בין המצרים | שלושת השבועות ותשעת הימים

 

זמן התחלת האיסורים

מתי איסורי שלושת השבועות מתחילים? לדוגמא, האם מותר להתחתן בליל י"ז בתמוז? הרי הצום מתחיל בפועל רק ביום שלמחרת! כפי שהסברנו בעבר, עקרונית ימי הצום מתחילים בלילה שלפני כן. לפי רוב הראשונים, צריך להגיד 'עננו' בלילה. באופן דומה, אדם שמסיים לאכול ולאחר מכן הולך לישון אינו יכול לאכול לאחר מכן, גם אם הוא מתעורר לפני עלות השחר (רמב"ן מלחמות השם, תענית ג ע"א). מכאן נובע כי האיסורים של שלושת השבועות צריכים להתחיל בלילה.

יחד עם זאת, לשיטתו של בעל המאור, שטוען כי אין להגיד 'עננו' עד הבוקר, היום, לעניין האיסורים, מתחיל רק בבוקר למחרת ורק משלב זה והלאה אסור לאכול. לשיטה זו, האיסורים של שלושת השבועות צריכים להתחיל רק בשעות הבוקר של הצום.

ר' משה פיינשטיין טוען כי על אף שנדמה כי שאלת תחילת הצום תלויה במחלוקת זו, אפילו הראשונים שטוענים כי הצום מתחיל בלילה יכולים לסבור כי מנהגי האבלות נכנסים לתוקפם רק מהרגע בו אנשים מתחילים לצום. יתר על כן, כיוון שמדובר 'רק' במנהג עלינו לפסוק בהתאם לעמדה המקילה (אגרות משה אורח חיים א, קסח).

הרב סולובייצ'יק חולק ופוסק כי יש להתייחס לערב שלפני הצום כאל יום הצום בעצמו. בעקבות כך, לשיטתו, אין לערוך חתונה בליל י"ז בתמוז (נפש הרב עמ' 196). הוא טוען עוד כי ישנן דעות לפיהן על אף שאפשר לאכול בערב שלפני הצום, לא ראוי לאכול בשר (תורת השלמים הלכות נידה קפה, י).

 

מצבים מסוכנים

הבית יוסף (תקנא) מצטט ראשונים מוקדמים שמזהירים מפני הסכנות שקיימות בתקופה זאת: "ליזהר מי"ז בתמוז עד ט' באב שלא לילך יחידי מד' שעות עד ט' שעות ואין להכות אפילו הרב את תלמידו ואפילו ברצועה" כיוון שימים אלה אינם ימים של מזל לישראל. הרמ"א (שם יח) מצטט את עמדה זו גם כן.

כפי שציינו בפרק הקודם, המדרש מחבר בין הפסוק 'כל רודפיה השיגוה בין המצרים' ובין פרק הזמן של שלושת השבועות, זמן בין המצרים. בעקבות כך, ישנם מספר אחרונים שממליצים להימנע מלהיכנס למצבים מסוכנים מהרגיל במשך זמן זה של שלושת השבועות (ראו פסקי תשובות תקנא מו הערה 240).

יתר על כן, ר' אלכסנדר זיסקינד מהוראדנא כותב בספרו יסוד ושורש העבודה כי יש להימנע מפעילות מהנה במהלך שלושת השבועות (יסוד ושורש העבודה ג, ט). יש המצטטים את ר' חיים פלאג'י שמתאר בספרו מסע חיים תקנה מקומית לפיה אסורה לטייל בפרדסים, בנחלים ובים במהלך שלושת השבועות. בהתבסס על דבריו אלו, ישנם אנשים הנמנעים מלצאת לחופש במהלך שלושת השבועות. על אף שיש כאלו המחמירים על עצמם לגבי פעילויות מסוכנות או מהנות, ההלכה איננה אוסרת במפורש על פעילויות מסוג זה במהלך שלושת השבועות.

 

תשעת הימים: המעטה בשמחה במהלך חודש אב

המשנה בתענית מציגה את העיקרון הבא: "משנכנס אב ממעטין בשמחה" – מעת בואו של חודש אב אנו נוטים לצמצם את שמחתנו. רב פפא מרחיב ואומר:

אמר רב פפא: אהלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי לישתמיט מיניה באב דריע מזליה ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה [ ביאור – במידה ויש ליהודי דין כזה או אחר עם אדם שאיננו יהודי, עליו להימנע מלעשות זאת במהלך חודש אב מכיוון שזהו זמן שמזלו רע לישראל. במקום זאת, הוא צריך לקיים את דינו זה בחודש אדר, חודש בו המזל טוב לישראל]. (תענית כט ע"ב)

בנוסף לכך, הגמרא ביבמות מצטטת את הברייתא:

דתניא: מראש חדש ועד התענית העם ממעטין מעסקיהן, מלישא ומליתן, מלבנות ולנטוע ומליארס ומלישא. (יבמות מג ע"ב)

האחרונים מציינים כי אכן המנהג המקובל הוא שלא להימנע מכלל הפעילויות שפורטו לעיל (בית יוסף תקנא; ט"ז שם א-ג). ערוך השולחן מעיר כי למרות שרוב פוסקי ההלכה – הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש – מצטטים את המשנה בתענית, כולם משמיטים את הברייתא מיבמות. לטענתו, כיוון שאין בברייתא שם שימוש בלשון של 'איסור' (בו היא השתמשה בנוגע לתספורת וכיבוס בגדים) ניתן להסיק כי הגמרא לא התכוונה לאסור את פעולות אלה אלא רק להתייחס למנהג קיים שאנשים לוקחים על עצמם מיוזמתם האישית. בהתאם לכך, ערוך השולחן מסביר כי יש מקום לאותם אלו שאינם נמנעים לחלוטין מהפעולות המוזכרות לעיל במהלך תשעת הימים (ערוך השולחן שם א-ג).

ערוך השולחן מעיר הערה נוספת לפיה המשנה (תענית יב ע"ב), ובעקבותיה גם הרמב"ם (הלכות תעניות ג, ח), אוסרים על קיום של פעילויות אלה בימי צום ציבוריים שנתקנו כתגובה לבצורת קשה, ושההלכות בימים אלה שונות מהלכות חודש אב. בחודש אב אסור רק לסחור, לבנות ולנטוע למטרת שמחה; פעילויות אלה כולן נכנסות תחת ההגדרה 'משנכנס אב ממעטין בשמחה'.[1] בכל אופן, הטור (תקנא), כותב כי יש להימנע מפעילויות אלה והשולחן ערוך פוסק שהן אסורות כאשר הן נעשות לשם שמחה (שם א).

מבחינה מעשית, יש להימנע מביצוע פרויקטים שאינם נחוצים בגינה או בבית וגם להימנע מרכישת רהיטים, מוצרי חשמל או מוצרים אחרים שאינם נחוצים לעבודה אלא רק להנאתו האישית של האדם. כפי שכבר דנו לעיל, נהוג להימנע מרכישת פריטים עליהם מברכים שהחיינו במשך כל שלושת השבועות. בנייה, נטיעה או רכישה לתועלת הציבור (משנה ברורה תקנא, יב) שנועדו על מנת למנוע הפסד כספי,[2] או על מנת למנוע נזק ברכוש או בנפש מותרים.

 

כיבוס במהלך תשעת הימים \ שבוע שחל בו

המשנה מלמדת כי "שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין לספר ולכבס" (תענית כט ע"ב). כפי שכבר ציינו, המנהג האשכנזי הוא לא להסתפר במהלך כל שלושת השבועות החל מי"ז בתמוז. בנוגע לכיבוס, הגמרא והראשונים דנים בהגדרת והיקף איסור זה. ראשית, הגמרא מביאה את הדיון הנוגע לשאלה האם מותר לכבס עבור שימוש עתידי:

אמר רב נחמן: לא שנו אלא לכבס וללבוש, אבל לכבס ולהניח מותר. ורב ששת אמר: אפילו לכבס ולהניח אסור. אמר רב ששת [ראיה לדברי]: תדע דבטלי קצרי דבי רב [בביתו של רב המכבסים שבתו בתקופה זו]. (תענית כט ע"ב)

רש"י מסביר כי לפי רב ששת אין לכבס כלל מכיוון "דנראה כמסיח דעתו שעוסק בכיבוס בגדים" (רש"י ד"ה אפילו). הראשונים חולקים ביניהם בנוגע לשאלה האם איסור כיבוס כולל לבישת בגדים שזה עתה עברו כביסה. בהקשר של הלכות אבלות רש"י כותב כי אבל יכול ללבוש בגדים מכובסים לפני תקופת האבל (מובא בתוספות מועד קטן כד ע"ב, ד"ה ברכת אבלים). ייתכן לומר כי במהלך תשעת הימים רש"י היה מתיר ללבוש בגדים שכובסו לפני שהאיסור חל. יש המציעים כי זו גם עמדתו של הרמב"ם (ראו לחם משנה הלכות תעניות ה, ו). אמנם, רוב הראשונים חולקים ואוסרים אף ללבוש בגדים מכובסים.[3]

השולחן ערוך אוסר לכבס בגדים וכן מצעים, מפיות, מפות ומגבות לכל מטרה שהיא. הוא אוסר גם לבישת בגדים שכובסו לפני שבוע שחל בו תשעה באב (שולחן ערוך תקנא, ג). הרמ"א מוסיף ואוסר אף למסור את הבגדים לאדם לא יהודי שינקה לו אותם במהלך תשעת הימים. כמו כן, הרמ"א מעיד כי האשכנזים בני דורו מקיימים את איסור זה במהלך כל תשעת הימים ולא רק בשבוע שחל בו תשעה באב (רמ"א תקנא, ד).

האחרונים מביאים מספר מקרים בהם נהגו להקל בנוגע להלכות אלה. ראשית, המשנה ברורה כותב כי מותר למי שיש לו רק בגד אחד לכבס את בגדיו מראש חודש אב ועד לשבת\שבוע שחל בו תשעה באב. בצורה דומה, אדם שבגדיו מלוכלכים ואין לו בגדים אחרים יכול לכבס את בגדיו; אין צורך לקנות בגדים נוספים בכדי שיהיה מספיק בגדים לשבוע זה. אדם שאין לו בגדים נקיים לשבת יכול לכבס את בגדיו (משנה ברורה תקנא, כט וכן בהערה לב). הפוסקים חלוקים ביניהם בנוגע לשאלה האם אדם שנוסע במהלך תשעת הימים חייב להביא עמו בגדים נוספים בכדי להימנע מכיבוס הבגדים אותם הוא לובש (פסקי תשובות תקנא, כא).

בנוסף, הרמ"א מצטט את הבית יוסף (תקנא) שמתיר לכבס חיתולי תינוקות והוא מרחיב את היתר זה לכל סוגי הבגדי ילדים (רמ"א שם יד). המשנה ברורה כותב כי אסור לכבס כמות גדולה של בגדים בבת אחת ויש לכבס את הבגדים בצנעה ולא במקום ציבורי כדוגמת נהר או מכבסה (משנה ברורה תקנא, פג).

מעבר לכך, על אף כי אסור ללבוש בגדים שכובסו כרגע, עם הזמן התפשט המנהג ללבוש בגדים מכובסים למשך זמן קצר לפני ראש חודש אב ובכך להתיר את השימוש בהם במהלך תשעת הימים, בדומה לאבל שיכול ללבוש בגדים שאדם אחר לבש אותם לפרק זמן קצר טרם החלה אבלותו.[4]

ר' יצחק יעקב ווייס מצטט את המתירים לזרוק בגדים מכובסים על הרצפה לפני שלובשים אותם במהלך תשעת הימים כיוון שלטענתו דבר זה דומה ללבישה שלהם לפני ראש חודש (מנחת יצחק י, מד). באופן דומה, גם במקרה בו הבגדים היו ארוזים במזוודה הם מאבדים את האיכות של כביסה רעננה ולכן יהיה מותר לאדם ללבוש אותם במהלך תשעת הימים.

יש פוסקים הכותבים כי גרביים, תחתונים ואפילו גופיות – שנחשבים כ'בגדי זיעה', בגדים שנועדו לספוג זיעה – יהיו מותרים בלבישה במהלך תשעת הימים גם מבלי הצורך ללבוש אותם קודם לכן. חלקם אפילו מתירים ללבוש בגדים מכובסים עבור פגישה חשובה או 'שידוכים' (ראו פסקי תשובות תקנא, יז).

ניתן להסיר כתם קטן שנמצא על בגדו של אדם על מנת למנוע מבוכה. כמו כן, בית חולים בהחלט רשאי לכבס מצעים, מגבות, בגדי בית חולים וכו', שכן הכוונה היא להימנע מהתפשטות מחלות ולא לשם הנאה. באופן דומה, ר' אליעזר וולדנברג כותב כי מותר למלון להחליף סדינים לאורחים חדשים כיוון שמדובר בכביסה שמטרתה להסיר זוהמה, המותרת גם במהלך תשעת הימים (ציץ אליעזר יג, סא). כמו כן, הוא מוסיף לומר כי על ידי שטיפת סדינים לאורחים חדשים המלון מקיים את מצוות הכנסת אורחים וכביסה לשם מצווה היא מותרת (רמ"א תקנא, יג).

הרמ"א כותב כי אין להחליף בגדים לבגדי שבת לכבוד שבת חזון, השבת שלפני תשעה באב (רמ"א תקנא, א), אך ערוך השולחן כותב כי פסיקה זו של הרמ"א לא מבוצעת בפועל במשך שניים או שלושה דורות לכל הפחות (ערוך השולחן תקנא, יא). באופן דומה, המשנה ברורה כותב כי בווילנא המנהג היה בהתאם לשיטתו של הגר"א שם לבשו בגדים מכובסים ביום שבת (משנה ברורה תקנא, ו). ערוך השולחן מציע כי בדורות הקודמים ההבדל בין בגדי שבת לבגדי חול לא היה ניכר ולכן הם לבשו את בגדי החול שלהם גם בשבת. אולם כיום, לבישת בגדי חול בשבת תהיה דומה במידת מה לאבל ציבורי ולכן מנהג זה כבר לא נשמר. בסיום דבריו הוא מביע את אי שביעות רצונו ממנהג זה וממליץ לדבוק בפסיקתו המקורית של הרמ"א. עם זאת, מנהג זה תואם לפסיקת המשנה ברורה.

בנוסף לבגדים המכובסים, השולחן ערוך מציין כי אין לרכוש, ליצור או ללבוש בגדים חדשים במהלך שבוע שחל בו (או במהלך כל תשעת הימים עבור האשכנזים).[5] סריגה ותפירה תוך שימוש במחט אסורה גם כן (ר' שמעון אידר, הלכות שלושת השבועות עמ' 11) אך תיקון בגד קרוע מותר (אגרות משה אורח חיים ג, עט).

 

רחיצה

הגמרא איננה מתייחסת לכך שרחצה, שאסורה בתשעה באב, אסורה במהלך תשעת הימים בכלל ובמהלך שבוע שחל בו בפרט. הגמרא מציינת בקצרה את האפשרות כי אין להתרחץ בהקשר של 'ערב תשעה באב', היום שקודם לצום (תענית ל ע"א). אמנם, הרמב"ם כותב:

וכבר נהגו ישראל שלא לאכול בשר בשבת זו ולא יכנסו למרחץ עד שיעבור התענית. (הלכות תעניות ה, ו)

האחרונים מציינים כי הרמב"ם מתייחס רק לשבוע שחל בו תשעה באב ושהוא מגביל את מנהג זה לרחצה במים חמים (בית מרחץ). ר' אלעזר מוורמס (1160-1240) כותב בספר הרוקח כי הוא שאל את הרב קלונימוס בן שבתי מרומא האם יש להימנע מרחיצה בראש חודש אב או ביום שלפניו. ככל הנראה, כבר במאה ה-11, יהודי גרמניה נמנעו מרחיצה במהלך תשעת הימים. הרב קלונימוס השיב:

חייב אדם למנוע מלרחוץ מראש חודש אב ובראש חודש עצמו אסור משום שנאמר: והשבתי כל משושה, חגה, חדשה ושבתה וכל מועדה, אבל קודם ראש חודש מותר לרחוץ ביום. (רוקח סימן שיב)

ככל הנראה, מנהג זה היה נפוץ בקהילות אשכנזיות – הוא גם מופיע במרדכי (תענית תרלח), באור זרוע (ב, תיד) ובמקומות נוספים. תרומת הדשן מניח כי הרחיצה שנאסרה היא צורה מסוימת של רחיצה ולכן הוא שואל האם רחיצה במים קרים, בנהר למשל, תהיה מותרת מראש חודש אב. הוא כותב כי למרות שהוא זוכר מתקופת ילדותו כי אנשים היו מתרחצים בנהרות לאחר ראש חודש, הוא סובר כי המנהג הוא לפרוש אף מרחצה במים קרים וכל מי שמחמיר תבוא עליו הברכה (תרומת הדשן קנ).

השולחן ערוך מביא את שתי הדעות מבלי להתייחס לטמפרטורת המים (שולחן ערוך תקנא, טז). הרב עובדיה יוסף עומד על כך כי הראשונים הספרדים, כולל הרמב"ם, הרמב"ן, הרא"ה (פקודת הלויים תענית כט ע"א) והר"ן (תענית ט ע"ב ד"ה מותר) קובעים כי נהוג להימנע מרחצה במים חמים רק בשבוע שחל בו תשעה באב.[6] אמנם, הרמ"א פוסק בהתאם לדעתו של תרומת הדשן וטוען כי נהוג להימנע מרחצה אפילו במים קרים החל מראש חודש אב (רמ"א תקנא, טז). המשנה ברורה מעיר כי בהחלט ניתן לשטוף את הפנים, הידיים והרגליים במים קרים (משנה ברורה תקנא, לז).

לכל הדעות מותר להסיר לכלוך מן הגוף, אפילו במים חמים (שולחן ערוך יורה דעה שפא, ג). לכן, מי שהתלכלך בצבע, בוץ או כל חומר אחר יהיה רשאי להתרחץ בכדי לנקות את עצמו.

הגמרא מציינת כי רבן גמליאל התרחץ בלילה הראשון שלאחר פטירת אשתו, עוד במהלך שבעת ימי האבלות. בתשובה לשאלת תלמידיו הוא עונה כי כיוון שהוא 'אסטניס', אדם רגיש במיוחד בכל הנוגע לניקיון והיגיינה, הוא רשאי לרחוץ אפילו במהלך שבעת ימי האבלות (ברכות ט"ז ע"ב). השולחן ערוך פוסק בהתאם לדעה זו בנוגע לרחצה במהלך השבעה (שולחן ערוך יורה דעה שפא, ג).

לא ניתן להכחיש כי רמת ההיגיינה האישית שלנו באופן כללי, יחד עם תדירות הרחצה, התפתחו עם השנים. יתר על כן, האקלים במזרח אירופה במהלך תשעת הימים היה קר יותר באופן משמעותי מזה של ניו-יורק או ירושלים.[7] לפיכך, סביר להניח שההקלות של איסטניס צריכות לחול על יהודים רבים בימינו גם במהלך תשעת הימים.

ר' משה פיינשטיין התיר לתלמידי ישיבה לרחוץ ביום קיצי חם בכדי להסיר את זיעתם. בנוסף לכך, אדם שלא יכול לעבוד כאשר גופו מדיף ריח רע, מסיבות הקשורות לעבודתו או מכך שהוא מרגיש שהוא אינו יכול לצאת בעקבות כך למקומות ציבוריים מצד 'כבוד הבריות' בהחלט יהיה רשאי להתרחץ (אגרות משה אבן העזר ג, פד).

אדם שמתרחץ במהלך תשעת הימים צריך לשים לב שהוא מתקלח רק מסיבות של היגיינה אישית ולא לשם התענוג. לכן, מן הראוי להתרחץ במים קרים מהרגיל ולמשך זמן קצר יותר מהזמן הרגיל.

המנהג האשכנזי אוסר באופן חד משמעי לשחות לשם תענוג במהלך תשעת הימים. כפי שציינו לעיל, הרב עובדיה יוסף טוען כי אסור להתרחץ במים חמים רק בתוך שבוע שחל בו; לכן, הוא מתיר לספרדים לשחות במהלך תשעת הימים ואפילו במהלך שבוע שחל בו תשעה באב.

אמנם, לא כל הפוסקים הספרדים הולכים לפי הרב עובדיה. הבן איש חי מעיד כי המנהג בבגדד הוא לפרוש משחייה, אפילו במים קרים, במהלך השבוע שחל בו תשעה באב (בן איש חי, דברים טז). בספר השו"ת שלו הוא מתאר כיצד ילדי בגדד, מקום בו הגובה הממוצע של הטמפרטורה במהלך חודש אוגוסט מגיע לכ-38 מעלות צלסיוס, היו שוחים בנהר הטיגריס במהלך חודשי הקיץ. הוא מציין כי אותם אלה שהחלו ללמוד לשחות לפני שלושת השבועות ועדיין לא השלימו את סדרת השיעורים שלהם יהיו רשאים לשחות בנהר אפילו אחרי ראש חודש, מכיוון ששחייתם זאת נועדה לרכוש מיומנות ולא לגרום לתענוג. הוא מגיע למסקנה כי על אף שמן הראוי להחמיר במקרה זה, לא צריך לבקר האנשים שנוהגים להקל (רב פעלים אורח חיים ד, כט). ניתן להציע כי זהו הביסוס לדעות שמתירות 'שחייה מודרכת' במהלך תשעת הימים.

האם יהיה מותר להתרחץ לפני שבת חזון? הרמ"א כותב כי אין להתרחץ אפילו עבור שבת (רמ"א תקנא, ו) וערוך השולחן מבקר קשות את מי שמקל (ערוך השולחן תקנא, לו). יחד עם זאת, המנהג הנפוץ הוא להתרחץ כרגיל, עם סבון ושמפו, לפני שבת חזון, כיוון שרחצה לכבוד שבת נחשבת למצווה (שבת כה ע"א; שולחן ערוך רס, א).

כפי שציינו לעיל, הרב סולובייצ'יק טוען שמנהגי האבלות של תשעת הימים מקבילים להלכות 'שלושים', ימים בהם הכיבוס והרחצה אסורים. הוא טוען כי בימינו, מכיוון שאיננו אוסרים רחצה במהלך כל החודש שלאחר קבורת המת, גם המנהג לאסור רחצה במהלך תשעת הימים לא צריך להתקיים.

האם מותר לגזוז ציפורניים במהלך תשעת הימים? הט"ז אוסר לעשות זאת במהלך שבוע שחל בו תשעה באב (ט"ז תקנא, יג) ואילו המגן אברהם מתיר זאת (מגן אברהם תקנא, יא). המשנה ברורה פוסק כי מותר לנשים לגזוז את ציפורניהן לפני טבילה במקווה ובאופן דומה גבר יכול לגזוז את ציפורניו לפני שבת (משנה ברורה תקנא, כ).

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב דוד ברופסקי
תרגום: נתנאל חזן, תשפ"א
עורך: יחיאל מרצבך, תשפ"א