דילוג לתוכן העיקרי

'כי עבדיי הם'

* כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' א-להיכם. (ויקרא כה, נה)

פסוק זה קובע, למעשה, עובדה - בני ישראל עבדיו של הקב"ה הם. קביעת עובדה שכזו מעוררת בנו את השאלה - לאפוקי מה, כלומר מה באה האמירה "עבדי הם" להוציא?

שתי תשובות בדבר. הראשונה מתייחסת למישור האנושי - "עבדי הם" - ולא עבדים לאחר.

ואף זה מתחלק לשניים - מחד - "עבדי הם" - ולא עבדים לאדם אחר - אין רשות לאדם לשעבד את זולתו. ובאה הפרשיה שלפני כן - "וכי ימוך אחיך" - כהקדמה. שם מדובר על אדם הנאלץ למכור עצמו מחמת עוניו, ומציבה שם התורה גבולות ברורים ואוסרת על שיעבודו ועל ההתנהגות כלפיו כעבד. וכנאמר אצלנו, אף שם מסכמת התורה - "כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד" (שם כה, מב).

מאידך - "עבדי הם" - ולא עבדים לעם אחר.

רש"י מביא בשם התורת כהנים - "'עבדי הם' - שטרי קודם". ומשמעות הדברים כפולה - הן במישור ההיסטורי והן במישור הערכי-רוחני. במישור ההיסטורי - הקב"ה הוא אשר הוציא את עם ישראל ממצרים מעבדות, למען יהיו לו לעבדים - הוא הראשון - שטרו קודם. אך מעבר לכך - במישור הערכי-רוחני - שטרו קודם בהיותו ברמה אחרת, נשגב ומרומם מעל עם ואדם, הוא בורא העולם ויוצרו ולכן לו זכות ראשונים לתבוע בעלות - עבדי הם.

אף את יציאת מצרים הנזכרת כאן - "אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" ניתן לראות בשתי משמעויות. מחד, מעשה ההוצאה ממצרים מסמל את מעשה הקניין שעשה הקב"ה. מאידך - יציאת מצרים מסמלת יצירה חדשה - יצירת עם חדש, עם אשר אין לדבר עליו במושגים הפשוטים והרגילים של עבדות, בהיותו מרומם מהגדרה זו, ולפיכך עבדיו של הקב"ה בלבד יכולים הם להיות ולא של אחר.

עד כה התייחסנו למישור האנושי, המעשי, אולם קיים מישור נוסף אותו בא הפסוק לצמצם - "עבדי הם" - ולא בני חורין לחלוטין. בעולם המודרני כיום, הכל רואים בחֵירות כערך עליון ורואים את האדם כבן חורין, חופשי לעשות כרצונו ללא מיצרים. זאת בא הפסוק לשלול - אתם בני ישראל, אינכם חופשיים אלא משועבדים אתם לקב"ה. אמנם, בשיעבוד זה טמונה החירות הגדולה -

'מכתב א-להים הוא חָרות על הלֻחֺת' (שמות לב) - אל תקרא חָרות אלא חֵרות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. (אבות ו, ב)

כאשר מדברים בעולמנו על חירות, למעשה אין מתכוונים לחירות אמיתית מוחלטת, אלא כפי שהגדירה פרויד. לטענתו, חירות קיימת כאשר אין גורם חיצוני אשר כופה את האדם לעשות דבר מה. אמנם, גורמים ודחפים פנימיים, שיעבודי גופו של האדם, עדיין כלולים בגדר החירות כי אינם גורם חיצוני.

התורה לעומת זאת, מעלה ומרוממת את האדם אף מעל השיעבוד לגוף עצמו - היא גורמת לאדם לשלוט על גופו ולהפעילו כרצונו. זהו בן החורין האמיתי - זה אשר שולט אף על גופו, אינו מושפע מיצרים ומדחפים פנימיים.

זוהי, איפוא, כוונת הפסוק - עבדי הם - הנכם עבדים ולא בעלי חירות אינסופית ללא אדון - יש לכם מסכת חיים המשעבדת אתכם לקב"ה, אך מערכת חיים זו היא הגורמת לכם להתעלות ולהיות בני חורין אמיתיים.

 


* שיחת ער"ש פרשת בהר התשנ"ב. עפ"י סיכומו של דני אורנבוך.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)