משלי | פרק לא | אשת חיל

ספר משלי נחתם בשיר, המסודר בסדר הא"ב, בשבחה של אשת החיל. מזמור זה מוכר לכולנו היטב מליל שבת, והיום יש לנו הזדמנות לראות אותו בהקשרו בספר משלי. חתימת הספר בשבח והלל לאשת החיל איננה מקרית. ראינו שהדמויות המרכזיות בקובץ הראשון הן האישה הזרה והאישה החכמה. שתיהן מנסות לקרוא לאנשים ללכת בעקבותיהן, והמחנך מנסה לשכנע את המתחנך ללכת בעקבות החכמה ולא בעקבות האישה הזרה. הספר נחתם, אם כן, בתצוגת תכלית של אשת החיל – המודל אליו שואף ספר משלי.

אשת החיל מתאפיינת בתכונות המרכזיות אליהן מנסה לחנך ספר משלי. התכונה הבולטת ביותר בשיר היא החריצות. אשת החיל דואגת לכלכלת הבית בעשר אצבעותיה. היא קמה מוקדם "וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה" (לא, טו) והולכת לישון מאוחר "לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ" (לא, יח). המילה עצלות היא מחוץ לתחום: "וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל" (לא, כז). אשת החיל איננה דואגת רק לעצמה, אלא לכל צרכי ביתה ובני משפחתה. לא זו בלבד, היא גם דואגת לנזקקים: "כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן" (לא, כ).

אשת החיל מצטיינת לא רק במלאכות כפיים ודאגה לצרכי הבית, אלא היא גם אשת ספר וחכמה: "פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ". בעולם המושגים של ספר משלי זה לא מפתיע: ראינו כמה וכמה פעמים שהקשר בין חכמה ובין חריצות ועבודה הוא קשר הדוק. ברובד נוסף, חכמתה של האישה איננה רק חכמה כללית אלא גם קשורה ליראת ה': "אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל" (לא, ל).

מיהי אשת החיל? כיאה לפרק המסכם את ספר משלי, השאלה מיהי אשת החיל תלויה בשאלה במה עוסק ספר משלי. רש"י מפרש שאשת החיל היא התורה. האלשיך הציע שאשת החיל היא הנפש. מצודת דוד הציע שמזמור אשת חיל הוא המשך דברי למואל, שלאחר שתיאר את דברי המוסר של אמו – הוא עובר לשבח אותה בתור מופת לאשת חיל. אב"ע הסביר על פי הפשט, שהמזמור מתאר "אשה שתקנה חיל וממון בחכמתה". כל אחד מהפירושים מציע גוון מעט אחר למסר החותם את הספר: אפשרות אחת היא שיש כאן משל עשיר לחכמה ולמאפייניה – חריצות וגמול. אפשרות אחרת היא שדמות האישה המופיעה בפרק היא משל לאופן בו מומלץ לאדם לבנות את נפשו שלו. ואפשרות נוספת היא שמוצג כאן מודל של אישה מרשימה, וספר משלי ממליץ לאדם להתחתן עם אישה כזו.

חז"ל הציעו שהמזמור אכן מתאר אישה, אבל אישה מסוימת – "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה – זו רות המואביה שנכנסה תחת כנפי השכינה" (מדרש משלי לא). אם אכן הכוונה לרות, אזי אשת החיל המתוארת היא אם השושלת אליה משתייך שלמה, מחבר הספר. לפי זה, הספר פותח בהקשר המשפחתי של שלמה - יחסי האב ובנו (דוד ושלמה), והמוסר שהאב מלמד את בנו. והוא גם חותם בהקשר המשפחתי – וחוזר לראשית השושלת, לשבח את זו שהתאמצה יותר מכל לדבוק בחכמה, ועזבה לשם כך את מולדתה.