כהן משוח מלחמה

בפרשת שופטים התורה מתארת את יציאתו למלחמה של מחנה ישראל בהאי לישנא:

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם: וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם: כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם. (דברים כ, ד)

כבדרך אגב מוזכר כאן תפקיד הכהן, המכונה בלשון חז"ל כהן משוח מלחמה, שמדבר אל העם לפני היציאה למלחמה. היה מקום להבין שמדובר כאן בתיאור דברים ולא במצווה חיובית שיהיה כהן וידבר כך, ואכן פרשייה זו כמעט ולא נידונה בגמרא; אך מוני המצוות (רמב"ם עשה קצא, סמ"ג קכ, חינוך תקכו) הבינו שהתורה מלמדת כאן מצוות עשה לכל דבר ועניין, למנות כהן שידבר כך אל העם.

להלן נעיין בפרטי מצווה זאת – מה מעמדו של כהן משוח מלחמה, מה מהות ומשמעות תפקידו ומדוע התורה רואה חשיבות בדבריו אל העם לפני המלחמה.

האם משוח מלחמה יוצא למלחמה?

התורה מתארת שלושה חלקים בפרשיית היציאה למלחמה (שם, פסוקים א-ט): הכהן מדבר אל העם את הדברים שראינו, לאחר מכן מתואר דין החוזרים מעורכי המלחמה, כשבתורה השוטרים הם המדברים בו, ולבסוף מסיימת הפרשה בהיערכות ללחימה עצמה:

וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם. (פסוק ט)

ויש לשאול, איפה בשלב האחרון הזה נמצא הכהן? האם הוא נוטל חלק גם בהיערכות הממשית למלחמה, או שלאחר דבריו אל העם מסתיים תפקידו ורק השוטרים אחראים על ניהול הלחימה?

ניתן למצוא מענה לשאלה זו מדברי הגמרא בנזיר (מז:), הדנה בסדרי הקדימות כאשר יש צורך לבחור את נפשו של מי להציל, ומתוך כך מגיעה לברר את מעמדו של כהן משוח מלחמה:

איבעיא להו: משוח מלחמה וסגן, הי מינייהו עדיף? משוח מלחמה עדיף דחזי למלחמה, או דלמא סגן עדיף דחזי לעבודה? ... אמר מר זוטרא: לענין החיותו - משוח מלחמה עדיף, מאי טעמ'? דתלו ביה רבים.

הגמרא מבארת לעניין הצלה ממוות, משוח מלחמה קודם לסגן משום ש'תלו ביה רבים'. רש"י מפרש:

דעביד מלחמה בשביל רבים.

מדבריו משתמע שהכהן משוח המלחמה לוקח חלק במלחמה עצמה. כך פירש גם הרד"ק (שמואל ב כג, כ):

צוה להיות כהן משוח מלחמה ולהכנס עם ישראל למלחמה והנה פנחס טמא עצמו למצוה כשהרג זמרי וכזבי וכן הלך למלחמת מדין עם ישראל.

הרא"ש בפירושו (בנזיר שם) מרחיב את ההבנה הזו ברש"י ומוסיף לה קומה נוספת:

משוח מלחמה עדיף דתלו ביה רבים – כל ערך המלחמה נעשה על פיו.

וכך גם הוא כותב בתוספותיו להוריות (תוהרא"ש הוריות יג.):

משום דפשיטא ליה דלהחיותו משוח מלחמה קודם לפי שהוא ראש ערכי המלחמה וחיי ישראל תלוין בו.

כלומר, תפקיד הכהן משוח המלחמה לא מתמצה בדיבור אל העם לפני המערכה, אלא הוא נוטל חלק ממשי כמפקד ולוחם במלחמה; ייתכן שדברי הרא"ש ש'כל ערך המלחמה נעשה על פיו' מכוונים לכך שמינוי שרי הצבא בראש העם, כמתואר בתורה, נעשה על פי דבריו.

לעומת זאת, מדברי המרדכי בגיטין (רמז תלב) משתמע שהכהן לא היה משתתף במלחמה. המרדכי דן בדיני ריח הגט, מקרים בהם נכתב גט אך לא חל ודנה הגמרא האם הם אוסרים את האישה לכהונה. שואל המרדכי מדוע לא ניתן להוכיח מכהן משוח מלחמה שהיה יוצא למלחמה כי אין כאן כל פסול, שהרי היוצאים למלחמות בית דוד היו כותבים גט על תנאי לנשותיהן? וזו לשונו:

אמנם אין להביא ראיה מכל היוצא למלחמת בית דוד כו' דהא גם כהנים היו עמהם ולכל הפחות צריך להיות עמהם כהן אחד הקורא מי האיש הירא ורך הלבב דא"כ מה שאל התלמוד פ"ק דקדושין כהן מהו ביפת תואר תיפוק ליה דכהן היה במלחמה דגם כהן משוח היה במלחמה אלא ודאי לא קאי עליה דשמא היה חוזר לביתו ולא היה נכנס בעורכי המלחמה.

אם כן לדבריו הכהן אינו נוטל חלק בתפקידי הקרב כלל, וההיערכות הממשית למלחמה נעשתה רק באחריות השוטרים.

מהות תפקידו של משוח מלחמה

נדמה כי מחלוקת זאת בהיקף תפקידו של כהן משוח מלחמה יושבות על התלבטות עמוקה יותר בנוגע למהות תפקידו. ראינו בפסוקים שהיציאה למלחמה דורשת גם הכנה רוחנית – דברי חיזוק ועידוד, המחזקים את האמונה בקב"ה בשעת המלחמה – וגם הכנה אנושית, שליחת הפטורים מהמלחמה ומינוי שרי צבאות; ולא ברור מה המטרה שלשמה הנצרך מינוי מיוחד של כהן: האם תפקידו הוא בעיקר ייצוגי-רוחני, להזכיר ללוחמים את הקב"ה, או הובלת העם בקרב ממש. שאלה זו משפיעה על הלכות רבות הקשורות לפרטי דיניו של משוח מלחמה, ונסקור כמה מהן.

תוכן הדברים

המשנה בסוטה (לב.) מונה את נאומו של משוח המלחמה כחלק מהדברים הנאמרים בלשון הקודש בלבד:

ואלו נאמרין בלשון הקודש: מקרא ביכורים... ופרשת המלך, ופרשת עגלה ערופה, ומשוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם.

התוספות (שם מב, ד"ה 'משוח מלחמה') מעירים על שינוי הלשון של המשנה כאשר היא מתייחסת למשוח מלחמה:

וא"ת וליתני לעיל פרשת משוח מלחמה כדתני פרשת עגלה ערופה יש לומר דלא שייך למימר פרשת משוח מלחמה שהרי לא נתנה משום מצות קריאה אלא משום התראה.

ויש להבין את דבריהם – מה הכוונה שהקריאה ניתנה 'משום התראה'? הגרי"ז (סוטה לב.) מסביר:

וביאור דבריהם דבעגלה ערופה הוא דין של קריאת הפרשה, משא"כ במשוח מלחמה.

דהיינו בהשקאת הסוטה יש חובה הלכתית לקרוא את פרשת הסוטה, זהו דין של קריאה בדומה לקריאת התורה ומקרא מגילה; לעומת זאת, תפקידו של כהן משוח מלחמה אינו 'לקרוא פרשה' לפני העם, אלא העיקר הוא משמעות הדברים, להתריע את העם שיחזקו את ליבם. להבנה זו של התוס' ישנה נ"מ משמעותית למעשה – מה בפועל אומר הכהן לפני העם? בספר החינוך (תקכו) כותב כי הכהן משוח המלחמה יכול להוסיף גם דברים משלו לנאומו, המוסיפים ומרחיבים את המסר של פסוקי התורה עצמם:

ויוסף עוד משלו דברים אחרים יעוררו בני אדם למלחמה וישיאום לסכן בנפשם לעזור דת האל ולשמרה ולהנקם מהסכלים המפסידים סדרי המדינות.

לעומתו, מלשון הרמב"ם (מלכים פ"ז ה"ג) עולה שהכהן צריך לקרוא את הפרשות כמו שהן מופיעות בתורה, לא פחות ולא יותר; וכך מקשה המנ"ח (שם) על דברי בעל החינוך:

גם נראה פשוט דהכהן והשוטרים אסורים להוסיף על הפסוקים שבתורה רק צריכים לומר מה שציותה התורה כמו ב"כ דאסור להוסיף ברכה כגון ד' אלקיכם וגו' כמו שמבואר בר"ה וכאן נמי דמ"ש והוא בכלל בל תוסיף וצ"ע על הרהמ"ח דכתב ויוסף עוד דברים משלו יעוררו כו' מנ"ל דודאי אסורים להוסיף דמ"ש מכל המצות וב"כ וצ"ע.

המנחת חינוך לא מקבל את החילוק בין ברכת כהנים לדברי הכהן המשוח, וממש במפורש משווה ביניהם – בשני המקרים ישנה מצווה על הכהן לקרוא טקסט מסוים, ותוספת עליו אינה שונה מכל הוספה אחרת על המצוות, שנאסרה בלאו ד'בל תוסיף'. הרש"ר הירש (דברים כ) ניסח בלשונו היפה את הכיוון הזה בהאי לישנא:

הכהן משוח המלחמה אומר את הדברים בלשון הקודש כמות שהם כתובים בתורה (עי' סוטה לב ע"א; סוטה מב ע"א). אין הוא מבטא את המחשבות ואת ההבטחות של עצמו אלא הוא מוסר את הבטחות ה' הכתובות בתורתו והנתונות לכל הזמנים. וכן גם ברכת כהנים נאמרת על ידי הכהנים בלשון הקודש כמות שהיא כתובה בתורה.

לעומתם, החינוך והתוספות חולקים על ההשוואה בין ברכת כהנים ומצוות קריאה אחרות לדבריו של משוח המלחמה; ונדמה שמחלוקת זו יושבת על ההתלבטות הקודמת שראינו, בנוגע למעורבות הכהן בלחימה הממשית. האם ייעודו של משוח מלחמה הוא להביא את דבר ה' ללוחמים, בדומה לתפקידם הכללי של הכהנים, או שמעבר לתפקיד זה הוא גם אחראי על המלחמה עצמה, על מורל הלוחמים וסדרי המערכה, כמנהיג צבאי ומדיני? ובהתאמה, האם הדברים ששמה בפיו התורה הם התוכן הבלעדי שלו – ממש מעין ברכת כהנים, מסר מהקב"ה לחיילי ישראל, או שהם חלק ודוגמה משיחת עידוד וחיזוק רחבה יותר.

כהן גדול וכהן משוח מלחמה

ייתכן שהדברים נוגעים לשאלת היחס בין כהן גדול למשוח מלחמה. הגמרא בהוריות (יב:) מונה את הדינים בהם כהן גדול שונה מכהן הדיוט – עבודת יום הכיפורים ושמונה בגדים, לדוגמה; ומוסיפה בסוף את מקומו של משוח המלחמה במערכת הזאת:

וכולן אין נוהגין במשוח מלחמה חוץ מה' דברים האמורים בפרשה: לא פורע ולא פורם, ואין מטמא לקרובים, ומוזהר על הבתולה, ואסור באלמנה, ומחזיר את הרוצח, דברי רבי יהודה; וחכמים אומרים: אינו מחזיר.

כהן משוח מלחמה לא שייך בדיני כהן גדול בכל הנוגע לעבודת המקדש, אך הוא מחויב באלה הקשורים להתנהגותו ומעמדו האישי, בנישואין ובטומאה.^[1] הדמיון והשוני לכהן גדול מעלים את השאלה – מה מהות ההבדל בין שני התפקידים?

ננסה לעמוד על הדברים מתוך השאלה העולה בגמ' ביומא (עב:-עג.) – בכמה בגדים משמש כהן משוח מלחמה? כידוע, כהן הדיוט משמש בארבע בגדים וכהן גדול בשמונה; ומה דינו של משוח המלחמה שנמצא בתווך בין שניהם? אמנם מהברייתא לעיל נשמע בפשטות שהוא משמש בארבעה, אך בסוגיא ביומא נחלקו בכך האמוראים:

כי אתא רב דימי אמר: בגדים שכהן גדול משמש בהן משוח מלחמה משמש בהן, שנאמר ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו – למי שבא בגדולה אחריו. מתיב רב אדא בר אהבה, ואמרי לה כדי: יכול יהא בנו של משוח מלחמה משמש תחתיו, כדרך שבנו של כהן גדול משמש תחתיו – תלמוד לומר שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד: מי שראוי לבא אל אהל מועד. ואם איתא, מיחזא חזי! – אמר רב נחמן בר יצחק: הכי קאמר כל שעיקר משיחתו לאהל מועד, יצא זה שעיקר משיחתו למלחמה.

רב דימי לומד שמשוח מלחמה משתמש בשמונה בגדים לומד זאת מהאמירה שהם מיועדים 'למי שבא בגדולה אחריו' – גדולה שיכולה להתבטא הן במינוי לכהונה גדולה והן במינוי למשוח מלחמה; אך גם אם מניחים שאין הבדל ביניהם מצד ה'גדולה' והקדושה האישית, אין חולק שהתפקידים שלהם שונים: כהן גדול 'עיקר משיחתו לאהל מועד', וכהן משוח מלחמה 'עיקר משיחתו למלחמה'. כלשון רש"י:

מי שראוי לבא אל אהל מועד - לכפר בקודש ביום הכפורים, עליו אני אומר לך תחתיו מבניו שבנו יהיה תחתיו יצא זה שאינו ראוי וכו', דלאו כהן גדול הוא.

אם כן המתח כאן הוא בין כהן שמצד קדושתו דומה לכהן גדול, אך תפקידו שונה. הדבר בא לידי ביטוי ביתר שאת בהצעה המובאת בסיום הסוגיא (יומא ע"ג עמוד א):

כי אתא רבין אמר: נשאל איתמר. תניא נמי הכי: בגדים שכהן גדול משמש בהן - משוח מלחמה נשאל בהן.

דהיינו, אין חולק על כך שמשוח מלחמה אינו נכנס לפני ולפנים בארבע בגדים, הדיון הוא כאשר הוא מבקש לשאול באורים ותומים – בפעולה זו, בה תפקידו של משוח מלחמה כמינוי של כלל ישראל בא לידי ביטוי במקדש, יש סברה לומר שהוא לבוש בשמונה בגדים.^[2]

הסוגיא הזו מחדדת את ההתלבטות שלנו בנוגע למשוח מלחמה מהצד השני, לא עד כמה הוא שייך בעולם המלחמה אלא עד כמה הוא שייך בעולם המקדש: האם עיקר מינויו הוא להיות כהן חשוב, שמביא את דבר ה' ללוחמים, ואז תפקידו דומה לזה של כהן גדול והוא עשוי ללבוש את בגדיו בהזדמנויות מסוימות; או שהוא מינוי שקשור לעריכת המלחמה של כלל ישראל וזהותו הרוחנית ככהן היא משנית, וגם כשהוא מגיע להישאל באורים ותומים הוא נחשב כנציג 'מבחוץ' ומתלבש ככהן הדיוט רגיל.

נקודה נוספת הקשורה לשאלה זו היא האם הכהן הגדול יכול לשמש ככהן משוח מלחמה? אם עיקר התפקיד הוא לייצג את שבט הכהונה כנציגי ה' ואחראים על הקשר של העם איתו, הרי שהוא יכול לעשות באותה מידה (ואולי אף טוב יותר) מכהן הדיוט שנמשח לתפקיד זה; שהרי מבחינת מעמדו האישי הוא בהחלט מייצג את שבט הכהונה (אולי אף טוב מהכהן משוח המלחמה), אך אם מדובר בתפקיד אחר לו נדרשות יכולות נוספות, אולי אין ביכולת הכהן הגדול להיכנס לנעלים אלו?

הגמרא בסוטה (מב:) דורשת את המקראות בפרשיית כהן משוח מלחמה ומעלה הו"א שאכן מדובר על הכהן הגדול הקורא פרשיות אלו בפני העם:

תנו רבנן: ונגש הכהן ודבר אל העם - יכול כל כהן שירצה? ת"ל: ודברו השוטרים, מה שוטרים בממונה, אף כהן בממונה. ואימא: כהן גדול! דומיא דשוטר, מה שוטר שיש ממונה על גביו, אף כהן שיש ממונה על גביו.

הגמרא דוחה את האפשרות הזאת, שהתורה מדברת על כהן אחר, ש'יש ממונה על גביו'; אך לא ברור, האם זהו דין לעיכובא, שיהיה ממונה על גבי משוח מלחמה, או שהתורה מלמדת אותנו שאין הכרח בכהן גדול דווקא, אך אם רוצים למנותו אז הרשות בידינו?

המאירי (שם) טוען שאכן קריאת הפרשיות אינה כשרה בכהן גדול:

ודברו השוטרים מה שוטר במנוי אף משוח מלחמה במנוי אבל שלא במנוי לא אפי' כהן גדול או סגן.

אך הגרי"ז (סוטה מב.) מביא שאחיו, הגר"מ סולוביצ'יק, הסתפק בשאלה זו; ואביהם הגר"ח נטה יותר לומר שכהן גדול כשר:

והנה במאי דקאמר בגמ' ואימא כהן גדול, דומיא דשוטר שיש ממונה על גביו, ג"כ יש להסתפק די"ל דקושית הגמ' ואימא כ"ג הוא דבעינן דוקא כ"ג לזה, וע"ז משני דמרובה בכהונה שיש ממונה על גביו ג"כ כשר אבל כ"ג בודאי כשר, או דפי' הגמ' הוא דדוקא מרובה בכהונה שיש ממונה על גביו כשר ולא כ"ג וטעמא משום דבעינן משוח למצותו. ושאל זאת את פי אביו מרן הגר"ח זצ"ל, וגם הוא היה קצת כמסתפק בזה, אבל יותר נטה דכהן גדול כשר לקריאת הפרשה.

כאמור, שאלה זו תלויה בהבנת תפקידו של כהן משוח מלחמה: האם הוא נציג של הכהנים ובעקיפין של הקב"ה, או שיש לו תפקיד ומשימה רחבים יותר מאלה של הכהן הגדול – ואז צריך 'משוח למצוותו' כניסוח הגרי"ז, מינוי עצמאי ומיוחד. שאלת היחס בין מינויו של משוח מלחמה לבין כהן גדול עולה בנקודה נוספת – היכולת להעביר את התפקיד בירושה.

ירושה במשוח מלחמה

הרמב"ם בהלכות כלי המקדש (ד, כ) כותב שישנו דין ירושה בכהונה גדולה:

כשימות המלך או כהן גדול או אחד משאר הממונים מעמידין תחתיו בנו או הראוי ליורשו.

אך בהלכה הבאה הוא פוסק, על בסיס הגמרא ביומא (עג:), שדין זה אינו שייך בכהן משוח מלחמה:

משוח מלחמה אין בנו מתמנה תחתיו לעולם אלא הרי הוא כשאר הכהנים אם נמשח למלחמה נמשח ואם לא נמשח לא נמשח.

הבדל זה בין דרכי המינוי נוטה לכיוון לפיו תפקיד משוח מלחמה שונה מהותית מזה של כהן גדול, ואכן כך מבאר זאת הרדב"ז (שם):

י"ל בטעם הדבר שאין ירושה בכהן המשוח שבשאר שררות אף על פי שאינו כאביו ממש, אין קפידא, אבל משוח מלחמה שצריך לחזק לב העם לקראת המלחמה לא רצו שתהיה שררה זו ירושה, אלא הכל לפי מה שהוא צורך השעה.

לדבריו ייחודיות התפקיד אינה מאפשרת ירושה שכן לא מדובר כאן על תפקיד ייצוגי בלבד, אלא על תפקיד שדורש יכולות וכישורים בפועל. הגרי"ש אלישיב בהערותיו לקח את הדברים במובן פרקטי אף יותר:

אבל במשוח מלחמה, הרי כאן דבעי ליטול תפקיד בתפקוד המלחמה, וצריך לזה כשרון רב, א"כ כל דלא הוה כאביו ממש, ולא שייך שיהא כאביו ממש לא שייך בזה ירושה, דאנו מחפשים לשררה זאת אדם המוכשר לכך לגמרי, לא למחצה שליש ולרביע, ושפיר לא שייך בזה ירושה.

עמדה זו מתחברת היטב לשיטה שראינו לעיל שכהן גדול לא אמור להיות גם משוח מלחמה – מדובר בתפקיד עצמאי עם דרישות שונות, ואין לערבב ביניהם.

משוח מלחמה בזמן הזה

לאחר עיסוק גדול בדיון האם תפקידו של משוח המלחמה הוא לייצג את הכהונה או להיות מפקד הצבא נעבור לדון על מצווה זו בימינו.

המנחת חינוך (מצווה קז) מביא את דברי ספר יוסיפון, שכתב על יהודה המכבי שנחשב ככהן משוח מלחמה; ומעיר שאין הכוונה למשוח מלחמה על כלל דיניו, שהרי לא היה להם שמן המשחה לקדש אותו:

ומה שנמצא ביוסיפון שיהודה מכב"י והוא בן מתתיהו כה"ג בעצמו היו נמשחין למשוחי מלחמה היינו דהיו נקראים כן לכבוד אבל לא הי' להם כלל קדושת משוח מלחמה לענין הה' דברים. וגם נראה לענין מה שכהן משוח מלחמה מדבר אל העם בשעת מלחמה כמבואר בסוטה פרק משוח מלחמה ובר"מ פ"ז מהלכות מלכי' ג"כ אינו נוהג כלל בלא שמן המשחה ולא הי' ד"ז נוהג בב"ש.

הוא מחדש שדין משוח מלחמה לא יכול לנהוג בשעה ששמן המשחה לא נמצא, וקדושתו תלויה במשיחה; תואר 'משוח מלחמה' ליהודה המכבי היה לדבריו כינוי כבוד בלבד. הגרי"ז (שם) מציע ליישב שיהודה המכבי קרא בתורת כהן גדול – לתפקיד זה ניתן להתמנות גם ללא שמן המשחה אלא בריבוי בגדים, ולשיטתו, כמו שראינו לעיל, הוא כשר למלא את תפקידו של משוח מלחמה.

הנחת היסוד של המנ"ח והגרי"ז שדין משוח מלחמה שייך עקרונית גם בימינו ואם נצליח לעמוד על כל פרטיו כגון שמן המשחה וכדו' אכן דין זה נוהג גם כיום. בפשטות אכן כך פני הדברים ויש להוסיף על כך שתי נקודות. ראשית, גם אם לא זכינו למצוות כהן משוח מלחמה למעשה בימינו, אנו יכולים ללמוד ממנהגו של יהודה המכבי שאכן העקרונות שפרשייה זו מלמדת אותנו חשובים גם בימינו – הפחת רוח לחימה בלוחמים וייצוג של הקודש גם בשדה הקרב מוסיפים הן לרוח הלחימה ולהצלחה במלחמה והן לקדושת המחנה וטהרתו.

נקודה שניה עולה מדבריו של ספר החינוך (תקכו) המחדש שני דברים משמעותיים בנוגע למצווה זו:

ונוהגת מצוה זו בזכרים בזמן שארץ ישראל בישובה, וזו מן המצוות המוטלות על הצבור כולם.

מינוי משוח המלחמה שייך רק כאשר ארץ ישראל ביישובה וממילא המלחמות הן מלחמות של עם ישראל וכן היא מוטלת על הציבור כולו. ייתכן שהלכות אלו מגלות לנו פן נוסף חשוב בתפקידו וייעודו של כהן משוח מלחמה עליו עמד השפת אמת (וישב, שנה תרנח):

במדרש בזעקך יצילוך קבוציך. תני כינוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו. כי עיקר נצחון המלחמה מכח הכינוס והתאחדות. ואז חל סייעתא דשמיא. כמ"ש ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך. ולכן אמר משוח מלחמה שמע ישראל בזכות שמע ישראל כדאי אתם להינצל. שמע הוא הכינוס. ויעקב אע"ה שכחו גדול. אעפ"כ עיקר הנצחון הי' ע"י הכינוס.

מלבד היציאה לצבא וייצוג הכהונה והקודש על הכהן משוח המלחמה גם לדאוג לאחדות העם – להזכיר לעם בשעת המלחמה שאכן כולנו נלחמים למטרה אחת ולמען ה' אחד ששמו אחד ועל כן גם אנו צריכים בצאתנו לקראת האויב להיות מאוחדים בתוכנו.

סיכום

בשיעור סקרנו חלק מדיניו של כהן משוח מלחמה – תפקידו ודבריו אל העם בתחילת המלחמה, קדושתו האישית והיחס בינה לבין מעמד הכהן הגדול, והשאלה האם מצווה ותפקיד זה שייכים גם בימינו אנו.

שאלה שליוותה את עיוננו והשליכה על רבים מהדינים השונים שראינו היתה הבנת מהות תפקיד הכהן: האם הוא אמור להביא את דבר ה' ואמונתו אל הלוחמים במערכה, כמייצג של כלל אחיו הכהנים ומשימתם הכללית לטפח את הקשר בין הקב"ה לעם ישראל? או שיותר ממה שהוא כהן הוא מפקד ומנהיג, אחראי על חיזוק רוחם של הלוחמים ומנהיג אותם במערכה עצמה? סיימנו בדבריו של השפת אמת, לפיו מטרת דיבור הכהן אל העם אינה רק חיזוק האמונה בקב"ה אלא גם האחדות הפנימית בקרב הלוחמים והעם, שדרכה עם ישראל זוכה לסייעתא דשמיא.

[1]. מלבד דין החזרת רוצח שגלה, ששנוי במחלוקת ואין זה המקום לעיין בה.

[2]. ובירושלמי ביומא (א, א) מבאר ר' ינאי ששאלה זו הייתה דווקא מחוץ למקדש: "א"ר יונה ולא מבפנים הוא עובד ולא מבחוץ נשאל", מה שמדגיש שגם בעצם השאלה באורים ותומים, קיים הבדל יסודי בין שאלת הכהן הגדול לבין זו של משוח מלחמה.