בבא בתרא | דף טז | הולדת בנות

במסגרת מדרש איוב שבדפים טו–טז עוסקת הגמרא בבנותיו של איוב, ואגב כך מביאה מחלוקת אמוראים בדבר טיבה של הולדת בנות:

"'ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה ובנות יולדו להם' – רבי יוחנן אמר: רביה באה לעולם; ריש לקיש אמר: מריבה באה לעולם".

רבנו גרשום מבאר שלדעת רבי יוחנן הולדת בת היא מאורע משמח, משום שהבנות עוסקות בגידול המשפחה, ואם כן – יהיו לאדם נכדים לתפארת. הפרשנים לא התייחסו לעמדת ריש לקיש, אך ברור שלדעתו הולדת בת איננה מאורע שמח. ואכן בהמשך הסוגיה מסופר על רבי שמעון ברבי, שכאשר נולדה לו בת – חלשה דעתו, והגמרא מוסיפה:

"אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אלא אשרי למי שבניו זכרים, אוי לו למי שבניו נקבות".

החתם סופר על אתר התקשה בדברי הגמרא: האומנם יש מי שסבור שהולדת בת היא מאורע שלילי ומצער? כלום יש היגיון בדעה שכזו? ואם כן, מהי המחלוקת בסוגיה?

מתשובתו לשאלות אלו אפשר לדלות יסוד חשוב. החתם סופר מבחין למעשה בין שתי מגמות בהולדת ילדים.

בכמה מקומות בש"ס (וראה גם לעיל יג ע"א) ראו חז"ל בפסוק "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ" (ישעיהו מה, יח) מקור המחייב להביא ילדים לעולם. וכבר ראינו (בעיונו של הרב ברוך וינטרוב לדף י"ג) כי ר"י הזקן, מבעלי התוספות, הגדיר מצווה זו "מצוה רבה" (תוספות שם ד"ה שנאמר). אם כן, המגמה הראשונה בהולדת ילדים היא עצם יישובו של עולם בבני אדם בכלל, וריבוי אוכלוסי ישראל בפרט.

אך כמובן, להולדת ילדים יש מגמה נוספת – המגמה החינוכית. מובן שלא די בעצם הבאת החיים לעולם: אדם צריך לחנך את ילדיו ולדאוג שלא רק יגדלו בעולם, אלא גם יתרמו לו ויפתחו אותו.

לאור הבחנה זו ביאר החתם סופר את סוגייתנו. לדבריו, במה שנוגע ליישובו של עולם אין הבדל בין בן לבת:

"ונראה לי היות זכר ונקבה בוראם ויקרא שמם אדם, וכל המוליד זכר או נקבה אינו מביא לעולם אלא פלג גופיה, ולעת זיווגם יגמור גוף א' מבין בית האבות".

מטרת ההולדה היא להקים משפחות ("בית האבות"), ולשם כך דרושים כמובן בנים ובנות כאחד. לעומת זאת, במה שנוגע למטרה השנייה עשוי להיות הבדל בין בנים לבנות:

"ומכל מקום מי שהוליד הזכר ובטוח בו שיהיה תלמיד חכם וצדיק – אשרי לו שהגיע לחלקו דבר טוב".

אומנם גם בת עשויה לתרום לפיתוחו של עולם ולתיקונו במלכות ש-די, אך מצוות רבות, ובכללן מצוות תלמוד תורה, מוטלות אך ורק על בנים. במישור זה יש אפוא שמחה מיוחדת בהולדת בנים, שיעסקו בתורה ובמצוות.

לסיום נעיר שהפוסקים נחלקו מה מסקנת סוגייתנו. בשו"ת משנה הלכות (יא, קפ–קפא) הבין שלהלכה נקטינן "אוי לו למי שבניו נקבות", ולכן פסק שאין לברך שהחיינו על הולדת בת. בשו"ת דברי יציב (אורח חיים פ"ח), לעומת זאת, כתב שמסקנת סוגייתנו היא שבנות מביאות רבייה לעולם, והולדתן היא מאורע משמח; ופוסקים רבים חלקו על המשנה הלכות וקבעו שיש לברך שהחיינו על הולדת בת (עיין למשל ציץ אליעזר יג, כ).