דילוג לתוכן העיקרי

לך לך | מוסר המלחמה של אברהם אבינו

הרב אהרן ליכטנשטיין
11.08.2014

הפרשיה המופיעה מיד לאחר סיפור ניצחון אברהם את ארבעת המלכים פותחת כך: 

"אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברהם לאמר אל תירא אברהם אנוכי מגן לך שכרך הרבה מאד" (פרק ט"ו פס' א').

באופן פשוט נראה, כי אם הקב"ה בכבודו ובעצמו מרגיע מישהו שלא יפחד – כנראה שיש לאותו אדם סיבה טובה מאוד לפחד. למרות הנחה פשוטה זו, לא ברור כלל מן הפסוקים ממה בדיוק מפחד אברהם.  חז"ל במדרשים מנסים להשלים עבורנו את התמונה ולענות על שאלה זו:

רבי לוי, המובא בבראשית רבה,  סובר שהגורם לפחדיו של אברהם הוא מלחמתו עם ארבעת המלכים, שסופרה לעיל. לדעתו, אברהם מפחד מחטאיו – הריגת חפים מפשע במלחמה. ר' לוי מתאר שאברהם היה "מתפחד ואומר – תאמר אותן אוכלוסין שהרגתי שהיה בהם צדיק אחד  וירא שמיים אחד" (בראשית רבה, פרשה מ"ד: ד').

לכאורה היינו חושבים כי תשובת ה' צריכה להיות פשוטה וחד משמעית - אפילו אם אברהם הרג מישהו, זה היה בשוגג והוא אינו אשם בכך כלל. עצם המלחמה הייתה מוצדקת ונכונה וגם אם במהלכה נהרגו אנשים בטעות, לא צריכות להיות לאברהם נקיפות מצפון על כך. אולם המדרש מביא תשובה שונה לחלוטין מאת ה' לפחדיו של אברהם:

"משל לאחד שהיה עובר לפני פרדסו של מלך. ראה חבילה של קוצים וירד ונטלה והציץ המלך וראה אותו. התחיל מטמן מפניו. א"ל מפני מה אתה מטמן? כמה פועלים הייתי צריך שיקושו אותה. עכשיו שקששת אותה, בא וטול שכר. כך אמר הקב"ה לאברהם – אותן אוכלסין שהרגת קוצין כסוחים היו" (שם). 

תשובתו של המדרש היא מדהימה ונועזת - ה' עונה לאברהם ואמר לו שלא היו צדיקים באנשים אותם הרג. משמע מהמדרש, שאילו היו כאלו אכן הייתה בעיה מוסרית במעשהו של אברהם והיה בסיס ממשי לפחדיו מהחטא.

המדרש מדגיש לנו את דמותו המיוחדת של אברהם אבינו  - לפני הדאגה הגופנית לעצמו ולביתו, הוא מודאג יותר מכל מהבעיה המוסרית שבמעשהו -  אולי הרג בטעות חף מפשע אחד. זאת על אף העובדה שהעילה ליציאתו למלחמה  הייתה ללא ספק טובה ומוצדקת – להציל את לוט מן השבי. עצם העובדה שמטרת המלחמה הייתה מוצדקת לא מהווה סיבה מספקת לאברהם להיות שלם מבחינה מוסרית עם מעשיו. הוא מפחד ורוצה לדעת שגם בתוך אותה מלחמה מוסרית וצודקת, לא הייתה סטייה כלשהי מן הצדק והאמת. 

 לצערנו, גם אנו כאברהם בשעתו, נמצאים כעת במהלכו של מאבק מתמשך נגד שכנינו. נראה לעיתים שבמהלך מאבק זה אנו שוכחים את המסר שאברהם אבינו מסמל.

 מדי פעם אנו שומעים על טעויות שאירעו לצה"ל בזמן המלחמה נגד המחבלים. אין להאשים את החיילים על עבודת הקודש שהם עושים בשטח חס וחלילה, אולם יש לשאול האם אנחנו מדגישים מספיק מחשבה לעובדה שאולי הרגנו כמה צדיקים וחפים מפשע, או שמא אנו כל כך בטוחים שכל האנשים שמתו הם אכן 'קוצים'.

נוצר מצב אבסורדי שבו מי שמהווה את מצפנה ומצפונה של האומה הוא יוסי שריד, ואילו רבנים וגדולי תורה אינם מביעים דעה בענייני המוסר הנובעים מן המלחמה בה אנו מצויים.

ישנן סיבות רבות לעובדה זו: העובדה שהציבור שלנו הוא לאומי מטבעו יותר מצבורים אחרים, העובדה שאנו מבינים שהמאבק אינו רק על שטח אלא הוא נובע מנקודה עמוקה ופנימית יותר וכן העובדה שאנו קשורים יותר לארץ ולמסריה ופחות מקבלים ערעור על שליטתנו. אולם כל העובדות הללו אינם יכולות להסביר את ההתעלמות מהשאלות המוסריות, ומהתהיות המוסריות, שעולות מהמצב שאליו נקלענו.

אין חולק שהמאבק שלנו הוא מוצדק ושיש להלחם במחבלים בכל הכוח, ואנו דוחים מכל וכל את גישת המעצמות הזרות שמנסות להציג אותנו ככובשים וכאי מוסריים. אנו בטוחים במוסריותה של המלחמה שאנו נמצאים במהלכה, אולם יחד עם זאת יש לתהות מדוע הדאגות שכ"כ הדאיגו את אברהם אינם מטרידות אותנו?

עלינו להמשיך וללכת בדרך אותה התווה לנו אברהם אבינו – להיות רגישים למוסר ולצדק גם בתוך המלחמה והמאבק הצודקים והנכונים כשלעצמם.

 

תא שמע - נודה לקבלת תגובות על שיעור זה (כולל תקציר קולע לשיעור, המלצות לשיוך לתחומים וכל הערה או שאלה)