עבודה זרה | דף ג | גדול המצווה ועושה
הגמרא בסוגייתנו דנה בשאלה אם אומות העולם מקבלות שכר על קיום המצוות. הסוגיה מעמתת את דברי מר בריה דרבינא שאומות העולם חייבות במצוות אך "אף על פי שמקיימין אותן אין מקבלין עליהם שכר" עם דברי רבי מאיר "שאפילו גוי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול", ומכריעה:
"שאין מקבלין עליהם שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה, דאמר ר' חנינא: גדול המצווה ועושה יותר משאינו מצווה ועושה".
מדוע המצווה ועושה גדול ממי שאינו מצווה ועושה? התוספות (על אתר ד"ה גדול; וכן במקומות אחרים בש"ס) ביארו:
"מפני שהוא דואג תמיד לבטל יצרו ולקיים מצוַת בוראו".
לדברי התוספות, שכרו של המצווה ועושה גדול יותר משום שקיום המצוות דורש ממנו מאמץ נפשי גדול יותר, ו"לפום צערא אגרא" (אבות ה, כג). מי שאינו מצווה ועושה דומה למי שיש לו פת בסלו – הוא מקיים את המצוות מרצון חופשי ומבחירה מלאה. המצווה ועושה, לעומתו, מקיים את המצוות מתוך יראה והכרח, ולכן צערו, וממילא גם שכרו, גדולים יותר.
אומנם פירוש זה נראה קשה בסוגייתנו. אומות העולם חייבות לקיים מצוות, וכדברי רש"י להלן (ו ע"א ד"ה משום) ש"עתידין הן ליתן את הדין על שאין מקיימין אותן". אם כן, מדוע לא יקבלו הגויים את שכרם כמצווים ועושים?!
על כן נראה להציע הבנה אחרת בדבר גדולתו של המצווה ועושה. בכל מצווה יש שני חלקים: המצווה מצד עצמה ועשיית רצונו של הקב"ה. כל אדם המקיים מצווה או נמנע מעבירה מקבל שכר על עצם קיום המצווה. שכר זה, אי אפשר לשלול אותו אפילו מאומות העולם. ואולם המצווה על המצווה ועושה אותה זוכה עוד לדבר אחר: בעשיית רצון ה' הריהו יוצר קשר מיוחד עימו יתברך. קשר זה אינו נוצר כשאינו מצווה ועושה. וכעין זה כתב הרא"ש בתוספותיו למסכת קידושין (לא ע"א):
"המצווה ועושה הוא עושה רצון קונו, אבל מי שאינו מצווה ועושה לא שייך לומר ביה עושה רצון קונו".
לפי זה יובנו בנקל דברי סוגייתנו. מאחר שראה הקב"ה שאין הגויים מקיימים שבע מצוות בני נח, עמד והתיר אותו קשר מיוחד שנוצר על ידי קיום הרצון הא-לוהי שבמצוות, ושוב אין לגויים אלא השכר על קיום המצוות מצד עצמן.
לאור הרקע ל'התרת' המצוות לבני נח נוכל ליישב את סוגייתנו גם לפי שיטת התוספות. לעיל הקשינו: אם הגויים מחויבים עדיין במצוות, היאך שלל מהם הקב"ה את שכרם כמצווים ועושים?! תשובת הדבר בוקעת ועולה מדברי הגמרא הנזכרים: "כיון שלא קיימום – עמד והתירן להן" (לעיל ב ע"ב). מאחר שאין אומות העולם מקיימים את המצוות כמערכת מחייבת, שוב אין הם ראויים ליטול עליהן שכר כמי שמצווה ועושה. אומנם עדיין חייבים הם במצוות, ואף ייענשו על ביטולן, אך מכל מקום הם עצמם אינם רואים את הציווי הזה כמחייב ואינם מקיימים את המצוות כמי ש"דואג תמיד לבטל יצרו ולקיים מצות בוראו" אלא לפי רצונם. אשר על כן, אין הן ראויים לשכר אלא כמי שאינו מצווה ועושה.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)