תהילים צה-צו | מזמורי קבלת שבת

מזמורים צ"ה וצ"ו ממשיכים לממש את הקריאה לעם להכיר בשם ה'. מזמור צ"ה קורא לעם ישראל לקרוא בשם ה', ומזמור צ"ו קורא לעמים כולם להכיר בשם ה'. מזמור צ"ה מזכיר את גדולתו של ה' כבורא העולם. נזכיר שמוטיב הגדולה של ה' כבורא העולם הוזכר גם במזמור פ"ט. אלא ששם, מוטיב זה שימש כמנוף לשאלה הנוקבת – היכן ה' והיכן השגחתו? לעומת זאת, במזמור שלנו תיאור גדולת ה' משמש כמנוף לשאלה הפוכה: היכן העם והיכן נאמנותו לברית עם ה'?

המזמור מתאר את גדולת ה' כבורא ומתוך כך קורא לעם להשתחוות לה'. אותו בורא עולם ששולט בכל הבריאה, הוא א-לוהינו ואנחנו עמו: "כִּי הוּא אֱ-לֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ עַם מַרְעִיתוֹ וְצֹאן יָדוֹ". מסקנה זו מובילה את המשורר לקרוא לעם לשמוע בקול ה': "הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ". המשורר נזכר בדור המדבר שהקשה את לבו ולא שמע בקול ה' – עד שנגזרה הגזירה על נדודי המדבר הארוכים. ואם כן, כאן אנחנו מקבלים פרספקטיבה אחרת על תקופות הגלות והסתר הפנים – הן נובעות לא מנטישה של ה' אלא מנטישה של העם את ה'. מזמורי קבלת שבת שאנו בתחילתם, מנסים לתקן ולייצר חזרה של העם אל ה' וקריאה שלהם בשמו.

גם מזמור צ"ו עוסק בקריאה בשם ה', אבל הפעם קריאה המכוונת אל העמים כולם. בתחילה המשורר קורא לחבריו להפיץ את שם ה' בעולם: "סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכָל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו" (צו, ג). ולאחר מכן הוא קורא גם לעמים עצמם לקרוא בשם ה': "הָבוּ לַה' מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז" (צו, ז). קריאה זו של ישראל והעמים בשם ה' מובילה לסגירת מעגל שבה גם השמים והארץ – שהוזכרו לעיל בהקשר הבריאה – שמחים לקראת התגלות ה' הצפויה: "יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ" (צו, יא). כל זאת, לקראת יום ההתגלות של ה', בו יופיעו סוף סוף המשפט והצדק.