כי תבוא | ארור מכה רעהו בסתר

בתקשורת לכל סוגיה מצוי ביותר השימוש במנוחים כגון:  "גורם ממשלתי בכיר", "גורם צבאי בכיר", "אישיות ביטחונית" או "מקורב ל...". נדיר הוא שכתב יאמר או יכתוב בצורה מפורשת מי הוא מקור הידיעה המובאת. השימוש המוסתר של מקורות משרת את "המקור" כהגנה מפני תוצאות וענישה על הפצת דברים. הוא משרת את הכתב/ת משום שהדברים הד דבריו של אחר שלא ניתן לאמתם. אך השימוש נועד בעיקר על מנת לחתור תחת ולפגוע במערכות או באישים ללא לקיחת אחריות על המעשה. את "המקור" לא ניתן להאשים בהיותו לא ידוע. ואת הכתב קשה להאשים שהרי הוא רק סיפר את מה אמר לו "המקור".  
קשה להבין איך השימוש הרחב והנפוץ של דברים אלו נחשב אתי בעולם התקשורת. לנו נראה שמפרשתנו עולה שהתורה דוחה התנהלות כזו כמעשה שאינו ראוי. 

אנו קוראים: 

"ארור מכה רעהו בסתר ואמר כל העם אמן" (דברים כז/כד)

מי הוא ה-"מכה רעהו בסתר"? 

רש"י מפרש: 

"על לשון הרע הוא אומר" 

ומוסיף הרב יעקב צבי מקלנבורג בפרושו לתורה - הכתב והקבלה: 

"וטעם מכה רעהו משפיל חברו בספרו עליו מעשים שאינם ראויים, ומוריד כבוד... ואף שהדבר אמת."  

אמנם יש מצבים בהם מותר ואפילו חובה לספר לשון הרע. אך אלו מצבים יוצאים מן הכלל ולא הכלל. כך גם בדיווחי תקשורת יש מצבים שהצורך הציבורי מצריך לידע על דברים תוך שמירת זהותו של מקור הידע. אך גם כאן מצבים כאלו הם היוצאים מן הכלל ואין לעשותם לכלל. 

בשורות טובות ישועות ונחמות. 
שבת שלום