אישות | פ"א ה"ד | איסור ה'קדשה'

ראינו שלוש שיטות באיסור 'לא תהיה קדשה':

א. ע"פ פשט הרמב"ם ישנו איסור בכל בעילת פנויה שלא לשם אישות.

ב. לראב"ד (וכך מבין הרמב"ן בשיטת הרמב"ם) – הלאו אוסר בעילה בלי ייחוד; אדם שייחד אישה, גם בלי כתובה וקידושין, אין בה איסור.

ג. הלאו הוא רק על אשה המפקירה עצמה לכל אדם. בעילה 'מקרית' גם בלי ייחוד אינה אסורה.

ביד רמ"ה ישנה שיטה נוספת (על גבי שיטה ב'): מיוחדת בלא כתובה וקידושין מותרת מן התורה אך אסורה מדרבנן.

הרב מדן עמד על כך שכפי שהקידושין אוסרים את האשה על כל העולם, ובכך מבטאים את שעבודהּ לבעל, כך הכתובה מבטאת את שעבוד הבעל לאשה. נישואין, הסברנו, הם קודם כל אחריות ממונית ודאגה של הבעל לאשתו, וזו משמעות הכתובה ("שארה כסותה ועונתה").

עמדנו על הבעיה שנוצרה היום עם הנישואין האזרחיים ועם ה'ידועים בציבור'. ראינו את פסקו של הרב שילה רפאל המצריך פסק דין להתירם (שכן לא הסתלקו מעמ"י דיני האישות של בני נוח כשקיבלו תורה).