העוסק בצורכי ציבור כעוסק בצורכי שמיים

בראייה כוללת, כניסתו של ראש ישיבה למסגרת ממשלה*, כשר פעיל, יכולה לעורר כמה שאלות במישור התיאורטי.

שאלה אחת בוקעת ועולה מדברי הגמרא במגילה (טז ע"ב), המתייחסים לפסוק המופיע בסוף מגילת אסתר (י, ג): "כי מרדכי היהודי, משנה למלך אחשורוש, וגדול ליהודים, ורצוי לרוב אחיו’ - לרוב אחיו ולא לכל אחיו, מלמד שפרשו ממנו מקצת סנהדרין". חכמי הסנהדרין סברו - כפי שרש"י מסביר על אתר - שעל מרדכי , בעל יכולת ההשפעה, גם "ללמוד" וגם "ללמד", להישאר בסנהדרין ולא להיכנס לתוך קלחת העיסוק בעניינים ציבוריים.

שאלה נוספת נוגעת לעצם השתתפותו של איש רוח בחיי המעשה, במיוחד כאשר מדובר בתחום פוליטי הנתפס בעיני רבים כאחד מן התחומים הפחות רצויים, שלעתים אף נודף הימנו ריח לא טוב. שילוב של אנשי רוח, אנשי תורה, בעולם המעשה בכלל, ובתחום הממשל בפרט, יש בו כדי לעורר ספקות מסויימים. מצד אחד, ניצב לפנינו המודל של בחיר המין האנושי, משה רבנו. משה היה, מצד אחד, "רבינו", מלמד התורה לעמו ישראל. מצד שני, היה משה מלך. לדעת הרמב"ם, הפסוק "ויהי בישרון מלך" מתייחס למשה, ומכאן המקור לגמרא בשבועות שלמשה היה דין "מלך".

אכן, ידועים הם גם דברי הרמב"ם המפורסמים (בסוף הלכות שמיטה ויובל יג, יב), ולפיהם שבט לוי נבדל משאר השבטים, "מפני שהובדל לעבוד את ה', לשרתו, ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים... לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכים מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין, ולא זוכין לעצמן בכח גופם, אלא הם חיל ה' ".

במידה מסויימת, גם אם נדבר במונחים כלליים יותר, הרי שיש לדון במידת רציותו של אותו חלום וחזון, שאפלטון העלה על נס, של חברה אידיאלית בה הפילוסופים יהיו למושלים, והמושלים יהיו לפילוסופים.

לא זו אף זו: ישנם לא מעט אנשים העומדים ותוהים, מעבר להתייחסות ברמה המופשטת של כניסה לממשלה, האמנם יהא זה מן התבונה להיכנס לממשלה הספיציפית הנוכחית. ממשלה נתונה, בעלת דרך, שיטה והרכב. כיצד זה ישתלב בנופה אדם גדול בתורה?

אכן, יש כאן שאלות כלליות וספציפיות שניתן להעלות, וחלקן תשובתן בצדן. מקצת מחכמי הסנהדרין פרשו ממרדכי, אבל "רוב אחיו" דגלו בעמדתו, שלפיה הנסיבות חייבו את כניסתו לאותם תחומים.

היות ואיננו מדברים ברמה תיאורטית אלא במישור ספציפי, דומני שצריך להדגיש שהימים אינם ימים רגילים. ממילא, אין מקום לדון בשאלה זו בצורה מופשטת, האם זה רצוי שראש ישיבה ייכנס לממשלה אם לאו. אנו נמצאים בימים גורליים, קשים, כששלל בעיות עומד לנגד עינינו, בעיות שבחלקן נובעו מן המצב בתוך המחנה הדתי-לאומי, כשהוא לעצמו, וחלקן נובע מן היחס של אותו מחנה לציבור הכללי. השאלות נוגעות הן לתוכן והן לצורה. אין צריך לומר שמצויים אנו בתקופה שבה שאלות מדיניות חובקות עולם והרות גורל עומדות על הפרק. שאלת התהליכים בהם הוחל זה מכבר צריכים לעמוד לנגד עינינו, הן לגבי המשך הביצוע והן לגבי המשך עיצוב התפישה ביחס אליהם.

במצב מעין זה, תהא מחשבתנו אשר תהא ביחס לשאלה העקרונית, יש משמעות מיוחדת שאמנם יהיה בתוך הממשלה אדם שיכול להביא את המסר ואת התכנים של עולם התורה ולהטמיע אותם בתוך הממשלה בפרט, ובעולם הממשל כולו.

הרב עמיטל לא הוזמן לממשלה כדי לעסוק בתחומים ביצועיים, בניהול משרד. חוששני שהזמנה מעין זו לא היתה מושכת אותו, ומכל מקום לא היו מציעים לו זאת. הרב עמיטל נקרא בפירוש למלא תקן של אדם האמור להכניס את המימד הרוחני לתוך עולם המעשה. את הפן היהודי לתוך ציבור שאיננו מבין, לפחות ברמה שאנחנו היינו רוצים לראותו, את המסרים ואת התכנים.

כמובן, הכניסה לממשלה אינה פשוטה. יש כאלה המביעים ספקות והרהורים, מתוך חשש שמא ישולם כאן מחיר אישי, מחיר של הישיבה כולה, מחיר של הציבור כולו. במקביל, קיים החשש שבסופו של דבר יתברר כי דבריו של הרב עמיטל לא היו אלא "קול קורא במדבר", וישיבתו בממשלה הביאה רק מפח נפש, בהיותו "קישוט", מעין עלה תאנה, לערוות הממשלה.

לא ניתן להבטיח במאת האחוזים שתרחיש קודר מעין זה לא יתרחש. לא הייתי חותם על הבטחה כזו, ודומני שגם הרב עמיטל לא היה חותם עליה. אבל הסיכויים שצעד זה יהיה לברכה, בעיקר מבחינה לאומית ויהודית, הם גדולים. מידת האחריות - תורנית ולאומית כאחד - היא שהניעה את הרב עמיטל להיענות לאתגר.

לרב עמיטל יש רקע וכישורים לא שכיחים שיאפשרו לו להתמודד, ובהצלחה, עם התפקיד המיועד. לפני זמן מה, נתבקשתי לשאת דברים ב"דינר" שקיימה הישיבה לכבודו של הרב עמיטל בניו יורק. בין היתר אמרתי שם, שלו הייתי צריך לשים את האצבע על נקודה אחת שבה רואה אני את ייחודו של הרב עמיטל, הייתי מצביע על יכולתו לשלב בין החזון לבין המעשה. מחד גיסא, להיות "בעל חלומות", ומאידך גיסא, לישמו במציאות הריאלית עד כדי מימושו.

עם ייסודה של הישיבה, עמד הרב עמיטל על גבעת טרשים, וציטט את דברי חז"ל על אברהם שהלך עם נעריו, והראה להם "ענן קשור בראש ההר". הוא ראה, והם לא ראו. הרב עמיטל דיבר בהזדמנות אחת על היכולת הדרושה לראות ענן בראש ההר, ואחר כך לצפות ולנסות לאתר את שעומד מאחוריו. איש החזון שברב עמיטל ראה את הענן, איש המעשה שבו הפך את הענן לישיבה.

מעבר לכישורים, יש לרב עמיטל רקע עשיר ומגוון שיאפשר לו, בעזרת ה', ליצור קשרים של ממש עם פלגים שונים בעם, דווקא בשעה שבעיית הפילוג שאנו עדים לה בשנים האחרונות היא כה קריטית וניצבת בראש סדר יומנו.

מצד אחד, אדם עם שורשים עמוקים מבחינה תורנית, גם בעולם החרדי (והיכולת לדבר יידיש, אף היא מרכיב חשוב בעניין זה...), אדם שבית גידולו בישיבת "חברון", ועולם זה - על כל העושר שבו - אינו זר לו.

מצד שני, אדם עם מעמד נכבד בתוך הציבור הדתי-לאומי על כל פלגיו. ובמקביל: אדם שפעל ופועל רבות למען קירוב לבבות, בין הציבור הדתי והתורני מצד אחד, לבין הציבור הכללי מצד שני. בשעה זאת, כשבעיות כה קשות עומדות על הפרק, נדרש על ידי ראש הממשלה לבוא ולהיות חלק מן הממשלה. זאת, מתוך כוונה מפורשת שמשהו מרוח "ישראל סבא" יורגש בתוך הממשלה. מתוך הבנה שאכן מדובר בשעה של קירוב לבבות. מתוך תקווה - וקולות מעין אלה נשמעים מראש הממשלה ומאחרים - שהדבר יביא לפיוס ולקירוב ולא, חלילה, לחידוד ולפילוג. הם יודעים שאין מדובר, חלילה, באדם שיטשטש או יטייח את עמדותיו התורניות. האם מישהו מעלה על דעתו שלעת כזו יש לטרוק את הדלת בפני ההצעה, ולומר "עשו את אשר אתם רוצים. אנחנו נישאר בחוץ"? לא ייעשה כן במקומנו, ובודאי כאשר מדובר באדם עם אחריות לאומית, עם ראייה היסטורית, כמו הרב עמיטל.

הרב עמיטל נענה להזמנה מתוך רוח זו. במידה מסויימת, יש כאן קושי אישי בשבילו. הגמרא במסכת הוריות (י, סע"א) מתייחסת לעולה של שררה, ואומרת: "כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם, עבדות אני נותן לכם, שנאמר (מל"א יב, ז): 'וידברו אליו לאמר אם היום תהיה עבד לעם הזה' ".

לצד העבדות, מלווה שררה זו בחשש של פגיעה בלימוד התורה של מי שמושרש בעולמה של תורה בדמו ובנפשו. המדרש בריש פרשת וארא (שמות רבה ו, ב) אומר: " 'כי העושק יהולל חכם' - המתעסק בצרכי ציבור משכח תלמודו. אמר רבי יהושע בן לוי: ששים הלכות למדני ר"י בן פדיה בחרישת הקבר וכולן נשתכחו ממני בשביל שהייתי עוסק בצרכי ציבור". אף על פי כן, ולמרות המחיר האישי, יש לפעול מתוך תחושה של אחריות ומתוך מודעות לדברי הירושלמי כי העוסק בצרכי ציבור כאילו עוסק בדברי תורה. יש ליתן משקל מיוחד, בשעה זו ובנסיבות אלו, לחשיבות המרובה שבהחדרת מסרים רוחניים, לדאגה שהמדיניות תוכתב לא רק על ידי שיקולים פראגמטיים. מתוך חזון וראייה לעומק ולטווח ארוך, קיבל על עצמו הרב עמיטל את המשימה.

הקושי אינו רק של הרב עמיטל, אלא של הישיבה כולה. העול על הצוות ילך ויכבד, חסרונו יורגש. אך אני מקווה שנוכל להתגבר עליה, ולו באופן חלקי, בעזרת דרכו החינוכית של הרב עמיטל. דרך שעיקרה עשייה מתוך תחושה של אחריות, וממילא גם מתוך נכונות קולקטיבית שלנו לוותר, במקרה הזה ל"וותר" עליו במידה מסויימת מתוך הבנה לצורך השעה וחשיבותה.

אינני יודע מה יהיה לוח הזמנים של הרב עמיטל. אנו מקווים שהוא ימשיך להיות פעיל גם בעתיד, ובצורה משמעותית, באורחות חייה של הישיבה. יהא אשר יהא, הרב עמיטל משמש לכולנו כשליח ציבור. לא רק לציבור המכונס כאן אלא לעם כולו. אנו מאחלים לו אישית, שיראה ברכה בעמלו. שאותן משימות שלשם הגשמתן הוא נענה להזמנת ראש הממשלה, יתגשמו כך שעל ידן תבוא ברכה לו באופן אישי, ויותר מזה למדינה ולעם כולו.