השמנים והפתילות הכשרים לנרות חנוכה והנאה מאור הנרות

השמנים הכשרים לנרות חנוכה וחנוכיות חשמליות

הגמרא קובעת כי כל הפתילות והשמנים, אפילו אלה שפסולים לנרות שבת, כשרים עבור נרות חנוכה (שבת כא ע"ב). יחד עם זאת, הגמרא מציינת שישנה עדיפות לשמן זית:

אמר רבי יהושע בן לוי: כל השמנים כולן יפין לנר ושמן זית מן המובחר. אמר אביי: מריש הוה מהדר מר אמשחא דשומשמי, אמר: "האי משך נהורי טפי"; כיון דשמע לה להא דרבי יהושע בן לוי מהדר אמשחא דזיתא, אמר: "האי צליל נהוריה טפי". (שבת כג ע"א)

ראשונים רבים מפרשים כי רבא מתייחס לנר חנוכה ומביע העדפה לשמן זית בעקבות בהירות הלהבה שהוא מייצר (ראה לדוגמא תוספות שבת כג ע"א ד"ה מרישא; מרדכי רעח). אחרים מעדיפים שמן זית כיוון שנס פך השמן התרחש בשמן זית (מאירי שם, כל בו מד). אמנם, יש ראשונים שלא מביעים העדפה מסוימת (ראו רי"ף, רמב"ם, רא"ש וטור).

הרמ"א כותב שעל אף כי עדיף להדליק בשמן זית, נהוג להדליק בנרות שעווה כיוון שהם, בדומה לשמן זית, מייצרים להבה זכה (רמ"א תרעג, א. בדרכי משה תרעא הוא מתאר שימוש בנרות שעווה כמצווה מן המובחר. ראו גם אליה רבה תרעג, ב ומטה משה תתקצ). מעניין לציין כי המהר"ל מפראג אוסר הדלקה בנרות שעווה (נר מצווה ד"ה וכתב הרא"ש). נכדו מעיד כי הוא פסק לבני קהילתו שההדלקה בנרות שעווה אסורה ואף אילץ את בית הכנסת שבו התפלל לשנות את המנורה שהייתה ברשותם בכדי שתתאים להדלקה בשמן (ימי הלל והודאה עמ' 106, הערה 21).

בשנים האחרונות פוסקים רבים התייחסו לשאלה האם אפשר להשתמש בנרות חשמליים עבור נרות חנוכה. מיעוט הפוסקים התירו את השימוש בחנוכיות חשמליות בכדי לצאת ידי חובה. למשל ר' יוסף משאש (1892-1974), הרב הראשי לשעבר של חיפה, פוסק כי ניתן להשתמש בנורות להט עבור נרות חנוכה (מים חיים אורח חיים עט). הוא מתעקש כי חוט מתכתי דק ממלא את הדרישה לפתילה. יתר על כן, לטענתו, כיוון שהמסורת בקרב יהודי אשכנז הייתה להשתמש בנרות שעווה להדלקת נרות, כפי שכותב הרמ"א, נראה כי בפועל אין דרישה מחייבת לשימוש בשמן. פעולות ההדלקה והכיבוי צריכות להספיק בכדי לצאת ידי חובת הדלקה נרות. ואכן בחיבורו על הלכות חנוכה הוא תמה ופוסק באופן חד משמעי:

ועוד אני אומר דפשוט וברור שאם היה אור האליקטריסיטי מצוי בזמן המקדש, ודאי שבו היו מדליקין המנורה משום שאי אפשר להיות שנמלא בתינו החולין באורים גדולים של אור החשמל היקר הזה... ובבית אלוקינו הקדוש נדליק בשמן זית שאפילו העניים הגרועים מואסים אותו בזמן הזה! ופשוט שממנו נדליק בבית האחרון שיבנה במהרה בימינו אמן! (נר מצווה עמ' 8)

עם זאת, רוב הפוסקים מתנגדים לשימוש בנרות חשמליים עבור נרות חנוכה, ממספר סיבות. ראשית, ייתכן כי אור שמיוצר על ידי חשמל אינו עומד בדרישה ההלכתית לאש. בהתבסס על דעת הרמב"ם (הלכות שבת יב, א) רוב הפוסקים מסכימים כי פעולת החימום של חוט הלהט בנורת הליבון, שממנו מופק אור הנורה, אסורה בשבת כיוון שחימום החוט המתכתי והתאורה שנוצרת ממנו בשל כך גורמים לפעולת הדלקת הנורה להיחשב כהדלקת אש האסורה בשבת מצד מלאכת מבעיר. אמנם, מנורות ניאון, לד ופלורסנט אינן נוצרות על ידי חימום של חוט מתכתי ולפיכך הן אינן נחשבות לאש בהקשר של שבת.

בהנחה כי מצוות נרות חנוכה מחייבת אש, ברור כי אין אפשרות לצאת ידי חובת המצווה בהדלקת נורות פלורסנט או לד. במבט ראשון, נראה כי הדרישה (האפשרית) לאש עבור נרות חנוכה צריכה להיות תואמת להגדרת אש בשבת ועל כן יהיה מותר להשתמש בנורות להט עבור נרות החג. אמנם, מספר פוסקים פוסלים את השימוש בנורות להט בטענה כי אפילו אם נורה שכזו מכילה אש, היא אינה מהווה נר במשמעות של להבה בוערת. בדומה לקו מחשבה זה, ר' צבי פסח פרנק מצטט את ר' יוסף רוזין, הגאון הרוגוצ'ובי (1858-1936), כמתיר את השימוש בנורת להט עבור האש שצריכים להבדלה אך לא עבור הדלקת נרות שבת, כיוון שנורת הלהט איננה בגדר נר שנדרש במקרה של נרות שבת (הר צבי אורח חיים ב, קיד, ב). יתר על כן, פוסקים אחרים טוענים כי נורת להט מפיקה יותר מדי אור, דבר שהופך אותה דומה למדורה, האש הגדולה שנאסרה בגמרא.

ר' יעקב חיים סופר טוען כי נורה חשמלית איננה כשרה להדלקת נרות חנוכה מסיבה אחרת לגמרי – היא שונה באופן דרמטי מהנס שהתרחש בבית המקדש (כף החיים תרעג, יט). נוסף על כך, ישנם פוסקים שטוענים כי בהגדרת המצווה של נר חנוכה יש דרישה לדלק, שמן או שעווה, וכן לפתילה, ששניהם נעדרים מנורות החשמל. פוסקים אחרים פוסלים באופן דומה את השימוש בנורות חשמליות בעקבות הדרישה כי הנרות יכילו לכל הפחות מספיק שמן או שעווה שיבערו במשך חצי שעה. כיוון שלנורות חשמליות אין דלק הם פסולים להדלקה. אמנם, ניתן לטעון כי שימוש בסוללה יהיה מספיק בכדי למלא את הדרישה למקור של דלק בהקשר זה.

על אף כי רוב הפוסקים אינם מקבלים את השימוש בנורות חשמל עבור נרות חנוכה, יש המציעים כי בנסיבות מקילות יהיה מותר לאדם להדליק נורה חשמלית ללא אמירת ברכה, בכדי לצאת ידי חובה לפי דעת המיעוט.[1]

הנאה מאור הנרות

הגמרא אומרת:

אמר רב הונא פתילות: ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת - אין מדליקין בהן בחנוכה בין בשבת בין בחול. אמר רבא: מאי טעמא דרב הונא? קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה. ורב חסדא אמר: מדליקין בהן בחול אבל לא בשבת קסבר כבתה אין זקוק לה ומותר להשתמש לאורה. א"ר זירא אמר רב מתנה, ואמרי לה א"ר זירא אמר רב: פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת. א"ר ירמיה: מאי טעמא דרב? קסבר כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה. (שבת כא ע"א-ע"ב)

הגמרא מלמדת כי אסור להדליק נרות שבת בפתילות ושמנים שאינם מייצרים להבה יציבה מצד החשש כי יבוא אדם בטעות שיסדר את הלהבה ובכך יחלל שבת. הגמרא מביאה דעות שונות בנוגע לשאלה האם ניתן להשתמש בפתילות ושמנים אלו עבור נרות חנוכה. דיון זה תלוי בשאלה האם מותר ליהנות מאור נרות החג. רב הונא מתיר ליהנות מנרות חנוכה; לכן, לדעתו, השימוש בפתילות ושמנים מסוג ירוד זה יהיה אסור בשבת חנוכה, כיוון שהאדם יכול בטעות לסדר את הלהבה המרצדת בזמן שהוא נהנה מאור הנרות. אמנם, רב טוען כי אסור לאדם ליהנות מאור נרות חנוכה; לכן, לשיטתו יהיה מותר להשתמש בפתילות ושמנים אלו בשבת חנוכה, כיוון שאין חשש כי מישהו יבוא ויסדר את הלהבה. הגמרא מסיקה כי ההלכה היא כדעת רב.

הראשונים דנים בשאלה מדוע רב אוסר ליהנות מאור נרות חנוכה. רש"י (שם כא ע"א ד"ה ואסור) והרא"ש (שבת ב, ו) מסבירים כי אם אדם עושה שימוש בנרות לא יהיה ניתן להבחין כי הוא הדליק את נרות אלו לשם מצווה. הר"ן (שבת ט ע"א), בעל המאור (שם) והרשב"א (שבת כא ע"ב) מסבירים כי חכמים עיצבו את מצוות הדלקת נרות חנוכה בהתאם למנורת המקדש שבה התרחש הנס המקורי. לכן, בדומה לכך שאסור ליהנות מאור מנורת המקדש שעומדת בעזרה הפנימית של המקדש, כך באופן דומה אסור ליהנות מאור נרות חנוכה. ראשונים אלה דנים בשאלה האם האיסור נעוץ בצורך למקסם את פרסום הנס על ידי כך שלא יערבו בין הדלקה לשם הנאה אישית ובין הדלקה לשם מצווה, או מצד הקדושה הפנימית של מנורת המקדש ש'עוברת' לנרות חנוכה בשל הדמיון שלהם. 

דיון זה משליך על הבנתנו את המשך הגמרא:

אמר רב יהודה אמר רב אסי: אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה. כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: וכי נר קדושה יש בה? מתקיף לה רב יוסף: וכי דם קדושה יש בו? דתניא (ויקרא יז, יג): "ושפך וכסה" - במה ששפך יכסה - שלא יכסנו ברגל שלא יהו מצות בזויות עליו, הכא נמי שלא יהו מצות בזויות עליו. (שבת כב ע"א)

מה הקשר בין עמדתו של רב כי אסור ליהנות מנרות חנוכה ובין הערתו של ר' אסי כי אסור לאדם לספור כסף בעזרת אור נרות חנוכה מחשש לביזוי מצווה? בעל המאור מציע כי רב ורב אסי דנים בסיבה ובהיקף האיסור להפיק תועלת וליהנות מאור הנרות. רב מבסס את הלכה זו על האיסור המוחלט ליהנות מהאור הקדוש של המנורה ולכן גם כל הנאה מאור נרות חנוכה תהיה אסורה. לעומת זאת, רב אסי שמייחס את איסור זה לחשש הכללי של ביזוי מצווה, אוסר את השימוש בנרות חנוכה עבור עניינים שבשגרה כמו ספירת כסף. לכן לפי רב אסי מותר לאדם להשתמש באור נרות חנוכה עבור עניינים שבקדושה, כיוון ששימוש בנרות חנוכה עבור עניינים אלה אינו מבזה את המצווה (שם). אכן, הטור (תרעג) מצטט את בעל העיטור כמתיר להשתמש בנרות חנוכה עבור 'תשמיש של קדושה', וכך גם בעל שיבולי הלקט שמתיר ללמוד תורה בעזרת אור נר חנוכה (שיבולי הלקט קפה).

אחרים מסבירים כי ההפך הוא הנכון ורב אסי דווקא מחמיר יותר מרב. כפי שראינו לעיל, לטעתנו של הרא"ש, רב אוסר ליהנות מנרות חנוכה כדי שיהיה ברור לכל כי הדלקת הנרות נעשתה לשם מצווה. לכן רב אוסר רק שימוש קבוע בנרות חנוכה. אמנם, רב אסי מוסיף כי אפילו שימוש זמני בנרות חנוכה, שאיננו עלול ליצור רושם מוטעה בנוגע לכוונותיו של האדם, גורם לביזוי מצווה שאסור להפר אותו (רא"ש שבת ב, ו).

השולחן ערוך פוסק:

לפי שאסור להשתמש בנר חנוכה בין בשבת בין בחול, ואפילו לבדוק מעות או למנותן לאורה אסור, ואפילו תשמיש של קדושה כגון ללמוד לאורה אסור, ויש מי שמתיר בתשמיש של קדושה. (שולחן ערוך תרעג, א)

המגן אברהם (תרעג, ב) והט"ז (שם ג) מעידים כי היה נהוג להימנע משימוש באור נרות חנוכה לכל תועלת שהיא.

מעניין לראות כי הריטב"א מעיד על כך כי רבו אסר אפילו דיבור עם חבר לאור נרות חנוכה (ריטב"א שבת כא ע"ב ד"ה אמר רבא). המאירי גם מספר כיצד הדליק נר נוסף כאשר רצה לדבר עם מישהו שנמצא קרוב לנרות חנוכה (מאירי שם ד"ה נר חנוכה; ראה לקמן). האחרונים ככל הנראה לא מסכימים עם עמדה מחמירה זו וקובעים כי אפשר לשבת בחדר שמואר על ידי נרות חנוכה, כיוון שסוג זה של הנאה היא עקיפה ואיננה אסורה (ערוך השולחן תרעג, ז; משנה ברורה שם יא).

האם אפשר ליהנות מאור הנרות לאחר שבערו למשך הזמן המינימלי שנדרש? השולחן ערוך (תרעב, ב) פוסק בהתאם לרי"ף (שבת ט ע"א), שמתיר ליהנות מנרות חנוכה לאחר פרק הזמן המינימלי שנדרש (חצי שעה). אולם המשנה ברורה (שם ח) מצטט את המהרש"ל שאוסר ליהנות מהנרות כל זמן שהם דולקים, גם לאחר שעברה חצי שעה, כיוון שמי שצופה בו יכול לחשוד שהוא נהנה מנרות חנוכה שעדיין נעשה בהם שימוש לקיום המצווה (מהרש"ל תשובה פג).

הדלקה מנר אחד לנר אחר

לעיתים קורה כי אחד מנרות חנוכה נכבה והאדם רוצה להדליק אותו מחדש. האם עליו להדליק אותו בעזרת הנר הסמוך שעדיין בוער או שמא עליו להדליק אותו בעזרת גורם חיצוני אחר? הגמרא מלמדת:

איתמר: רב אמר – אין מדליקין מנר לנר, ושמואל אמר – מדליקין. (שבת כב ע"א-ע"ב)

הגמרא מסיקה כי לדעת רב יהיה אסור להדליק מנר לנר באמצעות 'קיסם' – שביב של עץ – משום שמדובר בביזוי מצווה. עם זאת, מותר לאדם להדליק נר חנוכה באופן ישיר על ידי נר אחר ('משרגא לשרגא') גם לפי דעתו של רב. בניגוד לכך, שמואל מתיר להדליק מנר לנר אפילו על ידי שימוש בקיסם.

התוספות טוענים כי לא נהוג להדליק מנר אחד לשני, גם באופן ישיר, אף על כי הדבר מותר מבחינה טכנית (תוספות שבת כג ע"א ד"ה שמע). הטור (תרעד) מצטט שתי דעות בנוגע לשאלה לפסיקת ההלכה בסוגייה הזו – כרב או כשמואל. השולחן ערוך מביא את שתי דעות אלו (שולחן ערוך שם א). הרמ"א מצטט את התוספות שהבאנו לעיל, והוא מסביר כי כיוון שהמצווה מתקיימת על ידי הדלקת הנר הראשון (נר איש וביתו), הדלקת שאר הנרות נחשבת לרשות, הידור מצווה, ולכן יהיה אסור להדליק אותם על ידי נר חנוכה.[2] המשנה ברורה מציין כי למרות שנהוג לא ליהנות מנרות חנוכה גם לאחר שעברה חצי השעה המינימלית, במקרה שלנו יהיה מותר לאדם להדליק לשם מצווה בעזרת הנרות הללו, לאחר שעבר משך זמן זה (משנה ברורה שם).

השמש

הגמרא אומרת:

תנו רבנן: נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ. אם היה דר בעלייה מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו. אמר רבא: צריך נר אחרת להשתמש לאורה, ואי איכא מדורה לא צריך, ואי אדם חשוב הוא אף על גב דאיכא מדורה צריך נר אחרת (שבת כא ע"ב)

הגמרא דורשת כי בנוסף לנרות שאיתם נעשית מצוות ההדלקה יהיה נר נוסף. מהי הסיבה להוספת נר זה ומדוע הגמרא מצמידה את דרישה זו לדיון אודות המקום שבו יש להדליק את נרות חנוכה?

חלק מהראשונים מסבירים כי אדם שמדליק על שולחן ביתו בעקבות הסכנה, צריך להוסיף נר כדי להבהיר כי נרות חנוכה אלו הודלקו לשם קיום המצווה ולא בעבור שימוש באור הנרות[3], הן לפי הפוסקים כרב הונא והן לפי הפוסקים כרב, בנוגע להנאה מאור הנרות (מרדכי רסט; ריטב"א שבת כא ע"ב; רמב"ם הלכות חנוכה ד, ח; ראו גם לבוש תרפא). אמנם, אולם אם בחדר יש מקור אור אחר (אש של מדורה לדוגמא) לא צריך להדליק את הנר הנוסף, את השמש.

מה קורה במצב בו אדם מדליק נרות חנוכה במקום שבו ככל הנראה הוא לא ייהנה מאור הנרות? האם עליו להדליק את השמש? המאירי כותב את הדברים הבאים בשם 'מקצת רבנים':

'מכל מקום יראה לי מכח הסוגיא שלא אמרו צריך נר אחרת אלא במניחה על שלחנו, אבל כל שמניחה סמוך לפתח אינו צריך לנר אחרת אף על פי שעומד לו לשם הואיל ואינו בא להשתמש בפרט לאורה לאיזה תשמיש. וכבר ראיתי קצת רבנים נוהגים לעמוד שם ולדבר עם חבריהם בלא נר אחרת'. (מאירי שם)

אמנם, בסופו של דבר המאירי מסיק:

אלא שלמעשה אני נוהג להדליק נר אחרת אף בלא צורך תשמיש ומנהג אבותינו ורבותינו בידינו. (שם)

השולחן ערוך מביא את הדרישה להדליק נר נוסף בשני הקשרים. במקום אחד הוא כותב:

נר חנוכה מניחו על פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ... ובשעת הסכנה שאינו רשאי לקיים המצווה מניחו על שולחנו ודיו. וצריך נר אחר להשתמש לאורו ואם יש מדורה, אינו צריך נר אחר. ואם הוא אדם חשוב שאין דרכו להשתמש לאור המדורה צריך נר אחר. (שולחן ערוך תרעא, ה)

במקום אחר הוא כותב:

אסור להשתמש בנר חנוכה... ואפילו לבדוק מעות או למנותן לאורה אסור ואפילו תשמיש של קדושה כגון ללמוד לאורה אסור... ונוהגים להדליק נר נוסף כדי שאם ישתמש לאורה יהיה לאור הנוסף שהוא אותו שהודלק אחרון, ויניחנו מרחוק קצת משאר נרות מצוה (שם תרעג, א).

נראה כי השולחן ערוך פוסק בהתאם לשני ההסברים אודות הדרישה לנר נוסף: להבדיל בין נרות חנוכה ונרות אחרים (בהלכה הראשונה) וכדי למנוע מצב בו אדם נהנה באופן ישיר מנרות חנוכה (בהלכה השנייה).

הראשונים דנים בשאלה היכן השמש צריך להיות ממוקם (דרכי משה תרעג, שמצטט את המהרי"ל; בית יוסף תרעג, שמצטט את רבינו ירוחם). לפי השולחן ערוך, השמש צריך להיות מופרד מן הנרות האחרים (שולחן ערוך תרעג, א) ואילו הרמ"א מוסיף:

ובמדינות אלו אין נוהגים להוסיף [נרות נוספים], רק מניח אצלן השמש שבו מדליק הנרות והוא עדיף טפי. (רמ"א שם)

לפי הרמ"א, עדיף לא להוסיף נר אלא להניח את השמש ליד החנוכייה. נראה כי הסיבה לכך היא כדי שהנר שאיתו הדליקו את שאר הנרות לא יוחלף בטעות באחד מנרות המצווה. ערוך השולחן כותב כי על השמש להיות מונח בצמוד לשאר הנרות, כיוון שכולם יודעים שנהוג להדליק נר נוסף עבור השמש (ערוך השולחן תרעג, ט). אמנם, מספר אחרונים כותבים כי נהוג להניח את השמש מעל הנרות האחרים (ראו לדוגמא מטה משה תתקפד).

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב דוד ברופסקי.

תרגום: נתנאל חזן, תשפ"ב

עורך: יחיאל מרצבך, תשפ"ב