דברי הימים א | פרק כט | סיום מלכות דוד

ספר דברי הימים היה במקורו ספר אחד. הוא חולק לשני חלקים בתרגום השבעים ולאחר מכן במסורות הנוצריות עד שהחלוקה התקבלה גם בהדפסות שלנו. למרות שהחלוקה היא חלוקה מאוחרת, יש בה הגיון רב (בשונה מהחלוקה בין מלכים א' ומלכים ב'). הפרק שלנו חותם את מלכותו של דוד המלך, והחל מהפרק הבא שפותח את ספר דברי הימים ב', נתחיל ללמוד על שושלת בית דוד – משלמה, ועד לחורבן הבית הראשון. נזכיר שלוש נקודות משמעותיות שעולות במהלך הפרק. 

מידך נתנו לך: לאחר שהספר מתאר את התרומה הגדולה שדוד מרים לאוצר המקדש לקראת תחילת העבודה בדור הבא, ואת האופן בו הוא מגייס את ראשי העם להצטרף לתרומתו, הספר מביא נאום בו דוד מציג את תפיסתו לגבי התרומה לקב"ה. הנאום (שהפתיחה שלו נאמרת כל יום בתפילה – "ויברך דוד") מכיר בגדולתו של ה': "וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל וּבְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה" (כט, יב), ומדגיש שכל מה שאנחנו נותנים לקב"ה, כבר היה שייך לו מראש: "וְכִי מִי אֲנִי וּמִי עַמִּי כִּי נַעְצֹר כֹּחַ לְהִתְנַדֵּב כָּזֹאת כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ" (כט, יד). התפיסה הזו חשובה במיוחד בדור שמתעסק בבניית המקדש. כשיכולה להיווצר התחושה שהנה, המלך עושה לקב"ה טובה ובונה לו בית. דוד מדגיש שההפך הוא הנכון, ואנחנו חייבים לקב"ה את כל מה שיש לנו. 

וישב שלמה על כסא ה': יש בפרק שני ביטויים שיכולים לעורר אי נוחות בטשטוש שהם עושים בין הקב"ה, מלך מלכי המלכים, לבין מלך בשר ודם. לאחר שהקהל מברך את ה', מתואר איך הוא משתחווה: "וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַה' וְלַמֶּלֶךְ" (כט, כ), וכן לאחר המלכת שלמה מובא: "וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ תַּחַת דָּוִיד אָבִיו" (כט, כג). יש סכנות רבות בקירוב שבין בית המלוכה לבין מלכות ה', כשהמלך יכול לפספס את הנקודה ולחשוב שהוא נמצא במרכז (ראו בתוכחת יחזקאל מג, ח). בשיעור שהעביר בישיבה עבור התוכנית שלנו בשבוע שעבר (מצורף), הרב יעקב מדן מדגיש (בשיעור המצורף) את הרווח שיש בקירוב הזה כשהוא עובד כמו שצריך. קשה לתפוס את מלכות ה', ויש סכנה שהיא תישאר מרוחקת ומנותקת. כשהמלך מתפקד כנציג וכשליח של הקב"ה, ניתן להזדהות, להבין ולחוש את מלכות ה' כדבר מוחשי. כמובן שרק מלך צדיק, שמדגיש את הדברים שדוד מדגיש בפרק שלנו, שמבין שכל מה שהוא זוכה לו הוא מאת ה', ושהדבר הכי חשוב זה להישמע למצוות ה' – יכול להתאים לתפקיד. 

עריכת ספר שמואל: אחד הפסוקים בפרק שלנו חושף מידע משמעותי באשר לאופן בו נערך ספר שמואל, ואולי ספרי הנבואה בכלל: "וְדִבְרֵי דָּוִיד הַמֶּלֶךְ הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל הָרֹאֶה וְעַל דִּבְרֵי נָתָן הַנָּבִיא וְעַל דִּבְרֵי גָּד הַחֹזֶה" (כט, כט). הספר מתייחס ל"דברי דוד" – הלא הם סיפורי דוד המופיעים בספר שמואל, ומציג שהם כתובים על דברי שמואל, נתן וגד. בכך התנ"ך מלמד אותנו שכל נביא כתב את חלקו בסיפור, והותיר את השלמת המלאכה לנביא הבא – עד לעריכה הסופית בידי הנביא האחרון. גישה כזו מסבירה גם סתירות בין פרקים שונים בספר שמואל (ראו למשל מאמרו של הרב מנחם ליבטג, ומאפשרת גם לאדם בעל גישה אמונית ללמוד את התנ"ך תוך שימוש במושגים כמו "עריכה" ו"מקורות שונים" שיכולים לתרום להבנה עמוקה יותר של דבר ה' המתגלה אלינו בתנ"ך. (ראו מאמרו של הרב ד"ר שוקי רייס.