאוריתא"

יתכן שהרמב"ן הוא מקור דבריו, ומכל מקום, משמע מדבריו שבקשת הצרכים בברכת שומע תפילה היא חובה ולא רשות.

סיכום

העלנו שלוש אפשרויות לגבי מעמד בקשת הצרכים האישיים בברכת שומע תפילה:

א. תוספת.

ב. חלק ממטבע הברכה למי שרוצה לבקש צרכיו.

ג. חובה לאדם הנמצא בצרה.

לגבי השאלה עד כמה רצוי להרבות בבקשת צרכים, קיימות גישות שונות. לכאורה, נראה ששאלה זו תלויה במעמד בקשת הצרכים: אם מדובר בתוספת בעלמא, אזי מדובר בשינוי ממטבע התפילה וסביר להניח שנגיע למסקנת הב"ח:

"ודוקא כשצריך, כגון שיש לו חולה בביתו או צריך לפרנסה וכן כשצריך לשאול בעד כל ישראל על כל צרה"  (סימן קי"ט)

וכן הסיק הט"ז:

"ואע"ג דגם ברכות י"ח יכול להוסיף מעין כל ברכה ובש"ת אפ' להוסיף מה דבעי מ"מ היינו דוקא לפי שעה מה שצריך... וכן מ"ש שואל אדם בש"ת היינו מה שיצטרך לו לפי שעה, אבל לא לעשות לו בקביעות נוסח אחר מוסיף על תקנת חכמים"(סימן קכ"ב, אות ב')

לעומת זאת, אם בקשת הצרכים היא חלק מהותי מהברכה, סביר להניח שנגיע למסקנה שונה:

"וטוב לומר חטאתי עויתי פשעתי ולשאול מזונותיו אפילו הוא עשיר" (מגן אברהם, סימן קי"ט)

מקורו של המגן אברהם בדברי האר"י, ודבריו הובאו על ידי מספר אחרונים ללא עוררין. גם החיי-אדם הגיע למסקנה דומה:

"נכון וראוי לכל אדם להתפלל בכל יום ביחוד על צרכיו ופרנסתו ושלא ימוש התורה מפיו וזרעו... רק שיהיה מקירות ליבו" (סימן קכ"ב)

סוף דבר

כפי שראינו, יש בהחלט מקום לטעון שבקשת צרכים אישיים בברכת שומע תפילה היא חלק מגופה של התפילה. לענ"ד, יש חשיבות לבקשות אישיות אלו כדי לחזק את בחינת התחנונים והחידוש שבתפילה, דוקא משום שאין זה מהנוסח הקבוע והמחייב. כמו כן, יש בתוספת זו ביטוי לאמונתו של האדם בכוחה של תפילה, הזקוק לעזרה ופונה אל הקב"ה.

אשר על כן, בלי להעלים עין מהחשש שענין זה יהפוך גם הוא לדבר שבשיגרה, ניתן לענ"ד להמליץ על שימוש תדיר יותר בבקשת הצרכים האישיים במסגרת ברכת שומע תפילה.

"קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת"

 

[1] יש לציין, שלפי הסבר זה בקשת הצרכים לא שייכת לברכה זו, שהרי לא מדובר בה על בקשה שהקב"ה ישמע תפילה מסויימת, אלא על בקשה שישרה שכינתו בתוכנו כפי שהיה בזמן בית המקדש; וצ"ע.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)