דילוג לתוכן העיקרי

ברכות דף כו. - תפילת תשלומין

הרב נעם מלכי
30.12.2015

תפילת תשלומין / אביעד ברטוב ונעם מלכי

השבוע נתחיל, בעז"ה את פרק רביעי (הנושא את השם 'תפילת השחר'), והנושא הראשון שבו נעסוק יהיה תפילת תשלומין.

הצגת הסוגיא

במשנה בדף כ"ו ע"א נאמר:

"תפילת השחר עד חצות, ר' יהודה אומר עד ד' שעות..."

והקשו על כך בגמרא:

"ורמינהו: 'מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום'."

כלומר לכאורה עולה מהבריתא האחרונה כי זמן תפילת השחר הוא מיד עם נץ החמה, ואין זמנה נמשך כמה שעות (כמו שעולה מן המשנה).

ותירצו: "כי תניא ההיא לותיקין..."

מוסיפה הגמרא ושואלת:

"וכולי עלמא עד חצות ותו לא? והאמר רב מרי בריה דרב הונא, בריה דרב ירמיה בר אבא, אמר ר' יוחנן: 'טעה ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים, שחרית מתפלל במנחה שתים'."

ועל כך עונה הגמרא:

"כולי יומא מצלי ואזיל, עד חצות יהבי ליה שכר תפילה בזמנה, מכאן ואילך שכר תפילה יהבי ליה, שכר תפילה בזמנה לא יהבי ליה."

כלומר, אומרת הגמרא שאכן עקרונית ניתן להשלים את תפילת שחרית כל היום, ואילו התנאים במשנה נחלקו עד מתי הזמן של תפילת שחרית בזמנה.

השו"ע[1] פסק כבריתא:

"טעה או נאנס, ולא התפלל שחרית - מתפלל מנחה שתים, הראשונה מנחה והשניה לתשלומין."

להבנת תפילת תשלומין

ההבנה הפשוטה היא, (וכך משתמע אף מלשון המחבר), שחכמים תקנו לכל תפילה את הזמן הראוי לה, אך בכל זאת נתנו חז"ל אפשרות למי שהפסיד תפילה בזמנה לתקן את המעוות, ולהתפלל במקומה תפילה אחרת. על פי הבנה זו ניתן להבין את תפילת התשלומין בשני אופנים: או כאפשרות לתיקון, או כסוג של קנס[2].

בניגוד להבנה זאת, נראה כי מלשון הגמרא משמע שלתפילת התשלומין יש הגדרה אחרת.

ראשית, יש לבדוק מדוע הגמרא מקשה מדין תפילת תשלומין על המשנה העוסקת בעניין זמן תפילה לכתחילה. שנית, כאשר הגמרא מתרצת את הקושיה היא אומרת, כי למי שמתפלל תפילת תשלומין יש שכר תפילה, אך לא שכר תפילה בזמנה, ומכך משתמע שתפילת התשלומין איננה רק קנס או השלמה, אלא שהיא מעין התפילה המקורית עצמה[3].

לכן, נראה להעלות אפשרות נוספת להבנת עניינה של תפילת התשלומין, והיא שתפילת התשלומין היא אותה התפילה עצמה כמו התפילה המקורית, וכשחכמים תקנו את התפילות הם תיקנו סך מסוים של תפילות שיש להתפלל ביום, וכן הם תקנו זמן שבו ראוי להתפלל כל תפילה ותפילה, אך אם לא ניתן להתפלל כל תפילה בזמן הראוי לה - ניתן להתפלל את אותה תפילה גם בזמני היום הבאים.

וכך עולה לכאורה מתלמידי ר' יונה, בד"ה טעה כתבו:

"...דתפילת י"ח שהיא רחמים יש לה תשלומין, שאין זמן בקשת רחמים עובר..."

ומשמע מדבריהם, שהם הבינו שתפילת התשלומין היא אותה התפילה שפוספסה, וניתן להתפלל אותה מאוחר יותר כי בעצם זמן בקשת רחמים הוא כל היום.

הנפקא מינה בין ההבנות

הרמב"ם בפרק ג' מהלכות תפילה, בהלכה א' כתב:

"תפילת השחר מצותה שיתחיל להתפלל עם הנץ החמה וזמנה עד סוף שעה רביעית... ואם עבר או טעה והתפלל אחר ארבע עד חצות היום יצא ידי חובת תפילה, אבל לא יצא ידי חובת תפילה בזמנה."

כלומר, לדעת הרמב"ם אין הבדל בין תפילה לאחר סוף הזמן (לאחר שעה רביעית) לבין תפילת תשלומין (בזמן התפילה הבאה) - על שתיהן יש שכר תפילה, ואין שכר תפילה בזמנה.

אולם רס"ג כתב בסידורו[4], כי מי שלא התפלל שחרית עד שעה רביעית, לא יתפלל כלל לאחר ד' שעות, אלא ימתין ויתפלל תפילת תשלומין לאחר המנחה - מפני שאי אפשר להתפלל שלא בזמן תפילה, והזמן שלאחר שעה רביעית ועד חצות היום לא מוגדר כזמן תפילה.

נראה, כי מחלוקת רמב"ם ורס"ג תלויה בשתי ההבנות שהעלינו:

אם אכן יש צורך במספר תפילות מסוים כל יום וניתן להתפלל כל היום (זמני התפילות הם הדרך הראויה אך לא היחידה), אין הבדל בין תפילת תשלומין לבין תפילה לאחר ד' שעות - שתיהן מהוות תפילה לאחר זמנה, ועל שתיהן יש שכר תפילה, אך לא שכר תפילה בזמנה[5], וכך נראה שיש לפרש את שיטת הרמב"ם[6].

לעומת זאת, אם מבינים שתפילת התשלומין היא איננה אותה תפילה עצמה, אלא שהיא אפשרות להשלמת החסר, יש לומר שאם עבר הזמן, אין להתפלל יותר אלא רק בזמן התפילה הבאה - כתפילת תשלומין, כי רק אז יש את האפשרות להשלים ולתקן את המעוות, ואילו לאחר זמן תפילה, אין כל ערך לתפילה.

המגילת אסתר, על ספר המצוות במצוה ה' כותב, שלדעת הרמב"ם, יש שתי מצוות שונות: מצוה אחת היא להתפלל, ומצוה נוספת היא להתפלל בזמן:

"כי מן התורה הרשות בידו להתפלל באיזו שעה שירצה, אלא שחכמים תקנו לה זמנים בזמני הקרבת התמידים."[7]

ברור כי הרמב"ם הבין שהזמנים הם אינם לעיכובא, וממילא תפילת התשלומין היא איננה קנס, אלא בעצם אותה התפילה שטרם נאמרה, אלא שנעדר ממנה המרכיב של תפילה בזמנה.

נפקא מינה נוספת !

נפקא מינה נוספת בין ההבנות של תפילת תשלומין, היא לגבי מי שהיה אנוס. אם אנו אומרים שתפילת התשלומין היא אותה תפילה, נראה כי גם מי שהיה אנוס בשעת תפילה יהיה חייב באותה התפילה אם עבר האונס, מכיוון שהוא עדיין חייב באותה תפילה, למרות שהיא איננה תפילה בזמנה.

לעומת זאת, אם חובת התפילה קיימת רק בזמנה ולאחר מכן קיימת רק האפשרות לתקן, אך לא קיים יותר החיוב המקורי של התפילה - ייתכן ומי שהיה אנוס לא יצטרך להתפלל תפילת תשלומין, מכיוון שכאשר היה אנוס לא היה חייב בתפילה וממילא אין לו מה להשלים[8].

שכח לומר יעלה ויבוא במנחה

בתוס' ד"ה טעה (בדף כו ע"ב), מביא בשם רבינו יהודה שמי שטעה ולא הזכיר 'יעלה ויבא' במנחה של ראש חודש, לא יתפלל שתים בערבית שבמוצאי ראש החודש, ונימוקו:

"דלמה יתפלל עוד? הרי כבר התפלל כל תפילת המנחה מבעוד יום לבד ראש חודש שלא הזכיר, אם כן אין מרויח כלום אם יחזור ויתפלל במוצאי ראש חודש, הרי לא יזכיר עוד תפילת ראש חודש, וי"ח כבר התפלל?

ולא דמי להא דאמר הכא: 'טעה ולא התפלל מנחה בשבת דמתפלל ערבית בחול שתים', פירוש של חול משום שלא התפלל כלל אם כן ירויח תפילת י"ח כשמתפלל במוצאי שבת, אף על פי שלא יזכיר של שבת."

וקשה על הסבר זה של התוס', שהרי לכאורה, מי שלא הזכיר יעלה ויבוא בתפילה של ראש חודש, נחשב הדבר כאילו לא התפלל כלל ועליו לחזור ולהתפלל, מדוע אם כן אומר רבינו יהודה שלא ישלים את תפילת מנחה, הרי הוא כמי שלא התפלל אותה כלל?

נראה, כי רבינו יהודה סובר שתפילת התשלומין היא ממש אותה תפילה עצמה, ולכן לא ניתן להשלים יותר את אותה תפילת ראש חודש (י"ח עם יעלה ויבוא) שלא התפלל במנחה שהרי סוף סוף זה כבר לא ראש חודש[9].

לעומת זאת, נראה שמי שסובר שתפילת התשלומין היא איננה אותה תפילה, אלא רק אפשרות להשלים את החסר, יאמר שניתן להשלים את תפילת ראש חודש גם לאחר ראש חודש, כי אין צורך להתפלל את אותה תפילה אלא רק להתפלל תפילה כלשהיא במקום התפילה החסרה.

לגבי תשלומי תפילת שבת, מסביר התוס' בהמשך, שניתן לכולי עלמא להשלים גם בחול, כי לכתחילה גם בתפילות השבת היו אמורות להיכלל י"ח ברכות, אלא שחז"ל ביטלו אותן 'מפני הטורח'[10].

בפירוש תלמידי רבינו יונה, מופיעה מחלוקת בין רבני צרפת, שכתבו שניתן להשלים רק תפילה אחת, לבין אחרים שסוברים שניתן להשלים אף יותר מתפילה אחת. נראה שרבני צרפת שסוברים שניתן להשלים יותר מתפילה אחת, מבינים שתפילת התשלומין היא אותה התפילה כמו התפילה המקורית והזמן אינו מעכב, וממילא ניתן להשלים יותר מתפילה אחת, אך מי שסובר שניתן להשלים רק תפילה אחת מבין שתפילת התשלומין היא רק אפשרות לתיקון וחכמים אפשרו לתקן רק תפילת אחת.

תפילה ראשונה ושניה

בדף כו ע"ב אומרת הגמרא, שכאשר מתפללים תפילת תשלומין יש להקדים את תפילת החובה לתפילת התשלומין. הלבוש בסימן תכ"ב כתב, שטעם הדבר הוא מצד 'תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם', כלומר תפילת החובה תדירה יותר ולכן יש להקדימה לתפילת התשלומין. מדבריו אלו ניתן להסיק שהלבוש הבין שתפילת תשלומין היא איננה אותה תפילה אלא תפילה אחרת, כיון שאם היה מדובר על אותה התפילה, הרי הן תדירות באותה המידה[11].

אולם, הסברו של הלבוש קשה קצת, מכיון שהכלל 'תדיר ושאינו תדיר...' אינו לעיכובא אלא רק לכתחילה! והרי מהגמרא משמע שאם התפלל תחילה את תפלת התשלומין הרי היא לא עלתה לו - כלומר גם בדיעבד הוא לא יצא ידי חובת ההשלמה.

המעדני יו"ט בפירושו על הרא"ש[12] הביא טעם אחר, והוא שיש להתפלל את תפילת התשלומין בתוך זמן התפילה שאחריה, ואם היה אפשר להתפלל את התשלומין לפני תפילת החובה, יש חשש שיבוא להתפלל את תפילת התשלומין שלא בתוך זמן תפילה, ולא יצא ידי חובה.

האליה רבא[13] כתב שהסיבה היא, שתפילת התשלומין מתקבלת אגב תפילת החובה, ולכן יש להתפלל קודם את תפילת החובה ואחר כך את תפילת התשלומין.

נראה, כי לפי ההסבר של הלבוש, הקדמת תפילת החובה זהו דין בתפילת החובה, אך לפי המעדני יו"ט והאליהו רבה זהו דין בתפילת התשלומין.

נפקא מינה אפשרית תהיה מקרה שבו אדם הקדים את תפילת החובה לתפילת התשלומין, אך לא יצא ידי חובת תפילת החובה (שכח 'יעלה ויבוא', למשל). אם זהו דין בתפילת תשלומין, שעליה להיות תמיד אחרי תפילת חובה ייתכן ואותו אדם לא יצא ידי חובה לא בתפילת החובה ולא בתפילת התשלומין, אך אם זהו דין בתפילת החובה, שעליה להיות לפני תפילת התשלומין, ייתכן והוא יצא ידי חובה תפילת תשלומין למרות שלא יצא ידי חובה תפילת החובה.

בגמרא בע"ב מובאת הברייתא הבאה:

"תנו רבנן... טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצ"ש שתים של חול, מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה, ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה - שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו."

רש"י בד"ה שניה עלתה לו מסביר:

"שניה עלתה לו - בשביל תפילת מוצ"ש, וראשונה לא עלתה לו שאינה כלום, שאין לו להקדים תפילה שעבר זמנה לתפילה שזמנה עכשיו, והשניה נמי לא עלתה לו לשל שבת הואיל והבדיל בה, גילה דעתו שאינה של שבת והיא תחשב לשל ערבית."

ניתן להסיק מהסבר זה של רש"י שעל המתפלל תפילת תשלומין לגלות בדעתו שהוא מתפלל תפילת תשלומין[14], אחרת הוא לא יצא ידי חובת תפילת תשלומין.

נראה, כי על פי היסוד הזה ניתן יהיה לתרץ את מה שהקשנו על נימוקו של הלבוש, שהסביר שהקדמת תפילת החובה לתפילת התשלומין היא לעיכובה בגלל ש'תדיר ושאינו תדיר...'.

אפשר לומר, שחכמים תקנו מראש, שתפילת התשלומין תבוא אחרי תפילת החובה, בגלל שתדיר קודם לשאינו תדיר. אמנם, הכלל 'תדיר ושאינו תדיר...' אינו מעכב, אך לאחר שחכמים תיקנו בגללו שתפילת החובה קודמת לתפילת התשלומין, מי שמשנה מהסדר, מגלה בדעתו שהוא מתפלל את תפילת החובה ולא את תפילת התשלומין - ולכן הוא איננו יוצא ידי חובת תפילת תשלומין[15].

עוד נראה לדייק מדברי הלבוש, כי לדעתו תפילת התשלומין היא איננה אותה תפילה החסרה בעצמה, אלא תפילה אחרת שבאה במקומה, שכן אם הוא היה סובר שזוהי אותה תפילה, הוא לא היה אומר שתפילת החובה קודמת לתפילת התשלומין בגלל 'תדיר ושאינו תדיר...' שהרי תפילת מוצ"ש איננה תדירה יותר מאשר תפילת שבת![16] רק אם נגדיר את תפילת התשלומין כתפילה אחרת ניתן יהיה לומר שהיא תדירה יותר, כי ברור שתפילות החובה תדירות יותר מאשר תפילות התשלומין וממילא יש להקדים את תפילת החובה לתפילת התשלומין.

שאלת השבוע:

"אמר ר' יוחנן טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים."

מדוע יש להשלים את תפילת ערבית, הרי קיימא לן ש'תפילת ערבית רשות'?

תשובות ומענות נא לשלוח ל: [email protected]


[1] סימן קח סעיף א'.

[2] הנפקא מינה תהיה, האם יש חובה להתפלל תפילת תשלומין, או שזו רשות.

[3] שהרי המתפלל זוכה לשכר התפילה המקורית, ומפסיד רק את שכר תפילה בזמנה.

[4] סידור הרס"ג, הוצאת 'מקיצי נרדמים', עמ' לא.

[5] כי בעצם מדובר באותה התפילה ממש.

[6] אמנם, על פי זה יש צורך לומר שניתן להתפלל שחרית עד שש שעות ומחצה, שאז מתחיל זמן מנחה, ולא עד חצות. ואכן, כך כותב הכסף משנה בסוף סעיף א'.

[7] המגילת אסתר בעצם מבאר את דברי הרמב"ם בהלכות תפילה: "שכשם שתפילה מצוה מן התורה, כך מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה כמו שתקנו לנו חכמים ונביאים."

[8] כמובן, כי הסבר זה איננו הכרחי וניתן לומר שגם אם תפילת תשלומין היא השלמה ולא אותה תפילה, חכמים נתנו למי שהיה אנוס אפשרות להתפלל. כמו כן, הדבר תלוי בהבנת האונס: האם האנוס פטור או שהוא כלל אינו חייב בתפילה.

[9] מדבריו נראה גם, שניתן להשלים חלקי תפילה, אך אכמ"ל.

[10] ולכן, מי שהתחיל בשבת תפילת י"ח של חול צריך לסיים את הברכה שהתחיל ואחר כך לעבור לתפילת שבת.

[11] אמנם, ניתן לומר שכוונתו היא, שתפילה בזמנה תדירה יותר מתפילה שלא בזמנה, אך מסתבר יותר לומר כפי שהסברנו, כיוון שההבדל בין תפילה בזמנה לשאינה בזמנה הוא לא בדין התפילה אלא במשהו חיצוני לתפילה שלא כמו בין תפילה בזמנה לתפילת תשלומין שלהן דין תפילה שונה.

[12] פרק רביעי (דף יז ע"א) אות ת'.

[13] סימן קח סעיף ח.

[14] ייתכן ואין צורך בגילוי דעת חיובי אלא מספיק שלא יהיה גילוי דעת שלילי.

[15] אמנם, ניתן לחלק ולומר שכאשר מישהו מבדיל במוצ"ש בתפילה השניה, מוכח מתוך התפילה עצמה שהיא איננה תפילת תשלומין לעומת מי שמשנה את הסדר, שאין זה כך.

[16] לחיילים שבין קוראינו נזכיר, ש'לכל שבת יש מוצאי שבת' וממילא אין התפילות של מוצ"ש תדירות יותר מתפילות השבת.

תא שמע - נודה לקבלת תגובות על שיעור זה (כולל תקציר קולע לשיעור, המלצות לשיוך לתחומים וכל הערה או שאלה)