זכריה פרק ח | וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵא–לֹהִים בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה

הפרק מביא רצף של נבואות גאולה, ולקראת סופו מתייחס גם לנושא הצומות. כמו שהזכרנו אתמול, חוקרים שונים הציעו שמדובר על נבואות שאינן קשורות, אך המבנה הכיאסטי של צמד הפרקים מוכיח שמדובר על חטיבה אחת – רצף של איזכור נבואות הפורענות של ימי קדם בפרק הקודם, עד לנבואות הגאולה העתידיות בפרק שלנו. הפרק כולל נבואות על שיבת ה' לציון, וחזון מרגש על חיים שלווים בחוצות ירושלים: " כֹּה אָמַר ה' צְבָ–אוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים:  וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ" (ח, ד-ה).

הנקודה המרכזית של הפרק היא שלמרות שהנביא פונה אל העם שעלה לציון בתהליך שיבת ציון - ימי הגאולה של בית שני – עדיין מדובר בנבואות עתידיות. הנביא מביע מסר מורכב: מצד אחד הוא מדגיש שהעם עוד לא שם, וכמו שהזכרנו אתמול, עוד צריך לעבור תהליך שלם של תיקון לפני שאפשר יהיה לקבוע שהגאולה הושלמה ושהגיעו לידי "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵא–לֹהִים בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה" (ח, ח). מצד שני, הנביא מדגיש שהימים האלו מגיעים ממש בקרוב ושעל העם, שלעתים מיואש מהגאולה שלא נראית כמו שציפו לה לאזור כוח: "כֹּה אָמַר ה' צְבָ–אוֹת תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם הַשֹּׁמְעִים בַּיָּמִים הָאֵלֶּה אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בְּיוֹם יֻסַּד בֵּית ה' צְבָ–אוֹת הַהֵיכָל לְהִבָּנוֹת... וְעַתָּה לֹא כַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אֲנִי לִשְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה נְאֻם ה' צְבָ–אוֹת: (זכריה פרק ח, ט-יא). ה' מבטיח שאם רק יתקנו את דרכיהם וייצרו חברה צודקת עוד יבואו ימים של גאולה שלימה – ימים בהם "צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים" וימים בהם כל העמים מסביב יבקשו "נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱ–לֹהִים עִמָּכֶם". בדרך זו הנביא מייצר להם תקווה לשינוי, אבל תקווה לשינוי שיכול וצריך לבוא מהם.

תוספת: ביטול הצומות בדורנו

לאורך השנים ועם התקדמות הגאולה בשלביה השונים גדולי ישראל נזקקו לבחינה מחודשת של מעמד הצומות: שלבים כמו מינוי הנציב היהודי הרברט סמואל לנציב הבריטי בארץ, הקמת מדינת ישראל, או הנצחון במלחמת ששת הימים ושחרור הר הבית. בהקשר זה מוזמנים לראות את דבריהם של הרב קוק בעת מינוי הרברט סמואל [שימו לב למניין השנים לשלטונו של הנציב, כמנהג המניין למלכים], או את דברי הרב צבי יהודה לאחר מלחמת ששת הימים, ולחשוב על התנאים אותם הציבו כתנאים להשלמת הגאולה ולביטול הצומות, ועל יחסם לנבואת זכריה.

מכתבו של הרב קוק (מתוך מועדי הראי"ה תקמד):

ב"ה יום י"ט לחדש תמוז תר"פ, שנה ראשונה לאחינו הנציב העליון של ארץ ישראל, מר אליעזר בן מנחם סיר הרברט סמואל יר"ה. שלום וברכה לכבוד ידידי הישיש הנכבד, מלא צפיית ישועה לעם ה' ונחלתו  מו"ה יעקב צבי זיסלמאן נ"י.

מכתבו היקר קבלתי, ורגשות ששונו בתשועת ה' אשר הפליא לעשות עמנו, ביסוד גאולתנו במינויו העליון של אחינו השר הגדול שליט"א, מלאה את שמחת לבבי, בראותי כי גם זקני הדור מרגישים וחשים את אור הישועה, וזה הוא סימן יפה לבית ישראל ותחייתו. אמנם במה שנוגע לסגולת הצומות, חושב אני כי עד אשר יכונן ה' את בית מקדשנו החרב לעינינו, בהר מרום הרים, לתפארת לעיני כל העמים, אי אפשר לנו לבטל אותם. ... וכאשר יאיר ה' לנו באור ישועתו הכוללת, יהפכו הצומות, כולם לששון ולשמחה ולמועדים טובים, ואור הישועה הגמורה, ופאר משיח צדקנו ובנין בית מקדשנו יבואו לנו, ע"י מה שלא נשכח את בית אלוקינו ואת אחיו כולם, כל עם ה' הנמצאים במיצר, ונשתתף בצערם ויגונם על ידי צומי תעניתנו כמאז, ויחד עם זה נתאמץ לרומם בארצנו הקדושה, את קרן הקדש, ברוח טהור מלא אמונת אומן בדבר ה' הנאמן לעולם, ובהודות לה' על חסדו ואמתו.

שיחת הרב צבי יהודה ליום ירושלים תשכ"ח

אבל בצומות שנצטוינו ע"י הנביאים אין יד שיכולה לגעת. אנו נמצאים בתוך תהליך הסטורי של גאולת ישראל, וכל זמן שלא יקומו נביאים בישראל או סנהדרין גדולה הרואים את הדברים בשלמותם, אין לנו רשות לקצץ ולשנות דברים חלקיים. יש להבין שהצומות היום, הם המשך של שורש הצער של העבר על חורבן בית המקדש, והדברים כואבים עד עצם היום הזה. צריך לראות את יד ה' במעשים שקרו לנו בימים אלה. יש לצום ולהתאבל על חורבן בית המקדש והגלות, ויחד עם זה לראות ולהכיר את אור הישועה שהולכת וזורחת בימינו.