המצאת הדפוס, 1440 | 1
תרגום: תני בדנרש; עריכה: אורי שטרן.
***
מבוא
אחת ההמצאות הגדולות ביותר, ששינו את העולם דרמטית, הייתה מכונת הדפוס. המכונה הומצאה בשטרסבורג בשנת 1440 על ידי יוהאן גוטנברג.
הדפוס עצמו לא הומצא על ידי גוטנברג; הוא היה בשימוש מאות שנים קודם להמצאת מכונת הדפוס. ההדפסה המסורתית נעשתה באמצעות לוחות עץ מרוחים בדיו שעליהם חרותים טקסטים או תמונות. גוטנברג הבין שבאמצעות חותמות מתכת של אותיות בודדות, המסודרות במכונה בהתאם לצורך, ניתן ליצור בקלות טקסטים מגוונים. באופן זה ניתן להימנע מההכרח לייצר לוח עץ ייחודי העשוי כמקשה אחת עבור כל טקסט.
האגדה הבאה מציעה סיפור רקע להמצאה הגדולה:
גוטנברג התנסה ביצירת לוחות של אותיות המרותכות זו לזו ומרכיבות מילים. הוא הגה את הרעיון של "מילים הניתנות להזזה", אבל עדיין לא חשב על אותיות בודדות הניתנות להזזה. אחד מילדיו פרץ לפתע דרך הדלת אל בית המלאכה שלו, והפיל את לוחות המילים לרצפה. גוטנברג קילל את הגמלוניות של ילדו, והחל לאסוף את האותיות שנפרדו זו מזו. כשעשה זאת, גוטנברג הבין שיהיה פשוט בהרבה להשאיר את האותיות מופרדות. כך, הוא יכול היה לסדר שוב ושוב את האותיות במכונת הדפוס, ולהיות מוכן לסדר דפוס עבור דף חדש מבלי לחתוך לוח עץ חדש או לחבר את האותיות לצמיתות.[1]
עד שנת 1454, בית הדפוס החדש של גוטנברג במיינץ הדפיס תנ"ך שלם. התנ"ך נקרא בשם 'תנ"ך גוטנברג', והוא נחשב עד היום לאחד הספרים החשובים ביותר שהודפסו. כבר בתחילת המאה השש עשרה בתי דפוס ייצרו מיליוני ספרים בכל רחבי אירופה.
ייתכן שאחד הספרים הראשונים שהודפסו בעברית היה פירוש הרמב"ן לתורה. ספר זה הוא אחד משמונה או תשעה ספרים בעברית שהודפסו בשנים 1469–1472, המכונים 'האינקונבולה של רומא'. חמשת חומשי התורה נדפסו לראשונה בשנת 1482 בבולוניה, איטליה. המהדורה הראשונה של התלמוד הבבלי, שכללה את פירושי רש"י ותוספות, הודפסה בוונציה בשנת 1523.
ספרים מודפסים סיפקו להמונים גישה למידע שעד אז לא היה חשוף בפניהם. ההזדמנות לחלוק רעיונות וידע הובילה לעידן של התקדמות והארה חסרות תקדים.
בתי הדפוס השפיעו בצורה משמעותית על העולם הדתי. לא מקרה הוא שכמה שנים מאוחר יותר, בשנת 1517, הצליח מרטין לותר ב"מרד" שלו נגד הכנסייה. את רעיונותיו הפיץ מרטין לותר בעזרת הדפסה המונית שלהם, וכן על ידי תרגום התנ"ך לגרמנית.
היהודים הושפעו אף הוא ממהפכת הדפוס. העולם היהודי מעריך הוראה ולימוד תורה, והטכנולוגיה החדשה הגדילה את ההזדמנויות לעסוק בכך. למעשה, כפי שנראה בהמשך, רכישת כתבים דתיים מודפסים עשויה אפילו להיחשב כמצווה.
האם יש מצווה לקנות ספרים?
הרמב"ם[2] פוסק על פי הגמרא:[3]
מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו... ואף על פי שהניחו לו אבותיו ספר תורה – מצוה לכתוב משלו. ואם כתבו בידו, הרי הוא כאילו קבלה מהר סיני. ואם אינו יודע לכתוב – אחרים כותבין לו.
הרא"ש טוען שבזמנו תוכן המצווה השתנה:
אבל האידנא שכותבין ס"ת ומניחין אותו בבתי כנסיות לקרות בו ברבים, מצות עשה היא על כל איש מישראל אשר ידו משגת לכתוב חומשי התורה ומשנה וגמרא ופירושים.[4]
פסיקה זו התקבלה על ידי השולחן ערוך.[5] לאור זאת, היו שהבינו שבימינו המצווה היא רק להדפיס ספרים, שכן כבר לא לומדים תורה מתוך מגילות הכתובות בכתב יד.[6]
כאשר התבססה האפשרות לקנות ספרים מודפסים, התקבלה הפסיקה שאין צורך דווקא לייצר את הספרים. בעל הלבוש[7] הבין שניתן לקיים את המצווה על ידי כתיבת ספרים או קנייתם,[8] ורבי חיים פלאג'י[9] הזכיר במפורש שקנייה מהווה חלופה לכתיבה.[10] בעל הפלא יועץ[11] אף טען כי רכישת ספרים היא מצווה גדולה מדאורייתא. הוא פסק שכל יהודי, גם מי שאינו לומד תורה, צריך לקנות כמה שיותר ספרים.[12]
הפוסקים דנים לגבי ברכת "שהחיינו" בעת קניית ספרים חדשים. בעלי השערי תשובה[13] מזכיר את התומכים (למשל הרדב"ז), אך למסקנה קובע שלא נהגו כך. הוא מביא את דעת הרב יעקב עמדין[14] שיש לברך על כתיבת ספר, ועל אחת כמה וכמה על הדפסת חידושי תורה עצמיים.[15]
מעמד ספר תורה מודפס
מהפכת הדפוס יצרה אתגרים חדשים, והתעוררו שאלות חדשות שלא נידונו קודם לכן.[16]
התורה מצווה על כתיבת ספרי תורה, מזוזות ותפילין. תשמישי קדושה אלו חייבים להיכתב ביד על ידי סופרים. הדבר נכון גם לגבי חלק מהמסמכים המשפטיים המתוארים בתורה, כגון גט. עם המצאת הדפוס, התעוררה השאלה האם הדפסה וכתיבה זהים מבחינה הלכתית.[17]
בעל הטורים[18] עוסק בדין קריאת מגילת אסתר מספר מודפס. הב"ח[19] על אתר פוסק שלא ניתן להשתמש במגילות מודפסות, על בסיס הפסוק מהמגילה (ט, לב), "ונכתב בספר". הט"ז חתנו[20] דן בנושא, ופוסק שכתבים מודפסים קדושים כמו כתבי יד. עם זאת, הוא קובע שלא ניתן להדפיס גט.
הט"ז לא דן במעמד ספר תורה מודפס.[21] בעל הפתחי תשובה[22] מבין מדבריו שהט"ז מתיר להשתמש בספר תורה מודפס לקריאה בציבור בבית הכנסת.[23] עם זאת, בעל הפתחי תשובה מצטט אחרים, לדוגמה בעל החוות יאיר,[24] שאינם מתירים.
הט"ז מוכיח את דעתו שהדפסה נחשבת מבחינה הלכתית ככתיבה ולא כ"חקיקה": הגמרא פוסקת שהמילים על החושן של הכוהן הגדול צריכות להיות חרותות באבן, ולא כתובות. החריתה התבצעה על ידי כתיבת אותיות על האבנים, ומעבר על קווי האותיות עם תולעת השמיר (תולעת שבכוחה לחרות באבן). אם הדפסה נחשבת כמו חריתה, טוען הט"ז, מדוע לא הדפיסו את האותיות על האבן? על כרחנו שהדפסה נחשבת ככתיבה!
מרתק לראות כיצד פוסקים מגיבים לעמדה זו. בעל החוות יאיר טוען נגד ההוכחה:
לע"ד אין הוכחתו כלום מפני שלא ידעו לפני שי"ן שנה מענין הדפוס אף כי ראיתי בספר כח ה' שהיה בנמצא מימים קדמונים ברזילים מוכנים לדפוס אכן לא אותיות נפרדים רק מלות שלימות מלה מלה רצופה לכן לא היו מספיקים לדפוס המבוקש לכן אין ראיה מאוקמתא דש"ס.[25]
עם זאת, בעל הכנסת יחזקאל[26] מגן על עמדת הט"ז בטענה שבוודאי המלך שלמה, שנחשב לאיש החכם ביותר שחי אי פעם, יכול היה להמציא את מכונת הדפוס. לכן, אם החליט להשתמש בשמיר בבניית בית המקדש, בוודאי היה זה משום שהדפוס לא מתאים מבחינה הלכתית.[27]
המהר"ץ חיות[28] מגיב לדבריו, וטוען כי העובדה ששלמה המלך היה איש חכם אינה רלוונטית לדיון. הוא מסביר שהקב"ה נוטע בכל דור ודור אנשים בעלי יכולת לגלות תגליות וחידושים שאיש לא ראה קודם לכן.[29]
הרב עובדיה יוסף מגיע למסקנה כי כל הדיונים שהיו בנוגע למעמד ההלכתי של כתבים מודפסים מתייחסים רק לבתי הדפוס של פעם, בהם נעשה שימוש בהדפסה ידנית. לעומת זאת, בימינו מכונות הדפוס הן אוטומטיות. לפיכך, הכתבים המודפסים באמצעותן אינם נחשבים מבחינה הלכתית ככתב.[30]
בשיעור הבא, נדון באתגרים אחרים ובשאלות נוספות שהתעוררו בעקבות המצאת הדפוס.
[1] מובא בספר: Samuel Willard Crompton, The Printing Press: Transforming Power of Technology (2004).
[2] הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ז, א.
[3] סנהדרין כא ע"א.
[4] תחילת הלכות קטנות, ספר תורה.
[5] יורה דעה רע, ב.
[6] ראו בפירוש הש"ך על אתר, סימן ה.
[7] רבי מרדכי בן אברהם יפה (בערך 1530–1612).
[8] לבוש, יורה דעה רע, ב.
[9] 1788–1868.
[10] שו"ת סמיכה לחיים, יורה דעה ו.
[11] הרב אליעזר פאפו (בולגריה, 1785–1828).
[12] פלא יועץ, ספר.
[13] הרב חיים מרדכי מרגליות (1780–1818).
[14] 1697–1776.
[15] שערי תשובה אורח חיים רכג, יב.
[16] ניתן להרחיב ולעיין ברשימת נושאים הלכתיים שעלו בעקבות מהפכת הדפוס בספרו של יצחק זאב כהנא, מחקרים בספרות התשובות (מוסד הרב קוק), עמ' 272–305.
[17] שאלה זו משיקה לדיון בנושא קדושת ספרים מודפסים, והשאלה האם יש לגנוז ספרי קודש מודפסים שהתבלו. שאלה זו נידונה בשיעור מספר 4 – קישור.
[18] אורח חיים תרצא, ד.
[19] רבי יואל סירקיס (1561–1640).
[20] רבי דוד הלוי סגל (1586–1667 לערך).
[21] ט"ז, יורה דעה רעא, ז.
[22] הרב אברהם צבי הירש אייזנשטט (1812–1868).
[23] פתחי תשובה, שם ס"ק כ.
[24] הרב יאיר חיים בכרך (1639–1702).
[25] שו"ת חוות יאיר קפד.
[26] הרב יחזקאל קצנלבוגן (1668–1749) מאלטונה, המבורג.
[27] שו"ת כנסת יחזקאל, לז.
[28] הרב צבי הירש חיות (1805–1855), חוקר תלמוד גליציאני מובהק.
[29] שו"ת מהר"ץ חיות, יא.
[30] שו"ת יחוה דעת ו, נז.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)