כי תשא | 'לדוד ברכי נפשי'

לעילוי נשמתו הטהורה ולזכרו הטוב של אהובנו דוד שורץ הי"ד, שנפל על קדושת השם, העם והארץ ביום כ"ז בטבת תשפ"ד (8 בינואר 2024)

דוד כתב על כל פרשה ופרשה, דברים שבאו מהתכת התורה שלמד בעומק נשמתו המיוחדת. לכבוד חתונתו עם אהובתו מיטל המשפחה הוציאה לכבודם את דבריו בחוברת. תהיה תורתו שלו לעילוי נשמתו הטהורה ולזכרו הטוב והמבורך.

פרשת כי תשא מתוך 'לדוד ברכי נפשי', דברי תורה על סדר פרשיות השבוע, שכתב דוד שורץ הי"ד

״כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לה׳ בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם. זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לה׳. כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת ה׳. הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת ה׳ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם. וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי ה׳ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם״ (ל, יב-טז).

בפרשה זו בני ישראל מצווים בנתינת מחצית השקל. ״הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט״ - כל אחד ואחד מצווה להביא בדיוק מחצית השקל, והעובר על כך עובר בלאו. וצריך להבין מה בדיוק עניין מחצית השקל. מה ייחודיות המחצית דווקא? לכאורה היה יותר מתאים שכל אחד היה מביא שקל שלם, ובמיוחד כאשר זהו כסף מועט. חשיבות אותה נתינה כה גדולה עד שהביאה את הרמב״ם לדרישה הייחודית בעניין שאפילו עני מוכר כסותו כדי לשלם מחצית שקל זו. ה״נתיבות שלום״ מסביר כי כל עניין מחצית השקל הוא כדי להראות לאדם כי לבדו הוא שווה רק חצי. זוהי תזכורת לאדם שמצדו הוא לעולם לא מסוגל להגיע לשלמות. כדי שהאדם יגיע לשלמות הוא צריך להתחבר לכלל הציבור, ומשום כך יש גם צורך בתפילה בציבור ובמצוות רבות אחרות שתלויות בכלל. הרב אשר וייס מסביר את הרכב המילה ״מחצית״ שבאמצעה יש את האות צ׳ שמרמזת על צדקה. האותיות הקרובות לה הן אותיות ח׳ ו-י׳ - כלומר שמצוות הצדקה מוסיפה חיים. לעומת זאת האותיות הרחוקות ממנה הן אותיות מ׳ ו-ת׳, ומכאן ניתן ללמוד שהימנעות מנתינת צדקה מביאה מיתה חס ושלום.

התלמוד במסכת בבא בתרא מביא מעשה נפלא בענין חשיבות הצדקה: ״תניא אמרו עליו על בנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה פעם אחת באתה אשה לפניו בשני בצורת אמרה לו רבי פרנסני אמר לה העבודה שאין בקופה של צדקה כלום אמרה לו רבי אם אין אתה מפרנסני הרי אשה ושבעה בניה מתים עמד ופרנסה משלו לימים חלה ונטה למות אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבש״ע אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא ובנימין הצדיק שהחיה אשה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות הללו מיד קרעו לו גזר דינו תנא הוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו״ (יא, א)

הגאון מוילנא מביא הסבר מדויק להסבר עשרים ושתיים השנים שנתווספו לבנימין הצדיק. אומרת הגמרא בסוטה שאם יש לסוטה זכות היא תולה לה שלושה חודשים. הגמרא אצלנו במסכת בבא בתרא דורשת שהנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, והמפייסו בדברים מתברך באחת עשרה ברכות. ממילא מסביר הגאון מוילנא שבנימין הצדיק, שהיה מפייס את האלמנה בדברים, זכאי לאחת עשרה זכויות. כאשר מכפילים כל זכות בשלושה חודשים נמצא שבנימין זכאי לשלושים ושלושה חודשי עיכוב בגזר הדין. אולם, מדייק הגאון, מלאכי השרת דקדקו ואמרו אשה ושבעת בניה דווקא. כעת אם מכפילים את שמונה הנפשות בשלושים ושלושה חודשים נמצא שבנימין זכאי כעת למאתיים שישים וארבעה חודשי זכות. חודשים אלו כאשר מחלקים אותם בשנים עשר חודשים, מקבלים עשרים ושתיים שנים בדיוק, ואלו הן אותן שנים שזכה בנימין הצדיק.

הסברים אלו מאריכים בחשיבות נתינת הצדקה שבכוחה לבקוע שערי רקיע ולשנות סדרי תבל.

יהי רצון שנוכל להרבות תמיד במעשי צדקה וחסד, ויקוים בנו דברי חז״ל - ״אין ישראל נגאלים אלא בזכות צדקה שנאמר צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה״ (ישעיהו א, כז).